אויב הקרמלין: האיש שמפחיד את ולדימיר פוטין
נשיא רוסיה נחוש לעצור את מתנגדו הפופולרי אלכסיי נבלני. משפט ההונאה המתנהל נגדו נועד להפוך אותו לנוכל בעיני ההמונים, ואחיו שנשלח למושבת עונשין משמש בן־ערובה בידי המשטר. ולדימיר פוטין הוא עכשיו נמר פצוע, ומסוכן הרבה יותר
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרשעתו של האח, שכלל אינו מעורב בפוליטיקה, היא צעד נוסף שנועד להפוך את אלכסיי נבלני ומשפחתו לבני ערובה בידי הקרמלין. מעתה כל צעד שיעשה בחוץ עלול להיות מתורגם לנקמה באחיו הצעיר, שאת שלוש השנים הקרובות יבלה במושבת עונשין הרחוקה אלפי קילומטרים ממוסקבה.
"אני מבין שאתם רוצים להעניש אותי", צעק נבלני לשופט במהלך הקראת גזר הדין, "אבל למה לשלוח אותו לכלא?" וכדי להוכיח לקרמלין שגם טקטיקת בני הערובה לא תעבוד, החליט נבלני להפר מיד את תנאי מעצר הבית שבו היה שרוי מאז פברואר האחרון. במפגן של אומץ לב בלתי רגיל יצא נבלני את ביתו להפגנה מול חומות הקרמלין. בדרכו מתחנת הרכבת התחתית לקרמלין הודיע נבלני לתומכיו בטוויטר: "אני בדרך". אלפים נענו לקריאתו בזמן אמת והצטרפו להפגנת כוח מרשימה מעכשיו לעכשיו. השימוש בטוויטר מנע מהרשויות להיערך מבעוד מועד ולחסום את ההפגנה.
נבלני עצמו לא הצליח להגיע. הוא נעצר בדרכו לשם, אולם הספיק להודיע: "נעצרתי, אבל הם לא יוכלו לעצור את כולם". וזה עשה את העבודה. מזג האוויר אמנם היה קפוא, אבל ההודעה שלהבה את האווירה וגרמה לתומכיו הרבים להמשיך לנהור לכיכר האדומה. מה שחיזק אותם הייתה הידיעה שהדיווח בטוויטר כבר הגיע לכל מקום ברוסיה ובעולם החופשי. "הכוח בידינו", קראו המפגינים מול השוטרים. ואכן, הכוח כנראה בידם, כי נבלני נלקח למעצר אבל לא נשאר שם. הוא שב למעצר בית עד לשמיעת ערעורו על גזר הדין. במוסקבה נחושים שלא להעניק לו מעמד של קדוש מעונה.
החלק היותר מפתיע בכל ההתפתחות הזו הוא שנבלני בכלל הצליח לחמוק מעינם הפקוחה של כוחות ביטחון הפנים והמשטרה הרוסית. בקרמלין, שנתון לפרנויה בכל מה שקשור לנבלני, יבדקו אם הייתה זו התרשלות מקרית.
עד כה התנהלו הרשויות במוסקבה באופן מדוקדק ומחושב בכל הקשור לנבלני. וזה כולל גם את המהלך להקדמת ישיבת בית המשפט בעניינו ובעניין אחיו הצעיר לשבוע החולף. גזר דינם של השניים אמור היה להינתן רק ב־15 בינואר, אולם שמועות עקשניות על כך שהפגנת המונים למען נבלני הולכת ומתארגנת במוסקבה סביב התאריך הזה, גרמו לשלטונות להקדים את הדיון בבית המשפט.
השיקולים היו יותר מברורים. הציבור ברוסיה נמצא כעת בעיצומן של ההכנות לקראת חג המולד האורתודוקסי. הראש נתון לחגיגות ולהילולות השתייה, שהתחילו כבר ביום רביעי לרגל ה"נובי גוד" - השנה האזרחית החדשה - ולא לגזר דינם של האחים לבית נבלני. הרוסים יודעים שזה הזמן לשמוח ולשתות, כי בתום עונת החגים מחכה להם יקיצה כואבת ועמה חורף ארוך ואינפלציה דוהרת. עד אז הם רוצים בעיקר לחגוג בכל הכוח ולאבד את הראש.
התובנות קרות המזג הללו מאפיינות את מאבקו של הקרמלין בנבלני לכל אורך הדרך. מטרתן למנוע מהאיש שמעז להציב אלטרנטיבה לפוטין את הנסיקה במעמדו ממנהיג אופוזיציה למנהיג נרדף.
האסטרטגיה הזו נועדה לטפל לא רק בו אלא גם בתומכיו, אוכלוסיית הצעירים האורבניים והמשכילים, שיודעים מה קורה בעולם ולא קל למכור להם פטריוטיות מזויפת. הדרך לטפל בהם היא אמנם ביד קשה, אך לא מספיק קשה כדי לגרום להם לזנוח הכול ולהתאחד סביבו. זו גם הסיבה לטקטיקה המשפטית שבחר הקרמלין לטיפול בנבלני - להטיל בו רפש כאדם שמעורב בהונאה פיננסית, כאדם שאינו ראוי לאמון ההמונים. בקיצור, נוכל.
מעבר לכל זה, הרשעתו של נבלני בפלילים נועדה להבטיח מטרה עיקרית אחת. למנוע ממנו להתמודד בבוא העת על נשיאות רוסיה. ולדימיר פוטין כבר יודע ומבין: יריבו אלכסיי נבלני עשוי מחומר נשיאותי, והוא כבר הודיע שבכוונתו לרוץ לבחירות לנשיאות שייערכו ב־2018. לא רק הצעירים המשכילים איתו.
יש לו פוטנציאל אלקטורלי אמיתי. את טבילת האש הפוליטית שלו עבר בבחירות לראשות עיריית מוסקבה שנערכו בשנה שעברה. נבלני הגיע אז למקום השני, עם קרוב לשליש מקולות הבוחרים. הישג משמעותי ביותר עבור מי שסומן כאויב הקרמלין. ומאחר שפוטין מבין שכמו מיכאיל חודורקובסקי לפניו גם נבלני מכוון כל הדרך למעלה, הדרך למנוע ממנו את האפשרות להציג בכלל את מועמדותו היא להפוך אותו מראש לעבריין מורשע. על פי החוק ברוסיה, אדם בעל עבר פלילי אינו יכול להתמודד בבחירות לנשיאות.
שלוש שנים הן זמן ארוך מאוד. הכול יכול לקרות עד בחירות 2018 ברוסיה, והלחצים על נבלני צפויים רק להחריף. עם זאת, נבלני כבר הוכיח שהוא רץ למרחקים ארוכים. הוא לא דומה לדמויות אחרות בזירה הפוליטית הרוסית, והוא גם לא שייך לשום מפלגה. הוא עורך דין במקצועו, ולפני שנים אחדות התחיל לפרסם ברשת בלוג למאבק בשחיתות הממארת שאוכלת כל חלקה במשטר הרוסי. כוחו צמח מלמטה, לא מתקשורת המיינסטרים הנשלטת על ידי הקרמלין אלא מהרשת, המקום שבו מתנהלים החיים הציבוריים האמיתיים ברוסיה.
ערב הבחירות לנשיאות רוסיה ב־2012 הכריז נבלני בבלוג שלו, שהיה כבר אז צומת תרבותי ופוליטי במדינה, על תחרות שירים נגד מפלגת השלטון ברוסיה. ההיענות הייתה מדהימה. בתחרות זכה אז קליפ המתאר את רוסיה כבית משוגעים אחד גדול, שכל דייריו החליטו פה אחד להצביע בעד פוטין. השיר הפך ויראלי והקליפ רץ אז ברשת ברחבי העולם.
את השיר חיבר סשה ילין. אם השם הזה מצלצל לכם מוכר, אתם לא טועים: ילין הוא עיתונאי לשעבר בעיתון 'וסטי' בשפה הרוסית. הוא התגורר שנים ארוכות בירושלים ובשנים האחרונות שב למוסקבה, אך משפחתו מתגוררת בישראל ובראיונות עמו הוא שב ומצהיר כי הוא רואה את עצמו כישראלי לכל דבר.
השיר עדיין רץ ברשת, והנה מילותיו בתרגום חופשי:
היום ביקר אותי הרופא / שאלתי אותו, דוקטור, למה אין לנו מפתח לחדר? / למה יש לנו חור בראש וגם בתקציב? / למה במקום המחר אנו חיים באתמול? / תגיד דוקטור, לאן נעלמו הנפט והגז שלנו / מי מכר אותו לאמריקנים / מי גנב מהעם את גזפרום ואת לוק אויל / במקום תשובה קיבלתי זריקה בישבן / אח, קשה / הכול כל־כך מסובך אחי, אין כוח לחשוב / אבל בית המשוגעים שלנו מצביע לקנדידט פוטין / כי בבית המשוגעים שלנו חושבים שפוטין זה טוב.
על פניו השיר נראה תמים ופשטני למדי, אבל הקליפ עושה את העבודה. רוסיה אכן נראית כמו בית משוגעים אחד גדול, שבו כולם מצביעים פוטין. במבט לאחור ובהשוואה למציאות הנוכחית, בית המשוגעים הזה היה בעבר הרבה יותר נורמלי. בין חורף 2012 לחורף 2015 מפרידות הרבה יותר משלוש שנים. ההומור הבלתי מזיק של אז מקבל היום, בעקבות הפלישה לקרים והמלחמה באוקראינה, הקשרים אחרים לגמרי. מאיימים הרבה יותר. רוסיה של היום היא רוסיה הרבה פחות בטוחה בעצמה מרוסיה שלפני שלוש שנים. וזה נכון גם עבור ולדימיר פוטין, שהוא היום סוג של נמר פצוע. וכידוע, נמר פצוע הוא גם נמר מסוכן הרבה יותר.
אלכסיי נבלני בהחלט על הכוונת של ולדימיר פוטין. כאיש צעיר בעל כריזמה וקרוב למיליון עוקבים בטוויטר ובבלוג, נבלני מייצג סיכון שפוטין יתקשה להתמודד עמו. ונבלני הוכיח השבוע שהוא כזה, מאותו רגע שהחליט להפר את מעצר הבית ולקורא לתומכיו להפגנת כוח בכיכר האדומה. הוא הראה לפוטין ולעולם כולו שהוא חזק, שהוא לא סחיט, שהוא ואחיו הצעיר אולג מאוחדים גם מול החשש ממה שעלול לקרות לאולג במושבת העונשין. שהם נחושים להוכיח לפוטין ששיטת בני הערובה לא תעבוד, ותוך כך לייצר אהדה ותמיכה בינלאומית רחבה.
האם באמת יש לעולם החופשי דרכים לחזק את נבלני ולשמור עליו ועל בני משפחתו? התשובה היא כן. אחת הדרכים היא סנקציות בינלאומיות על האנשים והגופים המעורבים במשפט הראווה נגד נבלני ונגד אחיו הצעיר. אין ספק שהרוסים לא יישארו אדישים למהלכים שיכתימו את שמה של מערכת המשפט שלהם ואת מעמדה. זה יכול להתחיל מדברים פשוטים כמו אי־הזמנת משפטנים רוסים לכנסים בינלאומיים. בראש ובראשונה כמחאה על שיטת בני הערובה שנחשפת במלוא כיעורה בפרשת נבלני.
שיטה שבתמצית אומרת: אם אינך רוצה שמשהו נורא יקרה לאחיך הצעיר אי־שם בגולאג, שב בשקט. אם בכל זאת יאונה רע לאולג נבלני, יש כבר דפוס מוכן להתנהלות מול הממשלה הרוסית, על פי מה שידוע כ'חוק מגניצקי'.
סרגיי מגניצקי היה עורך דין צעיר ומבטיח שמת ב־2009 בכלא הרוסי בנסיבות חשודות. עד אז עבד מגניצקי עבור חברת השקעות מערבית ברוסיה. במהלך עבודתו חשף
אלא שעד מהרה מצא מגניצקי את עצמו במצב שבו הפך מחושף פרשת השחיתות למי שמואשם כעומד מאחוריה. בעקבות מותו בכלא הובילו הסנטורים האמריקנים ג'ון מקיין וג'ו ליברמן חקיקה שהטילה על ממשלת רוסיה סנקציות שכללו את מניעת כניסתם לארה"ב של הגורמים שהיו מעורבים במעצרו וחיסולו של מגניצקי, ואת הקפאת נכסיהם.
עד כמה יוכל תקדים מגניצקי להגן על האחים נבלני? קשה לדעת. זה לא משהו שרצוי או אפשר לסמוך עליו. מבחינת האחים עדיף שלא להעמיד אותו כלל למבחן. אבל כמו שזה נראה כרגע, זה בדיוק מה שהם מתכוונים לעשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם