דריסות ודקירות ומה שביניהן
האתגר, אם כך, הוא לא רק לתאר ולהסביר את המצב אלא לנסות ולשרטט את שנדרש (ללא התלהמות) כך שנוכל לייצב את המצב.
באיו"ש, מזה זמן (עוד טרם אירוע חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים), יש התעוררות בכלל פעילות המחאה העממית בין השאר על רקע פעילויות "תג מחיר" ועל כך כתבתי בהרחבה בטור שעסק בשאלה כיצד יש להתמודד עם התקוממות עממית דור שלישי. חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, רצח הנקמה של הנער משועפט וכלל אירועי "צוק איתן" הכשירו את הקרקע לאווירת משטמה כוללת שבתוספת תהליכי הסתה מנוהלים היטב, לרבות תעמולת שקר, ופעילות סביב הר הבית, וכך קיבלנו נוסחה בדוקה להידרדרות.
ערביי ישראל, שזכרונם מעת לעת בוגד בהם, לא נשארו מאחור. הם הושפעו מתהליכי ההסתה והצטרפו להפרות הסדר ואנו שוב על פיתחה של תקופת החרמה הן כתוצאה מחשש אמיתי לביטחוננו והן כצעד ענישה המבוסס על תחושות קשות שערביי ישראל לא מחמיצים שום הזדמנות להביע את תיסכולם על המדיניות הישראלית.
בהנחה שתמונת האירועים ברורה, אני שייך לאלו המאמינים שאנו לא נמצאים בפיתחה של אינתיפאדה שלישית. מתוך ניסיוננו אירועי התקוממות עממית נרחבים הם בעלי אופי שונה-המוני, רחב היקף, רב מוקדי, ולא ממוקד. למי ששכח האינתיפאדה הראשונה החלה בתאונת דרכים בכביש המרכזי ברצועת עזה, אך קדמו לה עלייה משמעותית באירועים המקומיים, ואילו השנייה החלה לכאורה אחרי עליית אריאל שרון ז"ל לביקור לגיטימי בהר הבית.
אנו חוזים היום במערכת שונה, בה נקראים הבודדים להקריב עצמם כדי לגבות מחיר בחיי אדם ולהטיל אימה על הציבור. למי שמחפש דימיון לכלל הפעילות הג'יהדיסטית באיזורנו, לא צריך להתאמץ. הדמיון והרוח הגבית ניכרים לעין.
עיקר הקושי עוד לפנינו - הן משום המרכיב הדתי שבסכסוך והן משום המרכיבים המדיניים/פוליטיים שמייצרים תחושת "תקיעות" והמשך אווירת האלימות שעשוייה עוד יותר לצאת משליטה.
אנסה לשרטט את המרכיבים של הפעילות ההכרחית על מנת להשיב את השקט (ככול שניתן) לרחובות: ערביי ישראל - אם חפצי שותפות הם, עליהם להקים מייד, על בסיס "המבוגרים האחראים" משמר אזרחי, לא חמוש, שיתמקם ערב ערב, עד שהרחובות יירגעו, ויחסמו בגופם את גלי המתפרעים בכול נקודה ונקודה. לא מספיק להתבטא בכלי התקשורת, נדרשת פעולה בשטח. אלו דמי הרצינות שלהם על מנת שקורטוב של אמון ישמר בינם לביננו.
לגבי הפלסטינים, התמונה קצת יותר מורכבת ומחייבת סט שלם של הוראות שעה שתכליתן לייצר מחיר ברור וידוע מראש על השתתפות באירועים אלימים. הכוונה, שכולם ידעו, שהשתתפות באירועים אלימים תגבה מחיר נרחב לא רק מהמפגע עצמו אלא גם ממעגל חייו הראשון (הוריו,אחיו וכו'). המשפחה הגרעינית, באופן אוטומטי ובלתי תלוי, תגורש ונחלתם תופקע!
הגירוש יכול להיות לסוריה, לעיראק או כול יעד "אטרקטיבי" אחר. לכול מי שיגיד שזה לא מידתי ולא הוגן ועוד כול מיני נוסחאות של "עדינות" אומר כך: אי אפשר להילחם בטרור בעדינות! האלימות המשתוללת גובה מחיר בחיי אדם ואם נדרשת פעולת הרתעה חדה, מתוחמת בזמן, יש לפעול.
היעד של סדרת הצעדים לעיל היא לגרום למשפחה הגרעינית ליטול יוזמה ואחריות נרחבת יותר על אותם צעירים בני משפחה, בטרם יקחו חלק בפעילות האלימה, ולוודא שמבצע הפעילות האלימה יידע בבירור מה המחיר המשפחתי שיגבה אם יקח חלק בפעילות אלימה.
פעילות משולבת הן בקרב ערביי ישראל והן בקרב הפלסטינים יכולה להביא לרגיעה והורדת מפלס האלימות.
ברם אולם, הורדת מפלס האלימות איננה מטרה בפני עצמה או לכול הפחות איננה מספקת. יש צורך מובהק לייצר מציאות של הידברות, לא להתלהם, לצמצם צעדים הנתפסים כפרובוקציה, חרף הקושי והמורכבות. ובמרכיב זה גם לצד הישראלי יש מה לתרום ולא מעט.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם