"המדינה בגדה בנו": המאבק של משפחת בן ציון
שוב יוצאת משפחה למאבק מול המשטרה כדי שרצח יקירה יוכר כאירוע לאומני ולא פלילי. הפעם זוהי משפחת החקלאי אבי בן־ציון, שברציחתו האכזרית חשודים שלושה גנבי רכב פלסטינים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
משפחת בן־ציון טוענת שבידיה הוכחות שמה שאירע בדקות חייו האחרונות של אבי המשפחה רחוק מלהיות פלילי. טענות המשפחה, שרובן מובאות פה לראשונה, הן נגד התנהלות חקירתית שהמשפחה מגדירה כבעייתית. "אני אחד היחידים שראה את אבי אחרי הפגיעה", אומר דדי כהן, חתנו של בן־ציון.
"הוא היה פגוע בראשו בלבד. לא ראיתי עליו סימנים למשקל של טון שדרס אותו. גם הפרמדיק שהגיע ראשון לאירוע אמר לנו שלא ראה על אבי סימנים של דריסה. אם היה נדרס, היו על הגוף סימני צמיגים, הייתה שבירת צלעות, אבל בפועל, הגוף של אבי היה שלם. "הם פשוט לא עזבו אותו עד שהבינו שהוא מת. כיסחו לו את הצורה, אבל רק באזור הראש. היה כאן דחף מטורף להרוג אדם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אי אפשר לחשוב שזה בא משוד כי את הרכב הם כבר לקחו, אלא משנאה עמוקה", טוען כהן.
יממה שכב בן־ציון, אב לארבע בנות וסב לחמישה נכדים, במצב אנוש, ואז נקבע מותו. הוא הוכה בראשו חזק כל כך, עד לבלי הכר, כפי שמספרת האלמנה, ניבה: "כשהגעתי לבית החולים, עוד לא הייתי בטוחה בכלל שמדובר בבעלי. כשנכנסתי לשם לזהות אותו, זה לא היה פשוט. לפגיעות ראש יש דינמיקה שהן מתחילות להידרדר, בעיקר כשמדובר בדימום תוך־גולגולתי. בסופו של דבר זיהיתי אותו זיהוי ודאי על פי החזה שלו, כפות הידיים והרגליים. מנעתי מהבנות להיכנס כי רציתי שיזכרו את אבי במיטבו, וכפי שראו אותו בפעם האחרונה: חסון וזקוף, שלם ויפה".
את המשפחה מייצג עו"ד חור אוריאל נזרי מ'חננו'. "יש במשטרה אינטרס להשתיק את האינתיפאדה הנוכחית של טרור חדש", אומר נזרי. "לא טרור של גופים שלוקחים אחריות, של ארגוני טרור – אלא טרור של שנאה ושל רצח לשם רצח. לא מדובר בגחמה של משפחה אחת, אלא בתופעה שכבר אי אפשר לעצום בפניה את העיניים".
ואכן, זה כבר מתחיל להישמע כתסריט מוכר יותר מדי: עוד משפחה יוצאת למאבק פומבי, כואב ומתוקשר מול המשטרה. המטרה: להכיר באירוע שבו נהרג היקר לה מכול כאירוע לאומני ולא פלילי. כזה היה המאבק של משפחת דדון מעפולה, שיצאה ביוני בהודעה דומה לתקשורת לאמור: בתנו שלי נרצחה בידי מפגע לאומני.
גם משפחתו של נתנאל רואי עראמי, שנפל אל מותו באתר בנייה בחודש ספטמבר, נאבקה לחשיפת פרטים חסויים, שבסופו של דבר זיכו את האירוע בכינוי "פיגוע הסנפלינג", ולא תאונה או אירוע פלילי כפי שפורסם בתחילה. כך גם לגבי אירוע הדקירה סמוך לישיבת 'בית אורות' שהתרחש בחודש שעבר: בהתחלה טענה המשטרה כי מדובר בקטטה בין יהודים לערבים, אך השבוע הכריזה שגם פה מדובר באירוע לאומני.
גם ראש המועצה האזורית בקעת הירדן דוד אלחיאני אמר כי שוחח עם שר הביטחון ועם גורמים צבאיים בכירים וכי כולם אמרו לו שמדובר ברצח לאומני. "איך קרה שזה השתנה פתאום?" שואל אלחיאני.
שלושת החשודים ברצח בן־ציון נחקרו בשב"כ ואף פורסם כי עד ראייה שנכח במקום דיווח שרכב פרטי פגע בבן־ציון ונמלט לכיוון צומת תפוח. לגרסת המשטרה, העצורים, מוחמד באסם טאהר בני גאמע בן ה־26, אשרף בסאם עבד אל־חמיד בני ג'אבר בן ה־27 ואמיר ג'ואד חאמד בני גאבר בן ה־24, הם בעלי עבר פלילי עשיר של התפרצויות, שהייה בלתי חוקית וגנבת מכוניות, מה שסייע בביסוס המניע כפלילי.
בני המשפחה דוחים את גרסת המשטרה. לדבריהם, ברשותם מידע שמוכיח את טענותיהם והם דורשים לחשוף את עברם של החשודים ברצח כדי לחזק את הטענה שבן־ציון הוא קורבן לפיגוע טרור. ניבה, אלמנתו של בן־ציון, טוענת כי קיימים הבדלי גרסאות בין מה שנמסר למשפחה ובין הפרסומים של המשטרה בתקשורת. "תיארו לנו תרחיש שיש בו חורים: אמרו שהרוצחים ביימו תאונת דרכים בצומת כשהתנגשו ברכבו של אבי מאחור. הם אמרו שאבי יצא, השאיר את המנוע דולק והלך לראות מה מידת הנזק. לאחר שאבי וידא איתם שהם בסדר, הוא לחץ את ידם. אך לאחר מכן, בתקשורת, המשטרה סיפרה שאבי בכלל התנגד.
"באותו רגע הם גם ריססו אותו בגז מדמיע. אחד או שנים מהם, על פי גרסתם, נכנס לרכב של אבי, ביצע פניית פרסה רחבה וברח מהמקום. הרכב השני, שבו הם הגיעו, עשה פרסה צרה יותר ופגע באבי באמצעות מראת הצד, ומהפגיעה הזו אבי נפל. אחר כך, תוך כדי פרסה, הם פגעו בו, חזרו רוורס ופגעו בו שוב. זו גרסת המשטרה. הם אמרו שזה על רקע פלילי ושזה שוד רכב שהסתבך. באותו מעמד שאלתי: איך השוד הסתבך אם הרכב של אבי כבר בידיים שלהם?"
לדברי האלמנה, המשטרה אמרה אז כי החקירה רק מתחילה, הרכב הפוגע נמצא בידיהם והגיע רק לילה קודם וכי יש להם הרבה ראיות שתומכות בגרסה. במקביל ביקשה המשטרה מהמשפחה שלא תיגש לתקשורת עד שיוסר צו איסור הפרסום על פרטי הפרשה. "המשטרה הרדימה אותי", אומרת ניבה בתסכול. "אני אדם של מילה ולא ניגשתי לתקשורת, אך המשטרה פשוט פרסמה את מה שהיא רוצה לפרסם, בצורה שמסכמת את האירוע כפלילי".
עו"ד נזרי חושף כאן לראשונה פרט נוסף, שעשוי לטלטל את החקירה. "לפי מה שידוע לנו, לא כל הראיות הפורנזיות (ראיות שנאספות בזירה, מ"פ) נמצאות בידי גורמי החקירה. יש לזה השלכה מרחיקת לכת מבחינתנו להוכיח שמה שמנסים לצייר שקרה רחוק מלהיות אפשרי. אפילו אם היינו מאמצים בשתי ידיים את גרסת המשטרה, עדיין המניע הלאומני צועד בראש. לאור החורים שקיימים אנחנו מבקשים שפעולות החקירה יתרחבו".
מידע נוסף שהגיע לידי המשפחה קשור לאופן ניהול החקירה. עו"ד נזרי: "נדלקו לנו נורות אדומות לאחר מידע שקיבלנו לגבי התנהלות החקירה, לגבי הגרסאות בכתב ובעל פה שמסרו החשודים עצמם. אנחנו מתכוונים לפנות לבית המשפט בבקשה שיסיר את ההגבלות הקיימות, כדי שנוכל לפרסם את הכול ולהמשיך בבדיקות שלנו". עורך הדין סבור שהאינטרסים של המשטרה ברורים. "ברגע שאפשר להשתיק אירוע ולהפוך אותו לפלילי – סף החרדה הציבורי יורד והם יכולים להמשיך להתגאות בירידה בכמות הטרור שמסתירה את הכשלים של העדר אכיפה והעדר הצלחה ברמה הדרושה".
אדם המקורב לפרשיות האחרונות אומר כי התסכול לגבי המהירות שבה נסגרים תיקים ומוטים אל המישור הפלילי אינו נחלתן של משפחות הקורבנות בלבד. "גם בתוך המשטרה יש תסכול לגבי ההתנהלות בכל מה שקשור לטיפול בטרור ובהסתה", הוא אומר. "חבר'ה שהם מלח הארץ ביחידות המיוחדות במשטרה אוכלים את עצמם מבפנים כי לא נותנים להם לעשות בצורה מספקת את העבודה החשובה של איסוף ראיות, ותחת זאת משקיעים משאבים וזמן רבים יותר בסיכול פעולות 'תג מחיר' בעקבות האירועים הקשים".
האם כשמדובר באירוע אלים שמבוצע באזור מתוח, לא מיטשטש הגבול בין פלילי ולאומני?
ניבה: "נודע לי שאתמול נגנב אקדח במושב משואה. האם זה שוד או אירוע לאומני? במהלך השבעה הגיע אלינו לניחום אבלים אח של משפחת פוגל מהפיגוע באיתמר. הוא סיפר שגם אצלם חשבה המשטרה בתחילת האירוע במונחים של שוד שהסתבך. כן, אפילו שם. מדוע? זו שאלה שעם ישראל צריך לשאול את עצמו ואת המשטרה".
האם קיבלתם תשובה מהמשטרה?
"לא קיבלנו התייחסות מהמשטרה. דממה. זמן שהיה צריך להיות מופנה לאבל ולשיקום ההריסות מופנה למאבק הזה, שיכול היה להימנע לו מדינת ישראל הייתה מקבלת את ההחלטה הנכונה: להגיד את המניע האמיתי. זה כאילו אנחנו כלום, כאילו לא נרצח אדם, כאילו נדרס חתול".
ניבה ואבי בן־ציון הגיעו למושב נתיב־הגדוד שבבקעת הירדן בנובמבר 1976, הוא מהקריות והיא מנהריה. הם הגיעו עם תינוקת בת יומה, רויטל (כיום בת 38), ובביתם החדש נולדו גם הילה (35), רוני (30) וגל (23). "הגענו ליישוב כשהמניע העיקרי היה יישוב הארץ", מספרת ניבה. "ציונות בלי מירכאות. להקים משהו חדש תוך יישוב חבל ארץ נטוש. מבחינת המפה הפוליטית אנחנו מרכז שפוי עם נטיות ענייניות שמאלה וימינה בהתאם לעניין. ועכשיו יש עניין, ועוד איך.
"מה שקרה לאבי גרם אצלי לשבר גדול ביותר. אני מרגישה שהמדינה שלי בוגדת בי. כבר הרבה זמן אני חשה שהיא פושטת את הרגל ערכית, אבל היום אני מרגישה זאת על בשרי: המלך עירום, אביון, מעליב. לא חשבתי שאצטרך להיאבק במדינה שאת אדמתה יישבנו ועבדנו, ושאבי, ששירת כמ"פ בגולני בתקופה של מלחמת יום הכיפורים, לחם את מלחמתה". בעמוד הפייסבוק של המועצה האזורית בקעת הירדן נכתב כי בן־ציון היה "דוגמה ומופת לחלוציות בת זמננו" וכי היה "אחד החקלאים החרוצים ביותר" באזור.
לזוג בן־ציון חברה לייצוא פלפלים בשם 'אבניב', שמכילה את שמות שניהם. חברה נוספת בבעלות המשפחה היא 'בן־ציון חקלאות בע"מ' לגידול פלפלים, מנגו, תאנים ועוד. בן־ציון היה טיפוס של בוקר. "הוא היה קם עם שיר קטן בלב עוד לפני הנץ החמה. חקלאי. אני בלתי נסבלת בבוקר. הוא היה בא ואומר לי: 'אני אומר לך בוקר טוב ובורח'", אומרת ניבה בחיוך. כך היה גם באותו בוקר שבו אירע האסון, שהחל כיום עבודה רגיל.
"אבי אמר שהוא נוסע לסידורים במרכז. הוא יצא מהבית בתשע וחצי בבוקר. כל הדרך קיימנו איתו תקשורת שוטפת. בשעה 12:10 דיברתי איתו בפעם האחרונה. הוא ביקש שנעזור לגל, הבת שלנו שעובדת אצלנו, בענייני חשבונות.
"נכנסתי לאינטרנט וראיתי מבזק על גבר בן חמישים שנפגע בתאונה בצומת אלון וזה הרגיש לי לא טוב, למרות העובדה שגיל הגבר לא תאם את הגיל של אבי. בהמשך, התקשרו ממוקד המשטרה פעם נוספת לבקש מספר תעודת זהות וגיל של אבי. אמרתי למתקשרת: 'את מוכנה לעדכן אותי?' והיא ענתה: 'לא, גברת, הכול בסדר. אם יהיה משהו, אני הראשונה שאודיע לך'. עד הרגע הזה היא לא חזרה אליי, אז כפי הנראה הכול בסדר, נכון?" אחוזת דאגה החליטה ניבה לנסוע עם חנן פסטרנק, חבר טוב של המשפחה, ועם בנו, בניסיון לברר מה קרה.
בינתיים גם התעדכנו כי הפצוע בפיגוע, "אלמוני" בשלב זה, פונה לבית החולים 'בילינסון' בפתח־תקווה. בשלב זה החליטה ניבה לא לעדכן עדיין את בני המשפחה, כי לא היה בידה מידע קונקרטי. "הדרך לבית החולים עוברת בצומת שבו קרה האירוע. היו אנשי משטרה ושב"כ, ועדיין היו הסרטים הצהובים וגם שאריות של דם על הכביש. עצרנו, וחנן אמר למשטרה שכפי הנראה מדובר באבי", היא מתארת.
"בנקודה זו, גם המשטרה וגם השב"כ החליטו שזה הזמן הנכון לתחקר אותי. כל השאלות שנשאלתי בזירה היו שאלות מוכוונות פלילי: לאן הוא נסע, האם היה לו כסף באוטו. הרגשתי שהם כאילו התקבעו על משהו והחליטו להתאים את המציאות לכך. באיזשהו שלב זה הרגיז אותי ואמרתי: 'בשביל מה? אני עוד בכלל לא יודעת אם מדובר בבעלי'. רעדתי באופן בלתי נשלט מבחוץ ומבפנים, והם המשיכו". בבית החולים נתבקשה ניבה להמתין בחדר צדדי, ומשם התקשרה תחילה לדדי כהן, חתנה, צלם טלוויזיה במקצועו. "הייתי בצילומים במליאת הכנסת כשניבה התקשרה, ולפי טון הדיבור שלה הבנתי שקרה משהו לא טוב. ביקשתי צלם מחליף והגעתי במהירות לבית החולים", נזכר כהן.
"כשדדי התקשר אליי ואמר שקרה משהו לאבא חשבתי שמדובר במשהו בריאותי, התקף לב וכדומה", מספרת הבת רויטל. "אבל הוא אמר שמדובר במשהו שקשור לטרור ושמפנים אותו במסוק. חששנו שיתפרסם על כך מידע ושהילדים ישמעו בתקשורת, ושלחנו את דדי שיספר להם".
לאחר שנקבע מותו של האב, החליטה המשפחה לתרום את איבריו. ניבה: "אין לי מושג מאיפה הגיעו הכוחות להחלטה הזאת. זה בעיקר מהמקום שזה נראה לי מוות מיותר, לא הכרחי, טיפשי ומתועב. אם יש אפשרות שמתוך זה יצא משהו טוב יותר או מציל, זה חשוב, כי אבי היה איש של נתינה. אנחנו יודעים שצעיר ערבי משפרעם קיבל את הריאות שלו. אנחנו מברכים על כך. הצלת חיים זו הצלת חיים וכל חיים הם רלוונטיים".
בן־ציון העסיק בחקלאות עובדים פלסטינים קבועים מהכפרים הסמוכים למושב נתיב־הגדוד. "אנחנו מקיימים את הדו־קיום הלכה למעשה, לא על הנייר", אומרת ניבה. "הגרעין הקשה עובד איתנו עשר ועשרים שנה והם מתגוררים בכפרים שכנים. אנחנו עושים הפרדה מוחלטת בין הרוצחים ובין אלה שעובדים איתנו, שגם מבחינתם המעשה הזה פסול. הם לא היו צריכים להגיד את זה. ראינו. אין להם מילים, יש להם רק דמעות. הם לא מעיזים להישיר מבט מהבושה למה שעשו לאבי".
המשפחה מספרת שלשבעה לא הגיע שום נציג ממשלה, כיאה לאירוע 'פלילי'. מי שכן הגיע הם חברים לעבודה וחברים פלסטינים מהכפרים הסמוכים לנתיב־הגדוד. דדי כהן: "בזמן ההלוויה חשו העובדים הפלשתינים פחד ואי נעימות להתערבב בקהל, ואני מבין אותם. לאחר שהסתיימה ההלוויה הם קיימו תפילה משלהם, בכו שם, והגיעו גם לשבעה. אבי השאיר אחריו משק של בנאדם אחד שרק הוא יודע מה עושים. לכן העובדים האלה גם חזרו לעבוד. כי הצמחים ממשיכים לגדול וחייבים לקטוף אותם, למיין ולשלוח".
כדי לממש פלטפורמה נוספת למאבק, הקים ארגון ‘חננו‘ עם המשפחה עמוד בפייסבוק הנושא את השם "אבי בן־ציון נרצח – המניע הלאומני לא יטויח". אל העמוד הצטרפו עד כה יותר מ־2,200 אנשים. השלב הבא במאבק הוא בקשת המשפחה להתעדכן בכל פרט בחקירה. מכתב הבקשה נשלח כבר למפקד מחוז ש"י במשטרה, ניצב קובי כהן, עם העתק למפכ"ל. "ביום 1.12.14 נרצח אברהם בן־ציון הי"ד בידי מחבלים אכזריות רבה", כותב עו"ד נזרי במכתב באופן המדגיש את המניע הלאומני, ומבקש לתאם בהקדם פגישה בין גורמי החקירה והמשפחה. בימים אלה יצא מכתב נוסף, לשר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' ולשר הביטחון משה (בוגי) יעלון.
על המכתב יהיו חתומים אישי ציבור ובהם ראשי מועצות ביהודה ושומרון. "אין צורך להכביר מילים על תופעת חטיפת כלי הרכב הקיימת באזור יהודה ושומרון. מי שמבצע את המעשים הם ערבים, והתופעה מכוונת אך ורק כלפי כלי רכב ישראליים. בעבר כבר אירעו מקרים שמחבלים ניסו לבצע פיגועים במתווה חטיפת כלי רכב. אין לנו ספק שאבי נשדד בשל היותו יהודי ונרצח בשל היותו יהודי. לפי דברי המשטרה בפני המשפחה, אף נעשה וידוא הריגה באבי, דבר שאינו מאפיין אירוע פלילי וברור כי הוא נובע מתוך שנאה ורצון לרצוח יהודי", נאמר במכתב. "אם אבי היה בסביבה הוא היה אומר: 'עזבו אתכם, בואו נמשיך הלאה'", אומר דדי. "אבל ניבה והמשפחה כל כך נסערים מהמצב. אני לא מתפלא שאנחנו הולכים למאבק. הם אנשים של צדק".
דובר מחוז ש"י במשטרה, רב־פקד דודי אסרף, הודף את הטענות המובאות בכתבה. "אנו עומדים מאחורי התגובה שנתנו בתקשורת שמדובר באירוע פלילי. אלו ממצאים של חקירה משולבת שערכו המשטרה והשב"כ. היו מקרים, כמו דריסת החיילים בגוש עציון, שחשבו שהם פליליים – ואנחנו כמשטרה אמרנו שהם על רקע לאומני.
במקרה שלפנינו, אחרי חקירה מאומצת ואחרי מעצר מהיר של החשודים תוך לילה אחד, הבנו כי מדובר במעורבים המשתייכים לחוליה פלילית, חוליה של גנבי רכב. כולם נתפסו ויובאו לדין. בימים הקרובים יוגשו כתבי אישום בסוגיה הזו נגד כל המעורבים, כשהמניע הוא פלילי".
לגבי טענת המשפחה כי הגרסה שנמסרה לה אינה זהה לגרסה שנמסרה בתקשורת, אומר רפ"ק אסרף: "במהלך החקירה שאלנו את עצמנו:
אם כך, מדוע המשפחה טוענת שאין סימני דריסה על הגוף?
"הם מסתמכים על גרסאות אחרות, לנו יש הגרסה שלנו. הם יכולים לערער. לבית המשפט צריך לבוא עם ראיות ולא עם תחושת בטן".
המשפחה טוענת שלמשטרה יש אינטרס להגדיר אירועים כפליליים כדי לא להתסיס את הגזרה ולעודד פעולות 'תג מחיר'.
"אין שום אינטרס. המטרה היא לשמור על ביטחון אזרחי ישראל, וברגע שיש אירוע הוא נחקר עד היסוד במטרה להגיע לחקר האמת".
האם החקירה תורחב בעקבות פניית המשפחה?
"החקירה נמצאת לפני סיום, המניע הוא פלילי. כך נקבע פה על ידנו ועל ידי השב"כ. הממצאים עולים בקנה אחד עם כל הגופים שחקרו את המקרה. התוצאה, בשני המקרים, היא טרגית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם