האם הברית בין ארמניה לרוסיה מתמוטטת?
טוראי ולרי פרמיאקוב קטל שבעה בני משפחה מקומית ללא סיבה נראית לעין. האירוע עורר זעם בירוואן, ואלפים צעדו ברחובות בקריאה לצדק ובדרישה לסילוק הצבא הרוסי מאדמת ארמניה
עוד כותרות ב-nrg:
- ליברמן: אדרוש להיות שר ביטחון בממשלה הבאה
- גשמים, סופות חול ושלג: שבוע סוער לפנינו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האירוע שזעזע את יחסי שתי המדינות, שידעו בשנים האחרונות פריחה גדולה בין היתר בתחום הצבאי, התרחש ב-12 בינואר בגיומרי - העיר השנייה בגודלה בארמניה, שתושביה מונים כ-150 אלף איש.

טוראי ולרי פרמיאקוב, חייל בשירות סדיר בצבא רוסיה שהוצב בבסיס צבאי רוסי גדול הממוקם בגיומרי, ערק מיחידתו, נכנס לבית פרטי בעיר וטבח למוות ללא כל סיבה הגיונית נראית לעין שבעה מבני משפחת אווטיסאן, שהתגוררו במקום.
במסע ההרג של החייל הצעיר בן ה-19 נרצחו באכזריות שלושה דורות מבני המשפחה: הבוגר מבין ההרוגים הוא סרגיי אווטיסיאן בן ה-53, והצעיר שבנרצחים הוא הנכד סרגיי בן השישה חודשים, שפרמיאקוב הכה בכת הנשק שלו לאחר שהתגלה בו מעצור. במשך שבוע נאבק התינוק על חייו, אך לבסוף נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.
לאחר מעשה הטבח ניסה פרמיאקוב לברוח מארמניה לתורכיה, אך נעצר סמוך לגבול על ידי כוחות מיוחדים של צבא רוסיה המוצבים באזור מתוקף הסכם מיוחד עם ארמניה. הוא הועבר במהירות לבסיס הצבאי הרוסי שממנו נמלט, כדי למנוע את מעצרו על ידי המשטרה הארמנית.
בחקירתו הודה החייל בביצוע הרצח, אך סיפק גרסה תמוהה: לדבריו, לאחר שנמלט מיחידתו הוא נכנס לבית המגורים כדי לשתות מים, וכשהבין כי הדיירים נמצאים בבית החליט לפתוח לעברם באש. גורמים בצבא רוסיה העריכו כי פרמיאקוב, שהתגייס לפני שמונה חודשים בלבד ושירת בתפקיד טכני ביחידת תותחנים, קרס נפשית בשל הקושי בהתמודדות עם השירות הצבאי.
מיד לאחר האירוע החלו הרגשות האנטי-רוסיים לצוף מעל פני השטח בארמניה. פרט לזעזוע מעצם הרצח הברברי, הוסיפה שמן למדורה העובדה שהשלטונות הארמניים הסכימו בתום משא ומתן בין הצדדים כי פרמיאקוב יעמוד לדין בפני בית משפט צבאי רוסי, ולא ייתן את הדין על מעשיו בפני בית משפט ארמני.
הזעם הציבורי התחלף מהר מאוד במעשים: יממה לאחר הרצח צבאו אלפי אזרחים ארמנים על שגרירות רוסיה, קראו לממשלה המקומית לסלק באופן מיידי את הצבא הרוסי מאדמת המדינה ולהחזיר כאות מחאה את השגריר הארמני ממוסקבה. כמה ימים לאחר מכן הסתערו אלפים על הבסיס הצבאי הרוסי בגיומרי, ודרשו למסור לשלטונות הארמניים את טוראי פרמיאקוב, כדי להעמידו לדין בפני בית משפט מקומי. הגורמים הלאומניים בארמניה, כמיטב המסורת, קראו לניתוק כליל של הקשרים עם הקרמלין.
"אין לי ספק שאם השלטונות הרוסיים ינהלו את החקירה הזאת, לעולם לא נדע את האמת שמאחורי הרצח המזעזע הזה. הרוצח חייב לתת דין וחשבון בפני בית משפט ארמני", הצהיר חבר האופוזיציה ניקול פשיאן לאחר שנודע כי פרמיאקוב יעמוד לדין בפני בית משפט רוסי.
הוא הוסיף כי "החיילים הרוסים שעצרו אותו בגבול הֵפרו את ההסכם שנחתם מול ארמניה. על פי ההסכם הזה, כל עבריין שנתפס על ידם חייב לעבור לידי שלטונות ארמניה. עצם העברתו של החייל הרוצח לבסיס רוסי אינה חוקית".
וכאן נכנס לפעולה גם הממד הפוליטי: מבחינת מוסקבה, ארמניה היא הדגם הרצוי לרפובליקות האזוריות – מדינת חסות רוסית, באופן לא רשמי. בקרמלין ככל הנראה נבהלו מהזעם הציבורי, וקבעו כי מדובר בניסיון לסלק את ארצם מאזור השפעה נוסף.
כך, בעוד שבארמניה נטען כי החייל הרוסי שביצע את הטבח היה שיכור כלוט, חלק מהעיתונים הרוסיים ניצלו את המצב כדי להעלות את הסברה שכל האירוע הוא מזימה של גורמים בארמניה
ואכן, ירוואן הרשמית מאופקת הרבה יותר מאשר האופוזיציה: הנשיא הפרו-רוסי סרג' סרקזיאן מקווה עדיין, למרות קריסת הרובל, שהידוק הקשרים עם הקרמלין יחלץ את ארצו מהמשבר הכלכלי החריף שהיא מתמודדת עמו. לאחר הרצח הוא נמנע מהתבטאויות אנטי-רוסיות, ורק חילץ הבטחה מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין שלפיה השלטונות במוסקבה יענישו בחומרה את הרוצח.
את האופוזיציה, ובעיקר את הרחוב הארמני, ההבטחה הזאת ממש לא מספקת - הרצח המזעזע הוציא את השד האנטי-רוסי מהבקבוק, וכעת רק ניתן לראות כמה נוראית תהיה עוצמתו.