המחיר לבריחה מדאעש – מוות או כלא
מתגייסים זרים שהחליטו לשוב הביתה עשויים לעמוד בפני מאסר בארצם על פעילות טרור, אך אחרים מתמודדים עם מציאות לא פחות כואבת: הם פוחדים מהצל של עצמם, וחוששים לחייהם
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- ארגנטינה: שני שופטים דחו את תביעתו של ניסמן
- קטלני ממגפה: הצלף הבריטי שחיסל הכי הרבה
- נשיא ונצואלה מאשים: ג'ו ביידן מנסה להדיח אותי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כעת הוא מעשן בשרשרת בזמן שהוא מתאר את ההרג הבלתי מבחין, הניצול של מתגייסות או את אי הנוחות של חיים כאשר הארוחות הן אך מעט יותר מלחם עם גבינה או שמן. הוא נזכר איך חבריו הלוחמים הצמידו סכין לגרונו בדרישה שיצטט פסוקים מהקוראן על הלוחמה האסלאמית כדי להוכיח את עצמו.
"זה היה אחרת לגמרי ממה שהם אמרו שהג'יהאד צריך להיות", אומר ריית', אותו אדם, אשר ביקש להזדהות בשמו הפרטי בלבד מחשש שיירצח. ריית' נכנע לבסוף לחיילים סורים.
בעוד שזרים מכל רחבי העולם הצטרפו לארגון הלוחמים של דאעש, חלק מוצאים את החיים היומיומיים בעיראק ובסוריה מחמירים ואלימים בהרבה ממה שציפו. המתגייסים המפוכחים החדשים מגלים מהר מאוד כי קשה הרבה יותר לעזוב את הארגון מאשר להצטרף אליו. המצפה הסורי לזכויות האדם אומר כי אנשי דאעש הרגו 120 מחבריהם בשישה החודשים האחרונים, מרביתם לוחמים זרים שקיוו לחזור הביתה.
אפילו כאשר הם מצליחים לברוח, לוחמים לשעבר נחשבים פעילי טרור וסיכונים ביטחוניים בארצותיהם. אלפים מהם ששבים הביתה נתונים תחת מעקב או מושלכים לכלא בצפון אפריקה ובאירופה, שבה חמושים לשעבר טבחו ב-17 בני אדם בחודש שעבר במתקפות טרור בפריז.
"לא כל מי שחוזר הביתה הוא פושע אכזרי. לא כולם באים (לסוריה) בשביל להרוג – רחוק מכך", אומר השופט הבכיר בצרפת נגד הטרור, מרק טרבידיץ', "אבל אפשרי שישנו מיעוט קטן אשר מסוגל לעשות פחות או יותר הכול".
סוכנות הידיעות "אי-פי" שוחחה עם יותר מתריסר לוחמים לשעבר, עם עורכי דינם ועם משפחותיהם על חייהם בשורות דאעש ועל הבריחה מהארגון. רבים מהם דיברו רק בתנאי ששמותיהם לא ייחשפו, מחשש לפעולות תגמול נגדם.
יוסוף עקארי נהג לבלות שעות בחדרו בתוניסיה בהאזנה לדרשות דתיות ובקריאה, כך סיפר אחיו, מהדי עקארי. יום אחד קיבלה משפחתו הודעה שלפיה הוא נסע לסוריה. אבל הוא איבד את משקפיו ולא היה יכול להילחם, אמר אחיו, כך שבמקום זאת הוא הוצב כאחראי על הטפת ג'יהאד למתגייסים חדשים.
לאחר שבעה חודשים הוא החל בתכנון מזימתו להימלט, יחד עם שני אחים. הללו התגלו ונרצחו, יוסוף הסגיר את עצמו ללוחמים כורדים ועשה את דרכו בחזרה לתוניסיה, שם הוא חש לכוד בין ההטרדה המשטרתית והחשש מלוחמי הארגון צמאי הנקם. הוא חזר לסוריה ומת במתקפה אווירית באוקטובר.
דאעש פועל למנוע מהמתגייסים לעזוב את שורותיו מהרגע שהם מצטרפים אליו. הצעד הראשון הוא סילוק מסמכי הזיהוי והדרכונים שלהם. חמאד עבדול-רחמן, סעודי בן 18, אמר כי בגבול הסורי הוא פגש בחמושים של הארגון בקיץ שעבר, אשר ליוו אותו למחנה אימונים בעיר טבקה שבסוריה. "הם לקחו את כל המסמכים שלי, ושאלו אותי אם אני רוצה להיות לוחם אם מחבל מתאבד", אמר עבדול-רחמן ל"אי-פי" מבית כלא בבגדד, שבו הוא אזוק, כבול וראשו מכוסה. הוא בחר להילחם.
הוא אומר כי היו הרבה זרים במחנה, וכי ימיו היו מלאים בתפילות, בשיעורים על השריעה, בספורט ובאימוני לוחמה. בתחילת ספטמבר הוא נכנע לכוחות העיראקיים. סרטון של משרד ההגנה העיראקי מראה אותו דקות לאחר המעצר, כשהוא מזדהה בפני החיילים.
מתגייס תוניסאי נוסף, עלי, ברח לאחר שנעשה בלדר בחורף 2013. הוא ערך ארבעה מסעות בלדרות בין סוריה ותוניסיה בשלושה שבועות, כשנשא על גופו חדשות, כסף וסרטוני תעמולה. במסע האחרון לתוניסיה הוא פשוט נשאר במדינה.
"הרגשתי כאילו הייתי טרוריסט. הייתי בהלם ממה שעשיתי", אומר עלי, אשר הנמיך את קולו ונע הצדה בזמן שאנשים התקרבו אליו. עצתו למי שמעוניינים להפוך לג'יהאדיסטים: "לכו שתו משהו, אל תתפללו. זה לא האסלאם – אל תשליכו את חייכם בשביל כלום".
התסבוכת מבחינת הממשלות היא לברר אם המתגייס חוזר הביתה כדי להימלט מדאעש או בשביל להפיץ את האלימות שהארגון מטיף לה. צרפת עצרה 154 אנשים ששבו למדינה, ואמרה כי יש צורך לעקוב אחר כ-3,000 בני אדם נוספים. בריטניה עצרה 165 איש ששבו הביתה, וגרמניה מחשיבה שלושים מתוך 180 אזרחיה שחזרו מסוריה מסוכנים במיוחד. אין דרך אפשרית להוכיח את כוונות הזדון שלהם.
שרת המשפטים הצרפתית כריסטיאן טאובירה אומרת כי "מבחינת רבים בצרפת, צריך להעניש את אלו שחוזרים. זה הכול. אלו אנשים שיכולים לשמש כעדים, שיכולים להניא אחרים (מלהתגייס)".
עורך הדין הצרפתי מרטין פרדל מציין כי לקוחו הוא אחד מעשרה אנשים משטרסבורג שעזבו לסוריה בחורף שעבר בשביל להילחם בשם האזרחים הסורים. אבל הם חצו לתוך שטח הנשלט על ידי החמושים, אשר חשדו בהם כמרגלים או כאויבים. הם נאסרו במשך שבועיים, ואז הועברו והוכנסו למעצר של שלושה חודשים נוספים. שניים מהמתגייסים הצרפתים מתו במארב.
לאחר גיוסם הם החליטו הללו לעזוב, אחד אחד, כדי לא למשוך תשומת לב. "הם עזבו בלילה. הם רצו לאורך השדות, והם למעשה הזדחלו מבעד לגבול", מספר פרדל. לקוחו נכנע לרשויות הטורקיות. מאחר שלא הייתה ברשותו תעודת זהות, הוא קיבל מסמכים זמניים מהשגרירות הצרפתית.
פייר דונאק, עורך הדין של עימאד ג'באלי, אומר כי האזרחים הצרפתים הלכו לסוריה בתקווה לסייע לאזרחים, אבל מצאו את עצמם בסוף בשטחים של דאעש ונזרקו לכלא. יום אחד, מספר דונאק, הסוהר שלהם נתן להם את המסמכים שלהם ואמר להם: "אני הולך להתפלל". הוא עזב אותם לבדם ליד הדלת. "הם הבינו כי הוא מאפשר להם לברוח", אומר דונאק. "מדוע? זה מדהים. הם עצמם לא מבינים מדוע". הצרפתים נכנעו לחילים טורקים וגורשו לצרפת. הם כעת מצויים בכלא ועומדים בפני אישומים בטרור.
בתוניסיה, שבה המעקב מקרוב על 400 האזרחים שחזרו משדות הקרב נפוץ בהרבה ממעצרים, ריית' כעת נחשב אדם חופשי לפי מרבית המדדים. אבל הוא לא מתנהג ככזה. צווארו עדיין נושא את הצלקת במקום שבו החזיקו חבריו הלוחמים את הסכין. "זה לא מהפכה או ג'יהאד", הוא אומר, "זה טבח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם