הימין הקיצוני באירופה – זה טוב או רע ליהודים?
התעצמות האסלאם באירופה גורמת להתחזקות מפלגות לאומניות. בקרב היהודים הדעות חלוקות: האם הימין הקיצוני ישיב את הביטחון, או ששנאת הזרים תופנה בהמשך נגדם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל כשנכנסים לפרטים מגלים מגוון רחב מאוד של מפלגות. הכללה גורפת עלולה לעשות עוול לנושא, המהווה סוגיה מרכזית וחשובה ביחסי היהודים ואירופה בשנים הקרובות. וכן, גם לבחינת יחסה של מדינת ישראל למפלגות הללו.
ככלל אצבע אפשר לומר שבמדינות מערב אירופה נוטות מפלגות הימין הקיצוני ללאומיות שמנסה לא לגלוש ללאומנות, ודאי לא גלויה, וכמובן לא אנטישמית במוצהר. במדינות שהרכיבו בעבר את מזרח אירופה, לעומת זאת, הטון השולט בימין הקיצוני צבוע בצבעים לאומניים הרבה יותר.
יוצאת הדופן היחידה בכלל זה היא יוון. יחד עם 'יוביק', מפלגת הימין הקיצוני ההונגרית, ניצבת מפלגת 'השחר הזהוב' היוונית בקצה הימני, כמעט ניאו־נאצי, של הסקאלה.
בקוטב השני נמצאות מפלגות כמו מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP), שבה לפחות כרגע אי־אפשר למצוא סממנים אנטישמיים כלל. מפלגות אלו עוסקות כיום אך ורק בהגבלת הגירה ובטיפוח לאומיות, שבאה לידי ביטוי בעיקר בניסיונות לשחרר את מדינתן מהאיחוד האירופי.
יהודי אירופה נתונים בין הפטיש לסדן. מצד אחד ניצב האסלאם, או לפחות האגף הקיצוני שלו, המאיים על חייהם. מצד שני ניצב הימין הלאומני, שאמנם מתמקד כרגע במאבקו באסלאם, אך אלפיים שנות רדיפה נוצרית לא נשכחות במהרה. הימין הקיצוני אולי אינו מאיים כרגע על חיי היהודים, אבל בהחלט מהווה סכנה לאורח חייהם.
הסיפור מסתבך עוד יותר כשחלק ממנהיגי הימין הקיצוני מצהירים השכם והערב על תמיכתם בישראל. הדבר נעשה לעתים מסיבות טקטיות, לשם הלבנתם בדעת הקהל וכדי להוכיח שאינם אנטישמים, ולעתים מסיבות אסטרטגיות ומהותיות – מאבק באסלאם הקיצוני שלפחות הם רואים כמשותף עם ישראל.
כמעט בכל מדינה באירופה פועלת תנועה או מפלגה המתויגת כימין קיצוני, ובשנים האחרונות הכוח שלהן מזנק. בהולנד זהו חירט וילדרס השנוי במחלוקת עם מפלגת החירות שלו; בשוודיה – מפלגת הדמוקרטים; בדנמרק – מפלגת העם הדני; בבלגיה פועלת 'מפלגת האינטרס הפלמי', ובנורבגיה מובילה את הימין העמוק 'מפלגת הקדמה'.
בגרמניה פועלות כמה מפלגות כאלו, אולם התנועה שממקדת בימים אלה את מרב תשומת הלב העולמית היא 'פגידה'. התנועה מארגנת באחרונה מצעדים המוניים, ומתעקשת שאין מדובר באנטישמיות או בשנאת זרים אלא ב"שימור והגנה על הזהות הנוצרית־יהודית של אירופה".
יותר מכולן מעניינת 'החזית הלאומית' בראשות מארין לה־פן בצרפת. מדובר במפלגה הגדולה ביותר בצרפת, לפחות על פי תוצאות הבחירות לפרלמנט של האיחוד האירופי שהתקיימו במאי האחרון. לה־פן ומפלגתה קיבלו 26 אחוז מקולות הבוחרים הצרפתים, בעוד שמפלגת השלטון הסוציאליסטית של הנשיא פרנסואה הולנד זכתה ל־16 אחוז בלבד, ומפלגת האופוזיציה הראשית, הימין־מרכז, מצליחה להשיג כ־20 אחוזים נוספים.
לה־פן היא עדיין בגדר חידה. אביה, ז'אן מארי לה־פן, הקים את החזית הלאומית ב־1972. סגנונו הבוטה ודעותיו הקיצוניות הציבו אותו ואת מפלגתו מחוץ לגדר הלגיטימיות בצרפת ובעולם המערבי כולו. בין השאר אמר לה־פן כי תאי הגזים היו "פרט שולי בלבד" במלחמת העולם השנייה.
בשנת 2011 פרש האב מהחיים הפוליטיים, ולנעליו נכנסה בתו מארין. מהרגע הראשון בתפקיד היא עסוקה בעיקר בניסיונות להשיל מעליה ומעל מפלגתה את הכתם הגזעני והפשיסטי שדבק בהן. מחד, התבטאויותיה כלפי יהודים אכן מתונות בהרבה. מאידך, היא לא מתנערת ממורשת האב לחלוטין. מדי פעם נשמעות מפיה אמירות המעלות שוב את החשש מהיותה אנטישמית במסווה. באפריל האחרון צוטטה לה־פן כאומרת שתמנע ארוחות כשרות בבתי ספר יהודיים. באוגוסט צוטטה שוב, הפעם כמי שמתנגדת לכך שלקהילה היהודית יהיו ארגונים משל עצמה, מאחר שלטענתה זוהי פגיעה באחדות הלאומית הצרפתית.
בזירה של הימין הקיצוני האירופי מתמצבת לה־פן במרכז הסקאלה. מפלגות לאומיות נטולות ססמנים אנטישמיים כגון UKIP הבריטית או מפלגת העם הדנית מסרבות לשתף עמה פעולה עד שיוכח שהיא ומפלגתה אינן אנטישמיות, ואילו לה־פן עצמה מסרבת לשתף פעולה עם ‘השחר הזהוב‘ ו‘יוביק‘, בטענה שמדובר במפלגות גזעניות שאין לה עמן מכנה משותף. הפיצול הזה, אגב, הוא אחד הגורמים המרכזיים שמונע מגוש הימין הקיצוני בפרלמנט האיחוד האירופי להתאחד ולהגיע להישגים משמעותיים.
מה צריכה להיות גישתם של יהודי אירופה ושל מדינת ישראל לתופעת הימין הקיצוני העולה באירופה? ד"ר עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחוקר מפלגות, טוען כי על אף ההבדלים ביניהן כדאי להיזהר מקשרים עם מפלגות ימין עמוק אלו: "השמאל האירופי מפנה בשנים האחרונות עורף לישראל, והימין מנסה למלא את הוואקום. קל לנו למצוא מכנה משותף למשל עם לה־פן וחירט וילדרס בהולנד. אבל אנחנו עושים לעצמנו הנחות. עמוק בפנים, חלק מהמפלגות הללו לא הפסיקו להיות אנטישמיות ולא התחילו להיות אוהבי ישראל. אסור להיות נאיביים.
"במקום להשקיע משאבים הסברתיים בשמאל המתון ולשכנע את הקליינטים הקשים והחשובים באמת, אנחנו הולכים לימין הקיצוני שהוא עדיין גורם שולי בפוליטיקה האירופית. המשימה היא להחזיר את התמיכה הענקית שהייתה לנו בעבר בקרב הסוציאליסטים ומפלגות מתונות גדולות באירופה".
עם המפלגה הצרפתית הגדולה באיחוד האירופי אפשר עדיין לקרוא למארין לה־פן גורם שולי?
"לה־פן לא מייצגת את הערכים הליברליים של הצרפתי הממוצע. לכן היא הייתה, עודנה ותישאר גורם שוליים. לגבי הצלחתה בבחירות לפרלמנט האירופי - ההשפעה האמיתית היא בפרלמנט הצרפתי, ובו יש לה שני מושבים מתוך 577. פחות מחצי אחוז מכלל המושבים. בנוסף, הבחירות לפרלמנט האירופי מעניינות הרבה פחות את הבוחר הצרפתי, מה שנותן לקבוצות מיליטנטיות הזדמנות להראות את כוחן מול הרוב הדומם שלא טורח להצביע. זה לא המצב בבחירות לנשיאות המדינה. יכול להיות שיתברר שטעיתי, אבל לפי ניסיון העבר כוחה העולה כרגע של לה־פן ומפלגתה לא מהווה בהכרח סימן לבאות".
ישנן מפלגות ימין המתויגות כקיצוניות שאיתן אתה רואה אפשרות גדולה יותר לשיתוף פעולה?
"חלק מהמפלגות הללו עשו שינוי וחוצות לכיוון המרכז. אני יכול לראות למשל את 'השוודים הדמוקרטים', המפלגה השלישית בגודלה במדינה, משתפת פעולה עם יהודי העיר מאלמו שסובלים מהתנכלויות ומהשתלטות מוסלמית על המרחב הציבורי. יש מדינות שבהן שיתוף פעולה כזה יהיה בגדר הסביר".
הרב מנחם מרגולין הוא ראש איגוד הארגונים היהודיים באיחוד האירופי ומנכ"ל ארגון מרכז רבני אירופה. בריאיון ל-nrg הוא נשמע חד־משמעי בסוגיית שיתוף הפעולה של יהודי היבשת עם גורמי ימין קיצוני: "כל מפלגה שמבוססת על שנאה היא לא דבר טוב, והיהודים מנסים להתרחק משיתוף פעולה עם דבר כזה. הימין הקיצוני מעורב במאבקים נגד ברית מילה ושחיטה כשרה שמכוונים בעיקר נגד המוסלמים, אבל הם פוגעים בראש ובראשונה, ובצורה חריפה, ביהודים. הבעיה שלנו היא לא עם המהגרים ולא עם מבקשי המקלט, אלא עם הטרור; מטרתנו העיקרית היא לוודא שהממשלות באירופה נלחמות בטרור ובאנטישמיות.
"הימין הקיצוני מנסה לומר לעולם שהאסלאם הוא הבעיה הכי גדולה ביבשת. בואו נזכור שאירופה משמשת זה יותר מאלפיים שנה בירת האנטישמיות העולמית, עוד הרבה לפני שהאסלאם הגיע לאירופה. לכן, לחפש נקודה קטנה משותפת לנו ולהם זה לא נכון.
"לימין הקיצוני אין אפשרות להוביל מהלכים כי הוא לא שותף לקואליציות ומהווה מיעוט. אמנם מיעוט שגדל, אבל עדיין מוקצה מחמת מיאוס. לכן, לא נכון אסטרטגית להצטרף אליו. הצטרפות כזו תביא יותר נזק מתועלת".
מה עמדתכם לגבי גורמים ישראליים ויהודיים שכן יוצרים קשרים ובריתות עם המפלגות הללו?
"אחד הדברים היפים בעם שלנו הוא שיש בו הרבה דעות. אלה שחושבים שצריך לשמור על צינורות פתוחים לעתיד עם אותם גורמים - שיערב להם. אנחנו לוקחים בחשבון בכל מקום את עמדת הקהילה היהודית המקומית, אך כללית העמדה שלנו מנוגדת לקשרים שכאלה".
דברים שונים לחלוטין משמיע שניאור זלמן אודז, מנהל סניף תומכי ישראל במפלגת הימין השמרנית UKIP בבריטניה. בבחירות האחרונות כמעט הצליח אודז להיבחר מטעמה לפרלמנט האירופי. נכון שמדובר במפלגה שהיא סמן שמאלי בתנועות הימין הקיצוני באירופה, אולם עדיין מדובר בימין עמוק, ובעבור יהודי בריטניה נחשב אודז חריג.
אודז מספר כי מעברו ל־UKIP הרים הרבה גבות בקרב משפחתו וחבריו היהודים. "הם לא מצליחים להבין איך זה קרה", הוא אומר, "אבל אני מסביר, ולאט לאט יש יותר הבנה. גם לי עצמי לקח שנה וחצי עד שהצטרפתי ל־UKIP כי היו לי הרבה שאלות, בין השאר לגבי אפשרות קיומם של אלמנטים גזעניים במפלגה. היום אני יכול לומר חד־משמעית שאין כאלה וגם לא יהיו בעתיד. אם היה לי ספק, ולו הקל ביותר, לא הייתי שם".
הוא מתאר שינוי שחל בקרב יהודי הממלכה ביחס ל־UKIP: "המשפט הראשון שנאמר לי הוא ‘איך אתה במפלגה הזו‘, והשני הוא ‘אל תגלה לאף אחד, אבל גם אני מצביע לכם‘. היהודים מבינים שהמצב באירופה לא יכול להימשך. אנחנו לא נגד אירופה, אלא נגד האיחוד האירופי".
ובכל זאת, יהודי בכיר במפלגת ימין קיצוני אירופית. אתה לא מרגיש כמי שרוכב על גבו של נמר?
"קיים חשש, ואני חושב על זה באופן יומיומי, אבל שוב - האיום הכי גדול על הקהילה היהודית ועל אנגליה בכלל מגיע היום מהשמאל הקיצוני. לא שהשמאל אנטישמי יותר מהימין הקיצוני, אבל הוא חלק מהשלטון. מחסור באמונה פנימית ובצדקת הדרך מוביל את אירופה למקום שבו אנחנו, כאנגלים, איננו רוצים להיות שותפים לו".
ומה הפתרון של UKIP לבעיות שאיתן מתמודדת אירופה?
"אנחנו מעוניינים ליצור מערכת חדשה ומצומצמת יותר של הגירה. לקיים שקיפות במערכת, ושהאנשים המהגרים לכאן יתחייבו לשמור על ערכים ואלמנטים דמוקרטיים. ברגע שתהיה מערכת כזו, אנחנו משוכנעים שזה יוריד את המתח בין הקהילות השונות".
ומה באשר ליחסה של מדינת ישראל למפלגות ימין אירופיות? ישראל הרשמית מנסה בדרך כלל ללכת בעקבות הקהילות היהודיות, ולא ליצור קשרים עם גורמים שיהודי המקום מתרחקים מהם. גורמים חוץ־ממשלתיים המזוהים עם הימין, כמו גופים העוסקים בהתיישבות ביהודה ושומרון, מקיימים קשרים ענפים עם גורמי ימין באירופה ומנסים לגייסם למטרות שמירה על ארץ ישראל השלמה. לא מדובר במפלגות הקיצוניות ביותר, ובכל זאת מדובר בתנועות ימין שנויות במחלוקת, שלפחות בעיני רבים מרחף מעליהן סימן שאלה אנטישמי.
מתן אשר הוא מתמחה ב'מרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה' וחוקר אנטישמיות. יחד עם וילהלם רוט שמכהן כמנכ"ל, הקים אשר את 'המרכז לקידום יחסי ישראל־אירופה', שיוצר קשרים עם גורמים שמדינת ישראל הרשמית אינה פונה אליהם, בעיקר מהימין. לטענתו, הדבר נעשה כדי "לא לוותר על היבשת".
"ישנם כאלה שמכניסים לאותו סלט את ה־NPD מגרמניה, שהיא ממש ניאו־נאצית, ואת UKIP הבריטית", אומר אשר. "יו"ר UKIP, למשל, קורא כבר זמן רב להסרת המימון מאונר"א, בטענה שהארגון פועל נגד ישראל. צריך להיזהר מלהדביק לכל מי שנושא דגל לאומיות את חטא הלאומנות.
"השמאל באירופה משתף פעולה עם המוסלמים באופן מוחלט; להמשיך לתמוך במפלגה הסוציאליסטית בצרפת בתקווה שייצא מזה משהו – זה לדפוק את הראש בקיר. אנחנו לא מקיימים קשרים עם מפלגתה של לה־פן. יש לה עוד מה להוכיח, אבל היא הדיחה אלפי פעילים מהמפלגה בגלל אנטישמיות, ולכן אסור לשלול על הסף ובכל תנאי שיתוף פעולה איתה. לה־פן צריכה להמשיך את תהליך ניקוי האורוות ולהתנער לגמרי מאביה, ולטעמנו היא בדרך לשם. אנחנו נמצאים בקשר עם הדמוקרטים השוודים, עם UKIP ועם מפלגת החירות האוסטרית".
ומה לגבי תנועות חדשות כמו 'פגידה' הגרמנית?
"בפגידה מצביעים על הקשר היהודי־נוצרי ומדגישים אותו. אנשיה מאוכזבים, ובצדק, מהמדיניות של אירופה וגרמניה כלפי המהגרים.
וכל תומכי 'פגידה' קראו את המניפסט ודוגלים בו?
"לא, אבל זה חלק מהמציאות. כמו שבאצטדיון כדורגל תמיד יהיו מי שמקללים מיעוטים. האם זה מעיד על כוונת הקבוצה וכלל האוהדים? הקנצלרית מרקל אמנם נגד השתתפות בהפגנות 'פגידה', אבל יש בכירים גרמנים שמבינים את התנועה. מוזר לי לראות יהודים ומוסלמים מפגינים יחד נגד תנועות שמתנגדות לאסלאם הקיצוני. אם כבר, תהיה ניטרלי. בטח לא להשמיץ מבלי לדעת את מהות התנועה. מה שבטוח, שום דבר טוב לא ייצא מהמשך שיתוף הפעולה עם השמאל באירופה. יש קשר בין השמאל האירופי לאסלאם הקיצוני, וצריך למצוא דרכים אחרות להגיע לציבור האירופי. זה מה שאנחנו מנסים לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם