העיתונאים חושבים שבמלחמה מול בנט הכול מותר
כשהיכולת לשטוף את המוח במדיה המסורתית מצטמצמת, בוחרים אנשי התקשורת לעבור לפרובוקציות זולות כמו סיפור מופרך מלפני 20 שנה. העיקר שהימין לא יתחזק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האמת, גם תיארתי לעצמי שבמסגרת מערכת הבחירות הזו התקשורת תיקח צעד אחד קדימה בכל הנוגע למעורבות וניסיון להשפיע על הציבור. אפשר להבין אותם, הפרינט גוסס לאיטו, הצעירים בורחים מהמדיה הקלאסית לרשתות החברתיות, ויכולת שטיפת המוח הולכת ונמוגה, מה שמיד גורר אחריו צורך עז יותר בפרובוקציות.
נדמה לי גם שהאיחוד בין ציפי ובוז'י, והתחושה הכללית שביבי לא חד ומעוניין בתפקיד כבעבר, נטעו בקרב חלק מאנשי התקשורת (אתם יודעים איזה חלק) את התחושה כי זה עכשיו או לעולם לא. מה שהתחיל בפסטיבל עוני חסר תקדים באינטרנט ממשיך בכלי התקשורת, רפש מוטל לכל עבר, בעיקר לכיוון הצד הלא נכון של המפה.
אבל כנראה שמשהו היה חסר, התנופה הראשונית של "המחנה הציוני", כך נדמה, נבלמת והרשימה המתונה יחסית של הליכוד אכזבה קשות את מפלגת התקשורת. מסתמן שיש צורך להוריד את הכפפות לגמרי, ואם בדרך אפשר להטיל אחריות על הרג 100 אנשים בזמן מלחמה על קצין צעיר באירוע שאירע לפני 20 שנה, אז למה לא?
מי שעוקב אחרי יגאל סרנה בפייסבוק לא באמת היה מופתע מכך שדווקא הוא בחר למרוח את הסיפור העלוב הזה על דפי "העיתון של המדינה", מדובר באדם הלוקה באובססיה רצינית בכל הנוגע לשלטון הימין. אמנם בדרך כלל חצי הרעל של סרנה מכוונים נתניהו (תוך שימוש רב בתקיפות של משפחתו בכלל והגברת הראשונה בפרט), אבל אם אפשר לארגן שורה של שמועות לא מבוססות לסיפור הזוי, שמוציא את נפתלי בנט רוצח המונים, תהיו בטוחים שסרנה יהיה שם.
אבל סרנה הוא לא באמת הבעיה, מדובר בעיתונאי קצה שמזמן חצה את הקו אל מחוזות האובססיה, הסיפור האמתי הוא המהירות שבה עיתונאי "רציני" כרביב דרוקר הצטרף לחגיגה.
נדמה שאם יש משהו שהעיתונאים איבדו במערכת הבחירות הנוכחית זו תחושת האחריות, לא שאי פעם היה מדובר באיזו בלוטה גדולה אצלם אבל כעת זה נראה כי הפעם הם ממש עברו ניתוח כדי להסיר אותה. פרסום אחר פרסום, התנצלות אחר התנצלות, נחום ברנע מכפיש את איילת שקד במאמר של 2,000 מילה, ומתנצל בשני משפטים בעמוד 5, בן כספית מכפיש את נפתלי בנט על אודות נאומו בפורום סבן בעמוד 2, ומתנצל אחר כך בשקט בשקט, אחרי שמישהו מעז לעלות על כך שאין באמת כבישי אפרטהייד (לפחות לא כאלה שמנועה בהם תנועת פלסטינים).
אז נכון, דרוקר בסך הכל פרסם את הציוץ המחפיר שלו בטוויטר, אבל ההפרדה הזו לא באמת קיימת, היא אמנם מוכיחה כי העיתונות צועדת בצעדי ענק לכיוון הרשתות החברתיות, אבל עובדה זו לא מורידה מדרוקר את אלמנט האחריות. ציוץ בטוויטר של עיתונאי בכיר שקול לידיעה במהדורת חדשות ערוץ 2, ואתם יודעים מה? ייתכן שלציוץ תהיה חשיפה גדולה יותר.
אישית,
יעידו על העבודה הרשלנית שעשה דרוקר העדויות יום לאחר מכן של לוחמים שהיו עם בנט בשטח והפריכו את הנאמר. אחד מהם אפילו תפקד תקופה מסוימת כיו"ר הוועד המנהל של 'בצלם', כך שאין חשד לכך שהוא מוטה לכיוון בנט. נדמה כי הכול הפך כשר בדרך של עיתונאים מסוימים להכפשת גורמים פוליטיים מאד מסוימים, ובהשוואה מוזרה קצת, תסלחו לי, התפקיד שלנו, הגולשים ברשתות החברתיות, הוא בדיוק כמו של תצפיתנית בצה"ל. לזהות מתי מישהו מהם עובר את הגבול. תירגע דרוקר, אם זיהו אותך, אתה תמיד יכול לבקש בקור רוח סיוע בקשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם