כך אולץ פילוסוף איראני להודות ב"תכנון מהפכה"
סיפורו של איש אקדמיה איראני שפעל להחלפת השלטון בדרכי שלום, נכלא, עונה ואולץ להודות בעברות ריגול. הפנים האמתיות של איראן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדובר בפעיל ותיק ומוכר בעולם שתומך בהחלפת המשטר הקיים באיראן בדרכי שלום בלבד. את פעילותו הוא החל בשנת 2005, לאחר עלייתו לשלטון של מחמוד אחמדינג'אד. בתור מתנגד משטר הוא חש לא בטוח באיראן וביקש לפתח את קריירת ההוראה שלו בהודו. אלא שבשנת 2006 עשה את טעות חייו. בדרכו לבריסל הוא "קפץ למולדת".
קפץ למולדת - ושילם על כך. ראמין ג'הנבגלו
צילום: איי.אף.פי
בנמל התעופה ביקש ממנו איש ביטחון להתלוות אליו "רק כדי להשיב למספר שאלות". ג'הנבגלו הלך עם איש הביטחון, אך במקום להיכנס לחדר הוא הוכנס לרכב ותחבושת נקשרה על עיניו. ג'הנבגלו הגיע היישר לבית סוהר בטהרן ושם נחקר בתא. אווירת החקירות והדברים שקרו בהמשך נשמעים כמו העתקה מספר על גולאג סובייטי. בכל הטקסט זועק חוסר האונים של אינטלקטואל ופילוסוף רך וענוג שנאלץ לפתע להתמודד עם האשמות אבסורדיות וחסרות פשר מצד מנגנון אלים שמורכב מאנשים בורים ותוקפניים, שכל מה שהם יודעים הוא לאיים.
"קלטתי מהר", כותב ג'הנבגלו, "שעומדים מולי אנשים שלא קיבלו הכשרה בתחום של פילוסופיה או מדעי המדינה". בתור התחלה הוא הואשם בניסיון לבצע "מהפכת קטיפה" באיראן, כשכל כוונתו בכתביו הייתה עריכת רפורמה אזרחית בלתי אלימה. מובן שלא הייתה כל דרך להסביר זאת לחוקריו, שהמשיכו ללחוץ עליו.
שאלה נוספת שנשאל הייתה מדוע רבים מחבריו ומהקולגות שלו הם יהודים. בתור דוגמה הביאו את הפגישות שלו עם ג'ורג' סטיינר ונועם חומסקי. כמובן, הוא הואשם גם בתמיכה בישראל ובשיתוף פעולה עם הרשויות הציוניות.
סעיפים נוספים בהאשמות שהוטחו נגדו היו ביקורו בישראל בגיל חמש או שש (הדבר היחיד שג'הנבגלו זוכר מהביקור הוא "אשכוליות ענק על הענפים") ומאמר על ביקור באושוויץ, שהוגדר כתומך בציונות וכחותר תחת אושיות המשטר האיראני.
למותר לציין שהציונות כלל לא הוזכרה במאמר, אך עצם הטענה שהשואה אכן התרחשה נתפסה כמעשה חתרני מול הכחשת השואה של נשיא איראן. חטא כבד נוסף של ג'הנבגלו היה אזרחות קנדית. אשתו של ג'הנבגלו הפעילה מחו"ל לחצים כבדים על מנת שבעלה ישוחרר.
בהמשך, ג'הנבגלו אולץ לבצע את הצעד הבא שלקוח היישר מבתי הכלא של סטלין - להודות מול המצלמה בקשירת קשרים נגד איראן. הוא היה צריך להקריא במדויק את הטקסט שכתבו לו, ללא כל אפשרות להשפיע על התוכן.
אחרת - כך הובהר לו - התובע הכללי יאשים אותו בניסיון להפלת המשטר וידרוש עבורו עונש מוות. ג'הנבגלו המפוחד ביצע את הבקשה למרות שחשב שייתכן שבכך הוא חורץ את גורלו. אך החקירות עדיין נמשכו.
החוקרים לא היו מרוצים מהנימה המאולצת שבה הקריא ג'הנבגלו את ההאשמות נגדו, והוא נדרש לעשות זאת שוב, הפעם בצורה נלהבת ומשכנעת יותר.
החוקרים לחצו עליו להודות שבצרפת היה מוקד הריגול העיקרי שלו ונרגעו מעט אחרי שג'הנבגלו הנואש הודה גם בכך. הם דרשו ממנו את שמות המפעילים הצרפתים שלו והפילוסוף המותש התחיל לשלוף שמות צרפתיים אקראיים ופיקטיביים, וחוקריו מיהרו לרשום אותם בהתלהבות.
כנראה השלב הבא היה צריך להיות פרסום בינלאומי של רשת ריגול צרפתית אנטי איראנית, אלא שבמסגרת המשא ומתן להקלת הסנקציות על איראן הוחלט לכרוך את שחרורו של ג'הנבגלו יחד עם ההקלות והוא שוחרר, לאחר שבילה בכלא חמישים יום. ניתן רק לחשוב מה היה קורה לאדם פחות מפורסם, עם פחות קשרים בינלאומיים. הכתבה מספקת הצצה חשובה על המצב הפנימי באיראן של שנות האלפיים ועל האפשרות כי התנגדות בלתי אלימה למשטר מן הסוג הזה תשנה משהו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם