למה החלטתי לפרוש מהפריימריז בבית היהודי. בינתיים
מיוחד ל-nrg: לאחר שקיבל תרומה נכבדה וכבר אסף את החתימות הדרושות, מנחם בן, מסביר מדוע החליט להתמודד ברשימת הבית היהודי לבחירות הקרובות – ובסוף לפרוש. אולי עוד ישנה את דעתו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כל מה שנדרש ממני הוא לבוא מחר, המועד האחרון לרישום לפריימריז, לשלם בצ'ק מתוך חשבון הבנק המיוחד, שבעת אלפים שקל, אגרת השתתפות בפריימריז, ולצאת לדרך. המפגשים המועטים שהיו לי עם קהל המתפקדים בכנסים למיניהם היו רבי-קסם בעיני (וגם מפגש מיקרי אחד עם נפתלי בנט במשרדי הבית היהודי בראש העין, שעוד אספר עליו בהמשך). ואני בהחלט אוהב את זה.
אז למה לא? מקסימום אפסיד, אבל הרי מלכתחילה זו הייתה האפשרות הסבירה. אז למה לפרוש ברגע האחרון, בעיקר אחרי שזכיתי כבר בזמן מסך נדיב בשווי מאות אלפי שקלים במדדי זמן פרסום בכמה תוכניות טלוויזיה (אצל רינה מצליח ב"שש עם", ב"תכנית הבוקר של ערוץ 10 עם אור הלר ומאיה זיו-וולף וב"שי בשישי" עם שי שטרן , שתשודר ביום שישי הקרוב), וכן בכמה אזכורים נדיבים למדי באתרים וברדיו ובעיתונות.
אז למה לא? ואולי בכל זאת כן? למי שנמצא בשלב הזה כבר אין ברירה אלא להמשיך להתלבט עד הסוף, והסוף ממילא קרוב. המועד האחרון להגשת המועמדות הוא מחר, יום רביעי, בשעה 20:00 בערב. אחרי זה אפשר יהיה סופית להפסיק להתלבט, ואולי להצטער על הפרישה, אם אכן אפרוש סופית.
ועוד לפני שאסביר למה בכלל בחרתי מלכתחילה להתמודד בבית היהודי, אסביר מיד בראשי פרקים (כי אני לא משחק משחקי השהיה עם הקוראים) למה החלטתי לפרוש. אז ככה. יש לכך בערך ארבע סיבות: ראשית, החבר שנתן לי את התרומה אמנם עשה את זה בשיא הנדיבות, אבל אני יודע שנתן לי את הכסף לא מעודפיו, אלא מכספו הממשי המועט יחסית, והרי צווינו כי לעולם יהיה ממונו של חברנו חביב עלינו כממוננו. כנ"ל אגב גם הכסף המועט שיש לי (ליתר דיוק, קווי אשראי). לא משהו שאפשר באופן רגוע ושווה נפש להחליט להוציא אותו בפריימריז שעל קרן הצבי. נכון, זה נשמע עלוב לגמרי אבל זו האמת, ואני גאה במידה מסויימת בעוניי.
שנית, מלכתחילה ידעתי שאני בא אל קהל חובשי הכיפות ובאי בתי כנסת וישיבות, שאני לא בדיוק בשר מבשרם ולא ממש חלק מקהלם וממשפחתם המורחבת. אבל מתוך המגע הממשי המועט עם השטח בשבועות האחרונים הבנתי, עד כמה קהל הבית היהודי עשוי כמעט כולו מקבוצה נפלאה זו (עם כל חסרונותיה, שמייד אעמוד עליהם). כמעט אין בקהל המתפקדים הזה מישהו מקרב הקהל שאינו חובש כיפה בנוסח איילת שקד או ינון מגל.
שלישית, גם אם הייתי נימנה על קהלם הטבעי של מתפקדי הבית היהודי, הרי אני חולק עליהם באופן מהפכני ושערורייתי בעניינים רבים ומהותיים במשך שנים ארוכות, ואפילו הכרזתי על כך מייד עם ההכרזה שלי על המועמדות.
בכלל, בניגוד לכמעט כל מתפקדי הבית היהודי, אני ממש לא מקבל את סמכות הרבנות בעניינים מרכזיים, מן הנישואין עד הגיור, למרות שיש לי בוודאי כבוד רוחני לאישים מסוגם של הרב ישראל לאו. אני גם לא מקבל את תפיסת הבית היהודי בעניין חוק הלאום (לדעתי, צריך בכלל להניח בשלב זה לכל העניין המטופש והמיותר הזה) וגם לא בעניין מבקשי המקלט (שאני בעד מתן תושבות זמנית ורישיון עבודה לכל אחד מהם, על חשבון מכסות העובדים הזרים העתידיים).
אני מזכיר לכולנו בהקשר זה כי כשכתוב בתנ"ך "ואהבת את הגר" הכוונה היא לגר ממש, כלומר זר הגר בארץ אחרת, ממש כפי שהיינו אנחנו בארץ מצרים, ולא למי שהתגייר ברבנות. למעשה, התייהד ברוח רבנית מסוימת מאוד. כל זה עלול להיפך למלכודת ולמבוכה ביחסי עם הבית היהודי, בייחוד בזמן הרגיש שלפני הקלפיות.
וכן, היה גם העניין ההומואי וההומופובי, ששוב פרץ כצפוי אולי (ואני לא מנעתי) ושוב הוציא לי שם רע ומסית, ושוב תוך עיוות והכפשה ושקר. אכן אני הומופוב גאה אבל גם אוהב הומואים, אנשים מעודנים ומשכילים בחלקם הגדול, שאני בהחלט נגד רדיפה כלשהי שלהם, אזרחיים חוקיים ומותרים כמוני וכמוך, הזכאים להגנת החוק בפני כל התנכלות אליהם ללא ספק. אכן, ללא ספק.
אבל גם אנחנו זכאים להגן עלי ילדינו בפני ההתפשטות ההומוסקסואליות, הנגרמת למשל באמצעות תנועת נוער (בלתי חוקיות בעליל לדעתי) מסוג "הנוער הגאה", שאי חוקיותה נובעת מעצם הגדרתה ושמה, שהרי עיסוק במין הוא עניין אסור לנוער, על פי חוק הקטינים, וכל מהות "הגאווה" היא המיניות. אז מה פתאום "תנועת הנוער הגאה"?! השתגעתם? !
רוב הראיונות איתי עסקו בעניין זה. על פי מה שהבנתי מגוגל התעוררה סערה ברשת סביב מועמדותי, בדיוק בעניין זה. ושוב תקפו אותי יו"ר אגודת הלהטב"ים והשרה לשעבר יעל גרמן וגל אוחובסקי כמובן וכו' וכו'. וכרגיל, ציטטו אותי באופן מעוות ושיקרי כמי שאמר: "אבלום את ההומואים", אבל מה לעשות שלא אמרתי משפט גס ווולגרי מסוג זה.
מה שאמרתי הוא ש"אני מתכוון לנסות לבלום את התפשטות ההומוסקסואליות, שהגיעה לאחרונה לשיא בכל מיני גילויי פדופיליה כלפי ילדים (ממאמן הפועל פתח תקווה, ועוד אל"מ בצה"ל ועוד מ"מ בגבעתי שהטריד מינית את חייליו ששקלו במצוקתם להתאבד, כפי שסיפרה כרמלה מנשה.
האם לסדום דמינו? האם יצאנו מדעתנו לגמרי? כל מה שאמרתי בהקשר זה הוא שאני מבקש להעלות את גיל ההסכמה המינית ההומוסקסולית, מגיל 16 לגיל 21, ואני בטוח שהנאורים והאנושיים בהומואים יכולים להסכים איתי ולתמוך בי בעניין זה, למען ילדינו, למען ילדי כולנו, כדי שתינתן לילדים של כולנו עוד שהות גילית להחליט בעניין כבד זה.
אבל כמובן: התקיפו אותי בהשמצות ובנידויים מן הסוג המוכר, וברור היה לי שאני מביך בין השאר את בנט ואת הבית היהודי כולו, שאולי לא רוצה למצוא את עצמו בחזית המאבק הזה ולא זה הדגל שרצו להרים. גם אם אני חושב שאם ירצה ואם לא ירצה זוהי אחת מחזיתות המאבק ההכרחיות לבית היהודי, שאסור לו בהחלט להשלים עם תופעות כגון "תנועת הנוער הגאה". אבל לא רציתי להעיק בנוכחותי ההומופובית המושמצת על בנט.
באותה מידה יכולתי להביך את בנט והבית היהודי בעוד כמה מן העמדות הבסיסיות שלי וההשקפות שביטאתי במהלך השנים בעניין דתיים ואלוהיים למיניהם. כגון מחשבה שהייתה לי לפני עשרות שנים שעל פיה מילת הלב ברוח הפסוק "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוהיך" או "הימולו לה' והסירו עורלות לבבכם איש יהודה" יכולה להיות תחליף דתי ראוי לברית המילה.
אני מבין מזמן שטעיתי בעניין זה, אבל הרי יכלו להשמיץ אותי באוזני בנט והבית היהודי כמי ש"מתנגד לברית המילה" כביכול, ושוב הייתי מביך קשות את הבית היהודי.
אז למה בכלל הצטרפתי לבית היהודי, וביקשתי להתמודד מטעמו. כי בעיקרי העיקרים של הבית היהודי - ארץ ישראל השלמה, תורת ישראל (בפרשנות הרבה יותר רחבה וגמישה ופתוחה מזו הרבנית) ועם ישראל (במשמעות הרבה יותר נרחבת ופתוחה ממה שנותן לה היום הבית היהודי הסתגרני והרבני), אני תומך לגמרי בבנט ובית היהודי.
חסר רק יסוד מרכזי אחד בכל המשולש הקדוש הזה, כפי שאמרתי לבנט בפגישתנו הקצרה והמקרית והמקסימה במשרדי הבית היהודי: חסר אלוהי ישראל. "אבל זה הרי כלול בתורת ישראל", ענה לי בנט. "לא", אמרתי לו, "אני מכיר חובשי כיפה שלא ממש מאמינים באלוהים". אני לעומת זאת מאמין מוחלט באלוהים. כל שושנה מזכירה לי שיש אלוהים והוא ברא את הטבע האלוהי והוא מולך בכל וכמה מטומטם הדארוויניזם.
מעבר לזה, אני תומך כמובן בדרישתו הבריאה והצלולה של בנט "להפסיק לקשקש על מדינה פלסטינית". די לפלסטינים במה שכבר יש להם: אוטונומיה (בעצם, שתיים. גם בעזה). וכל מה שהם צריכים לעשות כדי לפרוח ולשגשג הוא להפסיק לנסות לרצוח בנו כל הימים.
בעניין זה בנט והבית היהודי נאמנים עלי. נתניהו ממש לא. ודיבורי השלום שלו (בנוסח "אני מוכן לעשות הרבה למען השלום אבל לא שישראל תסכים להתאבד"), כאילו היעד העיקרי הוא לא להתאבד, מפחידים אותי.
אני חושד שנתניהו כבר התחייב לחצי המלכות. אני חושש מאוד שנתניהו כבר מחויב בדיבורים בעל פה עם הממשל האמריקאי לסגת משטחים נרחבים בארץ ישראל. זו הסיבה העיקרית בעיני לבחור בבנט ובבית היהודי: לשחרר את נתניהו מהתחייבויותיו הסמויות לסגת שכבר השמיע ככל הנראה בפני הממשל האמריקאי. בנט נקי מהתחייבויות רעות מסוג זה. הוא נאמן ארץ ישראל נטו, מתוך הכרה בוטחת וצלולה ובלי התחכמויות.
לכן אצביע בהחלט בנט והבית היהודי בבחירות הקרובות, כי בלי הארץ, אין לנו כלום. וארץ לא תהיה אם נפנה התנחלויות קדושות. מצד שני, אם הבית היהודי יפעלו ברוח הסתגרות היהודית וההעלבה היהודית בנוסח חוק הלאום וכליאת מבקשי המקלט, לא נוכל להחזיק בארץ גדולה ורחבה, ונלך ונצטמק.
אנחנו צריכים להיות הבית הישראלי. מדינת הלאום שלנו היא גם מדינת הלאום של אנט חסאכיה, הערבייה-מוסלמית המקסימה והציונית שהודיעה על התמודדותו בבית היהודי ואני מאוד בעדה. כן, ישראל היא גם מדינת הלאום שלה.
אז כן, יש לי מכנה משותף גדול מאוד עם מפלגת הבית היהודי, הכי גדול: אלוהים. וכל השאר. אני שנכנסתי עם תנ"ך לבית האח הגדול ודיברתי על אלוהים בלי הפסקה; אני שגר בהתנחלות, אני שדבק בעברית, ושונא את האמריקניזציה והערביזציה שמציפות אותנו, אני שיודע שדור הכיפות הסרוגות הוא מיטב החברה הישראלית וכך גם קהל מתפקדיי הבית היהודי הטהורים והישרים.
אני, גם אני, הבית היהודי, עם כל אי ההסכמות איתם. כי אין מפלגה אחרת. כשאהיה גדול, אקים מפלגה בשם "עבריה" (במילעיל, על משקל השם "איטליה"), הפתוחה לכל אוהביה בעולם ובישראל, וקודם כל לאנט חסאכיה, הערביה הציונית הנפלאה. ממש לא ליהודים בלבד.
אם מישהו חשב בטעות להצביע עבורי בבית היהודי, שיצביע לאנט חסאכיה, אם היא לא פרשה כמוני בשלב מוקדם זה. היא אני. אגב, אם בנט בכל זאת רוצה אותי בבית היהודי, הוא מוזמן תמיד לשריין אותי באחד המקומות השמורים להחלטתו. אבל גם אני יודע: אם כך יעשה, ידיחו אותו בהפיכת חצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם