למרות ההבטחות: רק ישראל עוזרת לפלסטינים
מפגש בין חקלאים מעזה ומישראל שהתקיים השבוע בגבול הרצועה המחיש את הקונפליקט: הרצון לעזור למגדלים המקומיים ולאספקת המזון לתושבים מול הסיוע הכלכלי העקיף שעובר לחמאס
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המחלוקת בין חמאס לפתח הובילה את מדינות ערב להחליט שלא יעבירו את המיליארדים שהבטיחו בכינוס בקהיר, ומאוחר יותר בערב הסעודית. הוויכוחים הפוליטיים מעכבים מאוד את העברת כספי הסיוע לשיקום הרצועה.
נראה כי בזמן שאבו מאזן מאיים להפסיק את התיאום הביטחוני ולשקול מחדש את היחסים עם ישראל, דווקא ישראל היא היחידה שמסייעת לפלסטינים. סחורות, מוצרי מזון וחומרי בניין מועברים דרך כרם שלום בצורה רציפה, ומהווים צינור נשימה יחיד עבור תושבי עזה, ובדרך עקיפה גם לחמאס.
בשנת 2014 עברו דרך מעבר כרם־שלום 61 אלף משאיות. במהלך מבצע ׳צוק איתן׳ הועברו יותר מ־130 אלף טון של סחורות לעזה. בסך הכול דובר על יותר ממיליון ו־300 טון סחורות בשנה החולפת. על הסחורות הללו מטיל חמאס מסים, ואלה הפכו עם הזמן לערוץ המימון המרכזי של הארגון.
במנהלת תיאום הממשלה בעזה אומרים כי בשנת 2014 נכנסו 58,677 משאיות לרצועת עזה וכי במבצע ׳צוק איתן׳ נכנסו 6,233 משאיות, מרביתן של האו"ם. על התרומות הללו, אומרים במנהלת התיאום, חמאס לא גובה מסים באופן רשמי.
בין הרפתות לכוורות של קיבוץ יד־מרדכי נפגשו השבוע עשרות משווקים וחקלאים פלסטינים מרצועת עזה עם מקביליהם הישראלים. את המפגש ארגן אורי מדר, קמ"ט חקלאות ב"מתאם פעולות בשטחים", בהשתתפות מקבילו הפלסטיני עמר טלולי. השניים הללו אחראים לקשר בין חקלאי רצועת עזה לחקלאים מישראל. 15 אחוז מייצוא הפירות של ישראל, כדאי להדגיש, מועבר לעזה.
"יש הרבה סחורה ברצועת עזה, הבעיה היא שאין לאנשים כסף לקנות", אומר טלאל עביד, אחד ממשווקי הפירות לרצועת עזה שהשתתף במפגש. "מצבם של התושבים ברצועה קשה, ולכן הם מחפשים מחיר נמוך. אנחנו צריכים להתמודד עם העלויות הגבוהות של העברת הסחורה מישראל לתוככי הרצועה, ועל המסים הגבוהים שגובים מאיתנו".
כאמור, חלק מהעלויות שהמשווקים צריכים לקחת בחשבון הן 'מס חמאס'. קטאר ומדינות נוספות לא מעבירות כסף לארגון וכספי המסים שהארגון גובה על מוצרי סיוע שמוכנסים לרצועה הפכו לאפיק הכנסה חשוב עבורו. "אנחנו משלמים על סחורות מסוימות 50 שקל לטון", אומר עביד. "על מוצרים מסוימים משלמים אפילו 100 שקל. אתה יכול לקרוא לזה 'מס ערך מוסף', למרות שאנחנו לא מבינים בדיוק על מה אנחנו משלמים. זה אחד הדברים שאתה צריך לסתום את האף ולתת את הכסף".
יוסוף אל־קדרה, סוחר ירקות מחאן־יונס, משוחח איתי על היעדר שלטון ברור ברצועה. "הממשלה החדשה לא מתפקדת עדיין ברצועה", הוא אומר. "אנחנו תחת שלטון חמאס, וחייבים לשלם את המחיר שהם דורשים כדי להכניס מוצרים לרצועה".
לטענת החקלאים, חמאס גובה כ־1,800 שקל למשאית שימורים שנכנסת לרצועה. על משאית עם תפוחי אדמה גובה חמאס סכום דומה, משאית קפה תכניס לקופת חמאס כ־2,500 שקל ועל
סוחר פירות מעזה שהגיע לישראל לראשונה אחרי תשע שנים, מספר לי כי "האנשים בעזה עייפים והמצב קשה. לפני המלחמה היה מצב כלכלי בעייתי, ועכשיו הכול הידרדר".
הסוחר מסרב להיחשף בשמו. הוא מספר כי אי אפשר לצאת יותר דרך המנהרות. "כולם יושבים בתוך כלא ומחפשים אוויר לנשימה", הוא אומר. "האנשים רוצים לחיות, לעבוד. להביא כסף לילדים. הפוליטיקאים תוקפים אחד את השני בהצהרות בתקשורת, וצוחקים על העם הפלשתיני בפנים. הם רוצים פיוס, אבל כל אחד דואג לעצמו ולאינטרסים שלו, כשהעם שוכב מת בצד".
הסוחר אומר שהוא מתגעגע לעבודה ביישובי גוש קטיף שפונו. "עבדנו שם עם היהודים והכול היה בסדר", הוא נזכר. "אנחנו נמצאים איתם עד היום בקשר, וחולמים על הימים ההם. היום אין תקווה. הילד שלי רוצה סוכריה ואין לי כסף לתת לו, ילד אחר רוצה להתחתן ואני מסתכל לשמים ומתפלל, כי אני יודע שאני לא יכול לעזור לו".
אבשלום הרצוג, מגדל מנגו מגינוסר, מספר לי ש־15 אחוז מייצוא הפירות בישראל מועבר לרצועת עזה. "מדובר ב־1.8 מיליארד שקל בשנה שמוזרמים לקופת המדינה ומהווים קרש הצלה להרבה חקלאים", הוא אומר. הרצוג מתחבק עם המשווקים הפלשתינים ומדבר במפגש על החשיבות של הפעילות המשותפת. הוא מחזיק בידו גזר ומסביר לי: "הסכום שדיברתי איתך עליו, הוא רק הרווח על המוצר הזה. מעבר לכך, תחשב את מקומות העבודה ואת הכסף שמקבלים הנהגים, פקידי המכס, אנשי הביטחון ועוד גורמים שמתפרנסים מהפעילות הכלכלית המשותפת".
לאורי מדר, קמ"ט החקלאות, ברור שחמאס נהנה מהפעילות המשותפת הזו. "אנחנו יודעים שאנחנו מכניסים בדרך עקיפה כסף לחמאס", הוא אומר. "ויודעים בדיוק כמה כסף הם מרוויחים מזה. אבל אני מסתכל על זה בהיבט החקלאי ובאינטרס שלי.
הג'וב שלי הוא לתחזק ולשמר חקלאות ברצועת עזה. אני מעוניין שבתוך רצועת עזה תתקיים מערכת חקלאית שתוכל לספק את תצרוכת המזון לתושבי הרצועה. שהם ייהנו מהפירות שמיוצרים בישראל ומהטכנולוגיות המתקדמות שיש לנו, כדי ליצור אצלם אפשרויות טובות יותר. יש שיתוף פעולה של עשרות שנים בין החקלאים העזתים לישראלים.
בתקופה שהייתה חקלאות בגוש קטיף הרבה פועלים עבדו אצל יהודים, ואני יודע שחלק מהמשפחות היהודיות שגרות בדרום מסייעות עד היום לפועלים הפלסטינים שלהן, שלא עובדים אצלן כבר עשר שנים". עד לאחרונה התוצרת החקלאית הועברה באופן חד־כיווני - מישראל לרצועת עזה. "בזמן האחרון פתחנו את השווקים מרצועת עזה ליהודה ושומרון, ובחודשיים שהשוק פתוח עברו 40 משאיות, שזה אומר 2.5 מילון שקלים שנכנסים לחקלאים בעזה", מסביר מדר. "מבחינתנו, זו הצלחה משמעותית ואנחנו מסיימים את השנה עם מקום לאופטימיות".
אבל לצד החזון האופטימי של מדר, הוא מסביר שיש לו אינטרס מובהק ללמד את השכנים בעזה קצת חקלאות. הרפת של יד־מרדכי, לדוגמה, נמצאת קילומטרים בודדים בקו אווירי מהרפתות של בית־להיה. בשנת 2007 מתו בעוטף עזה 300 ראשי בקר ממחלת עור שהועברה מהפרות העזתיות בגלל זבובים שהגיעו מהרצועה.
"יש לנו אינטרס עליון לקיים חקלאות טובה ומודרנית עם רצועת עזה, ולשפר אצלם את המודעות למחלות", מסביר מדר. מבחינתו, זו הדרך הכי טובה לסייע לפלסטינים לבלום מחלות שמתפתחות אצלם ועלולות להתפשט לגידולים או לבעלי החיים שמגדלים החקלאים בארץ.
הכוורות של יד־מרדכי הן עוד דוגמה טובה. "החקלאות הצמחית באזור מתקיימת בזכות הדבורים שיש כאן. הדבש, שמרביתו מיוצרת ביד־מרדכי, בנוי על הדבורים, ואנחנו נמצאים בבעיה גדולה של תמותת דבורים", אומר מדר. "הדבוראים העזתים יודעים שהאזור פה טוב, ולכן הם שמים את הכוורות שלהם ליד הגדר הישראלית. הבעיה היא שהם הבריחו דרך המנהרות נחילים שלמים של דבורים שהגיעו ממצרים, ממקומות לא מפוקחים ולא מוסדרים, והעבירו מחלות שגורמות לתמותת הדבורים הישראליות. דבורה שעפה לכיוון ישראל לא מודעת לעובדה שהיא חוצה קו גבול. היא מגיעה לכוורת הישראלית ועושה בעצם פיגוע המוני שהורג את כל הכוורת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם