
זקן כבר לא פועלת למען האינטרסים של הפטרון
מי שעלה עד לצמרת הנהגת המדינה, ונחשף באורחותיו המושחתים, לא יזכה לסלחנות ולהנחות ממערכת החוק. גם אם הדבר יקרה באיחור
עוד כותרות ב-nrg:
-מדינה בחרדה: איך נערכת צפון קוריאה לאבולה?
- בית המשפט בצרפת: בעלי חיים אינם "רהיטים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החלטתו של שופט בית המשפט העליון יצחק עמית מאתמול, שהורה לסנגורים להחזיר לפרקליטות את התקליטור, נתפשה כניצחון טקטי לתביעה, אך אלה הם דברים טפלים, הן ביחס לפיקנטריה שעתידה להיחשף הבוקר באופן רשמי, בדמות תמלילי השיחות בין אולמרט וזקן, שהוקלטו בסתר על-ידה, והן ביחס לתמונה מצבו המשפטי הכולל של אולמרט – מצב ההולך ומחריף ככל שהזמן חולף והפרשה הולכת ומסתבכת.

אפשר שמה שהספיקו סנגוריו של אולמרט ללמוד מתיבת המייל של זקן ישמש אותם בימים הבאים, במסגרת חקירתה הנגדית, כדי לערער על מהימנותה ולהקטין את משקלה של עדותה, בספיח הנוכחי של משפט טלנסקי.
אבל עם כל הכבוד לחשיבותו של קרב השוחות המשפטי הזה, שבמסגרתו נאחזים בכל זיז, דומה שאת המהלך הנוכחי בפרשה צריך לפרש בכלים מתחום הפסיכולוגיה, לא מתחום המשפט. החלטתה של זקן, בשלהי משפט הולילנד, לחצות את הקווים ולפעול סוף סוף למען האינטרסים שלה עצמה, ולא עוד למען האינטרסים של הפטרון, הייתה נקודת-שיא אסטרטגית בפרשות אולמרט הפליליות כולן, ואולי הייתה מה שחרץ את גורלו. זה היה הרגע שבו הסתובב ההגה של נושאת המטוסים. מכאן והלאה, אנו מלווים את תהליך חישוב המסלול מחדש. יש בזה המון פיקנטריה – ותמלילי האזנות הסתר שהקליטה זקן יעידו – אבל אין בזה הרבה חידוש.
אם מתנתקים לרגע מהדרמה האופפת את מסכת האירועים, שיכולה הייתה להפוך בקלות למותחן פוליטי הוליוודי, וחוזרים לדיון המשפטי היבש – אולמרט זוכה ב-2012 מעבירות של מרמה והפרת אמונים, הן בפרשת טלנסקי והן בפרשת ראשונטורס. הוא הורשע בהפרת אמונים בלבד, ללא רכיב המרמה, בפרשת מרכז ההשקעות – הרשעה שעליה לא ערער לבית המשפט העליון. מי שכן ערערה היא הפרקליטות, מונהגת בידי פרקליט המדינה דאז משה לדור, והערעור בפרשות ראשונטורס וטלנסקי נדון בעצלתיים בפני הרכב שופטים בראשות הנשיא אשר גרוניס. קרוב לשנה לאחר הדיונים בערעור, כשפסק הדין הולך ומתמהמה, הביאו האירועים במשפט הולילנד את זקן לשנות כיוון ולהפליל את הבוס לשעבר.
ההחלטה הזו באה לידי ביטוי בשלושה תיקים משפטיים נפרדים: בתיק הולילנד נחתם בינה לבין הפרקליטות הסדר טיעון, שבמסגרתו זכתה לגזר דין מזערי ביחס למה שהיה צפוי לה אלמלא ההסדר – 11 חודשי מאסר בפועל בלבד; עדויותיה החדשות הולידו חקירת משטרה חדשה נגד אולמרט,
זיכויו של אולמרט בסיבוב הראשון של המשפט בירושלים, התבסס על שילוב של חוסרים ראייתיים עם פרשנות תמוהה של הדין, על-ידי הרכב השופטים. לשיטתם, עצם גיוס המזומנים והחזקתם בכספת אינם בגדר עבירה פלילית, גם אם יש בכך הפרה של כללי אשר למניעת ניגוד עניינים. במקביל קבעו שאין לשלול את גרסתו של אולמרט, שהכספים שהועברו מטלנסקי לזקן ולאורי מסר שימשו לצרכים פוליטיים ולא אישיים, ומאחר שכך – הספק פועל לטובת הנאשם. גרסת ה"כספים הפוליטיים" סייעה לשופטים לקבוע שמעשיו של אולמרט לא חצו את הרף הפלילי. אלא שגרסה זו אמורה להתנפץ כעת, נוכח עדותה החדשה של זקן.

סירובה של זקן להעיד במשפט המקורי סייע לאולמרט, מבחינה ראייתית, סיוע כפול. ראשית, הוא לא היה צריך להתמודד עם הדברים שהייתה עשויה לומר מעל דוכן העדים. שנית, סירובה להעיד גרם לכך ששופטי המחוזי סירבו לקבל את "יומני שולה" הממוחשבים, שבהם תיעדה את ההעברות הכספיות מטלנסקי ואת הכספים שנכנסו ויצאו מהכספת של מסר, כראיה נגד אולמרט, והיומנים שימשו רק כראיה נגדה. נכונותה של זקן להעיד נגד אולמרט כעת, מאפשרת לפרקליטות להשתמש, באיחור גדול, ביומנים אלה גם כראיה נגד אולמרט.
ואחרי כל זאת, כדאי להרחיק מבט ולהסתכל על התמונה בכללותה. זיכויו של אולמרט מהפרשות העיקריות במשפט הירושלמי, ראשונטורס וטלנסקי, היה בעל חשיבות עצומה בעת שניתנה הכרעת הדין. גם הימנעותו של בית המשפט המחוזי לדון בשאלת הקלון, תוך הותרת השאלה לעת מצוא, שיחקה לידיו של אולמרט, שיכול היה ללוות את מערכת הבחירות של 2013 כשהוא מוחזק כמועמד פוטנציאלי לצלול בחזרה לזירה הפוליטית.
אלא שמאז התמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה: אולמרט הורשע בפרשת הולילנד – בעבירת לקיחת שוחד החמורה יותר מהעבירות שבהן הואשם במשפטו הקודם; נגזרו עליו לא פחות מ-6 שנות מאסר, ונקבע שבמעשיו יש קלון.
כעת, שאלת הרשעתו הנוספת, אם תהיה כזו, בפרשות טלנסקי וראשונטורס, מקבלת בעיקר משמעות סימבולית, ופחות משמעות פרקטית. מצד שני, יש בזה מסר חשוב לעתיד, הן כלפי הציבור והן כלפי המערכת הפוליטית: מי שעלה עד לצמרת הנהגת המדינה, ונחשף באורחותיו המושחתים, לא יזכה לסלחנות ולהנחות ממערכת אכיפת החוק. הפרקליטות מאותתת שגם אם הדבר יקרה באיחור, וגם אם המהלך הנוכחי נובע כתוצאה ממערך נסיבות נדיר, המסר ברור: על שחיתות משלמים.