"המצב הכלכלי של האזרחים - איום אסטרטגי"
בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה תקף נשיא המדינה את המדיניות הכלכלית של הממשלה שלטענתו "לא מאפשרת לאזרחים לצמוח ולהתפתח"

הנשיא הוסיף כי הרפורמות שמקודמות בכנסת אינן משמעותיות ואף פוגעות באזרחים: "ברור לכל שהתעשייה הפיננסית; תעשיית האנרגיה; תעשיית המזון; ענף הדיור; ותעשיות נוספות, זקוקים היום לרפורמות אמיצות ואחראיות. כשאני אומר, רפורמות אמיצות, אינני מתכוון לרפורמות שהתקבלו בכנסת בנושא חוק הריכוזיות וחוק המזון. אני חושש שהרפורמות הללו, לא רק שלא היו אמיצות מספיק; לא רק שהן אינן נותנות מענה לבעיה; אלא, אני חושש שהן מעגנות את המצב הקיים יותר מאשר מתקנות אותו".
במסגרת נאומו ציין נשיא המדינה שתי תפיסות הרווחות בדיון הציבורי שבשתיהן טמונה סכנה: "התפיסה הראשונה, היא זו שלפיה היכולת שלנו להיענות לאתגר החברתי תלויה בקיצוץ עמוק בתקציב הביטחון. חשוב לי לומר בצורה הברורה ביותר: מדינת ישראל עומדת היום בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים ביותר, המחייבים השקעה אדירה. עם או בלי הסדר מדיני, המצב הזה לא עתיד להשתנות, בעשורים הקרובים. מדינת ישראל תצטרך להמשיך ולהשקיע נתחים משמעותיים מהתוצר, לטובת ההשקעה בביטחון, במחקר, בפיתוח וברכש, ולא פחות חשוב מכך, בהון האנושי במערכת הביטחונית.
"השיח הממצב את מערכת הביטחון כאויבת השגשוג החברתי, מסוכן פעמיים. פעם אחת, משום שהוא מייצר אשליה לגביי האפשרות להסיט משאבים דרמטיים ממערכת הביטחון לטובת אתגרים כלכליים חברתיים. פעם שנייה, משום שהוא רק מתקף את התפיסה השגויה לפיה המערכת הכלכלית חברתית היא בת ערובה של המציאות הביטחונית; וכי כל עוד, לא נמצא פתרון מניח את הדעת לאיומים שסביבנו, לא נוכל לטפל בבעיות הכלכליות הדחופות מבית".
ריבלין המשיך: "התפיסה השנייה ממנה אני מודאג, היא זאת שלפיה 'הכסף הגדול' לו אנו זקוקים, מצוי אצל קבוצה כזאת או אחרת בחברה הישראלית. בשלוש השנים האחרונות למדנו, שהאוצר הציבורי, לא נמצא אצל החרדים כפי שהוא לא נמצא בהתנחלויות. הפנייה בלתי אחראית
בנאומו ציין נשיא המדינה שלושה מנועי צמיחה עליהם יש הסכמה רחבה ובהם יש להתמקד: המנוע הראשון, הוא שילובם המלא, ובתעסוקה הולמת, של כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית בשוק העבודה. בפרט, של נשים ערביות וגברים חרדים. המנוע השני, הוא בהרחבת מהפכת הידע והחדשנות, אל כלל ענפי המשק.
"זמן רב מדיי שצמיחת המשק הישראלי נשענת על תעשיית ההי טק הישראלי. המשק הישראלי לא יכול לשאת עוד קיומן של שתי כלכלות מקבילות: האחת, כלכלת ההי טק, עם שיעורי פריון, מחקר, פיתוח וייצוא מהגבוהים בעולם, שבה גם העובדים נהנים מרמות שכר גבוהות; ולצידה כלכלת הענפים המסורתיים הסובלים משיעורי פריון נמוכים, מרמות שכר נמוכות, ומהרעה החולה של עובדים עניים. עלינו להבטיח, שכושר החדשנות והידע הטכנולוגי העצום שאצור במשק הישראלי, יחלחל ויוטמע בכלל ענפי המשק. המנוע השלישי, הוא בשינויים מבניים מתחייבים כדי להבטיח תחרות ויעילות מצד אחד, ואיכות ויציבות מצד שני, במספר ענפי מפתח במשק".