האם הטרור האסלאמי עומד לשטוף את צרפת?
כל האירועים הרצחניים בצרפת בוצעו בניחוח אסלאמיסטי, אך הרפובליקה נאחזת בעובדה שהמפגעים הם "בעלי רקע נפשי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בינתיים הודיע ראש הממשלה עמנואל ואלס על תגבור מסיבי של כוחות צבא וביטחון באזורים הומי אדם. זאת, בתקווה שהנראוּת של חיילים חמושים בתחנות הרכבת, בקניונים ובמרכזי הערים ברחבי צרפת, תנסוך ביטחון מחודש בלב אזרחי הרפובליקה ותרתיע מפגעים פוטנציאליים. החשש מפני פיגוע שישבית את שמחת החג, המוכר כל כך לישראלים, הוא תופעה חדשה ומאיימת על הצרפתים. האם מדובר בגל חולף או במציאות חדשה? הם שואלים את עצמם. אולם דומה שהם יודעים כבר את התשובה.
הכותרת "אויבים מבית" שבחר השבוע העיתון 'לה פיגארו' למאמר המערכת שלו, אומרת כנראה הכול. אלא שלצרפתים יש בעיה נוספת: החיבור המתחייב בין ההודאה שצרפת ניצבת בפני טרור אסלאמי מבית ובין התקינות הפוליטית, המתחייבת אף היא. אם גם יצליחו בחיבור הזה, זו כבר אופרה אחרת.
הכול החל בשבת האחרונה, כאשר ברטראן נזובונאיו, צעיר צרפתי יליד בורונדי שבאפריקה, פרץ לתחנת המשטרה בעיר טור ותקף שלושה שוטרים בסכין. קצינה שהייתה במקום נדקרה קשות בפניה ושני שוטרים נוספים נפצעו. התקרית הסתיימה אמנם בחיסולו של המפגע, אך הותירה סימני שאלה קשים. התברר שהמפגע הוא בן למשפחה קתולית מבורונדי שזה מקרוב התאסלם. עוד התברר כי באחרונה פנתה אמו של המפגע לרשויות בצרפת, לאחר שבנה החל לטוס לעתים קרובות לבורונדי עם אחיו הבוגר.
האם סיפרה כי היא מודאגת מההשפעה הרדיקלית של האח הבכור, המוכר היטב לרשויות, על האח הצעיר. בדיעבד התברר כי אף שהאח הבכור, ברייס, נמצא ברשימת המעקב של הביון הצרפתי, אחיו הצעיר לא נכלל בה. לכן, למרות פנייתה של האם, לא עלו הרשויות בזמן על כך שבאחרונה הציב ברטראן בעמוד הפייסבוק שלו את דגל דאעש.
וכך, כמו במקרים קודמים שבהם היה בידי הרשויות מידע שאמור היה להדליק אורות אדומים, כמו למשל במקרה של מוחמד מראח, המפגע מטולוז, איחרו הרשויות לפעול. זו הייתה רק ההתחלה. למחרת ניעורה צרפת לאירוע דמים נוסף, הפעם בעיר דיז'ון. מפגע בגלבייה דהר ברכבו אל תוך אזור עמוס בהולכי רגל תוך קריאות "אללה אכבר" ופצע 13 איש. לא עברה יממה נוספת, ואדם נוסף פרץ ברכבו לתוך שוק חג המולד בעיר נאנט ודרס עשרה אנשים. אחד הקורבנות מת בהמשך מפצעיו.
רצף הפיגועים הזה הותיר את הצרפתים המומים. הטרור מעולם לא נראה מוחשי יותר. ראש הממשלה ואלס ניסה להרגיע את האזרחים באומרו כי אין קשר בין שלושת המקרים, אך לא בטוח שזה צריך להרגיע. אולי להפך. אמנם המתקפות שונות זו מזו, אך מחבר ביניהן הקשר אסלאמיסטי. מה שמציב מעל שלושתן סימן שאלה ענק הוא מה עושים כשהמפגע מוכר כאדם מעורער בנפשו. וכך, האירוע בתחנת המשטרה הוגדר כפיגוע, ואילו בשני מקרי הדריסה מתעקשות הרשויות בצרפת שאין מדובר במקרי טרור משום שהמפגעים ידועים כמעורערים בנפשם.
על פי נתוני התובעת המקומית, מרי כריסטין טראר, המפגע מדיז'ון אושפז בעבר בבית חולים פסיכיאטרי יותר מ־150 פעם. לדבריה, במכוניתו אף נמצא מכתב מבולבל שבו ביטא שנאה עזה למשפחתו ולרשויות, כמו גם חשש פרנואידי מפני הביון הצרפתי הזומם להרגו. התובעת נמנעה אמנם מלהתייחס לזהותו של המפגע, מוסלמי ממוצא צפון אפריקני, אך חשפה כי בחקירתו במשטרה הסביר שהחליט לדרוס את הולכי הרגל כתוצאה מ"אמפתיה פתאומית לילדי צ'צ'ניה". בגרסה מוקדמת יותר דווח כי האמפתיה הפתאומית של המפגע הייתה למען ילדי פלסטין, וכי הקריאות "אללה אכבר" נועדו "לנסוך בילדים אומץ".
גם המפגע מנאנט תואר כחולה בנפשו. שר הפנים ברנאר קזאנוב, שביקר בעיר בניסיון להרגיע את הרוחות, אמר כי המפגע נראה "בלתי מאוזן" וכי למעשיו לא היה קשר לדת או לפוליטיקה. זאת, אף שגם כאן כיכבו קריאות "אללה אכבר", ואתר הדריסה הנבחר היה שוק חג המולד של נאנט. האמת היא שאילו רצו, יכלו הצרפתים לסווג גם את המקרה בתחנת המשטרה בעיר טור, כאירוע שאחראי לו "אדם בלתי מאוזן" – אף שהמפגע אינו מוכר רשמית כלוקה בנפשו. אולם מן הסתם הרשויות מודעות לכך שהעלאת האפשרות שהתאסלמות עשויה להעיד על מצב נפשי שברירי הייתה נתפסת כבלתי תקינה פוליטית – מה שעלול היה להצית מחאה בקרב המיעוט המוסלמי הגדול במדינה. ערב חג המולד, זה הדבר האחרון שהממשלה בפריז צריכה.
ראש הממשלה ואלס אמר השבוע כי "הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם התופעה היא להמשיך לחיות את חיינו ברוגע לצד הגברת הערנות". הצעה נכונה עקרונית, במיוחד במקרים שבהם ההיבט הנפשי משחק תפקיד חשוב – אז יש משמעות לניסיון להימנע מיצירת "אווירת טרור" שעלולה לעודד אנשים בלתי יציבים בנפשם לפעולה חקיינית. בחודשים האחרונים נוצר רצף גלובלי של פיגועים. השניים הבולטים הם הפיגוע בפרלמנט הקנדי לפני חודשיים ופיגוע בני הערובה בבית הקפה באוסטרליה לפני שבועיים. בשני המקרים מדובר במפגעים בעלי מופרעות נפשית קשה עם רקע אסלאמיסטי מובהק.
מאן הארון מוניס, הפליט האיראני שמצא מקלט באוסטרליה, תואר עוד לפני הפיגוע כ"אדם הזוי". עד עתה מתקשות הרשויות באוסטרליה להסביר כיצד קרה שמוניס שוחרר בערבות אף שנחשד במעורבות ברצח אשתו ובשורה ארוכה של עברות מין.
אליו יש לצרף את מייקל ביביו הקנדי, עבריין קטן שהתאסלם, נסע למזרח התיכון, ועם שובו החל לבקר במסגדי מונטריאול. בין לבין החל השטן לפקוד לעתים תכופות את מחשבותיו. כך על פי תיאור של חבר קרוב. במקרה של ביביו הרשויות היו דווקא מודעות למצבו, ובמסגרת פעולות המניעה של השלטונות הקנדיים נשלל דרכונו במטרה למנוע ממנו לשוב למזרח התיכון. ההחלטה לפגע התקבלה אצל ביביו יום לאחר שצעיר מוסלמי אחר יצא למסע הרס במונטריאול ודרס במכוון חייל ושוטר. וזו גם נקודת הדמיון בין פיגועי הדריסה בדיז'ון ובנאנט.
חלק שונה אך בלתי נפרד מהמסכת הגלובלית הזו הוא הפיגוע המחריד בבריטניה, שבו ערפו המפגעים את ראשו של החייל לי ריגבי. אחד המחבלים שהשתתף ברצח ריגבי בפרבר ווליץ' בלונדון הוא מייקל אדבוולאג'ו, צעיר בריטי ממוצא ניגרי, בן למשפחה נוצרית אדוקה שהתאסלם. הנתון הזה, ההתאסלמות, הוא שמחבר אותו עם הצעיר מבורונדי שפרץ השבוע לתחנת המשטרה בטור. אולם אדבוולאג'ו מעולם לא נחקר. וכך, אף שהמקרה שלו הוא המעניין ביותר – תשובות, נכון לעכשיו, אין.
המשותף למקרים האלו הוא רקע של הפרעה נפשית בצירוף שני פרמטרים נוספים: אג'נדה אסלאמיסטית ורקע פלילי. זהו מרשם לא פשוט לזיהוי ולמניעה הדורש שיתוף פעולה של כמה רשויות, אך הוא אינו בלתי אפשרי.
מה שהופך את המשימה לקשה עוד יותר הוא העובדה שבדאעש מכירים היטב את ההוויה האירופית. הצמרת של דאעש מגיעה בחלקה מבית הגידול האירופי, ואנשיה יודעים לנצל היטב את החוליות החלשות שלה. לכן, כשהוקמה לפני חודשיים הקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש, הוציא הארגון קריאה ברשת לתומכיו ומוקיריו בעולם להרוג בכל דרך אפשרית אזרחים מהמדינות החברות בקואליציה, ובמיוחד בצרפת, בין היתר באמצעות דריסה. ההשראה כנראה צמחה מפיגועי הדריסה בישראל.
אגב, באירופה נמנעו מלהכיר בפיגוע הדריסה ברכבת הקלה בירושלים כאירוע טרור. האם הפיגועים השבוע בנאנט ובדיז'ון ישנו את הפרספקטיבה הזו? לא בטוח. ככלות הכול, למפגע ברכבת הקלה בירושלים לא היה עבר נפשי מוכח. הראשון בהיסטוריה הצרפתית המודרנית להצביע על הקשר שבין טרור והפרעות נפשיות היה הפסיכיאטר־פילוסוף השחור פרנץ פאנון, יליד מרטיניק. פאנון עבד בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת כראש המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בלידה שבאלג'יר. על סמך עבודתו טען אז פאנון כי הקולוניאליזם הלבן היה גורם מרכזי בהתפרצותן של מחלות נפש באפריקה. להגותו, ובמיוחד לספרו 'המקוללים עלי אדמות', הייתה השפעה עצומה על תנועות השחרור באפריקה ובדרום־אמריקה, כמו גם על התנועות הערביות המהפכניות והפנתרים השחורים בארה"ב.
הדבר האחרון שהממשלה בצרפת רוצה לעשות עכשיו, במיוחד על רקע המלחמה בדאעש, הוא לשים לעצמה רגל ולהוציא מן הנפטלין את הקשר שזיהה הפילוסוף פרנץ פאנון בין מחלות נפש וטרור, וכך לתת נשק מחודש ורב־עוצמה בידי המיעוט המוסלמי הגדול בפרברי העוני של צרפת.
בשנים האחרונות יש ניסיון גדל והולך לנסות למפות את תופעת 'הזאבים הבודדים' שמגיחים כביכול משום מקום ומבצעים פיגועי טרור,
אחד המחקרים האלו, שנערך על ידי פול ג'יל ואמילי קורנר מיוניברסיטי קולג' בלונדון, בחן 119 מקרים של "זאבים בודדים". המחקר מצא כי בשליש מהמקרים הללו אובחנה בעברם של המבצעים מחלת נפש. עוד מצאו החוקרים כי שני שלישים מהנחקרים הדליפו פרטים על תוכניותיהם או סיפרו עליהן לבני משפחתם ולסביבתם הקרובה. מה שמייצר תקווה מסוימת לאיתור מוקדם של מפגעים כאלה.
בדאעש, כנראה, לא נזקקו למחקרים מתוחכמים כדי להבין שהקטגוריה הזו של בני אדם לא תועיל להם במיוחד במלחמתם להקמת חליפות אסלאמית בסוריה ובעיראק. אולי להפך. לכן, קראו להם להישאר במקומותיהם ולהרעיד את אמות הספים של אירופה מבפנים. בצרפת, שעד כה הייתה עסוקה בשאלה מה עושים עם הג'יהאדיסטים שיחזרו, מבינים עכשיו שזה לא יעזור אם לא יטפלו גם במי שנשארו בבית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם