אובמה מפסיד בארה"ב ונתניהו משלם את המחיר
לקראת התבוסה הצפויה בקרב על הקונגרס, מכחישים מתמודדים דמוקרטיים שהצביעו לנשיא האמריקאי המתדרדר בסקרים. העובדה כי לאובמה "אין מה להפסיד" עשויה להוביל להסרת ההגנה על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם
עוד כותרות ב-nrg:
• דיווח בעיראק: אל בגדדי הודח מהנהגת דאעש
• פרס בעצרת לזכר רבין: "מי שנואש מהשלום הוא ההזוי"
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גולדברג פרסם מאמר ובו מצוטטים בכירים בממשל אובמה שמתבטאים במהלך השנים כלפי נתניהו באופן חסר תקדים עם ביטויים כמו: "עקשן, קצר ראייה, יהיר, לוקה בתסמונת אספרגר", וציין כי לאחרונה אף הצמידו לו את התואר "פחדן". לדברי גולדברג, "עד השנה הבאה עשוי ממשל אובמה להסיר את ההגנה הדיפלומטית שמספקת ארה"ב לישראל באו"ם", וסיכם: "היחסים בין שני הממשלים, שתוארו בעבר כ'בלתי שבירים', נמצאים כיום במצב הגרוע ביותר בכל הזמנים".
לאחר פרסום הדברים, בבית הלבן מיהרו להוציא הודעה שמסתייגת מהמתקפה על נתניהו והבהירו כי "אין מדובר בעמדת הבית הלבן, וכי אין להתבטאויות כאלה מקום". דוברת מחלקת המדינה ג'ן סאקי אמרה כי "דברי הגורמים העלומים, אינם משקפים את עמדת מזכיר המדינה קרי והנשיא אובמה. מזכיר המדינה קרי אומר שמלחמת המילים בין הצדדים אינה יעילה ולא צריך לפעול בדרך של התקפות אישיות".
במפלגה הדמוקרטית ישנו תסכול ממה שנראה כמו הפסד צורב בבחירות אמצע הכהונה המתקרבות. בסוף השבוע שעבר פרסם ה'וושינגטון פוסט' נתון מדהים, שלפיו רק תשעה אחוזים מהמצביעים בבחירות לקונגרס ולסנאט מודים כי הם "מתלהבים" מהנשיא ברק אובמה. ומדובר רק במצביעים שזיהו עצמם בסקר כדמוקרטים או כנוטים לדמוקרטים. אפשר רק לשער עד כמה האחוז הזעום הזה צולל כשהדבר מגיע לאוכלוסייה האמריקנית.
המועמדת הדמוקרטית לסנאט מטעם מדינת קנטאקי, אליסון לנדרגאן גריימס, מסרבת באופן קבוע להודות כי הצביעה לאובמה בבחירות 2008 ו־2012. לאירוע ההתרמה שערכה גריימס, היא הזמינה את ביל קלינטון ולא את אובמה, מחשש שהופעה של אובמה לא תסייע לה, אולי אפילו להפך. מושל קנטאקי, מטעם הדמוקרטים, צוטט כאומר כי "קלינטון הוא הדמוקרט החי הפופולרי ביותר".
אלה הם רק נתונים אחדים מתוך שלל אינדיקציות שליליות לגבי יחס הציבור האמריקני לאובמה, שמעוררות תסכול עצום במפלגה הדמוקרטית וראשיה. ואם להודות על האמת, לתסכול הזה יש על מה להתבסס. בכל המדדים האובייקטיביים, הכלכלה האמריקנית רושמת סימני שיפור. ביטחונם האישי של רוב האמריקנים ככולם לא עומד כיום בסכנה ממשית – בטח לא יותר מאשר בתקופת קודמו, ג'ורג' בוש, וגם אחד מהסדינים האדומים ביותר –
רפורמת הבריאות שרשומה על שמו, הולכת ומסתמנת כהצלחה, או לפחות לא ככישלון שצפו לה רבים. ובכל זאת, הממשל בוושינגטון נמצא בשפל המדרגה מבחינת מעמדו בציבור האמריקני.
וכשמתוסכלים וממורמרים, כולנו יודעים מחיינו הפרטיים, יוצאים מאיתנו מילים, ביטויים ומעשים שלא בטוח שהיו מגיעים בזמנים רגועים יותר. כל זה לא אומר שבין אובמה לנתניהו שוררת מערכת יחסים תקינה. ממש לא. אבל מצד שני, כדאי לקחת את הגידופים הקשים שצוטטו במאמרו של גולדברג בפרופורציה ובקונטקסט הנכונים.
גולדברג טוען שמרבית הגידופים לא נאמרו בימים האחרונים אלא שייכים לרשימת נאצות שהופנו כלפי ראש הממשלה מצד בכירים בבית הלבן בשנים האחרונות. כלומר, היחס הבוטה והמשפיל כלפי ראש ממשלת ישראל לא התחיל בגלל ההחלטה על בנייה בגבעת־המטוס או ההתכתשות האחרונה בין השניים על אודות הערכים האמריקאיים, אלא מדובר במחלוקת עמוקה, שורשית ואישית מאוד שנמשכת כבר שנים. ואם מתעקשים לחפש נימה אופטימית, הרי שמיום רביעי הקרוב נותרו לשניים רק עוד שנתיים לסבול, או לא לסבול, זה את זה.
הבחירות בארה"ב, שנערכות מדי שנתיים בחודש נובמבר, הן עסק מסובך. מסובך עד כדי כך שרבים מהאמריקנים מתרחקים מהן וכלל לא טורחים להשתתף בעיצוב המערכת הפוליטית שמשפיעה על חייהם מדי יום.
אז מה עומד לבחירה ביום שלישי הקרוב, 4 בנובמבר? נתחיל במה, או במי, שלא עומד לבחירה בבחירות אמצע הכהונה ולמרות זאת נמצא בבירור על סדר היום: הנשיא ברק אובמה. לאובמה יש עוד שנתיים לכהן בתפקיד, והחוקה האמריקנית מגנה על תקופת כהונתו בלי קשר לאחוזי התמיכה בו בסקרים, או לתוצאות האמת שמשיגה מפלגתו. יחד עם זאת, מובן שלתוצאות הבחירות ישנה השפעה ישירה ומיידית על מעמדו של הנשיא בוושינגטון.
כמו בכל שנתיים, גם הפעם יעמדו 435 צירי בית הנבחרים לבחירה מחודשת. הבחירה נעשית לפי מחוזות, כאשר כל מדינה אוחזת במספר צירים באופן יחסי לגודל האוכלוסייה. כך למשל, מדינת קליפורניה משגרת לוושינגטון 53 צירים, והבאות אחריה הן ניו־יורק ופלורידה הבוחרות 27 צירים לבית הנבחרים, כל אחת.
לעומתן ישנן מדינות מעוטות אוכלוסייה ששולחות נציג בודד לבית הנבחרים כמו אלסקה, דלאוור, ויומינג, ורמונט, דרום דקוטה וצפונה. חבר בית הנבחרים היחיד שלא נמצא כרגע במסע בחירות אינטנסיבי הוא פדרו פיירלואיסי, נציג פורטו־ריקו, שנבחר אחת לארבע שנים.
בבית הנבחרים ישנו כיום רוב רפובליקני מסיבי - 233 צירים רפובליקנים לעומת 199 דמוקרטים, ועוד שלושה מושבים בלתי מאוישים מסיבות טכניות שונות. הרוב הזה, על פי כל הסקרים, לא צפוי להשתנות, וישנו סיכוי טוב שאף יגדל.
הבית העליון של הקונגרס, הסנאט, מורכב מ־100 חברים – שניים לכל אחת מחמישים המדינות, ללא קשר לגודלן. חבר סנאט נבחר לשש שנים, כך שבכל שנתיים נבחר מחדש שליש מחברי הבית. תקופת הכהונה הארוכה מאפשרת לסנטורים לטפל בנושאים שלאו דווקא עומדים על סדר יומם המיידי של בוחריהם, כמו ענייני חוץ וביטחון.
כיום מחזיקים הדמוקרטים ברוב של עשרה קולות בסנאט – 55 לעומת 45 לרפובליקנים. מתוך 36 הסנטורים שמשרותיהם מועמדות הפעם לבחירה, ישנם 21 דמוקרטים ורק 15 רפובליקנים, מה שאומר שלדמוקרטים יש יותר מה להפסיד.
ניתוח הסקרים האחרונים נותן לרפובליקנים סיבה טובה נוספת לאופטימיות. מתוך עשרת המרוצים הצמודים ביותר במדינות השונות, שבעה נתונים כיום בשליטת הדמוקרטים ורק שלושה בידי הרפובליקנים. שוב, לדמוקרטים יש הרבה יותר אפשרויות להפסיד, בעוד הרפובליקנים צריכים רק לשמור על הקיים ו"לגנוב" ניצחון בשלוש מדינות נוספות.
באופן אירוני, אחד האחראים למצב הקשה שבו נתונה המפלגה הדמוקרטית הוא הנשיא הקודם והשנוא כל כך על הדמוקרטים, ג'ורג' בוש הבן. הסחף נגדו היה כה גדול בבחירות שנערכו לפני שש שנים, עד שהצליח לגרום לבחירת סנטורים דמוקרטים במדינות שנחשבות "אדומות", כלומר שבאופן מסורתי נוטות לרפובליקנים.
שש שנים אחרי כן הגיע זמנם של סנטורים אלה להיבחר מחדש, ואחוזי התמיכה הציבורית באובמה, שדומים להפליא לאלה של בוש בשלהי כהונתו, כנראה יחזירו את משרות הסנטורים שעומדות לבחירה במדינות אלה למקומן הטבעי במפה הפוליטית של העשורים האחרונים. במדינות אלה, שבהן כדאי יהיה להתמקד בליל הבחירות עקב חשיבותן להכרעת הבחירות לסנאט, אפשר למנות את אלסקה, קולורדו, לואיזיאנה, אייווה וצפון קרוליינה.
הבחירות לבית הנבחרים ולסנאט מקבלות את תשומת הלב הרבה ביותר. אולם, בחירות בארה"ב מסובכות בהרבה מאלו שבישראל, והן כוללות שלל נושאים שנמצאים על הפרק ושעל הבוחר להכריע בהם, בעיקר כאלה הקשורים לעניינים מקומיים, פנים־מדינתיים.
כך ייבחרו ביום שלישי הקרוב 36 מושלי מדינות, כשגם בשדה הקרב הזה מתמודדות שתי המפלגות ראש בראש על יוקרה וגם על השפעה. בנוסף יתקיימו בכמה וכמה ערים מרכזיות בחירות לראשות העיר. בין ערים אלו נמצאות וושינגטון הבירה, ניו־אורלינס, סן־דייגו, סן־חוזה, אוקלוהומה־סיטי ועוד. שריפים ותובעים מחוזיים עומדים גם הם לבחירה בשיטת הממשל האמריקנית, ובנוסף יתבקשו המצביעים להביע את דעתם בצורה של משאל עם על סוגיות בוערות שעל הפרק – מלגליזציה של מריחואנה ועד חוקי תנועה והגירה.
הממשל האמריקני המרכזי בוושינגטון - וזו עובדה עצובה, אך כזו שאין עליה עוררין - נתון בשיתוק כמעט מוחלט זה זמן רב. השילוב בין בית נבחרים רפובליקני לחולשה ציבורית כמעט חסרת תקדים של הנשיא הדמוקרטי, מונע כל תזוזה בחקיקת חוקים ומקשה מאוד על הממשל הפדרלי להראות פעילות שהבוחר האמריקני יחוש בגינה שיפור במצבו הכלכלי, הבריאותי או הביטחוני. מצב העניינים הזה, בשילוב הנתון שלפיו בחירות אמצע הכהונה מעוררות עניין פחוּת בקרב המצביעים, מביא את מערכת הבחירות הנוכחית להירשם כאחת המשעממות שחוותה אמריקה זמן רב, לפחות לפי הלך הרוח של הפרשנים ושל התקשורת בכלל.
דיוויד ברוקס, מבכירי הפרשנים הפוליטיים בארה"ב כתב ב'ניו־יורק טיימס' כי מערכת הבחירות של 2014 היא "המשעממת וחסרת היצירתיות שאני זוכר אי פעם". כריס קיליצה, קולגה של ברוקס מה'וושינגטון פוסט', הגיב לקביעה ואמר: "המצב אפילו חמור יותר". לדברי הפרשנים, הדמוקרטים והרפובליקנים לא מצליחים לצאת מהקיבעון שאוחז בהם בשנים האחרונות, שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם ומשאירים את הציבור הרחק מאחור, והוא בתגובה סולד מהם יותר.
בדיון סוער שנערך השבוע באולפן MSNBC הטיח אחד מפרשני הערוץ בשני סנטורים, האחד דמוקרטי והשני רפובליקני: "עד מתי אתם הדמוקרטים תגידו שבאתם לנקות אחרי ג'ורג' בוש? אתם כבר שש שנים בבית הלבן, למען השם! ואתם הרפובליקנים, יש לכם תוכנית פעולה חוץ מלהעיף את אובמה מהבית הלבן?"
אולם לא כולם חושבים שמדובר במערכת בחירות משעממת, ובוודאי שלא מסכימים עם הטיעון שהיא אינה חשובה. נציג המפלגה הרפובליקנית בישראל, מארק צל, אומר ל'nrg' כי הבחירות הללו חשובות ביותר מכמה סיבות: "ראשית, יש בתוצאות של הבחירות הקרובות משום רמז וסימן למה שעתיד לקרות בבחירות לנשיאות ב־2016. ניצחון רפובליקני סוחף, שנראה אפשרי היום יותר מתמיד, עשוי לגרום לסחף ציבורי לקראת הבחירות בעוד שנתיים. שנית, ניצחון רפובליקני יסבך מאוד את הפעילות של ממשל אובמה ביחסי חוץ, דבר שהוא בעל השלכה מיידית על היחסים עם ישראל".
"שלישית, אובמה לא יוכל למנות את אנשיו לתפקידים בכירים מכיוון שייתקל בהתנגדות נמרצת של שני בתי הקונגרס", ממשיך צל, "ורביעית, ניצחון שכזה ייתן לרפובליקנים אפשרות להציג את תוכניותיהם לפני העם האמריקני ביתר בהירות. מובן שבשביל זה צריכים אצלנו במפלגה להפסיק לריב זה עם זה ולגבש אג'נדה מסודרת, אבל הבחירות בהחלט עשויות להיות זרז לתהליך החשוב הזה".
אם כך, איך זה שהתקשורת מכריזה על הבחירות הללו כמשעממות?
"מדובר בדרך כלל בכלי תקשורת הנוטים לדמוקרטים. הם רואים את התבוסה הדמוקרטית המתקרבת, ואין פלא שהם עושים הכול כדי להמעיט בחשיבות הבחירות".
כיצד ישפיע הניצחון הצפוי של הרפובליקנים, כלומר העברת השליטה בסנאט לידיכם, על ישראל?
"מצד אחד יש כמובן פן חיובי, מכיוון שניצחון שכזה יגביר את השפעתנו בקונגרס לטובת ישראל. אבל יש גם פן שלילי שצריך לקחת בחשבון. אם אובמה ירגיש שאין לו מה להפסיד בשנתיים שנותרו לו בתפקיד, ישנה סכנה שהוא ירגיש חופשי לסגת, למשל, מההגנה המסורתית של ארה"ב על ישראל במועצת הביטחון".
יורם אטינגר, מומחה לענייני ארה"ב, נוקב אפילו יותר מצל, וטוען כי הבחירות שיתקיימו בשבוע הבא הן לא פחות מקריטיות: "החל מיום רביעי הבא נדע אם אובמה יהיה בשנתיים הקרובות ברווז צולע או נשיא נחוש שעומד להגשים את מה שהוא רואה כמורשתו. אם יהיה ניצחון רפובליקני בסנאט, אובמה יהפוך אוטומטית לברווז צולע, בעיקר בנושאי פנים אבל גם בנושאי חוץ. לעומת זאת, שמירה על רוב דמוקרטי, גם אם מצומצם יותר, תיתן תחושה של חצי ניצחון, ותתרום לנחישות של אובמה בשנתיים הבאות".
מהו ההבדל המעשי בין ניצחון רפובליקני בנקודות או בנוק־אאוט – שני התסריטים שנראים כרגע ההגיוניים ביותר?
"המסר לבוחר האמריקני לקראת 2016. ניצחון רפובליקני סוחף יעניק רוח גבית למפלגה, וייתכן שנראה כמה סנטורים דמוקרטים מצביעים עם הרפובליקנים בשנתיים הקרובות מחשש למעמדם בבחירות הבאות. כבר היום רואים התכחשות דמוקרטית לאובמה במדינות שבהן הקרב צמוד".
יש סיכוי שנקום ברביעי בבוקר ויתברר כי כל התחזיות הופרכו והדמוקרטים ניצחו?
"זה תמיד יכול לקרות. שיעור המצביעים השחורים, הנשים, הצעירים וההיספנים - ציבורים שבלי הצבעתם המאסיבית לדמוקרטים פשוט אין סיכוי – הוא בגדר נעלם. התייצבות של מספרים גדולים מהמגזרים האלה בקלפיות יכולה לשנות את התמונה".
למה הציבור האמריקני מאוכזב כל כך מאובמה? האינדיקציות הכלכליות מראות על שיפור, תוכנית הבריאות שלו מסתמנת כהצלחה יחסית, ואפילו נגיף האבולה לא מצליח לטלטל את אמריקה.
"נכון שאובייקטיבית יש שיפור בכלכלה, אבל הוא מאוד מוגבל ומתקדם לאט. בשלב זה השינוי לא מחלחל לשכבות הביניים, שאמורות להביא את הניצחון לדמוקרטים. לגבי השחורים – כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הציפיות עם בחירת אובמה היו בשמיים, אבל אפילו בשיקגו, עירו של הנשיא, נהרגו ברחובות בכל חודש בשנתיים האחרונות יותר אמריקנים מאשר ישראלים שנהרגו בקרבות ישראל מול אויביה במשך כל השנה. לגבי האבולה, כרגע המצב אכן בשליטה, אבל ערעור הכי קטן במצב יכול להפוך את הנגיף הזה לסופת קתרינה של בוש, כלומר להפסד דמוקרטי מהדהד בבחירות".
הניצחון הרפובליקני, נראה כרגע בטוח למדי, והשאלה שנשאלת בקרב רוב הפרשנים היא האם הוא יהיה מתון או סוחף. עם זאת, כדאי לרפובליקנים לחכות עם השמפניות עד להכרזה הרשמית. וכאן כדאי להוסיף עוד אופציה שבהחלט נמצאת על השולחן: ייתכן שבבוקר יום רביעי הקרוב תתעורר ארה"ב למציאות שבה אין מנצחים. זה יקרה אם הדמוקרטים יצליחו לשמור על כוחם בכמה מדינות מתנדנדות, ובמדינות כמו לואיזיאנה - שבה הסקרים לא נותנים לשום מועמד יותר מ־50 אחוז מהקולות עקב הימצאותו של מועמד שלישי חזק יחסית – ייערכו בחירות חדשות בעוד כחודש. או אז הציבור ימאס בפוליטיקה עוד יותר, וושינגטון תיקלע לשיתוק מוחלט, ורק הפרשנים ובעלי הטורים בעיתונים יחגגו. אם תרצו, גם זו נחמה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם