אצל פייגלין אין בוחר – יש רק אלוהים
הסוף הפוליטי של פייגלין בליכוד היה צפוי. זוהי חזרה טבעית שלו למקומו האותנטי מבחוץ למערכת - המקום למהפכנים שאינם יודעים את העולם אשר אותו הם רוצים להפוך
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ארה"ב: על בית הדין בהאג לדחות את פניית הפלסטינים
- נערכים ליום שקט: הלימודים יחלו בי-ם בשעה 10:00; בצפון השלג נערם
"בצעד אחד תהפוך ממפגין למשפיע" היו הסיסמאות בניסוחו של מוטי קרפל, תפסיקו לקטר ולהפגין, קחו אחריות ותעלו לשחק במגרש של הגדולים. תתנחלו במרכז הליכוד, בלב השדרה המסורתית והעממית ותהפכו את הערכים היהודיים המייצגים את רחשי ליבם של רבים בתנועה ובעם, לקובעי המדיניות. מהפכה אמונית. כך הם קראו לזה. היה במהלך הזה, כל מה שצריך, כדי שזו תהיה הצלחה מסחררת. אידיאולוג רהוט ואמיץ, חברה מסורתית מלאת אמונה ודרך קלה (יחסית) לצבירת כוח פוליטי ולהתקדמות במפלגת השלטון. שידוך מושלם, רק שהחתן האמוני לא האמין בכלה.
ישראל של היום דומה לטיטאניק הטובעת, כתב פייגלין במאמריו. רק קפיצה לספינה האמונית שלי, תביא את כולנו לחוף מבטחים. דין הציונות הישנה והטובה לעבור מן העולם כדי שהסדר האמוני החדש יופיע. כמו במחשבה החסידית, ראה פייגלין בביטול העולם את הדרך לתיקונו במלכות שדי. האדמו"ר מחב"ד קרא לזה "לכתחילה א'ריבער", לכתחילה מלמעלה, לדלג, לבוא אל המציאות מלמעלה למטה, בתרגום הפוליטי של משה זו הייתה הצבת המועמדות לראשות ממשלה, כאן ועכשיו. אין תהליך, אין אבולוציה, אין היסטוריה. אין באמת ליכוד.
חבל, אמרתי לו פעם, אולי אתה מוכשר לא פחות מגלעד או גדעון וייתכן שתהיה מועמד ראוי לראשות ממשלה עוד 15 שנה. תגבש את רעיונותיך, תכיר את תחומי הממשל השונים, תתחבר לאנשים, תכרות בריתות, ותביא את עצמך לעמדת מנהיגות נורמטיבית ורלוונטית שתוכל לזכות לאמון הבוחר, אבל אצל פייגלין אין באמת בוחר. יש אלוקים, 'אין עוד מלבדו'. הבחירה בשדה הפוליטי, הנראית במבט ראשון כפעולה בדרך הטבע, היא מראית עין בלבד, פייגלין אף פעם לא היה שם. הוא זלזל בשיקולים הפוליטיים ובאילוצים המערכתיים והאנושיים המובנים, לעתים היה נדמה (לא בהכרח בצדק) שהוא ממש בז להם ולמייצגים אותם.
במהלך השנים סירב פייגלין בעקשנות להתמודד לכנסת הגם שהיה בכוחו להיבחר. הדרך היחידה, כך טען, היא כיסא ראש הממשלה. עמדה צודקת לשיטתו. חסיד אמיתי לא יכול להיכנס למגרש הזה, הוא צריך לאתגר ולאיין אותו מבחוץ.
אכן, השדה הפוליטי הריאלי היה בשביל פייגלין שדה הריגה. הוא נע בחוסר קוהרנטיות בין הקוטב הריאלי על שלל אילוציו וצרכיו לקוטב האוטופי הנגדי אותו ייצג בדרך כלל ברהיטות ובחן. תנודת שיא נרשמה במערכה האחרונה בהסרת המועמדות לראשות הליכוד, בהודעה לתקשורת על הצורך בעת הזו בנאמנות לנתניהו ולליכוד, וכמה ימים אחר כך מחיקת חברי כנסת הנאמנים לדרכו הלאומית של הליכוד ביום הבחירות, דבר שחבר הליכוד הממוצע (גם ביו"ש) לא יכול היה להכיל.
המהפכות הגדולות הינן פרי תהליך היסטורי
לכן הרב קוק שהלך בדרך זו, דווקא נתן אמון בטיטאניק הציונית, יחד עם ניסיונו להניף עליה את דגל ירושלים.
הסוף הפוליטי של פייגלין בליכוד, היה צפוי. זוהי למעשה חזרה טבעית שלו למקומו האותנטי מבחוץ למערכת. המקום למהפכנים שאינם יודעים את העולם אותו הם רוצים להפוך.
האיש היקר והמיוחד הזה, שאכן השפיע ועורר השראה בקרב רבים, נפל בעצת יועציו הקרובים, שאף פעם לא הבינו עד הסוף את מקומו ודרכו. הם אלו שלחצו עליו 'להיות פרגמטי' ולרוץ לכנסת ובהתנהלותם המשונה והבלתי-אפשרית הביאו גם להוצאתו המבזה ממפלגת השלטון, ההכרזה השבוע על הקמת מפלגה חדשה היא פרק שלישי בטרגדיה הזו, של מי שלא יודעים להיות רבולוציונרים במחשבתם אבל אבולוציונרים בהתנהלותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם