
מדוע אבו מאזן תומך בשיתוף פעולה ביטחוני?
הרשות פועלת כדי לצמצם את הפיגועים ואת ההפגנות ה"ספונטניות" לא מאהבת ישראל, אלא מחשש שהשתלטות חמאס על השטח תהיה הסוף של אנשי פתח'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בזירת הפנים, הקרב על הרמטכ"לות הוכרע והטרור השתולל ברחובות ובטרמפיאדות, אבל דברים חשובים באמת לביטחון ישראל היו קשורים לארצות רחוקות. נתחיל בטרור המשתולל: היקף האלימות השבוע, משני צדי הקו הירוק, לא עלה באופן דרמטי על אירועי השבועות האחרונים, אבל מה שהביא לירידה חדה בתחושת הביטחון של הציבור ולכינוס חירום של הדרג המדיני והצבאי ביום שלישי היה רצף הנפגעים, בעיקר פיגוע הדקירה בתל־אביב ופיגוע הדריסה באלון־שבות, בהפרש של כמה שעות ביום שני. שר הביטחון יעלון ביטל ביום שלישי ביקור באזור אילת, ובמקום זאת נסע למקום הפיגוע ביו"ש ולאחר מכן לישיבה המיוחדת בהשתתפות ראש הממשלה.
במערכת הביטחון עדיין מתעקשים, אולי בקצת פחות נחישות לעומת השבועות הקודמים, שעדיין אי אפשר לקרוא לטרור המשתולל אינתיפאדה שלישית.

אבו מאזן ואיסמעיל הנייה
צילום: אי.פי.איי

פיגועי דריסה לא בהכוונת הרשות. רכב המחבל
צילום: גרשון אלינסון פלאש 90
אז מה יש לנו? לפי הניתוחים המודיעיניים, מדובר ברצף "פיגועי אווירה" שמושפעים מההילה של דאעש בתקשורת הערבית, מפריחת הרשתות החברתיות באינטרנט שבהן מועברות עוד ועוד הודעות על "הפגנות" לאומיות פלסטיניות, ובעיקר מהסתה של חמאס והג'יהאד האסלאמי על המזימה של היהודים לשנות את הסטטוס־קוו בהר הבית. במערכת הביטחון לא מוצאים יד מכוונת מאחורי הפיגועים. עדיין לא. כך למשל, הפיגוע בתחנת רכבת ההגנה בוצע בידי נער משכם, ששהה בארץ באופן בלתי חוקי ולא היה מוכר לזרועות הביטחון.
הרצח באלון־שבות בוצע על ידי אסיר ביטחוני לשעבר שמזוהה עם הג'יהאד האסלאמי. בצה"ל מדברים שוב ושוב על תופעה של "חקיינות": כל פיגוע דקירה או דריסה ש"מצליח", מביא בעקבותיו מעשים דומים. גלים כאלה היו גם בעבר, אבל מה שמזין את "פיגועי היחידים" הוא ההסתה הדתית וגל לאומי גואה. מה אין בינתיים? בשונה מהאינתיפאדה השנייה, שפרצה בספטמבר 2000 בהכוונת יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית, הפעם הרשות אינה בעסק. פוליטיקאים ישראלים ממשיכים להשמיץ את אבו־מאזן, אבל אנשי כוחות הביטחון אומרים כי שיתוף פעולה עם המנגנונים הפלסטיניים טוב כתמיד, ואולי אפילו טוב מאי־פעם.
הרשות פועלת כדי לצמצם את הפיגועים ואת ההפגנות ה"ספונטניות" לא מאהבת ישראל, אלא מחשש שהשתלטות חמאס על השטח תהיה הסוף של אנשי פתח', כמו שהם מצאו עצמם נזרקים מגגות של בניינים בעזה במהפכה של 2007. גם לפי התפיסה הזו, אבו־מאזן רחוק מלהיות שה תמים: במערכת הביטחון גורסים שהוא מעודד אלימות בירושלים ובתחומי הקו הירוק – פעולה שמשרתת בראייתו את העניין הפלסטיני, ובמקביל פועל לדחוק את ישראל לפינה בזירה המדינית.
כדור השלג של הכרת מדינות אירופה במדינה הפלסטינית מסוכן הרבה יותר למעמדה הבינלאומי של ישראל ממה שסבורים בארץ, אומר שגריר באחת הבירות האירופיות, שמנהל מאבק עיקש כדי שהכרה כזאת לא תהיה גם בארץ שליחותו. אינתיפאדה שלישית או לא, בשטח הולכת ומתקבעת מציאות חדשה של אלימות גואה שמצמיחה מפגעים שמשתמשים בינתיים בכלי רכב ובנשק קר.
עוד לא ברור אם גורמים פלסטיניים יעשו גם שימוש בנשק חם. סכנה של פיגועי התאבדות אינה נראית באופק, משום שהם אינם נתפסים כמשרתים את העניין הפלסטיני, אפילו לא על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי. שורת הצעדים שעליהם הוחלט
מצפון תיפתח
גזרת הגבולות בצפון הולכת ומסתמנת כחזית הבעייתית, שבה יכולה לפרוץ מלחמה ב־2015. תרחיש לא דמיוני הוא שכבר בתוך חודשים יפתחו אנשי דאעש בדרום הגולן באש לעבר ישראל. חיזבאללה, שעבר למצב של לחימה מילולית מול ישראל, נראה מתכונן לסיבוב הבא. הטענה של בכירים בחיזבאללה שישראל עמדה מאחורי התנקשות בחמישה מדענים איראנים וסורים בדמשק ביום ראשון, לא נראית בלתי סבירה בעליל, וגם היא תורמת למתיחות בצפון.