תושבי עוטף עזה מחפשים אלטרנטיבות מגורים
במועצה המקומית גליל עליון מצביעים על תופעה חדשה: יותר תושבים מהדרום בוחנים לעבור למגורים סמוך לגבול הצפון. ראש המועצה: "התחושה היא שהם לא מוכנים לעבור עוד סבב של לחימה בדרום"
עוד כותרות ב nrg:
- נתניהו: "די לצביעות של הקהילה הבינלאומית"
- מיליון צפיות ביממה: אב מגשים לבתו המתה חלום
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון סיפר ל-nrg על המציאות החדשה: "גם אנשים שמאוהבים בדרום עברו את 'קו פרשת המים' לאחר צוק איתן. אין ספק שהמבצע הזה עשה משהו לתושבים שם, אי אפשר להתכחש לזה".
לדבריו, "התחושה שאנחנו מקבלים מהפונים היא שהם לא מוכנים לעבור עוד סבב של לחימה בדרום, ולא יודעים אם יוכלו להתמודד המציאות לה התרגלו. הם מתחילים לחפש אלטרנטיבות. יותר ויותר אנשים מהאזור הזה בוחנים ברצינות לעבור לכאן".
כראש מועצה שחי במשך לא מעט שנים תחת איום של קטיושות ורקטות מלבנון, מצר זלץ על המציאות העגומה הזו: "זה עצוב מאוד ואני מאמין שלאף אחד איננה פשוטה המחשבה והחיפוש אחר מעבר מגורים. אפשר לתת אינספור פרשנויות לסיבות ולמניעים, אבל אין ספק שיש אווירה בדרום שאנשים לא מוכנים לעבור עוד סבב לחימה".
חשוב לציין כי בגליל מבקשים להבהיר שהם אינם חוגגים את כמות הפניות הגדולה. כתושבי פריפריה שמודעים לצורך בגידול בכוח האדם, מעדיפים בצפון לראות הגירה של תושבים רבים ממרכז הארץ שיסייעו בחיזוק ההתיישבות בגליל, במקום "לייבא" אוכלוסייה חדשה מיישובי הדרום.
"סביב המלחמה האחרונה הרגשנו התעניינות מאנשים מעוטף הזה שרוצים לעבור אלינו", מאשרת גם ראש מחלקת הצמיחה הדמוגרפית במועצה, נורית אשל. לדבריה בימים אלו נמצאים 15 קיבוצים בהליכי קליטה מסיבית של משפחות מכל רחבי הארץ. הללו מגיעים כדי להצטרף ב"חברות מלאה", ולא במתווה של הצטרפות ל'הרחבה הקהילתית", שהייתה האופציה הנפוצה יותר בעשור האחרון.
ביישובי עוטף עזה, התופעה של משפחות שמחפשות לעבור הרחק מקו האש אינה זרה. ״אין ספק שיש איזשהו גל. אחרי הסשן האחרון שהיה הכי חמור לדעת כולם, משפחות רבות, בעיקר עם ילדים, מכלכלות את צעדיהן ושוקלות לעבור מכאן״ אומרת עילית גלעד מקיבוץ דורות.
מנגד, חבר הכנסת לשעבר שי חרמש, המתגורר בכפר עזה אמר כי אינו חש בתנועה כזאת. ״יש אולי עזיבה ברמה הפרטנית אבל נקודת המבחן תהיה ב-20 ביוני 2015, כלומר בסיום שנת הלימודים הנוכחית. בקיץ מתבצעים חלופי אוכלוסין באופן מרוכז ולא אתפלא אם משפחות יעתיקו את מקומן אחרי שבחנו את האופציות. אצלנו בכפר עזה 6 משפחות התחילו לבנות את ביתן לפני צוק איתן ו-5 מתוכן ממשיכות, זה המבחן האמיתי. כל הילדים כאן חזרו למסגרות החינוך למרות הטראומות. עם זאת, העזיבה מושפעת גם מגודל הקהילה, ומהסמיכות לגדר. בסופו של דבר בישובים קטנים, משמעות שלעזיבת משפחות, היא משמעותית ומחלישה את הנותרים".
בשבועות האחרונים החלה המועצה לשתף פעולה עם תנועת "אור" להתיישבות בנגב ובגליל שמפנה מתעניינים להתיישבות, בעיקר בקיבוצי ההר הסמוכים לגדר הגבול הסובלים ממספר חברים נמוך ומזדקן.
האם זה לא אבסורד שלאחר שנים של לחימה, תושבים מהדרום יבחרו להגיע דווקא לגליל בסמוך לגבול עם סוריה ולבנון?
"יש הבדל גדול בין הדרום לסוריה וללבנון. בחזית הצפונית כולם מניחים שאם יהיה איזשהו עימות ואירוע יזום או על ידם או על ידנו, הוא יהיה הרבה יותר רחב ומשמעותי ולכן התגובה תהיה אחרת מאשר התגובה בדרום", אומר גיורא זלץ. "ההנחה השנייה היא שהיום מבינים שהחיזבאללה הוא חלק מהממשלה הלבנונית, ולכן כל אירוע שיהיה הוא בין 2 מדינות ומדובר בהתנהלות אחרת. נכון שהצפון יכול להיות מסוכן אבל אם יקרה כאן אירוע הוא יהיה בכל המדינה".
אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב טוען מנגד כי הוא אינו מכיר כוונות של תושבים לעקור מהאיזור בעקבות המציאות הבטחונית בצוק איתן: "אני מניח שעשרות משפחות מתוך אלפים לא ירצו להישאר ביישובים הקדמיים ושום התנהגות אנושית אינה זרה לי. אני מכיר מקרים של כמה משפחות שמרגישות קושי לחיות את חייהם ביישובים צמודים לגדר ועוברות למקומות מרוחקים יותר מהגבול, ובוודאי שאני מבין מי שקשה לו לחיות תחת אירועים של אלימות ואין זה משנה אם זו אלימות פלילית, או אלימות חבלנית".
השתתפה בהכנת הידיעה: נעמה אנגל-משאלי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם