המוסד נגד השב"כ: מי אחראי על רצועת עזה?
מאז הנסיגה מעזה הכישלונות המודיעיניים החוזרים ונשנים מול חמאס, שהחלו בחטיפת שליט, רק מעצימים את המתיחות בין ארגוני המודיעין ומביאים למלחמות על חלוקת סמכויות. וגם: מי יהיה ראש המוסד הבא - המושבניק מנהלל או ראש המל"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כדי להגיע לשורש הוויכוח צריך להבין כי קהיליית המודיעין כולה מתקשה לחלק בתוכה את הסמכויות בנושא הרצועה. הכישלונות המודיעיניים החוזרים ונשנים מול חמאס רק מעצימים את המתיחות בין הארגונים.
"הקהילייה" מונה שלושה ארגונים מרכזיים: אגף המודיעין של צה"ל, שראשו כפוף לרמטכ"ל ולשר הביטחון, המוסד והשב"כ, שראשיהם כפופים ישירות לראש הממשלה. על פי חלוקת האחריות ההיסטורית בין הארגונים, אגף המודיעין ממונה על מודיעין לצרכים צבאיים, ואילו השב"כ והמוסד אחראים לסיכול פיגועים ומניעת חתרנות. האחריות של השב"כ היא מגבולות ישראל ופנימה, ושל המוסד - בחו"ל.
ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 יצרה מצב חדש, שארגוני המודיעין מתקשים להתמודד עמו. השאלה הראשונה שעמדה על הפרק לאחר ההתנתקות הייתה האם להתייחס לרצועת עזה כאל "חוץ לארץ", ולהעביר בהתאם את האחריות המודיעינית לגביה למוסד. הוחלט שלא לעשות זאת, לאור הקשר ההדוק בין הנעשה ברצועת עזה ובין שטחי יהודה ושומרון, שנמצאים בשליטה ישראלית ובאחריות סיכולית של השב"כ. המוסד נשאר מחוץ לתמונה ואילו צה"ל המשיך לפעול ברצועה ולאסוף מודיעין צבאי.
הארגון מחדש של תחום המודיעין ברצועת עזה עורר מהר מאוד מאבקים בין אמ"ן לשב"כ. זמן קצר לאחר שנקבע כי השב"כ הוא האחראי העליון למודיעין הקשור לרצועת עזה, החלו החיכוכים עם אמ"ן והכישלונות. הוויכוח הקשה בין ראש השב"כ יורם כהן ובין הרמטכ"ל בני גנץ, שהגיע לאחר ׳צוק איתן׳ עד לפתחו של ראש הממשלה, הוא רק ביטוי לחילוקי דעות קשים שנמשכים שמונה שנים.
המשבר הגדול הראשון לאחר ההתנתקות היה בפיגוע שבו נחטף גלעד שליט ביוני 2006. השב"כ מיהר לטעון אז כי נתן התרעה על חטיפה מתוכננת בגזרת האירוע (ובדיעבד אף התברר כי אכן יזם מעצר מתוך הרצועה של גורם פלסטיני שנשבר וגילה את תוכנית הפעולה המדויקת רק יום אחרי שהחטיפה בוצעה בפועל). בצה"ל הכחישו שהייתה התרעה כזאת. לאחר החטיפה האשימו בשב"כ את אמ"ן בכך שהוא אינו מקצה להם מספיק אמצעי איסוף כדי לגלות היכן מסתתר שליט, שכן אף שהאחריות לגילוי שליט הייתה של שב"כ, כל האמצעים נמצאים ברשות צה"ל, למשל מצלמות ואמצעי האזנה על גבי כלי טיס. מנגד האשימו באמ"ן כי השב"כ אינו עומד במשימתו.
מאז פרשת שליט, כישלונות מודיעיניים ברצועה רודפים כישלונות. הם כוללים את חוסר ההצלחה לחזות את ההפיכה שבה השתלט חמאס על הרצועה ב־2007, את כישלון הטיפול במנהרות ואת הוויכוח בשאלה האם הייתה התרעה על מלחמה אפשרית מול חמאס ביולי 2014 כמו שטען שב"כ, או שלא הייתה כפי שטוען אמ"ן. האבסורד הוא שהוויכוח הפומבי המביך, שראש הממשלה נאלץ לעצור בהתערבות אישית, התרחש דווקא בסיומו של מבצע שבו שיתוף הפעולה המודיעיני בין השב"כ לאמ"ן בדרגי השטח היה חסר תקדים.
בכל פעולת סיכול ממוקד, אפילו כזאת שביצעו חיילי צה"ל ברחוב כלשהו ברצועה, היה שילוב בין המידע המודיעיני של אמ"ן ובין המידע של השב"כ. זה היה בדיוק כפי שתיאר ר', ראש מרחב דרום בשב"כ, בתוכנית ׳עובדה׳ בערוץ 2, שהציפה את העימות בין הארגונים מעל לפני השטח. אגב, בינתיים הוא מונה לתפקיד בכיר אחר במטה.
בניגוד למלחמה הגדולה בין השב"כ לאמ"ן, החיכוכים בין השב"כ למוסד שנחשפים כאן הם עדיין "תת־קרקעיים", ומה שגרם להם הוא העניין שהחל גם המוסד לגלות בנעשה ברצועת עזה בשנים האחרונות. הוא נכנס לתמונה בעזה במסגרת משימתו לסכל הברחות נשק בעלי משמעות אסטרטגית, שיכולים להגיע מאיראן וממקומות נוספים לידי חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועה.
מסלול ההברחות מתחיל בדרך כלל באיראן ועובד דרך מקומות כמו דובאי וסודאן, עד למנהרות שמחברות בין רפיח המצרית ובין חלק העיר שנמצא ברצועת עזה. בתקשורת העולמית פורסמו בשנים האחרונות לא מעט ידיעות הטוענות שישראל פעלה לסכל את מסלול ההברחות. מוכר במיוחד החיסול של מחמוד אל־מבחוח בדובאי בשנת 2010, שבו תועדו במצלמות אבטחה דמויות שנטען כי הן סוכני מוסד.
יש להניח כי גם בתקיפות של משלוחי נשק בסודאן, כפי שנטען בתקשורת הזרה בשנים האחרונות, היה שיתוף פעולה הדוק בין המוסד לצה"ל (אם אכן חיל האוויר ויחידת מיוחדות של צה"ל עמדו מאחורי התקיפות).
למערכת היחסים האישית בין ראשי ארגוני המודיעין השונים ישנה השפעה גדולה על היחסים בין הארגונים כולם. באופן מסורתי היו לא מעט חיכוכים בין ראשי הארגונים השונים ב"קהילייה" לאורך עשרות שנים, הרבה אחרי פרוץ מלחמת ראש אמ"ן וראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, אלי זעירא וצבי זמיר, והיא נמשכת עד היום.
ראש המוסד הקודם מאיר דגן וראש השב"כ הקודם יובל דיסקין, היו חברים בלב ובנפש וגם החזיקו בדעות מקצועיות דומות (ידועה ההתנגדות המשותפת שלהם לתקיפה באיראן בשנים 2011-2010, ביחד עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי). העובדה שראש השב"כ הנוכחי יורם כהן לא משדר על אותו גל עם צמרת אמ"ן וצה"ל ידועה לכול, במיוחד אחרי המריבה המתוקשרת והמכתב ששלח הרמטכ"ל גנץ לראש הממשלה נגד השב"כ. ואולם, גם מערכת היחסים של כהן עם ראש המוסד הנוכחי תמיר פרדו אינה טובה, לטענת גורמים המקורבים לשניים.
לפי אותם גורמים, באחרונה התרבו החיכוכים בין המוסד לשב"כ על רקע העברה רשמית של סמכויות ברצועת עזה מהשב"כ למוסד. מדובר בסמכויות שקשורות לטיפול מערכתי רצוף בתופעת ההברחות - מארץ המוצא ועד למקומות המסתור, כולל מזמיני הנשק, ברצועה. מעבר הסמכויות לא היה חלק ולווה בוויכוחים. בסופו של התהליך סוכמו הסמכויות שהוענקו למוסד לפעול מודיעינית בתוך רצועת עזה.
ככלל, כרסום סמכויות השב"כ ברצועת עזה הוא הדרגתי וניכר גם במגעים שנערכו במצרים על הפסקת האש בתום 'צוק איתן'. המגעים נוהלו בחודש אוגוסט במטה המודיעין המצרי בקהיר. צוותי המו"מ יצאו בטיסה במסוק ביום ושבו בלילה לישון בארץ. ב"סיבובים" קודמים מול חמאס בעזה נחשב השב"כ כבעל המילה האחרונה. הפעם, במגעים על הפסקת האש בתום 'צוק איתן', הדמויות הדומיננטיות היו ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, אלוף במיל' עמוס גלעד וגורמים נוספים. השב"כ היה עדיין בתמונה, אבל פחות משמעותי ממה שהיה בהזדמנויות אחרות.
בתגובה ליחסים בין הארגונים מסר השב"כ ל-nrg (בתיאום עם המוסד) כי "שירות הביטחון הכללי והמוסד פועלים בשיתוף פעולה ובתיאום בהתמודדות מול שלל האיומים בזירות השונות, בתוך כך גם סוגיית הברחות האמל״ח. לא מוכרת כל מתיחות בין־ארגונית סביב סוגיה זו - ההפך הוא הנכון. בשנים האחרונות רמת שיתוף הפעולה רק הולכת ומתרחבת בשל האתגרים החדשים ונמצאת בשיא של כל הזמנים. דרגי העבודה בשב״כ ובמוסד, כמו גם ראשי שני הארגונים, פועלים כתף אל כתף בשורה ארוכה של מבצעים אשר כל תכליתם ביטחון ישראל ואזרחיה".
עם כל הכבוד לשב"כ, מה שמעניין רבים במוסד הוא לא היחסים עם השב"כ אלא מי יהיה ראש המוסד הבא. ובסוגיה הזו מתפתח קרב מרתק. ראש המוסד הבא יחליף את תמיר פרדו שיסיים קדנציה בת חמש שנים בעוד כשנה. הקרב נפתח כמעט באופן רשמי כשנחשפו החודש בפעם הראשונה שמו ותמונתו של רמי בן־ברק, שכיהן עד לשנה שעברה כסגן ראש המוסד, ומונה לעמוד בראש המשרד למודיעין ולאסטרטגיה תחת השר יובל שטייניץ.
עד למינוי זה היו שמו ותמונתו של בן־ברק אסורים לפרסום. מאז הוא זוכה לחשיפה גדולה, ואף נחשפה תמונתו בעיתונות משנות ה־90, עת נעצר במהלך פעולה מבצעית במדינה זרה. הוא חולץ מהמעצר והוחזר אז לארץ לאחר תשלום קנס. בן־ברק, בן מושב נהלל, התחיל את דרכו הביטחונית בסיירת מטכ"ל בשנות ה־70, ובמוסד צמח מתוך יחידה טכנולוגית מבצעית שכונתה בזמנו 'קשת', ושבה גדל גם ראש המוסד הנוכחי תמיר פרדו. מי שאינם תומכים במינויו לראש המוסד טוענים כי הוא לא הגיע מ"מסלול מרכזי", שמאפשר להכיר את הארגון לעומק באמת, ולא פיקד למשל על היחידה המבצעית המרכזית שממונה על איסוף מודיעין בכל העולם ומכונה 'צומת'.
מי שכן צמח ביחידה זו ואף פיקד עליה הוא סגן ראש המוסד שקדם לבן־ברק, יוסי כהן, המכהן כיום כראש המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. כהן מגיע ממשפחה דתית מירושלים המזוהה עם הליכוד (כמו הרקע האישי של יורם כהן, אגב). הוא נחשף בראשונה כשמונה לראש המטה לביטחון לאומי בסוף שנת 2013, ואף נודע כינויו בארגון "הדוגמן" (משום שהוא נוהג להתלבש בהידור ולשאת עטים ושעונים שנחשבים יקרים).
כהן נחשב עם מינוי זה למועמד מוביל לתפקיד ראש המוסד, ואולם השהייה בקרבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במטה לביטחון לאומי, לא בהכרח עשתה טוב לסיכוייו. כמו רבים מראשי המטה לפניו, הוא נאלץ להתמודד עם ביקורת רבה "מבית" ועם הטענה שמערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה כבר אינה טובה כמו בתחילת הדרך. נכון או לא, נתניהו יהיה זה שיחליט בתוך כמה חודשים על זהות ראש המוסד הבא, אם ינצח בבחירות. בלי קשר, יחסיו של כהן עם פרדו גרועים במיוחד.
כהן ובן־ברק אינם לבד במרוץ לראשות המוסד: מועמד נוסף הוא נ', המכהן כיום כסגן ראש הארגון. הוא נחשב איש מבצעים וטכנולוגיות
לנ' דווקא מערכת יחסים טובה עם ראש המוסד הנוכחי פרדו. דוד מידן נחשב בעבר כמועמד לחזור לשורות המוסד ולקבל את ראשות הארגון. ההערכה היא כי החלטתו מלפני כמה חודשים לוותר על תפקיד מתאם פעולות ראש הממשלה בנושא שבויים ונעדרים, מעידה שהוא ויתר מצדו על המרוץ. במוסד לא מוציאים מכלל אפשרות מועמדות של 'סוס שחור', אולי אפילו מחוץ לשורות הארגון.
ככלל, המרוץ לתפקיד ראש המוסד הבא מלווה בלא מעט חשדנות בין המעורבים, אבל האויב האמתי נמצא בטהרן, בדמשק ובעזה. את זה כולם בקהיליית המודיעין זוכרים, והעבודה השגרתית בין אלפי אנשי שלושת ארגוני המודיעין של ישראל נמשכת מידי יום ביומו, וטוב שכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם