הפנים של פרי גליל: "נאבקים למען שכר מינימום"
שלושה עובדים ותיקים במפעל הנאבק על הישרדותו בחצור הגלילית מספרים ל-nrg על החששות, העבודה הקשה בתמורה לשכר מינימום והרצון הפשוט להמשיך ולהגיע בכל בוקר לעבודה במפעל. "המדינה מענישה את העובדים, אנחנו מתחננים לשקט"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ירושה נוגרקר, בת 49, אם לארבעה ילדים, בהם לוחם בגולני, עובדת במפעל כבר 16 שנים. לדבריה "כבר חשבתי שיצאנו מהמלחמות האלו על מקום העבודה כבר לפני שנתיים. שוב חזרנו להפגנות ולעמידה מול שערים סגורים וזה דבר לא נעים. אנחנו עובדים תמורת שכר מינימום ומוציאים את הנשמה שלנו במשמרות של תשע שעות עבודה בכל יום. הפכנו לקלפים בידיו של בעל המפעל, הוא מחזיק אותנו ואנחנו צריכים להילחם כדי שהוא ינצח במלחמה ולא אנחנו".
נוגרקר הוסיפה כי "עובדים איתי הרבה זוגות שגם הבעל וגם האשה עובדים במפעל והם הורים למשפחות מרובות ילדים, אין לנו כל ברירה אחרת מאשר להמשיך לעבוד כאן - זה המפעל היחידי שפועל בחצור. אני לא מאמינה שיסגרו את המפעל כי הוא רווחי והוא מייצר רטבים ושימורים לכל העולם ולארץ, הוא מכניס כסף ואין שום סיבה שהוא ייסגר".
היא מספרת כי לתושבי האזור אין מקום עבודה חלופי. "הילדים אמרו לי כל הזמן במפורש שהם לא רוצים לחיות כאן כדי לא לעבוד במקומות כמו 'פרי גליל' כי זה לא בשבילם. לנו המבוגרים אין ברירה. זה רק המפעל הזה שמספק עבודה למאות אנשים מטובא, חצור, קריית שמונה וראש פינה.
"אני לא יודעת לאיפה אלך בגיל שלי, יש לי שלושה ילדים נשואים והבן חייל בגולני. הגדולים עזבו לאשדוד ולאילת והקטן גר בבית. אני מקווה שאעבוד כאן גם עד הפנסיה ולא אגיע עוד למצבים של מלחמות כל שנתיים-שלוש. אני אופטימית שבסוף יהיה בסדר".
מישל מלכה, בן 56, אב לארבעה ילדים ועובד במפעל 27 שנים. "האמת היא שקייוויתי כי לא נחזור שוב פעם לתקופה הזו של מאבקים והפגנות ולחיים במתח כפי שהם היו בשנים האחרונות. המאבק שלנו היום הוא הקשה ביותר משום שהוא לא מחוייב המציאות, מכניסים אותנו בכוח למלחמה הזו ואנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו", אמר מלכה ל-nrg.
"שינסו לפתור את הבעייה בדרכים המקובלות ולא דרכנו העובדים. במה פשענו שאנחנו צריכים להלחם שוב פעם למען המפעל הזה? אנחנו בסך הכל רוצים לחזור לעבודה בפסי הייצור. המדינה התחייבה לתת אז לבעלים את הכסף אז למה כעת להעניש את העובדים? שמישהו יסביר לי למה כי אין לי תשובות".
מלכה יצא נגד התנהלות הממשלה ואמר כי "הממשלה מתנהלת כמו במערב פרוע. אם המדינה התחייבה לתת לבעלי המפעל כסף אז שתיתן לו ואם היא חושבת שהכסף לא הולך למקום שאליו הוא צריך להגיע אז שתפנה לבתי משפט. אי אפשר להעניש את העובדים".
על קשיי העבודה במפעל מספר מלכה כי "בעשור האחרון אנחנו חיים במציאות של עבודה תחת הפחד מסגירה, אני לא יודע איך נצא מזה. שאלו אותי האם ארצה שהילדים שלי יעבדו גם הם בפרי גליל אבל אין שום סיכוי בעולם שאסכים לזה. למה? למה זה מגיע להם? המדיניות והניהול של המפעל הזה לא תקינים ואני רק מקווה שזה ייגמר ויהיה הסוף. אי אפשר שהמאבק על הפרנסה כאן יחזור על עצמו בכל פעם מחדש אבל לצערנו אנחנו כבר יודעים כאן ב'פרי הגליל' אחרי כל כך הרבה משברים ומאבקים שהחיים חזקים מהכל ואי אפשר לצפות לשום דבר".
אסתר מלכה, בת 39, אם לשלושה ילדים, עובדת במפעל שבע שנים. היא מספרת ל-nrg כי "קמתי הבוקר בארבע בבוקר לריקנות ולתחושת חוסר ודאות של 'מה יהיה עוד הפעם עם המפעל' ומה יהיה איתנו. לקחו אותנו כשבויים וזה לא הוגן. אנחנו שמחים לעבוד ושמחים בחלקנו ולא רוצים להיות חלק מהמשחק הזה. אני בטוחה שאם המפעל היה במרכז הארץ לא היו משתמשים בנו ככה".
מלכה אומרת כי "שנה אחת בלבד לאחר שהתחלתי לעבוד בפרי הגליל התחיל כל הבלגן ואני כבר מותשת. אני לא יודעת איך אצליח
כאשר נשאלה האם תרצה שגם הילדים שלה יעבדו ב'פרי גליל', ענתה מלכה בנחרצות נגד. "בשום אופן. מגיע להם עתיד טוב יותר. אנחנו כאן כבר מבוגרים ולא יכולים לצאת לעבוד מחוץ ליישוב וגם רוצים לעבוד כאן בשקט ולקבל את המשכורת שלנו אבל הם יגדלו ויפרחו. הם רק מחכים לעזוב ולעבור למרכז הארץ. אנחנו נשארים כאן ורוצים לפרנס את המשפחות שלנו בכבוד ולא יותר. מתחננים לקצת שקט".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם