אירופה נלחמת באסלאם על-ידי החוק – זה עובד?
הפיגועים בפריז גרמו לרבים ביבשת לפתוח את עיניהם בכל הנוגע לאסלאם הקיצוני ולהכיר בכישלון הגישה הרב-תרבותית. אך האם אירופה תדע לתרגם את ההתפכחות גם למישור החקיקתי
עוד כותרות ב-nrg:
• בחירות 2015: ליברמן יירד מבמת ההיסטוריה?
• הכסף לא הועבר: שיקום רצועת עזה ייעצר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפיגועים בפריז בחודש האחרון, במערכת המגזין הסאטירי 'שרלי הבדו' ובמרכול 'היפר כשר', העלו לסדר היום הציבורי את יכולתן של מדינות אירופה להתמודד עם ההגירה המוסלמית ההולכת ומשנה את פניה של היבשת. 56 מיליון מוסלמים חיים כיום באירופה, המהווים 7.6 אחוזים מתוך אוכלוסייה כוללת של 730 מיליון תושבים. על תהליכי האסלאמיזציה של היבשת נכתב לא מעט. אנו החלטנו לבחון הפעם את הליכי החקיקה שננקטו בכל אחת מהמדינות במטרה להתמודד עם ההגירה המוסלמית. זהו מסע בעקבות מדינות מערב אירופה, שהתפיסה הרב-תרבותית מתחילה לטפוח על פניהן.
הבורקה נאסרה בנימוק של שמירה על כבוד האישה, אבל השיח הציבורי מתחמק מלהפנות אצבע מאשימה כלפי ההגירה המוסלמית
"אני שמחה עם דרך הלבוש שלי. אני לא פוגעת באף אחד ולא מתכוונת להתסיס את האווירה. אני לא מבקרת אנשים וגם לא ראויה לצל"ש. אני רק רוצה שכולם ירגישו טוב עם עצמם, כולל אלו שמעליבים אותי. אני סולחת להם. בקוראן כתוב לסלוח ולשכוח".
"יש לי חיים מלאים ומספקים. אני חיה את חיי בדיוק כמו כל אחד אחר. יש לי מקום לחיות בו, יש לי ילדים, יש לי בעל, אני משלמת שכר דירה, אני משלמת מסים".
"אומרים שבגלל שאני לובשת ניקאב אני נתונה תחת דיכוי. אבל אני לא נשואה, כך שאף אחד לא יכול לומר שבעלי הכריח אותי ללבוש את זה. אני עושה את זה כי זה גורם לי להרגיש טוב. לא מופעל עליי שום לחץ".
בסרט תיעודי צרפתי משנת 2010 מופיעות בזו אחר זו נשים המגוללות מונולוגים על חייהן. פניהן מכוסות בבורקה שחורה, עיניהן לעתים מוסתרות ולעתים מציצות מתוך חרך צר בבד. כולן מבקשות להעביר מסר: "טוב לנו מאחורי הבורקה, הניחו לנו לנפשנו".
ואכן, השיח הציבורי הבולט ביותר בצרפת בשנים האחרונות היה בנושא הבורקה. על אף המחאות שהציפו את המדינה, באפריל 2011 נכנס לתוקפו חוק האוסר על לבישת בורקה במרחב הציבורי. בחוק נקבע כי מי שתלך במקום ציבורי כשהיא לבושה בבורקה תיקנס ב-150 אירו, ובמקרה שבו הבעל חייב את אשתו ללבוש את הבורקה, הקנס שיושת עליו עשוי להגיע ל-30 אלף אירו.
אפשר לעלות השערות שונות לגבי המניעים לחקיקת החוק, אולם לפחות מעל פני השטח הודגשה השמירה על כבודן וחרותן של הנשים. נשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי, כינה את הבורקה "סמל לשעבוד". במושב מיוחד בהשתתפות מול שני בתי הפרלמנט הצרפתי, אמר סרקוזי כי "במדינה שלנו איננו מסכימים שנשים יהיו כלואות מאחורי מסך, מנותקות מהחברה ומשוללות כל זהות".
"באופן כללי, בצרפת לא מדברים על המצב במפורש, כך שיש מעט מאוד חקיקה נגד המוסלמים", מסביר עו"ד יונה שרקי, דוקטורנט למשפט בינלאומי ששהה כשליח בצרפת בשנים האחרונות. "אם מעיינים בלשון החוק רואים שגם החקיקה נגד הבורקה היא חקיקה נגד כיסוי פנים, שאוסרת לכסות את הפנים במרחב הציבורי מכל מניע שהוא - דתי או לא. כולם יודעים שזה מכוון למוסלמים, אבל לא אומרים את זה. היחידים שמתחילים לפתוח את הפה הם אקדמאים, וגם זה רק בחצאי מילים. הם כותבים מאמרים על 'ההגירה שהשתלבותה נכשלה' אבל לא מדברים על האסלאם. הם אומרים שההגירה הזו מגיעה ממדינות 'מסוימות' ומפרטים את שמותיהן של מדינות מוסלמיות, טוענים שההגירה בעייתית 'מבחינה תרבותית', ולא מדברים על האספקט הדתי של ההגירה. אין כמעט שיח ציבורי, לכן גם אין כמעט מה לחפש ברמה החקיקתית בצרפת".
עם זאת, שרקי מזכיר את סעיף 'כיבוד התרבות המקומית' שכל מהגר חייב לקבל על עצמו עם הגירתו לצרפת, בדומה למדינות אחרות באירופה. "כשמהגר מגיע לצרפת הוא נדרש לחתום על חוזה היטמעות", הוא אומר. "משרד הפנים מנפיק לכל מהגר חוזה שבו מפורטות החובות המוטלות עליו והחובות המוטלות על המדינה. המדינה מתחייבת לספק למהגר שיעורי לשון והיסטוריה, סיוע במציאת עבודה וכדומה, והמהגר מצדו מתחייב ללמוד את הלשון ולכבד את התרבות המקומית. בכל מקום שבו יש קונפליקט בין התרבות שלו לתרבות המקומית, הוא מתחייב שהתרבות שלו תיסוג בפני התרבות המקומית".
אולם בפועל, אומר שרקי, אין בצרפת מדיניות אכיפה של החוזה הזה. "הסנקציה היחידה היא אי-מתן אשרת עבודה ארוכת טווח. אבל אחרי שמהגר נמצא כמה שנים בצרפת והוא מקבל תעודת אזרחות, אין לו צורך באשרת עבודה ואין כבר שום סנקציה שיכולה להיות מוטלת עליו".
"הבעיה היא שגם כאשר קיימים כלים משמעתיים וחוקיים לא תמיד מיישמים אותם", מוסיף ד"ר אפרים הררה, חוקר אסלאם ומחבר הספר 'ג'יהאד - בין הלכה למעשה'. הררה מציג דוגמאות מהימים האחרונים: "בתי הספר בצרפת קיבלו הנחיה לשוחח עם התלמידים על הטבח ב'שרלי הבדו' וב'היפר כשר'. היו הרבה בתי ספר שבהם התלמידים התנגדו לשיח הזה. היו שלא הגיעו לבית ספר, והיו כאלה שאמרו ש'הגיע להם', למי שפגעו בכבוד הנביא. מנהל בית ספר תהה בפני שר החינוך כיצד הוא אמור להפעיל יד קשה מול המתנגדים לשיח, אם מחצית מהכיתה נוקטת בעמדה כזו. אפשר היה להעניש את התלמידים הללו, אבל זה לא נעשה.
"בשבוע האחרון רצו בתי הקולנוע בצרפת להקרין שני סרטים: אחד על מוסלמי שמתנצר ואחר שמבקר את הג'יהאד. במקום להגיד 'יש חופש ביטוי במדינה ומי שיפריע נטיל עליו סנקציות', המשטרה הצרפתית המליצה לאולמות להימנע מההקרנה. מסתבר שהאיום וההפחדה עובדים".
חקיקה מקומית אוסרת על קיומה של "משטרת שריעה" ומחייבת גם את המטיפים במסגדים לדבר גרמנית. אכיפה זה כבר סיפור אחר.
דיוקנה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כשלראשה בורקה, התנוסס בהפגנות בחודש האחרון בגרמניה. היו אלה הפגנות של תנועת 'פגידה' – "אירופים פטריוטים נגד אסלאמיזציה של המערב", שכוחה בגרמניה עולה בהתמדה. מרקל בתגובה כינתה את ההפגנות הללו גזעניות, והודיעה כי "האסלאם שייך לגרמניה". מרקל ביקשה
לזכות לתמיכה בקרב המוסלמים, המונים חמישה אחוזים מתושבי המדינה.
"גרמניה היא מדינה פדרלית, כמו ארצות הברית", מסביר וילהלם רוט, מנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה ויועץ אסטרטגי המחלק את זמנו בין ישראל לגרמניה. "יש בה 16 מדינות שונות בעלות חופש חקיקתי. ברמה הפדרלית לא קיימים חוקים שעוסקים בעניין המוסלמים. זוהי אחת הטענות הקשות של 'פגידה' בהפגנותיה ההמוניות מול הממשל של מרקל. הם חשים שהימין לא ממש שולט ואין מענה אמיתי לסוגיית ההגירה". עם זאת, בין המדינות השונות המרכיבות את גרמניה ישנן מדינות שבהן ניתן למצוא חקיקה המנסה להתמודד מול תרבות האסלאם.
שופט מחוזי בעיר קלן אסר לקיים ברית מילה. נגד האיסור התחוללה מחאה גדולה, ובסופו של דבר הוא נפסל על ידי בית המשפט העליון של גרמניה. "הניסוח הראשוני של החוק אסר ברית מילה מעל גיל 13", אומר רוט. "אולם אז הבינו שאי-אפשר להתמקד במיעוט אחד והחליטו לאסור על ברית מילה בכל גיל. כלומר, במקור החוק נועד נגד המוסלמים".
במדינת הנובר ישנו חוק האוסר על קיומה של "משטרת שריעה" - כנופיות מוסלמיות האוכפות את חוקי השריעה המוסלמית על תושבי השכונה. "מדובר בשכונות עוני שברובן גרים מהגרים מוסלמים", אומר רוט. "ומשטרת השריעה קובעת שבאותו אזור לא חלים חוקי המדינה. לדוגמה, אם אנשים יישבו על ספסל בשכונה כזו ויפתחו בירה או ויסקי, הם יחטפו מכות או יגורשו מהשכונה על ידי הכנופיות המוסלמיות. התופעה הזו קיימת בעוד מדינות באיחוד האירופי, והיא נאסרה במדינות נוספות". עם זאת, רוט סבור ש"לא תהיה לזה השפעה פרקטית ברחוב, כי המשטרה לא יכולה לעצור אותם. זוהי למעשה מלחמת אזרחים פנימית של האסלאם שמתחוללת על אדמת אירופה".
במדינת בוואריה קיים חוק המחייב את מי שנוטל חלק בחיים הציבוריים להשתמש בגרמנית כשפה העיקרית. הוא חל על כל מי שמשרת במשרה ציבורית, החל מפקיד בעירייה ועד אימאם במסגד. "מטיף שהולך לתפילות יום שישי, ומדבר על משהו שקשור באסלאם, חייב לעשות זאת בגרמנית", מסביר רוט. "הרציונל של הבווארים הוא להיטיב עם המהגרים. הם אומרים: 'אם המהגרים לא יידעו את השפה הם לא יוכלו לעבוד, אם הם לא יוכלו לעבוד הם ייכנסו למסלול העוני, אם הם יחיו בעוני תיווצר פשיעה, הפשיעה תידרדר לאלימות, ומכיוון שאנחנו לא רוצים אלימות צריך לעצור את זה בבסיס'. בפועל אין אכיפה של החוק. אולי הוא חל בפרלמנט המקומי, אבל במסגדים לא אוכפים את זה. מקסימום נותנים להם דו"ח והם לא משלמים אותו".
לצד רגישות גבוהה לצווי התקינות הפוליטית, הפער בין השפיטה המוסלמית הפרטית לחוק הבריטי מעורר דיון ציבורי.
גם בבריטניה, בדומה לגרמניה, יש עלייה של מפלגות הימין. "העלייה של UKIP, מפלגת הימין שצפויה לתפוס נתח גדול מהקולות בבחירות הקרובות, נעוצה כמעט לחלוטין בחשש מההגירה, הן ממזרח אירופה והן ממדינות אסלאמיות", אומרת מרים שביב, עיתונאית יהודית בריטית.
"מסיתים מרכזיים נעצרו וגורשו; פיגועי טרור רבים סוכלו, מה שמעיד על מעקב אחרי טרוריסטים פוטנציאליים; ובסתיו האחרון הייתה פשיטה על כמה בתי ספר חילונים בברמינגהם, שנמצאו בהם אנשי דת מוסלמים שניסו להחדיר לתלמידים ערכים אסלאמיים", היא אומרת. "הבעיה היא שבמטרה לשמר את היחסים העדינים עם האוכלוסייה המוסלמית, הממשלה עדיין מפחדת לקרוא בפומבי לזה 'אסלאמיזם' ולכנות את האסלאם הרדיקלי 'בעיה'. אפילו כאשר הם מחליטים להתמודד עם הבעיה, הם מתעקשים שמדובר בבעיה פלילית ולא בבעיה דתית".
נדמה שהתקינות הפוליטית היא נושא מדובר עתה באירופה בכלל ובבריטניה בפרט. כמה ימים לאחר הפיגועים בצרפת התראיינה קריקטוריסטית צרפתית לערוץ החדשות הבריטי 'סקיי ניוז'. "אני מאוד עצובה שהעיתונאים הבריטים לא תומכים בנו, הם בוגדים במהות מקצוע העיתונות", אמרה הקריקטוריסטית וביקשה להציג את שער גיליונו האחרון של 'שרלי הבדו', שבו נראה דיוקנו המאויר של מוחמד מזיל דמעה. בשלב זה המצלמה הוסטה, השידור נקטע, המגישה הודיעה בתקיפות כי התקבלה החלטת עורכים שלא להראות את הקריקטורה בשידור והתנצלה בפני כל מי שנעלב מהתקרית.
בנוסף נודע כי הוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד הורתה להסיר מספרי הילדים שבהוצאתה כל ציור ואזכור של בשר חזיר או חזיר, כדי שלא לפגוע ברגשות "היהודים והמוסלמים", כלשונם. זאת אף שמועצת המנהיגות היהודית בבריטניה מיהרה להודיע שההלכה היהודית אוסרת על אכילת בשר חזיר, אך לא על הזכרת המילה או ציור של בעל החיים. במאמר מטעם ההוצאה שפורסם ב'גרדיאן' הבריטי נכתב שמדובר ב"ניהול רגישויות תרבותיות" שנועד להבטיח ש"הילדים יישארו ממוקדים אך ורק בתהליך הלמידה".
עם זאת נדמה שברמת החקיקה יש כעת התעוררות בבריטניה בכל הנוגע להתמודדות עם האסלאם הקיצוני. דוד אומן, כתב ומרצה לענייני המזרח התיכון והאסלאם הרדיקלי, מספר על דיון ציבורי המתנהל בממלכה ובמדינות נוספות, שבמרכזו עומדת שלילת אזרחות ממי שנוסע למזרח התיכון כדי להצטרף לדאעש.
אך נראה כי הדיון המרכזי בבריטניה מתנהל בנוגע לסמכותם של בתי הדין המוסלמים הפועלים לפי השריעה, ההלכה המוסלמית. בבריטניה פועלים בין 80 ל-100 בתי דין שרעיים ("לפעמים זה משהו בלתי רשמי, מישהו מגיע עם איזה טרנזיט ושם הטריבונל שלו", מתאר אומן). בתי הדין פועלים במתכונת של בוררות, אולם הפער בין החוק הבריטי לחוק הבלתי שוויוני של השריעה, בעיקר ביחס לאפליית נשים והומוסקסואלים, יוצר קונפליקטים רבים.
"יש הצעת חוק שהועלתה בבית הלורדים בתחילת 2014", מציין אומן, "האוסרת על הטריבונלים השרעיים לקיים בוררות בדיני משפחה כגון גירושין וענייני משמורת, או בדין הפלילי כגון אלימות במשפחה. החוק אמור לבטל כל פסיקה של טריבונל המפלה נשים, ואף להקל על בית משפט אזרחי לבטל את הסכמת הצדדים לגישור או בוררות, אם הושגה תחת לחץ. הפסיקות בבתי הדין השרעיים נוגדות לעתים את החוק הבריטי. הצעת החוק הזו רוצה לבטל את המצב הזה של מערכת משפט מקבילה, סמי-חוקית".
ד"ר אפרים הררה מוסיף שבארגון Society Law המאגד את עורכי הדין בבריטניה, ניסו לאחרונה להנחות את עורכי הדין לתת מקום בעבודתם לחוקי השריעה. "הארגון הזה מייעץ לפרלמנט ולגופים שונים, ויש תוקף מסוים להחלטות שלו", הוא מסביר. "בשנה שעברה הוציא הארגון הנחיות לעורכי הדין באנגליה כיצד לפעול במקרים שמעורבים בהם מוסלמים מתוך התחשבות בשריעה. זה עורר התנגדות בעיקר מצד ארגוני הנשים, שהמשפט האסלאמי מפלה אותן בדיני ירושה ובדיני אישות. לפי האסלאם מותר להכות אישה כשהיא 'לא מתנהגת יפה'. אחת מההתנהגויות הללו היא אישה שלא מוכנה לקיים יחסי מין עם בעלה. לא בדיוק תואם את התפיסות של המערב המודרני".
"בסוף נובמבר האחרון חזר בו הארגון מהנחיות הללו, כך שהדבר לא יצא לפועל, אבל עדיין אנחנו רואים את העמדות של הציבור", מוסיף הררה. "לפי סקר שנערך בבריטניה באמצע שנות האלפיים, 40 אחוזים מהמוסלמים רוצים שהשריעה תשלוט באזורים שיש בהם רוב מוסלמי".
גם אם מרבית האוכלוסייה הבריטית הוותיקה מתנגדת להחלת חוקי השריעה, לעתים אינטרסים כלכליים הם המניעים את המערכת. "למרות כל ההצהרות של קמרון על הבעייתיות של הרב-תרבותיות, הוא מוביל כעת מאמץ להפוך את בריטניה למרכז בנקאות אסלאמית על פי השריעה", אומר אומן. "זה שוק של מאות מיליארדים.
הבעיה היא שהשריעה היא דוקטרינה כוללת לכל האספקטים של חיי אדם: יחסי אישות, יחסים עם דתות אחרות, כלכלה, אוכל – אם אתה מכניס אספקט אחד זה נותן לגיטימציה לשאר האספקטים. הבעיה השנייה היא שכאשר לוקחים כסף או קרן שלא הייתה אסלאמית ורוצים להפוך אותה לקרן שריעה צריך לתת אחוז מסוים לצדקה כדי 'להכשיר' אותה. במקרים רבים התרומות הללו הולכים לארגוני טרור כמו חמאס".
החל מאיסור לבישת רעלות ועד איסור על בניית צריחים – במדינה מתמודדים עם האסלאמיזציה בכל הכוח.
על רקע מוזיקה פסטורלית המתנגנת ברקע ותמונות נוף של הרים מושלגים, עיירות ציוריות, יערות ואגמים, נשמע קולו העמוק של קריין במבטא בריטי המבשר על המהפכה האסלאמית.
"אתם יכולים לאסור את צריחי המסגדים שלנו, לאסור את הרעלות וכיסויי הראש, ואפילו את קיומן של הוועידות שלנו", הוא מכריז. "אתם יכולים לכנות את הדת שלנו אלימה, נחותה, ולטעון שאינה שייכת לשווייץ, אבל עליכם לדעת שאנחנו כאן, חלק מהמציאות הזו". בסרט נראים רעולי פנים מניפים את דגל דאעש. המנגינה הפסטורלית ממשיכה להתנגן והקריין שב ומזהיר: "לא נזוז מכאן. תצפו לנו בכל רגע, בכל מקום".
מה שעורר כנראה את זעמם של הצעירים המוסלמים שהפיקו את הסרט הוא האיסור על קיום הוועידה המוסלמית הגדולה שהייתה אמורה להיערך בסוף נובמבר האחרון. אבל הקונפליקט עם האוכלוסייה המוסלמית המהווה כשישה אחוזים מאוכלוסיית המדינה, היה קיים גם קודם לכן. בשנים האחרונות יש גל של חקיקה שוויצרית המופנית לכאורה נגד האסלאם. החקיקה הבולטת בנושא הייתה ב-2009, בעקבות משאל עם שבו קבעו המצביעים כי תיאסר בניית צריחי מסגדים בשטחי המדינה.
מאז נחקקו חוקים נוספים. בחלק מהקנטונים בשוויץ נאסרה לבישת רעלות המכסות את הפנים (ניקאב), ובשנה שעברה דחה בית המשפט העליון בשווייץ את עתירתה של נערה מוסלמית שביקשה פטור משיעורי שחייה מכיוון שהמדריך היה זכר. שווייץ נחשבת למחוקקת תקיפה מול האסלאם, ויש המייחסים זאת לתרבות השווייצרית הפרקטית והישירה, שאינה עוסקת בעניינים כגון תקינות פוליטית או הכלה תרבותית.
הממשלה מבקשת לקדם שינויים חקיקתיים שישפרו את ההתמודדות נגד איומי הטרור.
בשבוע שעבר נערך בבלגיה מבצע ארצי נגד פעילי ג'יהאד, שבמהלכו נהרגו שני פעילי טרור ונעצרו חשודים רבים. "מתוך ארבע רמות סיכון, כרגע אנחנו ברמת סיכון 3", מספר רפאל ורנר, יושב ראש ארגון הגג של הארגונים היהודיים בצפון בלגיה. "הייתה שאלה חוקית האם ניתן להציב צבא ברחובות בתפקידים משטרתיים.
בעקבות רמת הסיכון הגבוהה הוחלט לבסוף שניתן לעשות זאת גם מבלי לשנות את החוק, וכעת יש חיילים ברחובות"."בעקבות האירועים האחרונים החליטה הממשלה על כמה מהלכים שכדי ליישמם יהיה צורך בשינוי חקיקתי", אומר ורנר. "החליטו לשנות את הגדרת ה'טרוריסט' כך שכל מי שהולך להילחם במדינה זרה ייחשב טרוריסט. מדברים גם על שלילת האזרחות הבלגית ממי שנסע להילחם בסוריה. אחרי מה שקרה בפריז ובבריסל יש הסכמה על-מפלגתית בנושאים הללו, וגם מפלגות האופוזיציה מוכנות לשתף פעולה עם הממשלה".
"בעבר היו החלטות בית משפט שאסרו על עובד מדינה ללכת עם כאפיה או עם סממנים דתיים כאשר הוא ממלא תפקיד ציבורי", מספר ורנר. "בחוק נאסר גם ללכת ברחוב עם כיסוי פנים. אמנם לא רואים הרבה נשים שהולכות כך, אבל ברגע שהמשטרה ניסתה לעצור מישהי שלבשה כיסוי כזה החלו מהומות".
ורנר מעיד גם על מגמת הקשחה בכל הנוגע לאיחוד משפחות. "ההגירה לבלגיה החלה בשנות ה-60, כשאנשים הגיעו לעבוד פה במכרות. בהמשך היו כל מיני חוקים שלפיהם כל אחד שגר פה, אפילו דור שני, יכול להביא את אבא שלו, את אחותו, את הכלה שלו. עכשיו יש החמרה בחוקים. כך למשל התקבל לפני שנה וחצי חוק שלפיו לא ניתן להביא כלה מחו"ל מתחת לגיל 21. היא לא תקבל אישור ישיבה במדינה. אגב, החוק הזה פוגע גם ביהודים בלגים שרוצים להינשא לבני זוג מארצות אחרות לפני גיל 21". לפני מספר חודשים עלתה בבלגיה ממשלה חדשה, ימנית יותר בעמדותיה. לדברי ורנר, חלק מהסיבה לכך נעוצה ברצון להחמיר את החקיקה נגד ההגירה, אם כי לא מדובר בסיבה היחידה.
ויש גם מדינות שלא הוזכרו בסקירה זו. בדנמרק התקבל חוק הקובע כי אדם שאינו אזרח דני הנישא לאזרח המדינה יוכל להתגורר בדנמרק רק מגיל 24,
התחלנו את מסענו בצרפת ובה גם נסיים. מילותיו של ראש הממשלה ואלס לאחר הפיגוע, שלפיהן צרפת מצויה במלחמה נגד הטרור ולא נגד האסלאם, התנוססו בכותרות העיתונים ברחבי העולם. בהקשר זה מבקש ד"ר הררה להדגיש: "השייח' המצרי יוסף אל- קרדאווי הוא הפוסק הגדול של העולם הסוני היום. עשרות מיליונים צופים בהופעותיו בתחנת אל-ג'זירה, והספר שלו הוא הנמכר ביותר בעולם המוסלמי אחרי הקוראן. באחת מהופעותיו הוא אמר: 'פעמיים ניסינו לכבוש את אירופה ופעמיים נכשלנו. הפעם יכול להיות שנצליח לא דרך הנשק, אלא דרך האוכלוסייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם