תכירו את השכנים: כך נראים החיים של צעירי פלסטין
מעריצים את עומר אדם וחולמים על השמדת ישראל, אבל בינתיים מדברים על זה רק בטוויטר. כתבנו יצא לבדוק מה מעניין את הצעירים הפלסטינים
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
על פי המיתוס, הכפריים הפלסטיניים אמורים להיות אנשי אדמה. התדמית שהם אוהבים לטפח כוללת צעירים המהלכים עם מקל רועים כשהם מובילים את הצאן בהרים המוריקים, מביטים אל השמיים הכחולים ומאזינים לציפורים המצייצות. התדמית הזו כבר מזמן לא מאפיינת את הטינאייג'ר הפלסטיני. הירוק היחיד שרבים מהם רואים הוא העיגול של ווטסאפ, הכחול שייך לפייסבוק והציוצים מגיעים מהטוויטר.
כמו בכל העולם, גם בחברה הפלסטינית החקלאות המסורתית הולכת ופוחתת. התופעה שבה רואים הורים מזדקנים בני 70 ואפילו 80 מעבדים את האדמה לבד, בזמן שהצעירים לומדים באוניברסיטה בעיר, הופכת להיות שכיחה יותר ויותר.
כדי להכיר אותם, נסעתי על כביש 60 שחוצה את השומרון ובנימין, להלן האוטוסטרדה הפלסטינית שמגיעה משכם לרמאללה. עצרתי ליד בית ספר הנמצא בסמוך לכפר לובן ופגשתי את הצעירים המקומיים. "אנחנו כבר לא עובדים בשדות", אמר לי אחד מהם העונה לשם המקורי מוחמד. התסרוקת סטייל ניימאר הבטיחה שמדובר בבחור ססגוני. "חקלאות זה העבודה של הזקנים. אנחנו שייכים לדור אחר".
איזה דור?
"הדור של פלסטין".
ישר פוליטיקה, בלי לחכות. הוא משחרר כמה קללות על ישראל וממשיך: "הכיבוש הוא כל הצרות שלנו". מוחמד בן ה–17 רוצה להיות עיתונאי. "אני מסיים תעודת בגרות ואז אלמד להיות עיתונאי. אתה יודע למה. כי אני רוצה לצלם את הצבא שפוגע בנו. אני רוצה להיות שותף למלחמת ההסברה נגד ישראל. זאת המלחמה הכי חשובה. הסוגיה הפלסטינית צריכה לעניין את כל העולם".
הפגישה המקרית עם מוחמד התקיימה שבוע אחרי גמר שידור הריאליטי "אראב איידול". הכוכב הבא או ה"דה וויס" של העולם הערבי. מיליוני צופים מכל העולם הערבי צפו בתוכנית ובגמר המותח שאליו העפיל הית'ם ח'לאילה ממג'ד אל–כרום שבצפון. "גם אותו ניסיתם לכבוש. אתם היהודים הודעתם שהוא ישראלי. כבשתם את האדמה שלנו ועכשיו אתם מנסים לכבוש את המוזיקה", אומר מוחמד.
יוסוף בן 16, דווקא חולם להיות מהנדס בניין. הוא מצטרף לשיחה שמתנהלת מחוץ למכונית שלי. אני שואל אותו איזה מוזיקה הוא שומע והחבר שלו מאחור צועק "עומר אדם". יוסוף לא מתבלבל ועונה כמו פוליטיקאי: "רק מוזיקה פלסטינית. מוזיקה לאומית. לא אנגלית, לא צרפתית רק זמרים פלסטינים".
התשובה של החבר מאחור נשמעת יותר אמיתית, אם תשאלו אותי. נזכרתי בביקור ביריחו, שם כיכבו בדוכן הדיסקים שרית חדד, עומר אדם, אייל גולן וכמובן זוהר המלך, שנשאר מלכם של הרבה פלסטינים.
"אני לומד בתיכון ורוצה להיות מהנדס לבנייה", ממשיך יוסוף. מאחוריו שוב החבר צועק: "יבנה טילים". הוא מעדכן אותי על העימות שהיה כאן עם חיילי צה"ל ועל ההפגנות שהיו באזור ומתעקש שהוא לא יעזוב את פלסטין. "העתיד שלנו צריך להיות שהאדמה הזאת תהיה נקייה מיהודים. אנחנו נלמד מקצוע ונבנה את המדינה הפלסטינית. נישאר פה ולא נלך לחוץ לארץ".
התשובה של יוסוף על כך שהם מתכוונים להישאר, סותרת את הנתון שלפיו יותר מ–40 אחוז מהצעירים הפלסטינים מעוניינים למצוא עתיד יותר טוב במדינות אירופה. עשרות צעירים מרצועת עזה הסתננו למצרים דרך המנהרות ועלו להפלגה לאירופה דרך נמל אלכסנדריה שבצפון מצרים. "אנחנו פלאחים. נישאר פה צמודים לאדמה", מתעקשים יוסוף ומוחמד. אני ממשיך הלאה.
הצעירים הפלסטינים שחיים בערים הגדולות כמו רמאללה, שכם וחברון, מרוכזים בעיקר סביב בתי הספר והאוניברסיטאות. גם שם הפוליטיקה תופסת מקום חשוב ומרכזי. לכל מפלגה פלסטינית יש תא סטודנטים שמייצג אותה. בבחירות לאגודות הסטודנטים שהתקיימו במרבית האוניברסיטאות הפלסטיניות ביהודה ושומרון, הנציגות של פתח' הייתה המובילה. אף שנציגות חמאס, היא הרבה יותר כוחנית, צעקנית ומורגשת בשטח.
בדיעבד גיליתי שאותן "תצוגות תכלית" שעורכים התאים הפוליטיים באוניברסיטאות הן לא דבר שבקמפוסים רוצים שיראו בחוץ. בטח שלא בישראל.
הגעתי לאוניברסיטת ביר זית. קבעתי להיפגש עם חבר באוניברסיטה, החניתי את הרכב וכבר מרחוק הבחנתי בשלטי הג'יהאדיסטים המביטים מהתמונות על החוצים בכביש שמוביל לאוניברסיטה.
נכנסתי לאוניברסיטה כאחרון הסטודנטים ושוטטתי בין ההמון. סטודנטיות לבושות במיטב האופנה האחרונה, סטודנטים מגודלי שיער חמושים במשקפי שמש שחורים, קוצים בשיער וג'ינסים מייד אין חברון.
ואז הגיעו הסטודנטים של חמאס. לבושים במכנסי צבא וחולצות שחורות, צועדים עם שלטים של אחמד יאסין ואחמד ג'עברי, מציגים דגם של רקטת קסאם. הם העלו שם הצגה שלמה על ישראל הפחדנית, על אבו מאזן המושחת ועל חמאס החזקה. האקשן האישי שלי התחיל אחרי ההצגה ומחיאות הכפיים. ניסיתי לשאול את אחד הנערים עם הסרט הירוק של חמאס לראשו, מי לדעתם ינצח בבחירות. הוא לא ענה ורק שאל: "מי אתה, מאיפה אתה, איך נכנסת לפה? אתה יהודי". בתוך כמה שניות הקיפו אותי בחורים שביקשו לראות תעודת עיתונאי ודרשו שאמחוק את התמונות של הצעדה מהטלפון שלי. היה לא נעים, אך הצלחתי לצאת משם.
ככלל, התלמיד והסטודנט הפלסטיני זוכים להרבה יותר ימי חופשה בלתי מתוכננים לעומת מקביליהם הישראלים. אוטובוסים מאורגנים היוצאים ללוויות של פעילים פוליטיים או הפגנות תמיכה הם מראה די שכיח בערים הפלסטיניות. גם ביטול לימודים וסגירת בתי הספר כתגובה לאירועים הוא מעשה שגרתי. כשהפוליטיקאים הגדולים צריכים להפיץ בעולם תמונות של תמיכה וכיכרות מלאות, הם סוגרים את מוסדות החינוך ודואגים שהתלמידים המשועממים ישתעממו במקום הנכון.
בסוף "החגיגה" הפוליטית המאורגנת והמאובטחת על ידי מנגנוני הביטחון, מגיעה בדרך כלל גם ההפגנה הפחות מאורגנת, לפחות לא באופן רשמי. פעילות ציבורית ברמאללה למשל, מסתיימת בדרך כלל ביידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר החיילים בקלנדיה. בחברון מתנקזות ההפגנות אל כיכר השוטר.
אבל עם כל הכבוד לכפריים ולעירונים, "הערסים" האמיתיים נמצאים במחנות הפליטים. החבר'ה האלה הם סיפור אחר לגמרי. הם חיים את החלום של סבא וסבתא שלהם לחזור לרמלה, לוד ותל אביב. המילה ישראל לא נמצאת אצלם בלקסיקון. לפחות לא אצל אלו שפגשתי במחנה הפליטים ג'ילזון ליד רמאללה.
בחורים מצולקים כמעט טיפסו עליי שם, לאחר שהעזתי לשאול אם הם חושבים שתהיה זכות שיבה לישראל. "מה זה ישראל", הם ענו והציגו את המכות היבשות שיש להם מהמלחמות עם צה"ל. הכעס של אותם צעירים הוא לא רק על הישראלים. הם רואים את עצמם ככבשה השחורה של הפלסטינים, ולכן ממש כמו השחורים מהארלם או הברזילאים מהפבאלס, המהירות שהם עוברים לאלימות ולפשע היא גבוהה מאוד.
מה שמשותף לכלל בני הנוער והצעירים הפלסטינים הוא, באופן לא מפתיע, השימוש הגובר ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל. "אנחנו משתמשים באינטרנט כדי לדבר עם קרובי המשפחה", אמרו לי הצעירים בכפר לובן. "יש לנו סקייפ ווייבר, מדברים כל יום עם קרובים בעזה, בבחריין, כוויית וקטאר. יש לנו אפילו קרובים בברזיל שאנחנו נמצאים איתם בקשר דרך התוכנות האלו".
אחוזי הגידול בשימוש ברשתות החברתיות בקרב הפלסטינים עולים כל הזמן. על פי אתר "מתותרון" הבודק את שימוש העולם הערבי בטוויטר, הפלסטינים מצייצים במקום השני, מיד אחרי אלו מערב הסעודית.
נתוני השימוש בפייסבוק גם הם נמצאים בעלייה. נכון לשנת 2013 היו 1.04 מיליון משתמשים פלסטינים ברשת הפייסבוק. מדובר בגידול של 24 אחוזים מהשנה שקדמה לה. העימותים בין ישראל לפלסטינים ברצועת עזה גרמה לעלייה במספר. על פי הנתונים שפורסמו לאחר מבצע עמוד ענן, ב–2012 הצטרפו 20 אלף משתמשים חדשים לפייסבוק בתוך שישה חודשים, הם עסקו בעיקר במתרחש ברצועה.
תרבות הרשתות החברתיות של הצעירים מעוררת ויכוח מהותי בחברה הפלסטינית וגם בחברה הבדואית השבטית. השייח'ים המקומיים לא מאושרים מהצעירים הממוחשבים, שמדרגים את המנהיגים שלהם על פי כמות העוקבים בטוויטר או הלייקים בפייסבוק.
השייח' עקל אלאטראש תבע לאחרונה צעיר בשם איברהים אלנעאמי מהכפר חורה שבנגב, לאחר ששיתף סרטון של השייח' שהשתתף בחתונה של יהודים. השופט קבע כי הצעיר, סטודנט לסיעוד בבית החולים ברזילי באשקלון, חייב לשלם 235 אלף דינר ( 1.175 מיליון שקל) לאלאטראש בגלל הפוסט שכתב. השייח' אלאטראש ציין לאחר הפסיקה, כי יש צורך לטפל "במחלה של העידן".
הרשתות החברתיות מובילות לבעיה מגזרית נוספת: נישואים מאוחרים. "להתחתן היום זו הוצאה שמעטים יכולים להרשות אותה לעצמם", מנסה להסביר לי נידאל מהכפר לובן אלשרקיה, רווק בן 27. "קודם כל, יש אצלנו בחברה הפלסטינית את המוהר. כסף שצריך לתת למשפחת הכלה כדי לקבל את הזכות להתחתן איתה. תרשום 7,000 דולר", הוא אומר ורושם את הסכום על חתיכת נייר. על מנת "משמחים" וחתונות צנועות לא שמעו כנראה בלובן אלשרקיה. "בין 80 ל–150 אלף שקל צריך לשים בצד ליומיים או שלושה ימים של חגיגות של החתונה ואחריה", הוא מוסיף. "ולאחר מכן, הגבר צריך לדאוג לאשתו לבית, ומי יכול להרשות לעצמו היום לקנות בית".
העובדה כי בעולם הערבי התבצעה מהפכה באמצעות תקתוקי מקלדת והתארגנות מחתרתית ברשת, מפחידה את ההנהגה הפלסטינית הוותיקה. הם יודעים שאותם צעירים שמשתפים סטטוסים עם תמונות שמגחיכות ומבזות את הפוליטיקאים, יכולים גם לעורר מאבק פנימי אמיתי, ולכן הם עוקבים אחרי מה שקורה ברשתות החברתיות.
מנהל החדשות של הטלוויזיה הפלסטינית סיפר כי הוא הורד בדרגה לאחר שפרסם סטטוס שבו מתח ביקורת על פרשן מצרי שתמך בהתקפות הישראליות נגד מטרות חמאס ברצועת עזה. לטענתו, הוא קיבל טלפון מהמשרד של אבו מאזן שבו נמסר לו כי לא ישמש יותר בתפקידו. תמי ראפידי, פעילת
ובכל זאת, למרות ההתנגדות הטבעית של הוותיקים, נאלצים גם המנהיגים הפוליטיים להצטרף לרשת. רק לפני כשבוע התפרסם ציוץ חגיגי שלפיו יו"ר הרשות הצטרף לטוויטר. שלושה ימים לאחר מכן, התפרסם חשבון אחר בשמו של אבו מאזן ששלח הודעות סרק.
רצועת עזה שוברת שיאים בכל הנוגע לשימוש באינטרנט. הצעירים העזתים גולשים יותר ממקביליהם במרבית מדינות ערב, אפילו מאלו שבמצרים — שהובילו את הפיכת שלטונו של חוסני מובארכ. הנתון הזה מדאיג מאוד את שלטון חמאס בעזה. שם הבינו שהמלחמה מתנהלת דרך הרשת ולכן צריך להיות שם, ובגדול. כל דוברי ובכירי החמאס פתחו לאחרונה חשבונות בטוויטר ובפייסבוק. דרך המדיום הזה הם העבירו את המסרים שלהם מחוץ לעזה במהלך מבצע "צוק איתן".
השימוש בימי המלחמה גלש גם לימי השגרה. מיד לאחר פיגוע הדריסה שביצע עבד אלרחמאן אל שלודי במזרח ירושלים, נפתח דף פייסבוק שבו עודכנו הצעירים היכן להפגין כדי להוביל למסירת גופתו למשפחה. בדומה למהפכה של הצעירים במצרים, גם במקרה זה השימוש היה בעיקר להתארגנות להפגנות והפרות סדר גדולות.
סרטונים מהשטח מועלים מיידית ליוטיוב ומופצים ברשתות החברתיות. אם אצלנו מקרינים את תמונות הפגיעה בחפים מפשע, שם מפיצים באופן מהיר ומיידי את שירי ההלל למפגעים. איך זה ישפיע על המערכות הבאות שלהם מול ישראל, קשה עדיין לנבא.
הכתבה המלאה פורסמה במגזין מוצש מבית מקור ראשון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם