דו"ח טאוב: הישראלים לא גומרים את החודש
הצעירים לא יכולים לקנות דירה, העוני בחברה מעמיק וחולים רבים מוצאים את עצמם בלי עזרת המדינה. נקודת האור: מערכת החינוך
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
על פי חוקרי המרכז: משפחה ישראלית ממוצעת לא "גומרת את החודש": עבור משפחה ממוצעת – בכל המגזרים – ההוצאות גבוהות מההכנסות. הסיבה העיקרית היא מחירי הדיור הגבוהים. משק הבית הממוצע לא יכול לרכוש דירה ללא סיוע, לרוב מחסכונות ההורים – ואלו הולכים ומצטמצמים.
עוד מתגלה כי היקף הסיוע הממוצע בשכר דירה עבור זכאי נשחק באורח ניכר, מ-40% משכר הדירה הממוצע ב-2005 ל-25% משכר הדירה הממוצע ב-2012. הירידה נובעת בעיקר מעלייה ניכרת בשכר הדירה, בשיעור של כ-5% בממוצע לשנה, לעומת עלייה מזערית של כ-0.3% בממוצע לשנה בהיקף הסיוע. נוסף לכך, התקצוב לסעיף הדיור המוגן פחת עם הזמן, דווקא בתקופה של עלייה בגודלה של האוכלוסייה המבוגרת. גם שיעור המתגוררים בשכירות בדיור הציבורי מכלל הקשישים נמצא בירידה – מ-13.6% ב-2003 ל-11.4% ב-2011.
בנוגע לכך מצוין בדוח כי עליית המחירים בשנים האחרונות בשוק הדיור בישראל הייתה מהירה: מאפריל 2007 עד יולי 2013 עלו המחירים ב-53% במונחים ריאליים. עלייה זו נובעת מגידול בביקוש לדירות. עם זאת למרות עליית המחירים בשנים האחרונות, שיעור משקי הבית שאין בבעלותם דירה דווקא ירד מ-27.7% ב-2006 ל-26.5% ב-2012. אלא שלמרות העלייה בבעלי הדירות בארץ שיעור משקי הבית הצעירים בגילי 34–25 שאין בבעלותם דירה עלה מכ-43% ב-2003 ל-54% ב-2012. מנגד, שיעור גילאי 65 ומעלה שאין בבעלותם דירה נמצא דווקא בירידה.
בממוצע, בקרב יהודים לא-חרדים ההוצאות החודשיות גבוהות ב-864 שקלים מההכנסות. אצל מוסלמים גירעון זה הוא 1,919 שקלים ואצל החרדים הגירעון הוא 3,209 שקלים – כשליש מהכנסותיהם
ב-2005 היו רוב מוצרי המזון בישראל זולים בהשוואה ל-OECD, אך בתוך שש שנים בלבד נעשו קטגוריות המזון בארץ, מלבד ירקות ופירות, ליקרות יותר. מוצרי החלב בישראל היו יקרים ב-6% בלבד ב-2005, אך ב-2011 הגיעו לרמת מחירים הגבוהה ב-51% מהממוצע ב-OECD; הדגים היו זולים ב-30% ב-2005, אך ב-2011 כבר היו יקרים ב-25% מממוצע ה-OECD. הירקות והפירות נותרו כאמור זולים לעומת ה-OECD, אך ב-2005 הם היו זולים בהרבה (הפרש של 15% ב-2011 לעומת 40% ב-2005). העלייה הדרסטית בשנים האחרונות במחירי המזון בישראל השפיעה שלילית על הרכב צריכת המזון, במיוחד בקרב משפחות עניות המוותרות על פירות וירקות, מוצרי חלב ודגים.
ההישגים הלימודיים של תלמידי ישראל השתפרו: לפי נתוני 2013 לא רק ששיעור הזכאות לבגרות עלה לשיעור של 53.4%, אלא גם שיעורי הלמידה וההגשה לבגרות עלו ביותר מ-3%, הישג רב משמעות כשמכלילים את הקבוצות החלשות באוכלוסייה.
תלמידי ישראל שיפרו את הישגיהם במבחנים הבין-לאומיים (במבחנים האחרונים של PISA, TIMSS ו-PIRLS). כשמשווים את הישגיהם להישגי תלמידים בכלל המדינות שהשתתפו בכל אחד מהמבחנים, מתקבלת תמונה חיובית באשר להתקדמותה של ישראל, הן מבחינת ממוצע הציונים והן בהפחתת שיעור התלמידים החלשים והגדלת שיעור החזקים.
עם זאת שיעור הנבחנים בבחינת הבגרות ברמת 5 יחידות במתמטיקה ירד מ-20% ב-2006 ל-13% ב-2011. גם שיעור הנבחנים ב-4 יחידות מתמטיקה ירד בשנים הללו, מכ-29.5% ל-26.5%. שיעור הנבחנים ב-3 יחידות עלה ב-10% בהתאמה. יש לראות נתון זה על רקע הגידול הניכר בחלקם של התלמידים מרקע חברתי כלכלי חלש מכלל אוכלוסיית התלמידים הלומדת ביב'.
שימוש בתוספת התקציבית למערכת החינוך בין 2005 ל-2013 היה דיפרנציאלי באופן שפיצה במקצת על האפליה המתמשכת.
שיעור העוני בקרב המבוגרים נמצא בירידה לאורך זמן, לעומת העלייה בשיעור העוני בכלל האוכלוסייה, וזאת בעיקר בזכות הפנסיה – שיעור העוני בקרב הזכאים לפנסיה נמוך ביותר. למרות זאת, בהכנסה פנויה, 1 מכל 6 משקי בית מבוגרים בישראל נמצא מתחת לקו העוני.
בחינת עומק העוני – הפער בין הכנסתם הממוצעת של משקי הבית העניים ובין קו העוני – מגלה שב-2011 ההכנסה הממוצעת של משקי הבית העניים שיש בהם מבוגרים הייתה נמוכה בכ-24% מקו העוני, לעומת הכנסה ממוצעת הנמוכה ב-36% מקו העוני של משקי בית עניים בלי מבוגרים. אולם, עומק העוני בשתי הקבוצות עלה ומצב המבוגרים העניים חמור כיום בממוצע יותר מבעבר.
ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה ביחס לתמ"ג בישראל ירדה לאורך השנים, ולעומת זאת בארצות הברית וב-OECD שיעור זה גדל, כך שהפער בין ישראל למדינות המפותחות הולך ומתרחב. ב-1995 הוציאו ישראל, ארה"ב ומדינות ה-OECD בין 5% ל-6% מהתמ"ג על ההוצאה הציבורית לשירותי רפואה, בעוד שב-2011 ארה"ב הוציאה מעל 7%, מדינות ה- OECD הוציאו כמעט 7% וישראל הוציאה פחות מ-5%.
בעוד שמחלות לב וכלי דם ומחלות ממאירות אחראיות ל-42% מהתמותה בישראל, תרומתן לנטל התחלואה (במדד DALYs) היא 18% בלבד. לעומת זאת, בעיות אורתופדיות ודיכאון, הגורמים ל-19% מנטל התחלואה בישראל, כמעט אינם נמנים במניין גורמי המוות. עם זאת ועדת סל הבריאות מקצה מחצית מתקציבה השנתי לטיפול במחלות ממאירות, שהן מגורמי התמותה העיקריים. מנגד, יש רק תוספת מימון מועטה לטיפול בהפרעות אורתופדיות ונפשיות, שהן מהגורמים העיקריים לנטל התחלואה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם