הליכוד והבית היהודי במגעים לאיחוד לאחר הבחירות
ראש הממשלה והשר נפתלי בנט שוקדים על יוזמה להגיע לנשיא המדינה כרשימה משותפת, שתהיה הגדולה בכנסת. תחילת שיתוף הפעולה בין המפלגות נראה כבר בקמפיין המתואם נגד מפלגת העבודה החושף את החלקים הפחות ציוניים במפלגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ישנן שתי סיבות לחוסר הרצון של בנימין נתניהו ונפתלי בנט להתאחד: ראשית, בשתי המפלגות יש הבנה שבסופו של דבר מספר המנדטים רק יורד בעקבות מהלך כזה, כפי שקרה בעקבות האיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו. "השלם אינו גדול מסך חלקיו, ואף קטן יותר", ניסחו זאת הצדדים.
הסיבה השנייה קשורה יותר בתהליך הפנים-ליכודי, שדורש אישור של מרכז המפלגה למהלך מסוג זה. כמעט כל מועמדי הליכוד לכנסת מטעם המחוזות, שבבחירות הקודמות נדחקו לאחור בעקבות האיחוד, דאגו להבהיר למי שצריך שאין סיכוי כי יתנו את ידם לכך. "העברנו מסר לראש הממשלה שהוא יכול לשכוח מאישור של המרכז למהלך", סיפרו השבוע חלק מאותם חברי כנסת לעתיד. וכך, כששני הצדדים לא באמת נלהבים, האפשרות של מיזוג גדול בימין נגנזה.
אז מה יש לנו ביחסים בין הבית היהודי והליכוד? על הסכם אי הלוחמה בין המפלגות דובר כבר רבות, אבל שיתוף הפעולה בין נתניהו ובנט מתרחב הרבה מעבר להחלטה לא לתקוף זה את זה. הוא קיים בשני חלקים – עד הבחירות, וביום שלאחריהן. שיתוף הפעולה כיום כה הדוק וצמוד, עד כי שני המטות עובדים בתיאום ובשיתוף פעולה - כולל בקביעת מערכי קמפיין הבחירות.
כך לדוגמה הקמפיין המתואם נגד מפלגת העבודה, "המחנה הציוני" כפי שהיא מכנה את עצמה. בשעות שלאחר פרסום תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, כשהתברר מי מאייש את הרשימה, נערכו לא מעט שיחות טלפון בין בכירי שתי המפלגות. בשיחות אלה הוחלט במשותף על הקו התקיף שלהן, שחושף את החלקים הציוניים פחות במפלגתם של יצחק (בוז'י) הרצוג וציפי לבני. שיתוף הפעולה סוכם כבר גם ביחס ליום הבחירות עצמו, ברמת חלוקת הפיקוח והעבודה מול הקלפיות השונות. הציר המרכזי בהקשר הזה בנוי משני האנשים הקרובים ביותר לבנט ולנתניהו – שלום שלמה מהצד של בנט, וארי הרו מהצד של נתניהו.
אבל שיתוף הפעולה גדול בהרבה כאשר מדובר ביום שאחרי הבחירות. במקביל להבנה שאיחוד לפני הבחירות אינו רלוונטי, חלחלה ההבנה כי ביום שאחרי הבחירות הוא נדרש ביותר. על זה בדיוק מנהלים נתניהו ובנט מגעים מתקדמים: היוזמה ששוקדים עליה עכשיו בשתי המפלגות היא להגיע לביקור אצל נשיא המדינה כרשימה משותפת - חיבור של שתי הרשימות לרשימה אחת, כדי להפוך למפלגה הגדולה ביותר בכנסת, כשהכול קורה כאמור לאחר שכל מפלגה רצה בנפרד בבחירות עצמן.
בשתי המפלגות יודעים לספר כי האפשרות שמהלך כזה יגרור צעד דומה של מפלגות העבודה ומרצ כפעולת תגמול הובאה בחשבון, אך שם גם מעריכים כי חיבור של שתי מפלגות השמאל לא יסכן את גודלו של החיבור בימין.
עד כאן החלק האופטימי בליכוד, ועכשיו למבול הבעיות שהמפלגה סובלת מהן, שהחריפה בהן היא כמות הסכסוכים, הריבים וחילופי המהלומות בתוך מטה הבחירות של נתניהו. "מלחמת הכול בכול", הגדיר מישהו את מה שקורה שם. האירוניה היא שבליכוד הוחלט לקיים את הבחירות הפנימיות הרבה לפני המפלגות האחרות, כדי לאפשר למפלגה להתרכז בקמפיין בזמן שהמפלגות האחרות עסוקות בעצמן.
אך המפלגות האחרות כבר מזמן בתוך הקמפיין, ורק בליכוד עדיין לא פתרו את ענייני אבי דיכטר וציפי חוטובלי ואת סיפורי ספירת הקולות. זאת, עוד מבלי לדבר על ההחלטה המוזרה לא לערב את חברי הכנסת והשרים בקמפיין המפלגה, שגוררת ביקורת רבה.
הנה עוד דוגמה, הזויה לא פחות, שתדגים את רמת החלמאות בקמפיין הליכודניקי: מבלי ששמתם לב הספיקה כבר המפלגה להחליף את סיסמת הקמפיין לא מעט פעמים. זה החל בסיסמת המשילות שאיתה השיקו את הקמפיין, באותו ערב שבו הוצגה רשימת המפלגה בקושי שבוע היא החזיקה מעמד, עד שהבינו במפלגה שלא זו הדרך ללבו של הציבור. אז הגו שם את הסלוגן הבא – "ברגע האמת, נתניהו". עייפים ומרוצים הלכו כולם לביתם כדי לנוח קצת, רק כדי לגלות לפתע שהסלוגן הזה הוא מִחזור של הסלוגן שאהוד ברק השתמש בו לפני כמה שנים ("ברגע האמת, ברק"). עכשיו כבר יודעים לספר שם כי הסלוגן השלישי (בלי התחייבות שגם זה יהיה האחרון) יחזור למקורות של המפלגה – "ליכוד אחד גדול מול כל השמאל".
כמעט כולנו נתקלנו בקמפיין האמירות האנטי-ציוניות שאספו בבית היהודי ובליכוד נגד מועמדי מפלגת העבודה. סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי וזוהיר בהלול הם רק חלק מאנשי המחנה הציוני שחטפו על אמירות שהשמיעו בעברם ושאינן מסתדרות עם המושג "ציוני". עכשיו מתברר כי בין המסייעים באיסוף החומרים המרשיעים עומדים לא פחות מאשר חלק ממאוכזבי ציפי לבני, שעד לאחרונה שהו איתה באותה מפלגה ממש.
כזכור, למעט עמיר פרץ, שהמשיך עם לבני למפלגת העבודה, ארבעה חברי כנסת אחרים נזנחו לאנחות. לא נסגיר את השמות, אבל נאמר את זה כך – לאחר שננטשו על ידי לבני, הם לא ממש היו זקוקים שם למוטיבציה מיוחדת כדי לסייע ב"מיזם האנטי-(מחנה) ציוני".
עניין נוסף קשור במועמדי מפלגת העבודה, שאינם חשודים בעודף מסרים ציוניים: במערכת הפוליטית יודעים לספר שאת חלק מהמועמדים דואגת המפלגה להחביא מפני התקשורת, בדיוק כפי שטענו כלפי הבית היהודי בבחירות הקודמות ביחס לחלק מאנשיה ברשימה.
"מישהו יודע לספר מתי בפעם האחרונה ראו את יוסי יונה מתראיין בתקשורת?" שאלו גורמים במערכת הפוליטית שמכירים את הדינמיקה בתוך מפלגת העבודה. "מישהו ראה את זוהיר בהלול מאז שהסתיימו הבחירות במפלגת העבודה? במפלגה לא כל כך יודעים מה לעשות בתגובה לקמפיין נגדם, שפוגע להם בבטן הרכה, ולכן רואים איך מחביאים שם חלק מהפציינטים הבעייתיים שלהם".
השורות הבאות עשויות להישמע מוזר, לאור הרושם שדאג יאיר לפיד ליצור לעצמו בשנתיים האחרונות, אך ציבור הקוראים מתבקש בכל זאת לשמור על פתיחות מחשבתית. ביש עתיד רוצים את הדתיים-לאומיים אצלם.
על הקמת מטה דתי-לאומי בתוך המפלגה התבשרנו כבר מוקדם יותר השבוע בערוץ 10. מי שחשב שמדובר בגימיק תקשורתי,
"יש הרבה אנשים דתיים שמרגישים שהחרד"לים משתלטים על השיח הדתי-לאומי, וחשים ללא ייצוג", מסביר פירון בשיחה עם nrg.
עד כמה תהיה מפלגתו של לפיד מוכנה ללכת רחוק לטובת הציבור הדתי ממחיש הסיפור הבא: היו ימים, למעשה רק לפני כמה חודשים, שיאיר לפיד הצהיר פומבית כי הוא מתכוון להביא הצעת חוק שתקדם תחבורה ציבורית בשבת. כיום סגנו במפלגה, הרב פירון, מודיע כי המפלגה יורדת מהעניין הזה. "לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת", הוא מבהיר. תודו שעכשיו חלקכם מוכנים לפחות להקשיב ליש עתיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם