להיכנס לראש של טאליבן: הפסיכיאטר של הארגון מדבר
ד"ר נאדר אלמי מאפגניסטן נהג לטפל ברבים מבכירי הארגון, שסבלו מדיכאון, הזיות וחרדות לאחר מראות הזוועה שאליהם נחשפו. "בוודאי טיפלתי באלפים מהם, כמו בכל בני האדם האחרים שמולי. לפעמים הם פרצו בבכי לנגד עיניי"
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- עיראק: "אמיר" ענבר מטעם דאעש נהרג בהפצצה
- נעלי קורבנות שואה נגנבו ממחנה ההשמדה מיידנק
- הצעה רוסית קוסמת: לסלק את ארה"ב מנאט"ו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שרשת "בי-בי-סי" חשפה הבוקר (יום ד') כי רופא אפגני אחד זיהה בעיה גם בקרב לוחמי ארגון הטרור עצמם: מתברר כי חמושים רבים סובלים מהשפעות פסיכולוגיות שליליות שנוצרו בעקבות הלחימה ומעשי הזוועה שאליהם נחשפו. אותו רופא, נאדר אלמי, רואיין על ידי אנשי הרשת וסיפק הצצה לעולם אחר ומוזר.
"אני זוכר את קבוצת אנשי טאליבן הראשונה שהגיעה אליי", הוא מספר, "הם נהגו להגיע בקבוצות ולא כבודדים. כשטיפלתי באחד מהם, הוא היה מעביר את השמועה הלאה".
אלמי, פסיכיאטר מוכר מהעיר מזאר א-שריף שבצפון המדינה, נאלץ לחיות תחת שלטון ארגון הטרור מאוגוסט 1998, כשפעיליו כבשו שטחים רבים באזור. אלא שלצד ההצלחות בשדה הקרב, אלמי גם ראה את המתח הנפשי שהצטבר בקרבם לאחר שנות לחימה רבות. מכיוון שהיה הפסיכיאטר היחיד בצפון אפגניסטן ששלט בשפת פשטו, שבה מדברים מרבית אנשי טאליבן, הוא היה הדמות האידיאלית לטפל בהם.
ובניגוד לדעה הרווחת כאילו אנשי טאליבן לא היו מקבלים טיפול מערבי כזה מפסיכיאטר מוסמך, סיפר אלמי כי לא רק שהמפקדים לא אסרו על הטיפול – אלא שככל הנראה רבים בארגון פשוט האמינו ביעילותו, וזאת למרות שלא יכולים היו להתחייב לטיפול רציף בשל המצב הביטחוני הרעוע.
המטופל הבכיר הראשון שלו היה מושל המחוז מטעם טאליבן, שזימן אותו למשרדיו. מולה אח'טר, השני בפיקוד למנהיג הרוחני של הארגון מולה עומר, "שמע קולות והיה הוזה – שומר הראש שלו אף סיפר כי הוא היה בוכה בלילות". אנשי הצוות סיפרו כי לעתים קרובות הוא לא זיהה אותם. אלמי סיפר כי "האיש הזה היה בחזית הקרבות במשך זמן ממושך, והאל יודע כמה אנשים הוא ראה נהרגים למול עיניו. כל הפיצוצים והצרחות הללו הדהדו בראשו, אפילו כשישב בנוחות בכורסה שלו".
אלמי, שלא הצליח לשמור על קשר קבוע עם איש הטרור הבכיר משום שזה היה צריך לצאת לחזית פעמים רבות, לא סיים את הטיפול לבסוף, לאחר שמולה אח'טר נהרג בהפגזה אווירית ב-2006.
אלא שזה לא היה המטופל היחיד שלו, ולדבריו של הפסיכיאטר הוא הפך לחבר של רבים מבכירי הארגון.
מלבד העובדה שנאלצו לחיות באופן לא מסודר, ללא בני משפחתם לצדם ובשדות הקרב, אחת הבעיות שעמם נאלצו אנשי טאליבן להתמודד באופן תדיר היא חוסר הוודאות: "לא הייתה להם שליטה במה שקורה להם, הכול היה בידי מפקדיהם. הם נכנסו לדיכאון משום שלא ידעו מה יקרה להם בכל רגע". יתרה מכך, רבים מהם אף ניסו להתאבד – אך לדבריהם הדבר היה מנוגד לדת המוסלמית.
"הייתי מטפל בהם כמו בכל בני האדם שבאו מולי, למרות שידעתי שהם אחראים לבעיות רבות. לעתים חלק מהם היו נשברים ופורצים בבכי לנגד עיניי", מספר הפסיכיאטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם