לראשונה: מושבעים יקבעו אם הרשות תמכה בטרור
בתביעה שהוגשה לבית המשפט האמריקאי בשמם של 32 נפגעי טרור, הם דורשים להטיל אחריות על הרשות הפלסטינית ולזכות בפיצויים בסך של מיליארד דולר
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זהו המשפט הראשון בו הרשות הפלסטינית תנהל משפט באמצעות צוות הגנה, אשר יחקרו את עדי התביעה, ויציגו עדים מטעמה. המשפחות, המשפחות, המיוצגות על ידי "ארגון שורת הדין", מאשימות את הנהגת אש"ף ואת הרשות הפלשתינית במימון, תמיכה, תכנון וביצוע 7 פיגועי טרור וירי בשטח ישראל, בין התאריכים ינואר 2001 לינואר 2004 בירושלים ובסביבתה.
התביעה הוגשה בשמם של 32 מנפגעי אותם פיגועים המחזיקים באזרחות אמריקאית, ועומדת על סכום של למעלה ממיליארד דולר פיצויים, בהתבסס על תקדימים משפטיים בארה"ב בתביעות טרור.
התביעה עוסקת בפיגועים שזכורים היטב לישראלים רבים בהם פיגוע תופת משולש במדרחוב בן יהודה בירושלים, הפיגוע בקפיטריה באוניברסיטה העברית, פיגוע התופת בקו אוטובוס מספר 19 בירושלים ואירוע ירי ברחוב יפו.
בשבועות הראשונים של הדיונים הציגו עורכי הדין מטעם התביעה, קנט ילוביץ', ניצנה דרשן לייטנר וריייצ'ל וייזר מארגון "שורת הדין", מספר עדויות אופי וכן דו"חות מקצועיים אודות
במהלך התביעה הציגה ההגנה מטעם הרשות הפלסטינית וארגון אש"ף עמדה עקרונית ולפיה יש לקבוע כי אין קשר בין הסיפורים המזעזעים שישמע חבר המשובעים במהלך המשפט לבין לקוחותיהם.
לטענתם לא ניתן להוכיח, כטענת התביעה, כי הפיגועים הינם יזומים, ממומנים ומודרכים על ידי הרשות הפלסטינית ואש"ף וכי על אף הכאב שבעדויות והממצאים שיועלו, לא ניתן לקבוע זיקות כאלו. במקביל, ניסה עו"ד מארק רושון, המנהל את צוות התביעה, להציג את מדינת ישראל ככובשת וככזו המבצעת פשעי מלחמה באמצעות דוחות שחוברו על ידי האו"ם.
השופט ג'ורג' דניאלס דחה את הניסיון הזה וקבע כי כל מסמך או עדות שיעסקו בהתנהלות מדינת ישראל ביחס לפלשתינים וכל דיון בהתנהלות הישראלית ייפסלו משום שמדינת ישראל אינה צד בהליך המשפטי הזה.
עם פתיחת שלב העדויות, הופיעו בפני בית המשפט שתי משפחות – משפחת סוקולוב המתגוררת בניו יורק ומשפחת באוור המתגוררת בירושלים. מארק סוקולוב היה יחד עם משפחתו בביקור בירושלים כשכמעט כל בני המשפחה – הוא, אשתו רינה ובנותיהם לורן וג'יימי – נפגעו בפיגוע התאבדות שהתרחש בינואר 2002.
את הרגעים שלאחר הפיצוץ תיאר סוקולוב: "שמענו והרגשנו פיצוץ נוראי. לא ראיתי אף אחד מהמשפחה, שכבתי על הרצפה ושמעתי צעקות של אנשים וסירנות. התחלתי לצעוק – 'אשתי וילדי, אשתי וילדי' ולחפש אותן אך לא מצאתי", סיפר סוקולוב.
ג'יימי סוקולוב, היום בת 20, נפצעה קשה מאוד בעינה ובפניה בפיגוע. "אמרתי לעצמי שאני בת 12 מניו יורק ושאני אשאר בחיים", אמרה על דוכן העדים והחלה לבכות. "קמתי, הסתכלתי מסביב וראיתי את אמא שלי שוכבת על הכביש כשהרגל שלה עם שבר פתוח. צעקנו ובכינו אחת לשנייה וכשניסינו לדבר אחת עם השניה לקחה אותי אישה אחת לאמבולנס. באמבולנס היתה קבוצת אנשים שניסו לדבר איתי בעברית אבל אני לא דיברתי עברית שוטפת כמותם ולא הבנתי מה קורה".
רינה סוקולוב תיארה בעדותה את הניסיון ליצירת קשר עם בתה הקטנה, כפי שנראה מהזווית שלה – ברגעי הפיצוץ ובעודה שוכבת פצועה ומדממת. "שמעתי רעש פיצוץ אדיר ומיד הבנתי מה קרה. התחלתי להסתחרר כאילו אני בתוך מכונת כביסה ואני זוכרת שאמרתי לעצמי תוך כדי שאני לא מאמינה שזה קורה. אחרי שנפלתי ניסיתי לקום. הסתכלתי על הרגל והיא היתה שבורה בכמה כיוונים. חשבתי שאני הולכת למות", סיפרה למושבעים וציינה בפניהם כי כיהודיה מאמינה אמרה אז את מילות התפילה שיהודים נוהגים לומר לפני מותם, ככל הנראה שמע ישראל.
"ראיתי ראש כרות של אישה במרחק של מטר ממני. חיפשתי את המשפחה שלי וראיתי ילדה קטנה שמסתכלת עלי. לא הייתי בטוחה שזו ג'יימי. לא רציתי שהיא תיבהל ולכן אמרתי לה שהכל בסדר", הוסיפה רינה.
ילנה סוקולוב, הבת הבכורה והיחידה שלא נפצעה בפיגוע, סיפרה בעדותה כיצד תמרנה בימים שלאחר הפיגוע בין בתי החולים שבהם היו בני משפחתה וכיצד נאלצה לעבור היפוך תפקידים ובמקום להיות נתמכת על ידי אמא שלה – הפכה להיות זו שצריכה לנחם ולעודד. "הייתי בשוק. לראות את אמא שלי ככה. היה היפוך תפקידים ואני כל הזמן אמרתי לה שהכל יהיה בסדר כשהיא שאלה אותי אם הרופאים יצליחו להציל לה את הרגל. זו היתה הפעם הראשונה שבה אני הייתי צריכה לנחם אותה. זה היה מחריד".
מארק סוקולוב וכל בני משפחתו ציינו בעדויותיהם כי מאז הפיגוע הפכו לחרדתיים. חלקם אף הגדירו עצמם "חיים על הקצה" וסובלים מנדודי שינה. רינה סוקולוב אף ציינה שלעתים היא חווה פלאשבקים – בהם של הראש הכרות שראתה סמוך אליה. בדומה לבעלה, גם רינה סוקולוב, קישרה בין פיגוע הטרור שבו נפגעה בישראל לבין פיגועי ה-11 בספטמבר. "אחרי 11 בספטמבר הבנו שטרור יכול לקרות בכל מקום", ציינה.
חלקו השני של יום הדיונים הוקדש לעדויותיהם של אלן באוור ושל רעייתו רויטל ובנם יונתן. אלן ויונתן נפצעו בפיגוע תופת שאירע ברחוב קינג ג'ורג' חודשים ספורים לאחר הפיגוע שבו נפצעו בני משפחת סוקולוב. אלן – ביו כימאי חרדי שעשה שני פוסט דוקטורטים ושרשם על שמו 147 פטנטים – לקח באותו יום, יומה הראשון של חופשת הפסח, את בנו שהיה אז בן שבע אל הרופאה בגלל שגרונו כאב. לאחר מכן לקח את יונתן אל המעבדה שבה עבד במרכז ירושלים על מנת שאשתו תוכל לנקות את הבית לפסח.
"ירדנו ברחוב הרב קוק ועברנו במקום שבו היה הפיגוע של משפחת סוקולוב וליד מסעדת סבארו וכשעברנו את מחצית רחוב קינג ג'ורג' הרגשתי שאני נדחף. זה היה כמו רכבת דוהרת ולא יכולתי לעצור עד שנפלתי", תיאר את רגע הפיצוץ. "קמתי והסתובבתי ולא ראיתי את יונתן. שניות לפני כן החזקנו ידיים. לא ראיתי אותו בהתחלה ואחרי שחזרתי למקום שבו הייתי בעת הפיצוץ ראיתי אותו שוכב על המדרכה. הרמתי אותו ושמעתי אנחות. שמתי אותו על הכתף ופיניתי אותו כמה עשרות מטרים משם".
באוור, שלידו השמאלית חדר בורג פיליפס שהוכנס אל מטען החבלה, סיפר למושבעים שבהתחלה לא ניתן היה להבחין בפציעה של יונתן, אולם באמבולנס ראה פתאום שהפראמדיק מוציא מאזור העורף שלו תחבושת מלאה דם.
אל עורפו של יונתן באוור חדר ראש של בורג פיליפס. הבורג עצמו התגלה לאחר מכן על ידי בת משפחה בזמן הכביסה שנעשתה למעיל שלבש בעת הפיגוע אשר הוכתם בדם. ראשו של הבורג
יונתן באוור העיד גם הוא בפני המושבעים. לשאלתה של עו"ד רייצ'ל ווייזר מארגון שורת הדין סיפר כי גם לאחר שעבר ניתוחים מסובכים בעקבות הפגיעה המוחית שעבר בפיגוע הוא עד היום סובל מבעיות רפואיות ומעיוות של גפיו. באוור צלע בדרכו אל דוכן העדים והציג בפניהם כיצד הוא אינו מסוגל להשאיר את אצבעות יד שמאל שלו פשוטות מבלי שיחוש בחוסר נוחות. עוד ציין כי הוא אינו שולט באופן מוחלט בידו השמאלית וכי שדה הראיה של עינו הימנית מוגבל באופן שאינו מאפשר לו לנהוג ברכב.
"אני מרגיש אחראי. הבאתי אותו לשם והוא היה איתי. הוא מעולם לא האשים אותי אבל אני עושה את זה בעצמי", ציין אלן באוור בפני המושבעים. רויטל באוור, שהעידה בעברית ותורגמה סימולטנית, סיפרה כיצד בעלה האשים את עצמו באחריות למצבו של יונתן. "בפעם הראשונה אחרי הפיגוע, כשהיתה אפשרות לראות את יונתן, אלן פחד לראות אותו. כשהוא ראה אותו הוא בכה ובמקום מסוים האשים את עצמו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם