הטילים הרוסיים הופצצו, מוסקבה שברה שתיקה
הדרישה הרוסית מישראל להסביר את התקיפה המסתורית בסוריה מעידה על שינוי מדיניות במוסקבה. הברית עם סוריה, חיזבאללה ואיראן, משחקת תפקיד מרכזי במלחמה נגד הטרור הסוני
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בישראל לא התרגשו יותר מדי. עד לרגע זה ישראל אמנם לא נטלה אחריות רשמית על התקיפה, אולם אם הרוסים מתעקשים על הסברים, בבקשה. שר הביטחון משה יעלון סיפק השבוע את התשובה המתבקשת, בסגנונו המוכר. בנאומו לרגל יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל, אמר יעלון: "מי שינסה לחמש את אויבינו ידע כי נגיע לכל מקום בכל עת ובכל דרך כדי לסכל את תוכניותיו. לא נתפשר ולא נאפשר חצייתם של קווים אדומים שתסכן את ביטחונה של ישראל". מילת המפתח היא כמובן "לחמש".
לסוריה יש, כידוע, שתי מחמשות עיקריות: רוסיה ואיראן. המסר נועד לשתיהן. אולם בכל הנוגע ליחסי ישראל־רוסיה, אחת הסוגיות המרכזיות שעל סדר היום היא זליגת חימוש רוסי מצבא סוריה לידי חיזבאללה. במלחמת לבנון השנייה היו אלה טילי הקורנט הרוסיים שהסבו לצה"ל את רוב האבדות בנפש. בשנים האחרונות זוהי בעיקר אספקה של מערכת מתקדמת ליירוט טילים ומטוסים מסוג S-300 לסוריה. ישראל נחושה למנוע העברת נשק, במיוחד נשק המוגדר "שובר שוויון", מסוריה לחיזבאללה.
בשנים האחרונות הותקפו שיירות נשק של חיזבאללה תשע פעמים. ארבע מתוכן בשנתיים האחרונות. בשום מקרה ישראל לא נטלה אחריות. בשום מקרה לא דרשו הרוסים הסברים מישראל. גם לא כאשר סדרה של פיצוצים עזים הרעידה את נמל לטקייה בסוריה ביולי 2013. מקורות זרים העריכו אז שמטרת התקיפה היו טילי יאחונט מתוצרת רוסיה המהווים איום על ספינות חיל הים. מטרה יוקרתית מאוד. ובכל זאת, הרוסים שתקו. אז מה עקץ את הרוסים? מה פתאום הם צריכים הפעם הסברים? האם זו סמיכות המקרים?
שעות אחדות בלבד לפני התקיפה בשדה התעופה של דמשק עוד עסוק היה שליחו המיוחד של הנשיא פוטין למזרח התיכון, מיכאיל בוגדנוב, בלחיצות ידיים אחרונות עם מארחיו בלבנון. את סוף השבוע האחרון בילה בוגדנוב בביירות, שם נפגש עם הצמרת הלבנונית לרגל אירועי 70 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין רוסיה ללבנון. הוא פגש את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל, את הנשיא לשעבר סלימן.
אולם המפגש המעניין יותר היה עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. בהודעה שפרסם הארגון בעקבות הפגישה, נמסר: "שני הצדדים דנו בסוגיות אזוריות, בעיקר במלחמת האזרחים בסוריה ובמלחמה בארגון המדינה האסלאמית". וזה בדיוק העניין. רוסיה וארגון חיזבאללה הם בני ברית. חיזבאללה הוא רכיב מרכזי במדיניות החוץ הרוסית במזרח התיכון. בשנה האחרונה חשיבותו גברה בשל תמיכתו באסד. חיזבאללה איבד בשנה האחרונה מאות מאנשיו בהגנה על המשטר הסורי. כך שמנקודת המבט הרוסית, אי אפשר להפריז בתרומת הארגון להישרדות הקליינט שלהם בדמשק.
כפי שזה נראה ממוסקבה, חיזבאללה לא רק חיוני להישרדותו של המשטר הסורי, אלא גם ממלא תפקיד מרכזי במלחמה נגד דאעש והטרור הסוני. וככזה, הוא לא חלק מהבעיה, אלא חלק מהפתרון. זו אולי גם הסיבה שהפעם ניתן פומבי למפגש בין בוגדנוב לנסראללה.
כאן אנו שבים לעיסוק בשאלת טילי ה־S-300. לאחר התקיפה בסוריה השבוע, דיווחו עיתונים ערביים כי מטרתה הייתה השמדת טילי ה־S-300 שהגיעו לאחרונה לסוריה. האם הדיווח נכון? בשלב זה, איש אינו יודע לומר. העסקה נחתמה כבר לפני שנים אחדות, אולם עוכבה שוב ושוב בעקבות לחצים בינלאומיים. לפני שנה וחצי טס נתניהו במיוחד לפגישה עם פוטין, במטרה לעכב משלוח של טילים לסוריה. הייתה פגישה לבבית. לחצו ידיים. אולם מאז השתנו כמה דברים במזרח התיכון. החשוב שבהם הוא נסיקתו המטאורית של דאעש, ועמה הקמת הקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש בהנהגת ארצות הברית.
רוסיה, כידוע, אינה חברה בקואליציה הבינלאומית הזאת. בחודשים האחרונים מוסקבה אף הביעה התנגדות לביצוע תקיפות אוויריות של הקואליציה מעל שמי סוריה ללא אישורה של דמשק. בדמשק מעריכים שמבחינתם מדובר במדרון חלקלק. מאוד.
במוסקבה מבינים שהקליינט שלהם מדמשק נמצא במצוקה אמיתית, וגם הם לא אוהבים את ההתנהלות האמריקאית. לכן, בנובמבר האחרון, כשנחת שר החוץ הסורי וליד מועלם במוסקבה, אחת הבקשות העיקריות בביקורו הייתה לספק סוף סוף את מערכות ה־S-300, כדי שבמקרה של תקיפה אמריקאית יגנו על הנכסים הסוריים הצבאיים.
בעיתון 'אל־וטן' הופיעה אז ידיעה שציטטה דיפלומטים מערביים שלפיהם "בכירים רוסים הדגישו בפני המשלחת הסורית את מחויבותה של רוסיה לעזור לסוריה במאמציה הצבאיים במלחמה בטרור". ככל הנראה, מה שהוציא את הסורים מגדרם היו דיווחים על גורמים רפובליקניים בארה"ב שמפעילים לחצים כבדים להפצצת מטרות סוריות צבאיות.
וושינגטון התחייבה שתפציץ בסוריה רק מטרות של דאעש. כאשר חזר וליד מועלם מביקורו במוסקבה, הוא התראיין לעיתון 'אל־אחבאר', המזוהה עם החיזבאללה. "האמריקאים אמנם הבטיחו, אך האם אנו בוטחים בהבטחה זו? נכון לעכשיו אנחנו מבינים שברק אובמה, מסיבות פנימיות, אינו מעוניין במלחמה. אך האם אנו יודעים כיצד ינהג תחת לחץ? עלינו להכין את עצמנו. זה גם מה שהסברנו לרוסים באופן הברור ביותר, וביקשנו מהם לנצל את המצב ולספק לנו נשק מתקדם".
כשנשאל מועלם אם הכוונה לטילים שדמשק מייחלת להם זמן כה רב, תשובתו הייתה חד־משמעית: כן. "ונשק מתקדם מסוגים נוספים. אנו נקבל אותם וכן מערכות מתקדמות נוספות תוך פרק זמן סביר". מילות המפתח הן "פרק זמן סביר". כמה זה זמן סביר, בנתונים שבהם נמצא המשטר הסורי? חודש? יותר? פחות? האם ייתכן שבמוסקבה הגיעו למסקנה, שמבחינתם זה הזמן הנכון להשלמת העסקה?
מדובר בעסקה בשווי מיליארד דולר. בעקבות המשבר באוקראינה, רוסיה נתונה כעת בצבת הכלכלית והפוליטית הקשה ביותר מאז עלייתו של פוטין לשלטון. בנתונים האלה, הדרך הקלה ביותר להפגין כוח היא יישום מדיניות־חוץ רוסית לעומתית בזירה המזרח־תיכונית. האם זה מה שהיה על הכוונת של מטרות ההפצצה בשדה התעופה של דמשק ובשדה הצבאי הסמוך לו בדימאס? משלוח טרי מהניילונים של נשק רוסי מתקדם נגד מטוסים?
ממידע ממקורות זרים, עולה התמונה הבאה: ב־7 בדצמבר הותקפו, פרט לשדות התעופה בדימאס ובדמשק, גם עמדות הגנה אווירית של הצבא הסורי באזורים קונייטרה, דימאס ודמשק. מיקומן של עמדות הצבא שהותקפו מראה כי המטרה לא הייתה לתקוף את הצבא הסורי או לעזור לכוחות המורדים, אלא לאפשר מעבר בטוח למטוסי התקיפה בדרכם ליעד.
המטרה בשדה התעופה בדמשק הייתה כנראה, מחסן שבו אוחסנו טילים מסוג פתח־110 המיועדים לחיזבאללה. זה גם סוג הטילים, על פי מקורות זרים, שאותו תקפה ישראל במאי בשנה שעברה במכון המחקר הצבאי הסמוך לדמשק, בהצלחה חלקית. בנוסף, ככל הנראה, בזמן התקיפה שהה במחסן גם מטוס מטען איראני, וזה ניזוק בהפצצה.
נראה שבשדה התעופה בדימאס המטרה הייתה מזל"טים איראניים, שיועדו לאנשי חיזבאללה. בעבר חדרו מזל"טים אלה לשטח ישראל, והם מהווים גם איום פוטנציאלי על אסדות הגז של ישראל במזרח התיכון. אך מה עם טילי ה־S-300? האם הם הגיעו? האם זו הפרשנות ל"פרק זמן סביר"? האם רוסיה אכן תסתכן באפשרות שמערכות אלו יגיעו, במוקדם או במאוחר, לידי חיזבאללה? האם זו הסיבה לתקיפה? ואם כן, האם זו הסיבה שרוסיה דרשה הסברים מישראל? סביר להניח שלא.
דווקא בגלל העובדה שהנשק המיוחל כנראה לא הגיע לסוריה, רוסיה עושה קולות רמים כדי להרגיע את הקליינט שלה בדמשק. לכן היא דורשת הסברים מישראל. במקביל היא גם עובדת על יוזמת שלום חדשה, שתיתן לאסד מרווח נשימה נוסף. זה לא אומר שרוסיה לא ממשיכה להזרים באופן שוטף תמיכה צבאית ללקוח הסורי.
ובכל זאת, מאז אוגוסט האחרון רוסיה עובדת לבדה על יצירת המשך לוועידת ז'נבה 2, אולם ועידה זו תהיה כנראה שונה ככל האפשר מז'נבה 2. שר החוץ הרוסי כבר אמר שלא יהיו שם זרקורים ונחילים של פוליטיקאים ועיתונאים. זו תהיה ועידה עובדת, עם הרבה שפמים וכובעי אסטרחן. אולי יקראו לה "מוסקבה 1" על משקל 'ז'נבה 1' ו'ז'נבה 2'. השאיפה היא להביא אותה בשלב הבא לדיון בדמשק עצמה.
הרושם הוא שהולכת ומתבססת כאן חלוקת עבודה שקטה. בעוד שהאמריקאים והקואליציה מתעסקים עם דאעש בעיראק ובסוריה,
אם יצלח גם השלב הזה, המטרה תהיה ז'נבה 3. זה יהיה הישג רוסי שישתווה או אולי אף יעלה על ההסכם לפירוק הנשק הכימי. אגב, האיש שעל שמו כתובה היוזמה הזו הוא מיכאיל בוגדנוב, שליחו של פוטין למזרח התיכון.
זה גם מה שעולה מההודעה של משרד החוץ הרוסי השבוע. אך מה שבעיקר עולה ממנה הוא העצבנות של הקליינט בדמשק והניסיון הרוסי להרגיע. גם על ידי דרישת הסברים מישראל וגם על ידי מכתב לאו"ם שבו דורשת רוסיה שמתקפות כאלה לא יישנו, וגם שישראל תגיב רשמית למתקפה הנוכחית. אחרי תשע מתקפות עלומות, זה לא ממש מפתיע. ייתכן שהגיע הזמן לחשוב על פטנט חדש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם