המפלה של פייגלין: סופה של ההשתלטות העוינת
בעיני רוחו ראה פייגלין את עצמו עומד בראש ממשלת ישראל אחרי שיתפוס את ההגה של הליכוד, אך עשרים שנות תכנון ירדו כעת לטמיון. הניסיון להגיע להנהגה דרך השתלטות עוינת על מפלגת שלטון לא יכול להצליח, לא מימין ולא משמאל
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
בעיני רוחו ראה פייגלין את עצמו עומד בראש ממשלת ישראל אחרי שיתפוס את ההגה במכונית שלא שייכת לו. ביום רביעי האחרון זרקה אותו מפלגת השלטון לצד הדרך. ספק רב אם יצליח לטפס אליה בחזרה. אפשר היום להכריז: פייגלין, רעיון סוף.
נזרק מהמכונית. משה פייגלין
צילום: פלאש 90
הקונספציה של פייגלין נראתה נכונה על פניה, אבל היא הכילה בתוכה סתירה פנימית שלא יכלה להתיישב אף פעם עם המטרה. לפי התזה פייגלין יבוא עם מה שהוא חושב שנכון לעם ישראל וימצא את הפלטפורמה שתוליך אותו להנהגת המדינה. הליכוד היה עבורו כמו חמורו של משיח. פייגלין ניסה לרכב עם דעת המיעוט שלו על מפלגה היסטורית, בעלת תפיסות עולם ומניירות כמעט הפוכות משלו. גם אם היה מצליח בתכניתו, הליכוד תחת פייגלין לא היה קיים יותר. רוב רובם של החברים והבוחרים היו נוטשים אותו, והוא היה נשאר עם עשרת אלפים האנשים שפקד למפלגה, כפי שקרה בפריימריס.
מה לפייגלין ולליכוד? פייגלין הוא טרנספריסט בעיקרון. לערבים שהוא לא יצליח להזיז מכאן הוא מציע להעניק מעמד של גר תושב. פייגלין הוא אסטרטג של בניית בית המקדש השלישי ושלטון ההלכה. הוא תומך בניתוק מכוון של היחסים עם ארצות הברית, כדי להסיר את התלות המדינית באמריקנים. השלום מבחינתו של פייגלין היא מילה גסה שלא יכולה להשתלב בלכסיקון הישראלי. כיבוש עבר הירדן המזרחי הוא מטרה נשגבת, שלא לדבר על תיאוריות הקונספירציה שאותן אימץ סביב רצח רבין.
בליכוד נעו לאורך השנים באי נוחות סביב פייגלין וחבריו. פייגלין פקד לליכוד אלפי אנשים, בעיקר מתנחלים כמוהו. בליכוד קלטו את הטפסים, הבינו את המטרה, שמחו על הכוח החדש שמצטרף, אבל התייחסו אליו בחשדנות הראויה וקצת בביטול. העמדות הקיצוניות שלו הרתיעו את הפוליטיקאים. הבכירים לא הגיעו לכנסים שלו והוא הסתפק בחברי כנסת משולי הרשימה שחיפשו תמיכה בכל מקום. בהמשך היחס כלפיו השתנה, ככל שצבר כוח. גם ההתנהגות הפוליטית והאישית שלו תפסו כיוון אחר. הוא הבטיח להפסיק עם רשימות החיסול ועם הפרובוקציות. ראש הממשלה הסכים לקבל אותו בכנסת. באחת ההזדמנויות, דווקא לאחרונה, בירך נתניהו על "הקהלים החדשים שפייגלין מביא לליכוד".
זהו השלב שבו החלה הסתירה הפנימית לעבוד. פייגלין נבחר לכנסת, צבר עוד כוח והשפעה ואז החל לנסות ולממש את התכנית הגדולה. הוא ניסה להשתלט על המנגנון ועל סדר היום של הליכוד. הוא התעמת עם ראש הממשלה באמצעות בתי דין פנימיים ובתי משפט חיצוניים.
פייגלין, בקיצור, עלה לליכודניקים על העצבים. הם החליטו לבודד אותו. בשבועות האחרונים דיברתי עם עשרות בעלי השפעה בפריימריס. הסיסמה "רק לא פייגלין" עברה מפה לאוזן. החברים החליטו לא לעשות איתו הפעם דילים, כמו בעבר, ולהשאיר אותו לבד עם עשרת אלפים המתפקדים שלו, שרבים מהם, אגב, לא מצביעים לליכוד בבחירות. פייגלין קלט את האווירה ולא התמודד מול ראש הממשלה נתניהו ראש בראש כדי להציל את מקומו בכנסת. זה לא עזר. בפריימריס הוא נדחק מחוץ לרשימה. נתניהו הניף אגרוף מנצח. בלי פייגלין הוא יכול להציג לציבור רשימה לאומית נצית, אבל לא לאומנית ומשיחית.
פייגלין יאסוף את אנשיו בירושלים ביום שני מחר הפוליטיקה הישראלית לא סובלת מהלכים עקומים. מקומם של פייגלין ואנשיו הוא בין עוצמה לישראל ובין תקומה, וראוי שינדדו לשם. אם הציבור רוצה לראות אותם בראשות המדינה, הוא יעניק להם מנדטים. הניסיון להגיע להנהגה דרך השתלטות עוינת על מפלגת שלטון קיימת לא יכול להצליח, לא מימין ולא משמאל. זהו לקח הגדול מפרויקט פייגלין, וראוי שיאומץ על ידי כל מי שיחשוב כמוהו בעתיד הקרוב או הרחוק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם