היזם הנערץ בעולם רוצה להקים מושבה במאדים
אלון מאסק, המיליארד שסיפור חייו כבר הפך לאגדה, היה שותף להקמת "פייפאל" ולהמצאת רכב חשמלי שאמור להחליף את מכוניות העולם. אחרי שהמציא דרך חדשה לשיגור מעבורות לחלל, הוא מתכונן למשימת חייו – יצירת תנאים לחיים על כוכב לכת אחר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ספק אם מישהו היה מתייחס ברצינות לכל אדם אחר שהיה מעז להגות תוכנית כל כך שאפתנית, אם לא הזויה. אבל כשאלון מאסק רוקח רעיונות חדשניים, אף אחד לא מעז כבר לפטור אותם בזלזול. בגיל 43 בלבד, מאסק הוא לא רק מיליארדר שבנה אימפריה בעשר אצבעותיו (הונו מוערך ב־8.5 מיליארדי דולרים); הוא נחשב אולי ליזם, הממציא ואיש החזון המעניין והמוערץ בעולם. הכסף, לטענתו, הוא רק האמצעי, לא המטרה. כל רצונו, אומר מאסק, הוא להפוך את העולם למקום טוב יותר ולהבטיח את עתיד האנושות. אומר – וגם עושה. אין כמעט חודש שבו לא מתפרסמת תוכנית חדשה ומהפכנית של מאסק, שנועדה לשפר את חיינו בדרך זו או אחרת.
"ממשלות הן כמו תאגידי ענק, ובדומה לתאגידים, קשה להן ליישם חדשנות", אמר לא מכבר בראיון. בהתאם לכך הוא החל לפעול במקומות שבהם הממשלות ותאגידי הענק מדשדשים. תעשיית הרכב נכשלה בייצור מכוניות חשמליות? מאסק מצא פתרון. מדינות העולם לא מצליחות לצמצם מספיק מהר את התלות בנפט? גם לכך מצא מענה. הרכבות והמטוסים לא יעילים? אל דאגה, הוא כבר יטפל גם בזה.
בהופעת הפומביות שלו אלון מאסק נראה איש מופנם למדי, אפילו מעט חסר ביטחון. ארשת פניו רצינית לרוב, כמעט רובוטית, וקולו מונוטוני להפליא. מפעם לפעם נקטע שטף דיבורו כדי לסדר את המחשבות, או אולי להרהר בדבר מה. אנשים שפגשו אותו מקרוב מעידים שבדרך כלל הוא דווקא משוחרר יותר, אפילו אוהב להתבדח. בעצם, הם אומרים, מדובר בחנון חובב מדע בדיוני, אחד שכאשר שואלים אותו על הספרים וחוברות הקומיקס האהובים עליו, פניו מאירות וקולו מתעורר לחיים.
למרות שמו הפרטי בעל הניחוח העברי (Elon), מאסק אינו יהודי. הוא גדל בפרטוריה שבדרום־אפריקה בשלהי ימי האפרטהייד, והיה ילד מחונן אך דחוי חברתית שבילה את עיקר זמנו בקריאת ספרים, אנציקלופדיות וכמובן קומיקס. הוא אוהב לספר שכבר בגיל 12, מתוך שעמום, תִכנת משחק חלל שהוביל ליוזמה העסקית הראשונה שלו. יחד עם קימבל, אחיו הצעיר ממנו בשנה, תכנן אלון להקים משחקיית וידאו, שבה יוכלו ילדים לשחק בין היתר במשחק שיצר. ללא ידיעת הוריהם הזמינו האחים ציוד ומשחקים, ואפילו הספיקו לשכור אולם. הייתה רק בעיה אחת: כשנסעו לעירייה כדי לקבל רישיון עסק, נאמר להם שהם צעירים מדי. ההורים המופתעים סירבו לתמוך במיזם, ושני הילדים נאלצו לרדת מההרפתקה, אבל הרוח היצירתית של אלון לא נעצרה. בגיל 17 בלבד נטש מאסק את דרום־אפריקה, במגמה להשתקע יום אחד בארצות הברית. הוא שוטט מעט בקנדה, נרשם שם ללימודים, וכעבור זמן קצר עבר ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה, שבה קיבל תואר בהנדסה ובמנהל עסקים. בשל הישגיו הגבוהים זכה הצעיר הדרום־אפריקני במלגה ללימודי המשך באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית שבקליפורניה. אחרי יומיים בלבד בקמפוס המפואר, הבין שהעתיד נמצא בעמק הסיליקון, לא באקדמיה.
"הערכתי שאם לא אצליח, אוכל תמיד לחזור לאוניברסיטה", סיפר בעבר בראיון. "אמרתי לראש המחלקה שסביר להניח שאשוב ללימודים אחרי חצי שנה. הוא אמר שבטח לא ישמע ממני לעולם, והוא צדק. לא דיברתי איתו מאז". מאסק נפרד לשלום מסטנפורד והלך אל הלא־נודע, כשבחשבון הבנק שלו 2,000 דולר בלבד. אחיו קימבל הצטרף אליו והשניים החליטו להקים חברה, "זיפ2", שתסייע לגופי תקשורת להעביר את התוכן שלהם לרשת ההולכת ומתרקמת. "המחשבה הייתה שהאינטרנט עומד לחולל מהפכה באנושות", סיפר מאסק בכנס שערך בשנה שעברה מכון המחקר הכלכלי "מילקן" בקליפורניה.
"האנושות כמעט הפכה לסופר־אורגניזם עם מערכת עצבית משלו, ורצינו להיות חלק מזה". זיפ2 החלה את דרכה במשרד קטן בפאלו־אלטו שבעמק הסיליקון. לרשותה עמד מחשב אחד בלבד, שבשעות היום תפקד כשרת ובערב שימש את אלון לבניית התוכנה שלו. המשרד הקטן הפך גם לביתם הזמני של האחים, וכדי להתקלח הם נהגו ללכת למתנ"ס הסמוך. מאסק טוען שלא היו להם ציפיות גדולות במיוחד מהעסק, ושבסך הכול קיוו שהוא יאפשר להם להתפרנס בכבוד. הם הופתעו כשאחרי פחות משנה, הציף אותם שטף של הצעות נדיבות ממשקיעים. "חשבנו שהם משוגעים", סיפר מאסק, "לא הבנו למה הם עושים את זה". לקח להם קצת זמן לתפוס את גודל ההישג, אבל בסוף נפל האסימון. ארבע שנים בלבד אחרי שהקימו את זיפ 2, מכרו אותה האחים לחברת המחשבים "קומפאק", זכרה לברכה, תמורת יותר מ־300 מיליון דולר. אלון, אז בן 28 בלבד, שלשל לכיסו 22 מיליון דולר. "הייתי יכול לפרוש ולקנות אי איפשהו, אבל זה לא עניין אותי", הוא נוהג לספר. מכונית ספורט במיליון דולר הוא דווקא כן קנה, וגם מטוס קטן. בשלב הזה החליט היזם הצעיר להיכנס לתחום השירותים הפיננסיים באינטרנט.
"הבנקים הם איומים בכל הקשור לחדשנות, והערכתי שהואיל ומדובר בסקטור ענק, תהיה לי פה הזדמנות", סיפר בראיון למגזין העסקים Inc. הוא פתח חברה חדשה ושמה x.com, והשקיע בה את מרבית כספו. מי שנכנס ללחץ מהשחקן החדש בשוק הייתה חברת "קונפיניטי", שפיתחה באותם ימים את "פייפאל" – שירות פורץ דרך המאפשר לבצע תשלומים באינטרנט במהירות ובצורה בטוחה. "המוצר שלו היה זהה אחד לאחד לשלנו", כתב בספרו פיטר תיל, ממייסדי קונפיניטי. "בסוף 1999 היינו במלחמה כוללת (...) אבל בפברואר 2000, יותר משחששנו איש מרעהו, אני ואלון פחדנו מבועת ההיי־טק והבנו שקריסה תהרוס את שנינו לפני שנספיק להכריע במאבק. בתחילת מרץ נפגשנו, והסכמנו על מיזוג שווה בשווה בין החברות". מאסק מונה למנכ"ל החברה המשותפת והצליח לשמור על השם המזוהה איתו, x.com. אחרי עשרה חודשים הדיחו אותו שותפיו מהתפקיד, ושינו את שם החברה ל"פייפאל". על אף הטלטלות בצמרת, צלחה החברה את משבר הדוט.קום, הונפקה בוול־סטריט – ונמכרה כעבור כשנתיים לענקית המכירות האינטרנטית ebay תמורת 1.5 מיליארד דולר. מאסק, בסך הכול בן 31, התעשר הפעם ב־180 מיליון דולר. "יכולתי לקנות עכשיו שרשרת של איים, אבל כאמור, זה לא עניין אותי", סיפר.
בנאומים ובראיונות לתקשורת אוהב מאסק לספר, אפילו לדקלם, שעוד בימיו באוניברסיטה סבר שהתחומים החשובים לעתיד האנושות הם האינטרנט, חקר החלל, והמעבר לאנרגיה ירוקה – החל בייצורה וכלה בצריכתה. אחרי שסימן וי על האינטרנט, החליט היזם לפנות אל החלל. "כל הביצים שלנו נמצאות בסל הזה שנקרא כדור הארץ", הסביר בסימפוזיון שנערך באוקטובר האחרון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). "אנחנו צריכים להגן על הסל הזה ככל האפשר, אבל יש סכנות שקשה להילחם בהן, וכאלה שלא נוכל בסופו של דבר להתגבר עליהן. השאלה היא אם אנחנו צריכים לעשות משהו בנדון עכשיו, או לחכות לעתיד. אני חושב שחכם יותר לפעול עכשיו, כי חלון הטכנולוגיה פתוח כעת, לראשונה ב־4.5 מיליארדי שנות קיומו של כדור הארץ".
המסקנה שאליה הגיע מאסק היא שהחלופה הטובה ביותר כרגע לחיים על פני כדור הארץ נמצאת במאדים, ושחייבים לפעול להקמת מושבה בת־קיימא בכוכב הלכת הסמוך אלינו. לדבריו, כשהחל ללמוד את הנושא, התאכזב לגלות שעד כה לא נעשה דבר כדי לקדם רעיון כזה. "אם מסתכלים על מסלול ההתקדמות של תוכנית החלל, השיא נרשם ב־1969, עם המשימות בירח. מאז אין התקדמות בתחום, ואפילו תוכנית מעבורות החלל (של ארצות הברית) הוצאה לפנסיה", קונן. "עלה לי רעיון, להקים חממה על המאדים. האמנתי שזה ילהיב אנשים. הייתי מוכן לבזבז על הפרויקט מחצית מהכסף שקיבלתי בעסקת פייפאל – בידיעה שיש סיכוי שלא אראה אותו בחזרה – כי בעיניי מדובר במשהו חשוב. חברים רבים ניסו להניא אותי מהרעיון. הם חשבו שזה מטורף".
מאסק התעלם מהאזהרות, ובקיץ 2002 הקים לצורך המשימה את ספייס איקס (SpaceX). אבל לפני שהתפנה לשרטוט תוכניות החממה, נדרש ההרפתקן הצעיר למצוא את הדרך להגיע אל כוכב הלכת ולחזור ממנו לכדור הארץ בשלום. הוא לימד את עצמו הנדסת טילים, גילה שאינו יכול לסמוך על הטכנולוגיה האמריקנית היקרה, ואחרי שבחן את הטילים הבין־יבשתיים של הרוסים והתנסה במשא ומתן מרתיע עמם, הגיע למסקנה שגם משם לא תבוא הישועה. כדי להצליח במקום שאחרים נכשלו בו, הבין מאסק, עליו לייעל ולהוזיל משמעותית את המערכות, ולשם כך יש לפתח טכנולוגיה שתאפשר לטילי השיגור לנחות בחזרה על כדור הארץ. במילים אחרות: צריך להפוך את הטילים לרב־פעמיים. הוא השקיע מיליוני דולרים כדי לחקור ולהשביח את הטכנולוגיה הקיימת, אבל עוד לפני שרשם הישג משמעותי אחד בתחום הזה, קפץ כבר למטרה הבאה שהציב לעצמו: האצת המעבר לאנרגיה ירוקה. את צעד הפתיחה שלו בנושא החליט לעשות בענף המכוניות החשמליות, תחום שבו נכשלו בעשור האחרון לא רק "בטר פלייס" של שי אגסי, אלא גם חברות מבוססות וגדולות בהרבה. "אמרתי לעצמי שחייבים חברה חדשה שתוכיח שאפשר להצליח בתחום הזה", סיפר. "וכדי להצליח, צריך לפתח מכונית חשמלית שהיא גם יפה, גם בעלת ביצועים טובים, וגם יכולה להגיע למרחק רב ללא הטענה. ידעתי שאם נייצר מכונית כזו, אנשים יקנו אותה, משום שאין להם חיבה עקרונית למנועי דלק".
בתחילת 2004 השקיע מאסק בחברה קיימת ושמה "טסלה". לחברי הדירקטוריון המופתעים הוא הבהיר שעשיית כסף היא כבר לא המטרה המרכזית של החברה, ושכנע אותם לאמץ אסטרטגיה חדשה: בשלב הראשון יפתחו מכונית יוקרה, אחר כך יעברו לייצור נרחב יותר של דגם ביניים, ולבסוף יחלו בייצור המוני של מכונית עממית. לפי ההיגיון של מאסק, רכב יוקרה חשמלי עתיד להפוך את המותג למוצר נחשק, ולאחר חדירתו לשוק לא תתקשה החברה למכור דגמים זולים יותר. רק בעיה מרכזית אחת התקשו בחברה לפתור: איך לפתח סוללה אמינה, שתאפשר למכונית להגיע למרחק אטרקטיבי מספיק.
בזמן שהמהנדסים של טסלה ניסו להתגבר על הקשיים הרבים, פזל מאסק לסוגיה בוערת אחרת שהציקה לו: ייצור אנרגיה ירוקה. במהלך נסיעה משותפת עם בני דודיו לפסטיבל "האיש הבוער" במדבר נבאדה, הציע להם מאסק לעמוד בראש מיזם מהפכני להפקת אנרגיה סולארית – במימונו, כמובן. במקרה הזה לא הייתה לו כל כוונה לחולל מהפכה טכנולוגית, אלא רק להרחיב את השימוש בטכנולוגיה הקיימת. הרעיון היה להקים מערך התקנה משוכלל והמוני של פאנלים סולאריים על גגות בתים ובתי עסק – מה שיביא להפחתה משמעותית בעלויות ההתקנה, ויאפשר למיליוני אמריקנים לעבור לאנרגיה נקייה. בעזרת ההכוונה והכסף שלו הקימו הדודנים בשנת 2006 את "סולאר סיטי", ובתוך שנה בלבד הפכה החברה לגדולה בתחומה באמריקה.
ממרום מעמדו כיזם־על, מאסק מקפיד מאוד על תדמיתו ועל תדמית החברות שלו. הוא מרבה להופיע בכנסים, להתראיין ולצייץ הודעות בדף הטוויטר שלו, וממהר להגיב בעצמו – ובתקיפות – לכל ביקורת שנראית לו לא הוגנת. אנשים שעבדו עמו ואצלו מציירים דמות לא נעימה במיוחד. הם מספרים שמאסק מתקשה לסמוך על אחרים וממעט בהאצלת סמכויות, שהוא פרפקציוניסט קשוח שאי אפשר לרַצות לעולם, ושהוא אינו מסוגל להכיר בכך שאנשים רוצים חיים גם מחוץ לשעות העבודה.
"הוא רצה לעשות הכול בעצמו", התלונן האסטרונאוט קן באוארסוקס, שעבד בספייס איקס אך בסוף 2011 נטש את החברה בכעס ובתסכול. "ברור שאלון חכם נורא, אבל קשה לעבוד איתו... הוא מהטיפוסים שנוטים להיות גדולים מהחדר", סיפר ב־2007 אחד משותפיו לשעבר בפייפאל, מקס לבצ'ין, בראיון למגזין העסקים Inc. גם ג'סטין מאסק, גרושתו ואם חמשת ילדיו (תאומים ושלישייה – כולם בנים), סיפרה שזכתה ליחס מנוכר ומשפיל. "הוא תמיד צדק בכל ויכוח ולא הפסיק להגיד איפה אני לא בסדר", כתבה בירחון הנשים "מארי קלייר", אחרי שבעלה עזב אותה לטובת דוגמנית צעירה. "אמרתי לו 'אני אשתך, אני לא עובדת שלך', והוא ענה לי שאם הייתי עובדת אצלו - הוא היה מפטר אותי". לתקופה מסוימת נדמה היה שהתכונות האלה מאיימות לקבור את מאסק, לחסל את רוח ההצלחה של ימי זיפ2 ופייפאל, ולוודא שהתוכניות הגרנדיוזיות הבאות שלו יישארו בגדר פנטזיה.
המשבר הגדול הראשון פרץ בטסלה, שבשנים 2008-2007 נקלעה למשבר קשה. לקופתה כבר הוזרמו כ־300 מיליון דולר, איש לא היה מוכן להשקיע בה עוד, והיא עמדה בפני סכנת סגירה. מאסק החליט להמר בגדול, והשקיע 35 מיליון דולר בהצלת החברה. "אם אתה לא מוכן לסכן את הנכסים שלך, אין לך זכות לבקש מאנשים אחרים להשקיע", הסביר אחר כך. אחרי מאבקי אגו מכוערים, הצליח מאסק להדיח את מייסד החברה והתפנה להקים מחדש את טסלה, כשהוא מכניס כשותף את התאגיד הגרמני דיימלר (יצרן מרצדס, בין השאר). מאסק עיצב מחדש את רכב הסלון, מודל S, שתוכנן להצעיד את החברה קדימה. במישור הכלכלי הוא רתם לעזרתו את ממשל אובמה, שהלווה 465 מיליון דולר לטובת הפרויקט.
הסיוע לחברת הרכב הקטנה מעמק הסיליקון עורר ביקורת ציבורית קשה בארצות הברית. מומחים טענו כי מאסק לא יצליח להחזיר את ההשקעה לעולם שכן הרכב נועד לכישלון, ומיט רומני האשים את הנשיא כי בחר לתמוך ב"לוזר". אבל מאסק הדף את הביקורת, הנפיק ב־2010 את החברה בוול־סטריט, ולהפתעת מבקריו גייס יותר מ־200 מיליון דולר. את סכום ההלוואה הוא החזיר לממשל עוד לפני הזמן, עם ריבית ועם בונוס של 20 מיליון דולר, ולא שכח באותה הזדמנות לעקוץ את רומני על העלבון. ערכה של מניית טסלה אף עלה פי חמישה מאז ההנפקה, ובמאי 2013 רשמה החברה רווח לראשונה בתולדותיה. המכוניות שלה זוכות לציונים גבוהים מאוד בכל מדד אפשרי כמעט, הביקוש להן רק הולך וגובר, והשקות הדגמים החדשים הפכו לאירועים נוצצים ומתוקשרים. לפני כמה שבועות הודיע מאסק על הקמת מפעל סוללות הליתיום הגדול בעולם, במטרה להפחית משמעותית את עלות ייצור הסוללה למכוניות טסלה – מה שיוזיל באלפי דולרים את מחירן לצרכן.
מוקדם יותר השנה הוא אף הרשה לעצמו לבטל את הפטנט שלו על תרשימי המכונית, כך שחברות אחרות יוכלו ללמוד את הטכנולוגיה. "אם כולם נמצאים באותה ספינה טובעת, ואנחנו המצאנו דלי שיכול לאסוף את המים ביעילות רבה יותר, מוטב שנחלוק את הידע לייצורו עם האחרים", הסביר. והוא לא מסתפק במכוניות. לאורך השנים דיבר מאסק על הצורך באנרגיה נקייה, מרמת הייצור ועד לרמת הצריכה, וכעת נראה שהוא עומד לחבר ביניהן: נוסף על המכוניות מייצרת טסלה גם מערכות לאגירת אנרגיה, שעשויות בעתיד לחולל מהפכה בעולם החשמל. לכך ניתן לצרף את ההכרזה האחרונה של החברה האחות, סולאר סיטי, על תחילת ייצורם של פאנלים סולאריים במפעל ענק שיושקעו בו 5 מיליארדי דולרים.
המשבר הגדול בטסלה, שנפתר בהצלחה רבה, היה רק האתגר הראשון שמאסק התמודד עמו במהלך 2008. באוגוסט ספגה ספייס איקס מכה כואבת: אחרי שני ניסויים כושלים בטיל ה"פאלקון 1" באוקיינוס השקט, שיגרה החברה טיל שלישי, שאבד יחד עם שלושת הלוויינים שנשא. מאסק, שכבר השקיע עשרות מיליוני דולרים בחברה, מיהר להתאושש. כעבור שלושה ימים הדהים את כולם כשהודיע שמצא את הסיבה לתקלה, וכי הוא מגייס כסף כדי להיערך לשיגור נוסף בתוך כמה חודשים. אלא שבספטמבר 2008 אירעה התפתחות שאיימה למוטט לא רק את ספייס איקס, כי אם גם את יתר החברות של מאסק – ההתרסקות בוול־סטריט, שבישרה את בואו של המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז השפל הגדול.
"לא חשבתי שאני עלול לעבור התמוטטות עצבים, אבל אז הייתי קרוב לכך יותר מאי פעם", סיפר באחרונה מאסק בראיון לסוכנות בלומברג. לקראת סוף 2008, כשסביבו חברות מאבדות את נכסיהן ובנקים גדולים קורסים, הכריז מאסק את שיגור הטיל הרביעי, כמובטח. הפעם רשם הצלחה. ספייס איקס עלתה על דרך המלך, וזכתה בחוזה בסך 1.6 מיליארד דולר מנאס"א. ב־2010 הפכה לחברה הפרטית הראשונה שמשגרת קפסולה לחלל ומחזירה אותה בשלום לכדור הארץ, וכעבור שנתיים הפכה גם לחברה הראשונה ששולחת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. כהמשך לכך זכתה ספייס איקס בספטמבר השנה בחוזה של 2.6 מיליארדי דולרים לבניית "שירות הסעות" לאסטרונאוטים האמריקנים – שירות שהפעילו בשנים האחרונות דווקא הרוסים.
מאסק לא עצר בכך, כמובן. לפני שבועיים הוא חשף בדף הטוויטר שלו את הסנפירים החדשים שהותקנו על טילי הפאלקון 9, ואמורים לאפשר שליטה מלאה על הטיל במהלך חזרתו לכדור הארץ. בד בבד הוא חשף גם את הפרויקט הבא שספייס איקס מפתחת: ספינה בלתי מאוישת שתיבנה על בסיס אסדות נפט גדולות, ושתאפשר להנחית עליה את טילי החלל בשובם לכדור הארץ, הרחק מכל מקום יישוב. ההצלחות של ספייס איקס החלו להלחיץ את המתחרים ולאחד אותם. ג'ף בזוס מענקית האינטרנט "אמזון" הודיע שחברת החלל שלו, בלו אוריג'ין, תחבור לבואינג וללוקהיד כדי לפתח מנוע טילים מתחרה לזה של מאסק. לפני שבועיים התכנסו שרי המדע של האיחוד האירופי כדי לגבש תוכנית מימון לטיל השיגור האירופי "אריאן", שינסה אף הוא לתת מענה לטכנולוגיה ולמחירים של ספייס איקס. גם ולדימיר פוטין התייחס אל היזם המצליח, כשהודיע לפני כמה חודשים על הקצאת 30 מיליארד דולר נוספים לתוכנית החלל הרוסית, כדי להתחרות בין היתר בפרויקטים שמקדם מאסק.
בד בבד עם הפיתוחים שכבר יצאו לדרך, שוקד מאסק על כמה תוכניות חדשות ולא פחות מעניינות. בתחילת נובמבר נטען ב"וול־סטריט ז'ורנל" שהוא מתכנן לבנות צי גדול של מיקרו־לוויינים במשקל 113 קילוגרמים בלבד – מחצית ממשקל לווייני התקשורת הקטנים ביותר כיום – שיאפשרו לחבר את העולם כולו לאינטרנט בעלות נמוכה מאוד. מאסק עצמו טען שחלק מפרטי הידיעה אינם נכונים, אך מאוחר יותר הודה בדף הטוויטר שלו שפרויקט כזה אכן נמצא בשלבי פיתוח מוקדמים, והבטיח לחשוף אותו בינואר או בפברואר 2015.
גם את התחבורה הציבורית הבטיח מאסק לשנות, בין אם בייצור מטוסי נוסעים על־קוליים ובין אם בבניית תחליף לרכבת. "קראתי על בניית קו הרכבת המהירה בקליפורניה, וזה היה מדכא למדי, כי מדובר במסילה המהירה היקרה והאיטית בעולם", אמר באחרונה בראיון. "למה לשלם 100 מיליארד דולר כדי לקצר את זמן הנסיעה מלוס־אנג'לס לסן־פרנסיסקו לשעתיים, כשבמטוס הדרך אורכת 45 דקות? אין דרך טובה יותר לעשות את זה? הגעתי למסקנה שאפשר למצוא חלופה פרקטית", קבע. לחלופה היעילה והזולה שהוא מציע קוראים "הייפרלופ": צינורות ענקיים שיימתחו על עמודים לאורך הדרך, ובתוכם ירחפו קפסולות במהירות של יותר מאלף קמ"ש. מאסק כבר הודיע שגם תוכניות הבנייה של הפרויקט הזה יהיו פתוחות לכולם, כדי לאפשר ליזמים אחרים לשפרן ולשכללן.
אבל עם כל הכבוד לפיתוחים הטכנולוגיים הללו, מאסק מעדיף להתרכז בתוכנית הגדולה והשאפתנית מכולן: להנחית אדם על כוכב הלכת האדום בתוך עשרים שנה – ואחרי שנים ספורות להקים שם מושבה בת אלפי תושבים, אולי אפילו עשרות אלפים.
בראיון שפורסם לפני חודשיים במגזין המקוון Aeon אמר מאסק שהמתנחלים הראשונים יצטרכו לממן את המסע מכיסם, והעריך שייאלצו לשלם לשם כך חצי מיליון דולר – סכום לא מבוטל בהתחשב בעובדה שהיעד הוא מקום קפוא וצחיח, שלא מאפשר חיים ללא חליפת חלל. "הם יהיו כמו האנשים שעברו לקולוניות הראשונות באמריקה", ציין מאסק. כדי שהמושבה תוכל להחזיק מעמד, לדבריו, היא תזדקק עד סוף המאה ללא פחות ממיליון תושבים – ואלה יגיעו אליה באמצעות רכבי חלל ענקיים, שלפי ההערכות כבר נמצאים בתכנון.
הוא כבר לא יהיה בחיים כדי לראות את החזון הזה מתממש, אבל מקווה שיספיק לפחות להגיע לכוכב הלכת האדום כשכוחו עדיין במותניו. "הייתי רוצה למות על מאדים", התבדח פעם, "אבל לא בהתרסקות". ואם מאסק יצליח יום אחד לנחות ביעד, אולי הוא גם יפגוש שם את החקלאי ההוא מטקסס, שהחברה שלו גייסה לעבודה בסוף שנת 2014.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם