השחיתות בישראל ביתנו עשויה למחוק את ליברמן
מי שהסתובב השבוע בלשכת ראש הממשלה לא הופתע לראות פרצופים מחייכים. פרשת השחיתות החדשה עשויה לטרוף את הקלפים ולמחוק מהמפה את מפלגתו של שר החוץ שפוזל לצדה השמאלי של המפה הפוליטית
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
נפתלי בנט והבית היהודי השתלטו לו בתחכום רב על כל המרחב הימני מעבר לליכוד, וציבור העולים החדשים הלך והשתחרר מהפטרונז' של ליברמן. אנשי הדור השני של העולים מחבר העמים הפכו ישראלים לכל דבר, התפזרו בין המפלגות ורבים מהם לא רוצים לשמוע על מפלגה רוסית.
הבחירות לעיריית ירושלים, בנובמבר 2013, סימנו היטב את תחילת הנפילה בכוחה של ישראל ביתנו. ליברמן גייס את כל כוחותיו, כולל המשאבים הגדולים וההשפעה הפוליטית, כדי להריץ לתפקיד ראש העיר את חברו מגבעתיים משה ליאון. ניצחון של האחרון היה הופך את ליברמן וחבריו לבעלי הבית על עיריית ירושלים ועל תקציבי המיליארדים שלה. זה לא קרה, אבל מה שיותר משמעותי הוא שהסיעה של ישראל ביתנו בעירייה, שמנתה שני מנדטים (מתוך 31), נמחקה לחלוטין.
ליברמן הוא לא אדם טיפש. אחרי שהשתחרר בנס מצרותיו הפליליות וחזר למשרד החוץ לפני שנה בדיוק, הוא בדק את כל הכיוונים. ליברמן פיזר הצהרות קיצוניות ומתונות כאחד, במטרה לראות לאן הרוח נושבת. במבצע 'צוק איתן' ליברמן ניסה לצייר את עצמו כמבוגר אחראי בתוך הבלגן בקבינט, אבל ניהל במקביל מלחמה מימין מול נפתלי בנט, כשכל צד ביקש להציג עמדה מיליטנטית יותר. בקרב הזה בנט כנראה ניצח, אולי בגלל שהוא מביא לציבור הימני ערכים נוספים ודימוי שונה ומרענן, שלא קיים אצל ליברמן הוותיק והמוכר לכולם.
יו"ר ישראל ביתנו החליט על פניית פרסה. הבחירות המוקדמות, שניסה למנוע בכל כוחו, חידדו את הכיוון הזה. ליברמן צעד לעבר המרכז וחיפש שם את הקולות - כך הוא יצא עם תוכנית השלום הפשרנית לכאורה שלו, שהייתה בעצם מִחזוּר של תוכניות קודמות; כך הוא מחפש מסלול לאנשים בעלי השפעה במרכז המפה, תוקף בהזדמנויות שונות את התהליך המדיני שלא זז ורק שוכח להזכיר שהוא האיש שתקע אותו יותר מכולם; כך הוא גם מציג פנים פרגמטיות בכל הזדמנות, ואפילו מתחייב לפנות את ביתו ביישוב נוקדים, אם יצטרך.
בעיני רוחו ראה ליברמן את עצמו כראש הממשלה הבא. הוא בנה על מצב שבו ישראל ביתנו מתאוששת, זוכה בבחירות ב-16 מנדטים על חשבון הליכוד וכך הוא הופך להיות האיש שבלעדיו אין ממשלה. במקרה כזה הוא היה תובע לעצמו את הראשות, גם ברוטציה. לצורך העניין ליברמן תכנן מסע בחירות מתון, אחראי, פלוס מתיחת פנים רצינית ברשימה לכנסת.
ליברמן ביקש להעיף את השרים ואת חברי הכנסת הוותיקים, ולהחליף אותם במועמדים צעירים ואטרקטיביים, ילידי הארץ. ליברמן גם ביקש, ועדיין מבקש, לשלב ברשימה שלו נשים. בעצם, חצי מחברי הכנסת של ישראל ביתנו יהיו נשים.
החקירה החדשה, המעצרים, החשדות החמורים וההד התקשורתי העצום מרסקים את כל התוכניות של ליברמן. הם מחזירים את שר החוץ לימים האפלים שביקש לשכוח. ליברמן ניהל את מערכות הבחירות הקודמות שלו על דמות האנדרדוג, האיש שהיה נתון לרדיפות משטרה מאז שהיה מנכ"ל משרד
אתמול בבוקר פורסם סקר בגלי צה"ל שלפיו 40 אחוזים ממצביעי ישראל ביתנו הולכים לנטוש אותה בעקבות הפרשה החדשה. זה הגיוני, גם אם מדובר בתגובה מהבטן. המצביעים לא רוצים להצביע למען מפלגה שהמזכ"ל שלה, פאינה קירשנבאום, היא לכאורה המוח שהופך כספים ציבוריים לפרטיים, בתהליך מושחת שבו מעורבים גם מקורבים ובני משפחה שקרובים לצלחת. ליברמן יכול לטעון שהוא לא ידע הפעם מכלום, אבל את השיטה הזו הוא מכיר היטב. מי שלא מאמין, מוזמן לעיין בתיקי החקירה העצומים בפרשת חברות הקש, שאחת מהן הייתה רשומה על שם בתו.
פרשת השחיתות החדשה עשויה לשנות באופן דרמטי את מערכת הבחירות. ראשית, ייתכן שמצאנו סדר יום חדש-ישן לבחירות הללו - המאבק על טוהר המידות, מה שיכול לסייע למפלגות בעלות דימוי נקי. שנית, הנפילה של מפלגת ליברמן עשויה להחזיר את הבוחרים שלה לליכוד, מה שיגביר את סיכוייו של רה"מ בנימין נתניהו להרכיב שוב את הממשלה הבאה, הפעם מתוך העמדה של המפלגה הגדולה ביותר. לא מפליא, לכן, היה למצוא פרצופים מחייכים בלשכת ראש הממשלה דווקא בימים האחרונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם