באוסטרליה חוששים: האנטישמיות מגיעה גם לכאן
תקיפת הילד היהודי בניו-זילנד מצטרפת לסדרת אירועים דומים בחודשים האחרונים, ויהודי האזור מתחילים לחשוש: כמו באירופה, פתאום גם אצלם מתרבות הקהילות המוסלמיות וההפגנות האנטי-ישראליות. תמונת מצב מדאיגה מדרום האוקיינוס השקט
עוד כותרות ב-nrg:
- רוצים הביתה: נוסעים גררו מטוס שנתקע בשלג
- תיעוד: הילד שנורה למוות מנופף באקדח צעצוע
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לבני הקהילה היהודית בפינה המרוחקת הזו של כדור הארץ, הר עדן הפך באחת לפתחו של גיהינום. לאיש לא היה ספק שמדובר באירוע שנאה גזעני, כפי שהגדיר זאת נשיא המועצה היהודית של ניו זילנד סטבן גודמן. "הילד וחבריו חבשו כיפות שהעידו כי מדובר בילדים יהודים", אמר גודמן. "אני בטוח שהפשע האנטישמי הזה כלפי ילד חסר ישע יזעזע ניו זילנדים רבים.
"אדם מבוגר שנפגע עוד יכול להגיב בדרך זו או אחרת, אבל כשמדובר בילד קטן הסיפור שונה לחלוטין. קהילה יהודית קטנה, מעורה ותורמת לחברה כולה חיה כאן בשלום מאז ימיה הראשונים של ניו זילנד, והנה עתה היא חווה עליית מדרגה בפשעי השנאה כלפיה. התנהגות מעין זו נדחית בשאט נפש במדינה כולה".
התקרית האנטישמית הצטרפה לכמה תקריות אחרות שאירעו לאחרונה בניו זילנד ובאוסטרליה, וגרמו לדאגה גוברת בקרב הקהילות היהודיות במדינות היבשת החמישית. נערה יהודייה צעירה ספגה קללות ועלבונות מבחורים בעלי חזות ערבית בתחנת הרכבת של בריטומארט, אך לפני כמה שבועות. בראומרה, באותו שבוע ממש, השמיע ערבי נאצות גסות כלפי היהודים כאשר ראה נער יהודי.
גודמן מספר שלראשונה בתולדות הקהילה היהודית הורים חוששים להניח לילדיהם להסתובב ברחוב כשכיפה לראשם. "האנטישמיות העולה ללא ספק סופגת את השראתה ממה שקורה מעבר לים", הוא אומר, ומציין שגם בני מיעוטים אחרים סובלים לאחרונה ממתקפות גזעניות.
בקהילה היהודית בניו זילנד רשומים כיום כ-6,000 יהודים, אך מעריכים שמספרם של היהודים במדינת האיים מגיע לכ-20 אלף. באוסטרליה חיים יותר מ-120 אלף יהודים. העלייה במספרם של בני האוכלוסייה המוסלמית בערים הגדולות, מלבורן וסידני, מעוררת חששות כבדים בקרב יהודי היבשת.
רבים רואים בכך את המקור העיקרי לתקריות השנאה המתרחשות בשנים האחרונות. בעוד שבניו זילנד מספרם של המוסלמים קטן וחסר משמעות לפי שעה, באוסטרליה הופכת האוכלוסייה המוסלמית לגורם אלקטורלי משמעותי שהפוליטיקאים מתקשים להתעלם ממנו.
כמו בכל העולם, גם באוסטרליה האנטישמיות המוסלמית מהולה באנטי-ישראליות. בתקופת מבצע "צוק איתן", למשל, התקיימו בסידני הפגנות מחאה סוערות נגד ישראל, שלדברי ד"ר ברייס ויזל, חבר קהילת בית הכנסת המרכזי של סידני וחוקר בתחום תאי הגזע העובריים במכון גארוויס, נבעו משנאת יהודים "טהורה" של מנהיגי המוסלמים. אל המחאה הצטרפו גם כמה מראשי מפלגת הלייבור. "מדאיג שפוליטיקאים, בעיקר ממפלגת הלייבור האוסטרלית, מוצאים לנכון לנקוט לראשונה בתולדות המדינה עמדות פרו-פלשתיניות מובהקות", אומר ד"ר ויזל ל-nrg.
"בפריפריה של סידני, בעיקר בשכונות המערביות, מתרכזת אוכלוסייה מוסלמית גדלה והולכת", אומר ד"ר ויזל. "זה הביא לכך שלא מעט פוליטיקאים הפכו להיות אנטי-ישראלים, אף שהם טוענים שהם מנסים לשמור על איזון. לדעתי, הכרזה על אנטי-ישראליות היא אנטישמיות צרופה במסווה של נימוס ופוליטיקה נכונה. אנחנו רק 45 אלף איש, בעוד שהמוסלמים כבר מונים יותר מ-200 אלף".
ויזל מצביע על בוב קאר, לשעבר שר החוץ בממשלת הלייבור וראש ממשלת ניו סאות' וולס, כאחד הגורמים המשמעותיים הדוחפים את העניין הפלשתיני והאחראים לשינוי בתמיכתה המסורתית של אוסטרליה בישראל באו"ם. המפלגה הליברלית ממשיכה לתמוך בישראל אך שיעור התמיכה הפוליטית שלה בציבור קטן יותר.
שכונת בונדאי, שבית הכנסת המרכזי בסידני שוכן בה, ידעה לאחרונה אירועים אנטישמיים חמורים. לפני כמה חודשים הוכתה משפחה יהודית בלכתה ברחוב. בעיתון "סידני מורנינג הראלד" פורסמו קריקטורות אנטישמיות, וישראל הואשמה בסדרת מאמרים קשה ב"פשעים נגד האנושות" שהיא מבצעת כביכול בפלשתינים.
"מדוע הם לא מבינים שאנו הדמוקרטיה היחידה בכל המרחב, כשמסביבנו מתנהלת שפיכות דמים רצחנית מצד מדינות כסוריה או ארגונים קיצוניים כדאע"ש עורפי הראשים", תוהה ויזל.
הקהילה היהודית נערכת לקדם את פני הרעה. סביב בתי הספר ובתי הכנסת הוגברה השמירה. כשבאנו לתפילת השבת נחקרנו ארוכות על ידי המאבטח החמוש מי אנו, לאן פנינו מועדות ולאיזו מטרה. "אנחנו תוהים לאן כל זה יוביל", אומר ויזל.
תשובה חלקית נתן לכך רבה הראשי החדש של יהדות בריטניה, הרב אפרים מירוויס, שהתארח בקהילת סידני בשבת האחרונה ונשא דברים אל יהודי העיר. הרב מירוויס כרך את התופעות האחרונות עם רצח ארבעת המתפללים והשוטר בירושלים בשבוע שעבר, ואמר כי מדובר במלחמת דת שגורמים קיצוניים באיסלאם מקיימים נגד היהדות, ולא במלחמה פוליטית-מדינית.
הרב מירוויס עורך בימים אלה מסע אל "נתיניו" שמעבר לים במושבות הכתר לשעבר ובדומיניונים בדרום מזרח האוקיינוס השקט. עד כמה שהדבר ייראה מוזר, בעולם המערבי של היום ובמיוחד במדינה המטיפה לישראל ה"קולוניאליסטית", עדיין מקיימת הממלכה המאוחדת ישות שלדעת רבים הגיעה זמנה לחלוף מן העולם ברוח החופש והליברליזם, הקומונוולת' – חבר העמים הבריטי שאוסטרליה וניו זילנד חברות כבוד בו.
רב הקהילה בסידני, הרב לוי וולף, שייך למערך ה"שלוחים" של חב"ד, אך בכך מסתיימת הזיקה החב"דית של הקהילה. מדובר בקהילה ציונית ממדרגה ראשונה, ששיעור התרומות שהיא מעלה לישראל יחסית למספר הנפשות שבה הוא הגדול בעולם. קהילת סידני, המונה לא יותר מ-45 אלף איש, מגייסת מדי שנה 25 עד 30 מיליון דולר. יהודי מלבורן מגיעים לסכום דומה.
בסידני קיים הריכוז הגבוה ביותר של ניצולי שואה אחרי ישראל, בשל מדיניות הדלת הפתוחה שהנהיגה אוסטרליה אחרי מלחמת העולם השנייה. רוב יהודי מלבורן הם דור שני ליוצאי פולין. ההונגרים הגיעו דווקא לסידני. כך גם החזן הראשי של הקהילה, שמעון פרקש, ובנו המשמש בחזנות במלבורן. החלק הגדול האחר הוא יוצאי דרום אפריקה, שהעדיפו לעזוב את מולדתם אחרי ביטול האפרטהייד והפלת ממשלת הלבנים.
"בית הכנסת שלי מורכב ברובו מדור שני ושלישי של ניצולי שואה", אומר הרב לוי וולף. "אפשר לומר שזו קהילה שבנתה עצמה מתוך אושוויץ. זו קהילה המעורבת בחברה האוסטרלית כולה, חברים בה כמה מעשירי היבשת, והיא מחויבת לחברה האוסטרלית מבחינה כלכלית וחברתית".
לדעת הרב וולף, האנטישמיות כמעט שאינה מורגשת. "אני פה 16 שנה, ולא נתקלתי כמעט בתופעות האלה כלפיי. אני לא אחד שקשה לזהות את יהדותו במבט ראשון. מקרים של גרפיטי נגד יהודים או קריאות גנאי ברכבת הם ספורים, ואינם מעידים על הכלל. אנטישמיות יש בכל מקום, אבל אנחנו לא
ראשי ממשלות אוסטרליה בשנים האחרונות גילו דווקא עמידות מופלאה בשמירה על צביונה של המדינה מול ניסיונות המוסלמים להכתיב את הכללים. ראש הממשלה הקודם, ג'ון הווארד, העלה את חמת המוסלמים כשהחליט להגביר את הפיקוח על ההטפות במסגדים, ויצא בגלוי נגד הקריאות שהשמיעו ראשי הדת המוסלמית להנהגת השריעה. "המהגרים אלינו הם אלה שצריכים להתאים את עצמם לחברה האוסטרלית, ולא ההפך", קבע הווארד בנאום שנשא ב-2008. "הבינו זאת או שתעזבו את המדינה!" גם קודמתו, ג'וליה גילארד, קראה למוסלמים: "חיו עם אמונתנו או שתעזבו".
בחודש האחרון מתנהל קמפיין פוליטי הקורא לראש הממשלה הנוכחי טוני אבוט להביע עמדה נחרצת נגד ההקצנה המוסלמית. הדברים כוונו במיוחד כלפי המופתי האוסטרלי, שהשמיע בדרשותיו איומים כלפי נשים שאינן מתלבשות בצניעות לפי כללי השריעה. בינתיים החלה גם הקהילה המוסלמית להתלונן על מעשי אלימות ועלבונות, בעיקר כלפי נשים עטויות בורקה, לדבריהם כתוצאה מהסתה אנטי-מוסלמית.
"האוסטרלים מצפים מכל המבקשים לגור בארצם להסתגל לתרבות המקומית. זו התוצאה של הפתיחות האוסטרלית המפורסמת", אומר הרב וולף. "מי שאינו מוכן להסתגל אינו רצוי כאן".
אין בכך סכנה שהדבר יפעל גם כבומרנג נגד היהודים המבקשים לקיים את מצוות דתם, לעתים בפומבי?
"הממשלה אינה מדברת על קיום מצוות הדת של הפרט או הקהילה. זה יותר עניין של גישה, של קבלת האחר בחברה הפתוחה והחמה של אוסטרליה. היבשת הזו הרי מרוחקת ומבודדת מכל העולם, והגישה אומרת שאם אדם עושה את כל הדרך לכאן, עליו לקבל על עצמו את קודי ההתנהגות המקובלים.
"הם רואים מה קורה באירופה מבחינת ההתפשטות המוסלמית והם יודעים שההיסטוריה מלמדת שמה שקורה באירופה מגיע, אמנם אחרי 15 שנה, גם לכאן. האוסטרלים אומרים: אנחנו לא נגועים בחוליים של אירופה ואמריקה ועלינו להקפיד לא לעשות את השגיאות שעשו שם. היום השתנו והוקשחו חוקי ההגירה ומדיניות הדלת הפתוחה אינה קיימת עוד".
אם נתעלם מהתקריות האנטישמיות, היהודים החיים ביבשת נהנים מחיי רווחה ושגשוג. זו "מדינת זהב", לדברי הרב וולף. "יש אמנם משפחות במצוקה, אבל מצוקתם אינה מגיעה לזו של העניים בישראל והקהילה מסייעת להם באמצעות ארגוני צדקה וחסד שהקמנו. ככלל, אנחנו חיים טוב, כמו באמריקה רק בקטן, בלי המגרעות שיש באמריקה, בלי תחושת המחנק והלחץ המאפיינת את החיים שם. זו ארץ רחבת ידיים ויש מקום לכולם".
הקהילה היהודית בסידני מתקשה להתמודד גם עם "הפלישה הסינית": הפריחה הכלכלית בסין הביאה להתעשרות חסרת פרופורציות של אוכלוסיות שלמות, המבקשות אפיקי השקעה בדרום האוקיינוס השקט.
"באים לכאן אלפי סינים, עשירים כקורח, המתקבלים בידי ממשלת אוסטרליה בזרועות פתוחות שכן הם מכניסים למדינה כסף רב", מספר הרב וולף. "לכן פוטרים אותם מהביורוקרטיה המייגעת לקבלת אשרת כניסה ועסקים, והם רוכשים בתים באלפים במחירים אסטרונומיים, במיוחד באזור בונדאי שיהודים רבים גרים בו.
"התוצאה הישירה הייתה זינוק דרמטי במחירי הבתים באזור, שכן הם מוכנים לשלם כל מחיר. הם אולי טובים לעסקים, אך לא לאוסטרלי הממוצע שמתקשה היום לרכוש בית או דירה". מחיר דירת שלושה חדרים בשכונה יכולה לעלות מיליון דולרים. באזור הפונה אל המפרץ המחיר מאמיר ל-30 מיליון דולר – דולר אמריקני, לא אוסטרלי.
הרב לוי יצחק וולף ואשתו חני החלו את שליחותם בעיר פרת. לזוג יש שישה ילדים, שגם הם מן הסתם יצאו לשליחות. לסידני עברו בני המשפחה לאחר לחץ ממושך של המיליארדר החב"דניק האוסטרלי יוסף גוטניק.
שניהם צאצאים למשפחות שלוחי חב"ד מזה שלושה דורות. סבו של לוי יצחק נשלח עוד על ידי האדמו"ר השישי של החסידות. כל 13 אחיו ואחיותיו מפוזרים ברחבי העולם במצוות הרבי - אח בפוארטו ריקו, למשל, ואח אחר בהלסינקי בירת פינלנד. פעם בשנה, בשבת שבה מברכים את ראש חודש כסלו, מתרכזים אלפי השלוחים במעוז חב"ד בקראון הייטס שבברוקלין, וזו הזדמנות לפגוש את כל המשפחה.
"השנה, לראשונה מזה 16 שנה, הפסדתי את שבת השלוחים ולא נסעתי", סיפר הרב וולף לבני קהילתו. "כי לא רציתי להחמיץ את ביקורו של הרב הראשי של קהילות בריטניה, הרב מירוויס. זה ביקור היסטורי, הראשון שמקיים הרב מאז היבחרו, וחשוב שניפגש ונדון יחד בבעיות היהודים ברחבי הממלכה המאוחדת".
הרב מירוויס החל בתפקידו בשנה שעברה, לאחר פרישת הרב הקודם, הרב יונתן זקס - דמות מופת, שזכה לכבוד ולתוארי אצולה מטעם המלכה. "הרב מירוויס צנוע, מתוק וישר", מגלה הרב וולף. "אני לא בטוח שהוא יצטט בדרשותיו את אפלטון ואריסטו בנשימה אחת עם הרמב"ם והרבי מליובאוויטש, כפי שעשה הרב זקס שהיה אינטלקטואל ממדרגה ראשונה. התרשמתי שהרב מירוויס ינהל את הרבנות בסגנון אחר, באווירה שקטה, ללא חיפוש כותרות או פעולות מרשימות".
אותי קצת הצחיק תואר "הרב הראשי של בריטניה ומושבות הכתר" - אנכרוניסטי ממש כמו העיסוק במלכה ובבית המלוכה. האם לא הגיע זמנה של אוסטרליה להשתחרר קצת מכל אלה?
"יש משהו מקסים בהשתייכות הזאת. האנשים פה אוהבים את משפחת המלוכה, עם כל הרכילויות שהיא מספקת. אולי הנסיך צ'רלס אינו פופולרי כל כך, אבל ויליאם וקייט בהחלט כן. רבים מהצעירים המסיימים את לימודיהם נוסעים לאנגליה לעבודה לכמה שנים וחוזרים לאחר מכן, וגם בין היהודים יש מי שעושים זאת.
"היום רבים גם נוסעים לארה"ב, בעקבות ההקלות שהעניק הממשל לצעירים אוסטרליים בקבלת אשרות. לפני כמה שנים עלתה הצעה לעזוב את בריטניה, אבל היא נפלה במשאל עם. הזיקה לאנגליה חשובה, והאוסטרלים חשים שהמלכה היא המלכה שלהם. לא לחינם אנו נושאים בשבת תפילה לשלומה של אליזבת, מלכת אוסטרליה".
הבעיה המרכזית שהרבנות המקומית מתמודדת עמה היא ההתבוללות. "אמנם איננו מגיעים לאחוזים המבהילים של ארה"ב בתחום, אבל גם כמה עשרות אחוזים מספיקים כדי להדאיג", אומר הרב וולף. "הרב מירוויס יצטרך לתת על כך את הדעת".
בין המנסים להילחם בתופעה נמצא הכולל הציוני "תורה מציון", שהוקם ב-JLC – מרכז הלימוד היהודי בעיר. לעזרת הכולל באים מדי שנה בוגרי ישיבות הסדר מישראל, בעיקר מישיבת הר עציון, ללמוד וללמד ולקיים פעילות תורנית וציונית ענפה.
אני שואל את הרב וולף אם עובדת היותו חסיד חב"ד אינה מפריעה לו לנהל קהילה ציונית מובהקת. התשובה שלו מפתיעה גם אותי: "כשהמתפללים שומעים את החזן מברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הם אינם מבינים מה הם אומרים. המלים הללו אינן מביעות את מה שהם מתכוונים להביע. אחרי שארבעה רבנים נטבחים בהר נוף אתה יכול לומר שאנו בראשית צמיחת הגאולה?! אוי ואבוי לגאולה כזו! אנחנו רחוקים מאוד מגאולה!"
אתה ציוני?
"הקונספט של ראשית צמיחת גאולתנו לא תופס היום. הציונות אינה עניין אידיאולוגי יותר. היום ציוני הוא אדם שאוהב את ארץ ישראל".
ואת מדינת ישראל.
"כן, במובן מסוים. כשבני הקהילה מתפללים הם אמנם אומרים את המילים הללו כי כך כתוב. לי אין כל בעיה עם זה, שכן אני תומך בארץ ישראל ומתפלל לשלום אנשיה, וזה מה שחשוב".
אבל מול הדברים האלה האמת חייבת להיאמר: אי אפשר להישאר אדישים כאשר החזן והמקהלה שרים "אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו", וליד הבימה עומדים ילדים קטנטנים ושרים בכל כוחם "ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו!"
הוויכוח הציוני מתעורר מדי פעם בקהילה, אבל אינו עומד במרכז החיים. אנשים מתעניינים יותר בשכר הלימוד המטורף בבתי הספר היהודיים, המגיע לכדי 20 אלף דולר לשנה לילד, או ביוקר המחיה.
את הנואמים בארוחת הצהרים החגיגית שקיימה הקהילה לרב הראשי מירוויס בחר הרב וולף בקפידה. הראשון שבהם היה מיודענו ברייס ויזל, חוקר תאי הגזע העובריים ממכון גארוויס, שסיפורו יכול לפרנס כתבה נפרדת. הוא נולד בסידני, בן לאב ניצול שואה שניצל בזכות גבר הולנדי שהיה חבר המחתרת האנטי-נאצית. בפרק זמן מסוים עלה לארץ אך חזר כעבור זמן לאוסטרליה. הוא הכיר את אמו של ברייס, בחורה ממוצא אנגלי, והשניים נישאו. "כעת אבי מנסה לארגן לעצמו מסיבת בר מצווה מאוחרת, אחרי שהשואה מנעה ממנו מלציין את האירוע בעתו", מספר ויזל.
השואה הייתה תמיד ברקע ילדותו של ברייס הצעיר. "חונכתי באווירה שהכתיבה שאסור לסביבה לדעת שאנו יהודים. אמי אמנם הייתה גאה בכך שאנו יהודים, אך כלפי חוץ היה אסור לדעת זאת. בגיל 20 ניסיתי ללכת לבית הכנסת ביום כיפור, אך חיש מהר עזבתי את המקום. המנהגים נראו לי מוזרים מאוד. היו לי רגשות מעורבים, אך לא יכולתי ליצור קשר נפשי עם היהדות. במקביל פניתי לקריירה אקדמית. בתחילה חשבתי שאקדיש את חיי לחקר הסרטן".
הצלחתו האקדמית הובילה אותו לארה"ב, למכון סאלק בסן דייגו. "זו הייתה חוויה בלתי רגילה. חלום שהתגשם. עבדתי לצד טובי המדענים המובילים בעולם בחקר תאי גזע עובריים, ובהם זוכי פרס נובל, ולעתים לא האמנתי שאני שם. זה כמו לצייר ליד שאגאל. 10 שנים הייתי שם, שותף לכמה מהגילויים המרעישים ששינו את פני העולם כמו יכולתם של תאי גזע פגועים לשקם ולרפא את עצמם".
באותה תקופה הכיר את שליח חב"ד בסן דייגו, וזה לא חדל מלהפציר בו לבוא לבית הכנסת ולהשתייך לקהילה. "לא היה לי ולא רציתי כל קשר ליהדות וליהודים. אבל הוא, כמו חב"דניק, לא התייאש והמשיך בחיוך להפציר. הוא ידע שבעזרת ארוחה טובה אפשר לשכנע כל אחד, וכך מצאתי את עצמי מגיע שוב ושוב אליו ולבית הכנסת. מצאה חן בעיניי הגישה של הרבי שלכל יהודי יש נשמה טובה. הבנתי שבמשך שנים רבות חייתי תחת השפעת דעות קדומות".
באחת הפגישות הכיר את רעייתו לעתיד, בת למשפחה חב"דניקית שורשית שגדלה בקראון הייטס בברוקלין. הפגישה עמה ועם משפחתה גרמה לנסיגה סופית בדעותיו האנטי-יהודיות, והשניים נישאו וחזרו לאוסטרליה. פגישה נוספת עם חזן הקהילה שמעון פרקש גרמה לו לנטוש את תוכניותיו למגורים באזור יוקרה ולעבור לאזור בונדאי. היום משפחת ויזל היא משפחה שומרת מצוות וחברה גאה בקהילה.
סיפורה של רובין גרבר מרתק לא פחות. היא גילתה את שורשיה בעקבות שריפה גדולה שפרצה בבית הכנסת לפני 20 שנה. רובין היגרה לאוסטרליה מדרום אפריקה, והגיעה לפעילות בקהילה אחרי שהתנדבה לשרת בוועדה שהוקמה לשיקום בית הכנסת.
"הייתי צעירה חילונית, ובישיבות הוועדה הופתעתי מהתעקשותם של חברים דתיים על פרט זה או אחר. הדברים נראו לי מוזרים. יחד למדנו שאפשר לאמץ מסורות עתיקות יומין בדרכים התואמות לחיים המודרניים, והדבר הביא אותי לרצון להתעמק יותר במקורות היהודיים. התחלתי להשתתף באופן קבוע בשיעורי עברית ויהדות, שבילדותי היו עליי לטורח, ולבוא לתפילות השבת מדי שבוע. התחלתי ליהנות מהעובדה שאני מבינה את המילים שאני אומרת בתפילה ומסוגלת גם להדריך את היושבות לצדי לנווט בסידור התפילה".
תהליך התקרבותה של רובין ליהדות היה אטי. בתחילה היא קנתה מקום לה ולמשפחתה בבית הכנסת מתוך מחויבות חברתית גרידא. אט-אט התרחב גם מעגל חבריה, וכלל משפחות דתיות. "מי שחושב שזה פשוט – טועה. חבריי החילונים לא הבינו מה בדיוק אני מנסה לעשות ומדוע אני משנה לחלוטין את בסיס הערכים שהאמנתי בהם. לא אחת תהו לפשר התלהבותי מהעולם החדש הזה. אני עצמי למדתי מה המשמעות של צמיחה אישית עם ערכים שנטמעו באורחות חיי יותר מאשר בספר הכתוב".
בואו של הרב וולף לקהילה האיץ את תהליכי השינוי. היום היא צועדת מדי שבת במעלה ההר אל בית הכנסת, מרחק של יותר משעת הליכה. "היום אני יכולה להביט בעיניהם של האנשים הצועדים מבית הכנסת הביתה בתום התפילה ולומר להם בגלוי שבת שלום. זה הרבה יותר טוב מאשר להתגנב למכונית ולהאיץ במהירות לפני שמישהו יראה אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם