"מודאגים מהידרדרות בהקפדה על החוק הבינלאומי"
לארי מייבי, ראש המחלקה המשפטית בצלב האדום משלים דו"ח על המבצע בעזה. אף שאסור לו לתפוס צד בעימות, הוא מודה: "במקרים רבים לא התאפשר לצוותים להישאר בשטח, המצב הפך מסוכן מדי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההתקדמות בין קווי המתח שנפלו וערמות החצץ מתנהלת באטיות. בין הבתים לכודים אנשים חיים וגופות. הזמן שהוקצב לשיירה חולף במהירות. סמוך למסגד תאופיק כבר נורות לעברם יריות אזהרה. בלית ברירה שב הצוות על עקבותיו, עם ארבעה פצועים ומשפחה בת 11 נפשות. בדרך חזרה הם מזהים שני פצועים נוספים, אולם לאחר שלושה ניסיונות חילוץ הם מחליטים לסגת. מסוכן מדי.
כתבה ב-BBC על תקיפת שיירה של הצלב האדום:
ביציאה משג'עיה מותקפת השיירה על ידי המון זועם שמתוסכל מכך שהשיירה עוזבת בלי שחילצה את קרוביו. איש אינו מכיר תודה על המאמץ. מטר אבנים ניתך על הרכבים. בדו"ח שכותב מייבי בעקבות האירוע הוא מעריך שתקיפת שיירת הצלב האדום על ידי האנשים שאותם יצאו להציל מייצגת שלב חדש ומדאיג במלחמה בעזה.
ארבעה חודשים מאוחר יותר, במשרדי הצלב האדום בתל־אביב נשלמות ההכנות האחרונות להגשת הדו"ח של הארגון על אירועי 'צוק איתן'. "זהו דו"ח מפורט מאוד", אומר מייבי, "דו"ח שמציג ניתוח פרטני של מקרי שטח ומגמות".
בימים הקרובים תקבל מדינת ישראל לידיה את המסמך, שמבוסס על תיעוד שיטתי שביצעו צוותי הצלב האדום, מקרה אחר מקרה. מייבי מודע לרגישויות הישראליות, ומדגיש שהדו"ח עוסק לא רק בעזה אלא גם ביישובי עוטף עזה. במקביל, הוא אומר, ינחת דו"ח נוסף על שולחנה של הנהגת חמאס. אז יפתח הארגון בדיאלוג חסוי עם שני הצדדים שיכלול דיון לא רק במצב ההומניטרי הכללי, אלא גם באירועים שבהם הופרו, לדעת הארגון, חוקי המלחמה.
מילות המפתח בדיאלוג הרגיש שמנהל הצלב האדום בו־זמנית עם ישראל ועם חמאס הן הוגנות וחשאיות. מבלי שיתקיימו שני תנאי היסוד האלה, אין לצלב האדום, כארגון הומניטרי, סיכוי לקיים את שליחותו. "זו הסיבה, בין השאר, לכך שאנשי הצלב האדום אינם מופיעים כעדים בפני טריבונלים בינלאומיים כמו יוגוסלביה או רואנדה", מסביר מייבי. וזה כנראה לא יקרה גם אם הפלסטינים יצליחו איכשהו לגרור את ישראל להאג. אני שואלת את מייבי למי בדיוק בחמאס מעביר הצלב האדום את הדו"ח. "להנהגת חמאס", הוא עונה. אבל למי, אני מקשה, לאיזה דרג בהנהגה? "הדרג הגבוה ביותר האפשרי, בעזה ומחוצה לה", הוא משיב, ומשאיר כר נרחב לפרשנות.
האמת היא שאם שופטים על פי יכולתו של הצלב האדום לתווך בפרשת גלעד שליט, הרי שלארגון ישנה גישה מוגבלת למדי לצמרת חמאס. מצד שני, פרשת שליט היא לא בסיס להשוואה לשום דבר, ועם תקציב שנתי של 50 מיליון פרנק שווייצרי (יותר מ־200 מיליון שקלים), לצלב האדום יש בהחלט מעמד מיוחד בעזה.
קיץ 2014 מייצג הסלמה במאבק בין ישראל לחמאס. "היה הרבה מאוד תסכול בעבודה שלנו במהלך צוק איתן", אומר מייבי. "במקרים רבים העימות היה אינטנסיבי כל כך, שהוא לא אפשר לצוותי הצלב האדום להישאר בשטח. המצב הפך מסוכן מדי".
"מה שמדאיג אותנו במיוחד זה ההידרדרות הכללית בהקפדה על החוק ההומניטרי הבינלאומי", אומר הקנדי נעים הסבר. "וזה קורה לא רק בעזה אלא גם באוקראינה ובסוריה, אזורים אורבניים צפופים שמתנהלת בהם לוחמה א־סימטרית. האתגר העיקרי בלוחמה באזורים צפופי אוכלוסייה הוא להשאיר את האזרחים, ככל האפשר, מחוץ למעגל הלחימה. והדרך לעשות זאת עוברת דרך ציות עיקש והיצמדות חסרת פשרות לחוקי הלחימה".
אבל עזה מייצגת בדיוק את ההפך. חמאס שבר את כללי המשחק ומחק את ההפרדה בין לוחמים לאזרחים. במסגרת האסטרטגיה הזו הפכו בתיהם של מפקדי חמאס לחמ"לים, פירים של מנהרות יצאו מתוך בתי אזרחים, מצבורי נשק הוסתרו בבתי ספר של אונר"א, משגרים וצלפים הוצבו במגדלי מגורים בלב עזה, בבתי מלון ובבתי חולים, ואמבולנסים הפכו לכלי תחבורה בידי חמושים.
גם לאחר שישראל הקימה בית חולים שדה על גבול הרצועה כדי לטפל בפלסטינים פצועים, חמאס מנע מהם להגיע לטיפול. כאשר צה"ל הודיע לתושבים להתפנות משטחים מסוימים כדי להימנע מפגיעה, אנשי חמאס הכריחו את התושבים להישאר. "איני יכול לדבר על מקרים ספציפיים", אומר מייבי, "הדיאלוג שלנו עם הצדדים היה ונותר חסוי". אפשר להבין אותו. הוא לא יכול לומר משהו אחר.
עזה היא לא מקרה שבו אחד הצדדים עובר על חוקי המלחמה. בעזה מדובר בשבירה מודעת של חוקי המשחק על ידי צד אחד, בעוד שהצד השני נדרש למלא אחר כל הכללים והחוקים הבינלאומיים.
"מה שאני יכול לומר הוא שבצלב האדום יש דאגה כוללת מכך שנעשה שימוש באתרים מוגנים", אומר מייבי. "יש מקומות בעולם שבהם נעשה שימוש באמבולנסים לפיגועי התאבדות. כל זה יחד, כולל השימוש במגנים אנושיים, מייצג מגמה מדאיגה ביותר של החרפת הלוחמה בשטחים אורבניים. התשובות לכך הן בתהליך של ריסון וחינוך אך גם בהקמת טריבונלים בינלאומיים, הפועלים כגורם מרתיע".
ריסון וחינוך הם תהליכים שלוקחים זמן. אבל גם זה חלק מעבודת הצלב האדום, וחשוב למייבי להדגיש את העובדה הזו. בשנים האחרונות מקיים הצלב האדום בשיתוף עם המכון למחקרי ביטחון לאומי, סדרה של ימי עיון על האתגרים הצבאיים והמשפטיים שמציב יישומו של החוק ההומניטרי הבינלאומי.
עזה, מבחינה זו, מהווה אתגר ייחודי ואולי אפילו מקרה קיצון. השבוע קיים המכון עוד סבב כזה. היה מעניין, אפילו מאוד מעניין. דווקא בגלל פרק הזמן שחלף מאז 'צוק איתן' שכבר מאפשר פרספקטיבה מסוימת על מה שקרה, אך עדיין מתוך קרבה למה שהתרחש בקיץ האחרון.
והנה כמה מהתובנות המעשיות שמציבה מלחמה באזור צפוף אוכלוסין, משהו שעד כה לא בא כלל לידי ביטוי בשיח הישראלי. לדברי אלוף (מיל') טל רוסו, לשעבר מפקד פיקוד דרום, ההתמודדות בלוחמה בסביבה כזו מתחילה הרבה לפני הלחימה. "הצבא נדרש לסמן מראש אלפי אתרים רגישים", אומר רוסו, "והאתגר הוא לנהל את המלחמה בין כל אלה. לכך צריך להוסיף תכנית הומניטרית מקבילה עבור האזרחים.
שם המשחק הוא לגיטימציה בינלאומית. לכן, הדרך להתמודד היא להחמיר עם עצמך דרמטית, מראש, ביישום החוק ההומניטרי הבינלאומי".בהקשר הזה, יש לרוסו הערה מעניינת: "כיפת ברזל חסכה המוני הרוגים לא רק בצד הישראלי, אלא גם בצד הפלסטיני. הודות לה, התגובות שלנו היו הרבה יותר מחושבות ומדודות".
אבל מה שמסמן פיכחון מתעצם הוא ההכרה הישראלית בחשיבותם של הארגונים הבלתי־ממשלתיים בעזה. דובר צה"ל לשעבר, אלוף יואב (פולי) מרדכי, המכהן היום כראש המתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים), חשף כי במהלך 'צוק איתן' הקים הצבא חדר מבצעים משותף שפעל בתיאום עם ארגוני הסיוע הבינלאומיים מתוך מעבר ארז, ועזר להעביר מסרים לאוכלוסייה.
"זוהי תפיסה חדשה", אומר מרדכי, "שמומשה גם באמצעות תפקיד חדש בכוח הלוחם. עם כל גדוד שנכנס לעזה נכנס קצין אוכלוסייה דובר ערבית, שטיפל בזמן אמת באירועים אזרחיים בשטח הלחימה. זהו מודל ייחודי, שלהערכתי הציל מאות אנשים".
בישראל רגילים לחשוד בארגונים בינלאומיים בכלל, ובעזה בפרט. אונר"א, סוכנות הסעד והפליטים של האו"ם, מככבת בראש רשימת החשודים. במהלך 'צוק איתן', ועוד לפני כן ב'עמוד ענן', שימשו בתי הספר של אונר"א את חמאס לתקוף את כוחות צה"ל, כדי שהצבא ישיב אש שתפגע בילדים ובאזרחים ותמוטט את הלגיטימציה הישראלית בעיני הקהילה הבינלאומית.
כל זה ידוע. אבל מבעד לחרכים שומעים כעת מכיוון הצבא אמירות מורכבות יותר, המבקשות להתמודד עם האתגר שמציבה האוכלוסייה האזרחית. בעיניים ישראליות, אונר"א היא הגוף הבינלאומי הכי מאוס בעזה. אבל גם בצה"ל מבינים היטב שאונר"א שימשה ב'צוק איתן', והיא עדיין משמשת, כליא ברק המשרת בשורה התחתונה את האינטרס הישראלי. היא זו שייצרה את המרחב שמאז 'צוק איתן' קלט את האלפים שנותרו ללא קורת גג בעזה. ומדובר במספרים חסרי תקדים: 100 אלף בתים שנהרסו, וכ־400 אלף עקורים.
חשוב להבין את המשמעות של המספרים האלה. לא רק מפני שמה שעושים הארגונים הבינלאומיים בעזה מקזז במידה רבה את הלחץ מעל ישראל, אלא מפני שההיקפים של ההרס מאז 'צוק איתן' משנים אסטרטגית את אופיו של העימות. אם עד עתה התרגל העולם לראות בסבב העונתי של העימותים בעזה מקרה פרטי של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, הפעם מדובר במשהו אחר. הרס התשתיות בעזה, ההיקפים של הרס הבתים ומספר העקורים בעיר, ממקמים את 'צוק איתן' על הספקטרום של הסערה הכוללת החולפת על פני המזרח התיכון. משהו בהיקפים של עיראק וסוריה. לא פחות. חלבּ, לצורך העניין, היא השוואה טובה.
וזה מה שצריך להדליק כאן נורה אדומה. אם עד כה שלטה בישראל הערכת המצב שפרסם לפני כשנה וחצי המכון למחקרי ביטחון לאומי,
בינתיים עזה ממשיכה לבעור בשקט, ובישראל מעדיפים להכניס בכל יום משאיות ולהדחיק. אך עם תשתיות מים וביוב הרוסות, עזה היא אחד מחמשת המקומות הצפופים בעולם, ולכן גם פצצה מתקתקת. אם תוך כדי המבצע, או מיד אחריו, הייתה פורצת בעזה מגפה קיצית או שזן חדש ובלתי מוכר של שפעת העופות היה חודר אליה ממצרים, ישראל של סתיו 2014 הייתה נראית אחרת לגמרי. העובדה שדבר מסוג זה לא קרה עדיין, היא בעיקר עניין של מזל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם