חסון: "הכנסת מעניינת יותר משירות בשב"כ"
אחרי שהחליף את חדרי החקירות בדיוני המליאה, ח"כ ישראל חסון עובר לנהל את רשות העתיקות. בראיון פרישה הוא מסביר למה לא הצליח בפוליטיקה, ומצהיר: "כנראה שנצטרך לחלוק את הארץ הזו ולא לחלק אותה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חסון, שהחל את דרכו הפוליטית כמספר 2 בסיעת 'ישראל ביתנו' בכנסת ה־17 - שני רק ליו"ר הכול יכול, אביגדור ליברמן - מסיים אותה בסיעת אופוזיציה נידחת ושולית. סיכום מושב הפתיחה של הכנסת המתפזרת מיקם את חסון במקום האחרון בהשתתפות בהצבעות, נתון נוסף שיכול להסביר מדוע גם אתם אולי תחשבו דקה־שתיים לפני שתצליחו להבחין בינו לבין הח"כ לשעבר יואל חסון.
לחסון יש לא מעט מה לומר על תקופת כהונתו וגם על נתוני ההצבעות הדורשים הסבר, אבל קודם לכן דיברנו אתו על התפקיד החדש שבגינו התפטר: מנכ"ל רשות העתיקות. ציניקנים יאמרו שאין דבר טבעי יותר ממעבר ממפלגה שכבר נמצאת רגל וחצי בהיסטוריה לעיסוק בעתיקות, אבל האמת היא שחסון עבר בחודשים האחרונים מסלול מינוי ארוך ומוקפד. הוא ייכנס לתפקיד שלא אויש מאז פטירתו של המנכ"ל הקודם, שוקה דורפמן, ביולי האחרון.
שירתת בשב"כ במגוון תפקידים עד סגן ראש השירות, ובעשור האחרון היית פוליטיקאי. קצת רחוק מעתיקות.
"התחום הזה בכלל לא רחוק ממני. התעניינתי בו שנים רבות. לא אחזיר אותך לימיי בתיכון כשסייעתי יחד עם חבריי בחפירות בגמלא ובמקומות נוספים. כשהייתי אחראי על ירושלים בשב"כ למדתי את הדברים לעומק, ועסקתי בו גם במסגרת המו"מ עם הפלסטינים. אם תבוא אליי הביתה תמצא ארון שלם של ספרים העוסקים בנושא. כשהרהרתי באפשרות פרישה מהחיים הפוליטיים, ואני מדבר על כך בערך שנתיים, פנו אליי ועניינו אותי בתפקיד. הגשתי מועמדות וזכיתי".
תחום הארכיאולוגיה אולי נראה יבשושי וכזה הנוגע בהיסטוריה רחוקה, אולם קיימות בו מחלוקות פוליטיות סוערות שהשלכותיהן על המציאות עשויות להיות מרחיקות לכת. דוגמה טובה לכך היא החפירה האינטנסיבית המתרחשת זה כמה שנים בכניסה לעיר דוד בירושלים העתיקה.
עצם החפירה, שאלות כמו מי חופר ובמימון מי, וכמובן הפרשנות של הממצאים – לכל אלה קשר ישיר לפוליטיקה המוכרת שלנו, החוצה ימין ושמאל. ויכוח עקרוני יותר מתמקד בשאלה האם התנ"ך יכול להוות בסיס אמין לחפירות, או שיש להתייחס לכתוב בו כאל פולקלור בלתי מחייב. אנשי המקצוע המצדדים באפשרות הראשונה מכונים 'פונדמנטליסטים' ואילו העומדים מצדו השני של המתרס קרויים 'מינימליסטים'.
אתה אדם פוליטי שנכנס לתחום שרק נראה לא פוליטי.
"לא אני אכריע בוויכוחים בין ארכיאולוגים. קטונתי. אני שמח שיש קנאת סופרים, ולא חושב שמתפקידי לתמוך בצד כזה או אחר. בטח לא בשלב הזה, שבו ידיעותיי בנושא דלות מאוד. אני מכיר את הוויכוח, ופתוח לשמוע את כל הגישות".
ועדיין, אתה מזוהה כאיש ימין שמונה על ידי לימור לבנת. בעבר ספגת ביקורת על יוזמתך לתיקון חוק שאפשר לעמותות פרטיות לנהל גנים לאומיים, בטענה שעשית זאת למען עמותת אלע"ד הפועלת בעיר דוד.
"אני לא שייך למפלגתה של לבנת, ואף פעם לא הייתי. גם במגרש הפוליטי אני נתפס יותר כממלכתי מאשר מתויג בימין או בשמאל. שם העמותה לא מעניין אותי אלא המטרה שלה. אם היא תעמוד בערכים הנכונים אני אתמוך בה. יש פה מורשת שתפקידנו להעביר אותה לדורות הבאים. לגבי חוק הגנים הלאומיים, אכן קידמתי אותו מכיוון שלא הייתה סיבה להשתמש בסרגל לא ענייני. את הגן הלאומי סחנה מנהלים קיבוצי האזור, את חוף הבונים מנהלים מושבים, ואין שום סיבה שהגן הלאומי בעיר דוד לא ינוהל בידי אלע"ד. זהו נכס תרבותי עולמי שהיה שומם קרוב לשלושים שנה, ואלע"ד הפריחה אותו".
בעניין פוליטי אחר מזכיר חסון כי חוק העתיקות לא חל על אזור יהודה ושומרון, והחפירות שם מתבצעות בחסות הריבון בשטח, להלן משרד הביטחון. "בסוגיה זו צריך להכריע הבוחר הישראלי. אם החוק ישונה, נוכל לדון בעניין. כל עוד החוק לא מכניס את רשות העתיקות ליהודה ושומרון, אין לנו סמכות לחפור שם. אני חושב שלא משנה מהי עמדתך הפוליטית, אנחנו נצטרך כנראה לחלוק את הארץ הזו ולא לחלק אותה. ואם צריך לחלוק, צריך למצוא את הדרך לעשות זאת גם בנושאים תרבותיים, מדעיים והיסטוריים. בארץ הקודש יש רצף היסטורי שלא נעצר בקו ירוק או כל קו מלאכותי אחר. הרצף הזה נקטע כיום מכיוון שעד קו מסוים יש פעילות ענפה ומעבר לו ישנה פעילות לא מספקת".
ישראל חסון נולד בדמשק ב־1955ֿ. כשהיה בן שבע עלתה משפחתו לישראל. הוא התגייס לצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן התגייס לשב"כ, ומילא שורה של תפקידים בארגון במשך 23 שנים, עד לתפקיד סגן ראש השב"כ. בשנת 2000, לאחר שלא מונה לראשות השב"כ (אבי דיכטר הועדף על פניו) פרש לעסקים פרטיים והקים חברה שעסקה בדלקים באזור הצפון.
לקראת הבחירות לכנסת ב־2006 נכנס חסון לפוליטיקה, ובסערה. הוא מונה על ידי אביגדור ליברמן למקום השני ברשימת ישראל ביתנו, שזכתה ל־11 מנדטים. למרות זאת לא קיבל תפקיד של שר ומונה ליו"ר ועדת הכלכלה. ב־2008 עזב חסון את ישראל ביתנו ועבר לקדימה. הוא נבחר למקום ה־25 ברשימה ונכנס לכנסת ה־18. חסון נשאר במפלגה גם עם שקיעתה ונבחר במסגרתה גם לכנסת הנוכחית, יחד עם שאול מופז.
התחלת את הקריירה הפוליטית בנקודת פתיחה מצוינת, ואתה מסיים אותה במקום די נמוך.
"אין ספק שאתה מתאר את הדברים במדויק. בעיניי זה משקף את הבעיה בפוליטיקה הישראלית שעוברת תהליך רע מאוד. נכון להיום יש בכנסת 70 ח"כים שלמעשה לא נבחרים על־ידי הציבור אלא על ידי אדם יחיד שממנה אותם. הייתי מספר שתיים בישראל ביתנו, וזכותם של ח"כים כאלה להביע את דעתם מוגבלת מאוד, אם בכלל. חובת הנאמנות שלהם היא למי שמינה אותם ולא לציבור. 30 ח"כים נוספים נבחרים בפריימריז שעל מידת תקינותם מוטל סימן שאלה גדול. השילוב הזה יוצר אבולוציה שלילית, שרק תתעצם בבחירות הקרובות. במגרש נשארים רק אנשים שלא יכולים לייצר תשתית מנהיגותית אמיתית. ברגע שהגורם הממנה מזהה פוטנציאל מנהיגותי במפלגתו, הוא מקפד את ראשו".
זה מה שעשו לך בישראל ביתנו, קיפדו את ראשך?
"חבל לי לחזור לדיון על מה שהיה בישראל ביתנו, אבל הייתי מספר שתיים ולא מוניתי לשום תפקיד עד שלושה חודשים לפני הבחירות, כשכל האחרים מונו. אני מניח שזה לא נבע מתוך בעיות הנוגעות לכישוריי וליכולותיי".
מהי האלטרנטיבה הנכונה לדעתך?
"שיטת הבחירה צריכה להשתנות. עד שזה יקרה אנחנו לא נייצר פה עתודה מנהיגותית. במשך עשר שנים יש כאן רק מועמד אחד לראשות ממשלה. זו מציאות מטורפת. גם בניהול סופרמרקט, אם אין לך אדם נוסף בפוטנציאל לנהל את מחלקת החלב, אתה בבעיה. לא כל שכן בניהול מדינה".
צריך ללכת לאזורי בחירה כמו באמריקה?
"לא בטוח. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה. בשיטת הפריימריז כרגע 25 אלף איש בערך בוחרים מי יעמוד בראש רשימה גדולה, כלומר מועמד לראשות ממשלה. מספיק שיש אדם אחד שפוקד 3,000 איש ביישוב מסוים, ויש לו 12 אחוזים מהקולות ביד. כשתלך לכפר אחרי הבחירות תראה שאולי 100 מתוך ה־3,000 הצביעו למפלגה, והם השפיעו על בחירת היו"ר. מדוע שבמקום זה לא נמחשב את הליך הבחירות, וכשהבוחר הולך לקלפי ומצביע לרשימה מסוימת, תיפתח בפניו רשימת המתמודדים באותה רשימה והוא יבחר בהם ישירות?"
אם עושים חלוקה בין בכירי צה"ל לבכירי שב"כ שנכנסו לפוליטיקה, יהיה נכון לומר שהגנרלים מצליחים יותר?
"אני מביע תרעומת על השימוש במילה 'גנרלים'. אני לא חושב שאדם שלוקח אחריות כה כבדה ולפעמים קובר את פקודיו וחבריו, ראוי שניתן לו את הכינוי הזה. יש לי הרבה מה לומר למי שממהרים לעשות זילות לאנשים האלה. לעצם העניין לא עשיתי סטטיסטיקות, אבל למשל חברי ומפקדי גדעון עזרא ז"ל דווקא די הצליח, וכך גם אבי דיכטר.
"אני לא הצלחתי לא בגלל כישוריי אלא בגלל הפוליטיקה הפנימית. לנו בוגרי המערכות הביטחוניות יש בעיה מובנית – אנחנו ממלכתיים. בצופן הגנטי שלנו קשה לנו לחשוב פוליטיקה. קשה לנו לחשוב במונחים תועלתניים".
במהלך הקריירה הפוליטית שלו פעל חסון בלא מעט מישורים, גם אם חלקם היו סמויים מהעין הציבורית. בין השאר עמד בראשן של כמה שדולות פרלמנטריות כמו השדולה למען התעשיות הביטחוניות, השדולה לקידום עולי אתיופיה בישראל, השדולה למען צמצום תופעת ההשתמטות ועידוד הגיוס לצה"ל, השדולה למען חוות הבודדים, וכן השדולה לעידוד וטיפוח החיילים המשוחררים.
מעבר לחוק הגנים הלאומיים שהזכרנו לעיל, חסון גם היה מיוזמי חוק ההגנה העצמית המכונה חוק דרומי, יזם את החוק למימון משפחות שבויים ונעדרים. הוא נתקל בהתקפות רבות מצד עיתונאים כשיזם את 'חוק הטוקבקים', שמטרתו הייתה להטיל אחריות על כלי תקשורת בנוגע להשמצות שגולשים מפרסמים בהם.
איך כל הפעילות הזו מסתדרת עם מיקומו במקום האחרון ברשימת המשתתפים בהצבעות במושב הראשון של הכנסת הנוכחית?
איך אתה מסכם את ההרפתקה הפוליטית שלך?
"להיות במשכן הכנסת זו זכות אדירה. אתה נפגש עם עמך ישראל וזהו מפגש משובב נפש. היכולת לסייע לאנשים ולתת להם את התחושה שיש תקווה ויש קשב, זו זכות גדולה. למשל הרפורמה שעשינו בתחום נכי צה"ל ומשפחות שכולות היא דבר שאני גאה בו מאוד. האם היה אפשר למצות את התקופה הזו יותר? כן. האם אני נשאר עם טעם רע? לא, עם ארבעים סימני קריאה. זו הייתה אחת התקופות היותר מעניינות בחיי. אפילו יותר מעניינת מהעבודה בשב"כ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם