האם ההנהגה הפלסטינית איבדה את השליטה?
צעירים פלסטינים מדברים על התקוממות עממית המנותקת מהארגונים המוכרים, ואפילו נשמעים דיבורים על מרד כנגד הרשות ואף על פירוקה: "הגדולים סיימו את תפקידם. עכשיו תורנו, הצעירים"
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הפוליטיקאים מדברים ועושים שטויות, וככה נותנים לכיבוש הישראלי להיות חזק יותר", אומר עודאי, "הוויכוחים ביניהם רק מסייעים לישראל להמשיך במצב הקיים, לפתח התנחלויות ולפגוע בפלסטינים. אנחנו לא צריכים להיות מאורגנים מאחורי תנועות. החזית העממית, פת"ח או חמאס – מבחינתנו, הכול אותו דבר. בטח שלא צריכים את הרשות הפלסטינית או אבו־מאזן. היה מנהיג פלסטיני אחד, יאסר ערפאת. אחרי שהוא הורעל על ידי ישראל, אין לנו היום מנהיג".
''היה מנהיג פלסטיני אחד, יאסר ערפאת''.
צילום: אי-פי-אי
"הרי אם אבו־מאזן רוצה להגיע לפה או אפילו לשועפאט ובית־חנינה, שרחוקות עשר דקות מרמאללה", ממשיך עודאי, "הוא צריך לקבל אישור מישראל. אז איזה מין מנהיג הוא? כל כך הרבה שנים הוא מדבר על שלום והקמת מדינה פלסטינית, ואנחנו לא רואים כלום ממנו. עזוב אותך מנהיגים פלסטינים, אין דבר כזה".
מחמוד ממשיך את הקו של חברו. "אין תנועה ששייכת לרחוב. זאת התקוממות שבאה מבפנים, בעקבות הפגיעה בכבוד שלנו, הפלסטינים, והפגיעה בדת האסלאם. אנחנו לא צריכים מי שיגיד לנו לצאת לרחוב או לעשות הפרת סדר כזאת או אחרת. אנחנו מתארגנים ביחד, ועושים את זה, כי זה כואב לנו". צעיר אחר, ואליד, מבקש לסכם את השיחה ואומר: "ישראל לא מבינה דבר אחד בסיסי. הגדולים סיימו את תפקידם. עכשיו תורנו, הצעירים".
הטעות של אוסלו
ב־14 במאי 2001 הגישה פרקליטות מחוז ירושלים לבית המשפט המחוזי כתבי אישום נגד ארבעה מתושבי שכונת ראס אל־עמוד. אחד מהם הוא נהג המונית, עלאא עלי. כשהיה בן 22, הואשם עלאא בחברות בארגון 'החזית העממית' ובחבלה בכוונה מחמירה. הוא הודה שהשליך רימוני יד אל עבר חיילים ובתי יהודים בשכונת ראס אל־עמוד, ונשפט ל־12 שנות מאסר. לאחרונה שוחרר.
''כשאין מנהיגים אין עם מי לדבר'', עלאא עלי
"הייתי משויך לחזית העממית ופעלתי תחת הנהגתו של אחמד סעדאת", אומר עלי. "החוליה שלנו הייתה החוליה הראשונה מקרב ערביי ירושלים שפעלה נגד כוחות הביטחון הישראליים. התאמנו לעבוד כל אחד בנפרד. לוחמת קומנדו. היינו צריכים לשמור על סודיות מוחלטת בין חברי החוליה. פעלנו במידור מוחלט, כמו ארגון צבאי. היום הדור הצעיר עושה הכול און־ליין, ברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. המנהיגים פועלים בשמות בדויים בפייסבוק, ומעבירים שם את המידע – מה לעשות ואיך לעשות".
"היעדר מנהיגות ברורה הוא מכשול רציני בפני כוחות הביטחון", מזהה עלי. "כשאין מנהיגים, אין עם מי לדבר ואין את מי לעצור כדי לשים סוף לתופעה. המרדף אחרי צעירים שמיידים אבנים לא מצטלם טוב בתקשורת הבינלאומית, וגם לא מוביל לתוצאות ממשיות בשטח. בגלל זה המשטרה התחילה לעצור את האבות של הצעירים שמיידים אבנים, כדי לנסות לגייס אותם בכוח להפסקת הפרות הסדר. בדור הזה הצעירים חושבים קודם כול על עצמם ועל המעגל הקרוב שלהם, לפני התנועה הפוליטית. זאת הבעיה של הטכנולוגיה של היום. הם לא עושים כבוד לאף אחד".
עלי מצביע על הסכם אוסלו כאשם העיקרי. "ישראל עשתה טעות כשבעקבות אוסלו נתנה כבוד גדול מדי למנהיגי אש"ף. ישראל הפכה אותם למלכים, וסימנה אותם ככתובת היחידה. עכשיו היא מגלה שהכתובת הזאת כבר לא רלוונטית".
השייח' פאריד אבו-משהור היה אחד מאלו ששילמו את מחיר המהלך הישראלי בהסכם אוסלו. השייח‘, שחי סמוך לשכונת אבו־דיס, היה הסמכות המרכזית על שבט הג‘האלין הבדווי הפרוס מגבולות ירושלים ועד עבר הירדן המזרחי. גורמי ממשל ישראליים היו פוקדים את ביתו כל אימת שהיו צריכים לפתור בעיות עם האוכלוסייה המקומית. מה שהוא היה פוסק היה קדוש. כולם סרו למרותו.
אבו-משהור מדבר על תוכנית לביטול מוסד הרשות הפלסטינית, שלטענתו מושחת מהיסוד, ובנייה מחדש של הקשר בין ישראל לפלסטינים דרך המנהיגים המקומיים, השייח‘ים ובעלי הסמכות הדתית, שאותם לטענתו הצעירים והמבוגרים עדיין מכבדים.
ישחקו הנערים לפנינו
בניגוד לתושבי שכונות סילוואן וראס אל־עמוד, ראסמי ערפאת, תושב מחנה הפליטים בלאטה, אינו ממהר לקבוע שהנהגה התנועתית איבדה את מקומה. "לפני הפרות סדר גדולות שאנחנו עושים, למשל בחווארה ובבית־פוריק, יש התכנסות והתייעצות עם הפלגים השונים. לכל פלג פלסטיני יש נציג שמכין את השטח לקראת ההפגנה. אני מדבר בעיקר על הפגנות מאורגנות נגד המלחמה ברצועת עזה או נגד המצב באל־אקצה. המארגנים בדרך כלל מחליטים על התכנסות במקומות מרכזיים, בכיכרות או במקומות ציבוריים", הוא מסביר.
''לפני הפרות סדר גדולות יש התכנסות והתייעצות עם הפלגים השונים''.
לאחר ההתכנסות הרשמית, בדרך כלל נכנסות לפעולה ההפגנות הבלתי רשמיות. המידע על ההתארגנות לקראת הפעולות הבלתי רשמיות האלו מועבר בפייסבוק וברשתות החברתיות האחרות. "אחרי ההתכנסות הרשמית, מתפתחות הפרות סדר של נערים ללא שיוך ארגוני. בשלב הזה, האנשים הפוליטיים נשארים מאחור. הם לא מתקרבים למחסומים להתעמת עם כוחות הביטחון הישראליים. ואז, בזירת המלחמה הזו, אין אף אחד שנותן את הפקודות באופן ממשי. הנערים בשטח עושים מה שהם חושבים. הם המפקדים בשטח", אומר ערפאת.
הניסיון של הארגונים הפלסטיניים להשתתף בהתפרעויות בירושלים הלך השבוע והתעצם. מיד לאחר פיגוע הדריסה שביצע עבד א־רחמן א־שלודי לקח חמאס אחריות על המחבל בגלל השיוך המשפחתי. שלודי היה אחיינו של בכיר הזרוע הצבאית של חמאס, מוחי א־דין שריף. בהוראת המשטרה פונתה סוכת האבלים, וכמוה גם הדגלים שנתלו על הבית במטרה לעודד את הצעירים להצטרף לשורות המאבק של חמאס.
מנגד, הגיע ראש הממשלה הפלסטיני, ראמי חמדאללה, במפתיע לביקור במסגד אל־אקצה
הדברים לא הרשימו את עלאא עלי. הוא ביקש להבהיר כי "יש זרמים תת־קרקעיים גם בפוליטיקה הפלסטינית. אבו־מאזן כבר לא צעיר, ותנועת פת"ח, שהלכה ותפחה, גידלה כל מיני אנשים בעלי אינטרסים מנוגדים.
"ההתקוממות העממית שמטפח אבו־מאזן יכולה להתפוצץ לו בסופו של דבר בפרצוף. אם אין הנהגה והצעירים מדברים ככה על מי שאמור לייצג אותם, האפשרות של התקוממות עממית פנימית נגד הרשות הפלסטינית בהחלט קיימת ומציאותית".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם