כנופיות סמים ומחבלים: מרסיי מוסלמית ומסוכנת
הירי במרסיי שעות ספורות לפני ביקור ראש הממשלה הצרפתי בעיר מעיד על משהו שאירופה מעדיפה להדחיק: הפער בין מחוזות המוצא של הטרוריסטים לבין עולם הפשע המאורגן הולך ומצטמצם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפחות מחצית מתושבי מרסיי, המונה כשני מיליון בני אדם, הם מוסלמים. רובם מהגרים ובני מהגרים מהמושבות של צרפת בצפון אפריקה. חלק ניכר מהם מתגורר ב'פרויקטים' - שכונות שנבנו כדי לתת פתרון דיור עממי ומהיר להמונים, ושהפכו לגטאות שהמשטרה מתקשה לחדור לתוכם.
התקרית עצמה התרחשה בקסטלן, שכונת עוני בצפון העיר. לפני חודשים אחדים ביקרתי במרסיי. ערב הנסיעה הזהיר אותי קולגה מפריז לבל אעז לבקר ב'פרויקטים'. "מסוכן שם מדי", הוא אמר. השטח שורץ כנופיות סמים ובכל מקום יש 'סוריקטות', חברי כנופיה, לפעמים בני 15 או פחות, שמשמיעים קריאת אזעקה ברגע שזר נצפה בשטח. הוא עצמו ביקר שם בפעם האחרונה לפני חמש שנים. נהג המונית שבה נסע נטש אותו באמצע המשימה. הוא לא מאשים אותו, אבל מאז איבד כל רצון לשוב לכסות את השטח. "במקרה הטוב תחזרי בלי הטלפון והארנק", אמר. "אבל זה יכול להיגמר גם ברצח".
במקור, 'סוריקטה' הוא שמה של חיית מדבר קטנה וחמודה להפליא. מדי בוקר יוצאות הסוריקטות לציד, וחוזרות לתוך עיר מחילות שחפרו בחולות המדבר. בכל עת עומד מעל עיר המחילות זקיף אמיץ על שתי רגליים קטנטנות, ומזהיר את חברי הקבוצה מפני התקרבות טורפים. אבל ב'סוריקטות' של מרסיי אין שום דבר חמוד. בכרוניקת הפשע של השנים האחרונות, ה'סוריקטות' הם הדרגה הנמוכה ביותר של חברי כנופיות הסמים.
מדובר בצעירים, דור שלישי למהגרים מצפון אפריקה, הנשאבים לתוך ההוויה הפלילית כבר בשלבים המוקדמים של התיכון. רובם נושר מהלימודים, ובמקום שבו הייאוש הוא יום־יומי וההזדמנות למצוא עבודה נורמטיבית קשה עד לא קיימת, הכנופיות מציעות לצעירים האלה קבוצת השתייכות חברתית והכנסה קבועה. נוכחותו של מפקד משטרת מרסיי באזור התקרית השבוע הייתה חלק מסיור הכנה לקראת ביקורו בשטח של ראש הממשלה ואלס.
קסטלן איננה רק אזור שורץ פשע וסמים. ממנה יצא גם זינאדין זידאן, גדול הכדורגלנים של צרפת. הביקור היה סוג של משימת יחסי ציבור, שנועדה להראות שמהמקומות הנמוכים ביותר יכולה לצאת גם תקווה גדולה. זידאן עצמו השקיע בשנים האחרונות בהקמת מועדון ספורט בקסטלן, ומתאמנים בו כדורגלנים צעירים. אבל זה לא מה שישנה את התמונה.
התגובה המשטרתית השבוע דמתה לפעולה על רקע פיגוע טרור יותר מאשר עבודה בזירת פשע. בתגובה לירי נקראו שבעת אלפים תושבי השכונה להסתגר בבתיהם. גן ילדים סמוך למקום הירי פונה בידי כוחות מיוחדים במדי קרב מלאים, שהוזעקו למקום. בשכונה הוכרז סגר, ומסוק משטרתי פטרל כל העת מעל השטח. הנחת העבודה של המשטרה, כך דווח, הייתה שמדובר בירי מכוון לעבר הניידות ולא ביריבות בין שתי כנופיות סמים על השליטה בשטח השכונה, כפי שנאמר לבסוף. סאמיה חאלי, פעילה מקומית מוכרת, העבירה בטוויטר ידיעות שלפיהן השכונה "תחת מצור".
העסק הסתיים כעבור כמה שעות בתפיסה של שבעה מקלעי קלצ'ניקוב ועשרים קילוגרם של חשיש, אך הפושעים המרכזיים חמקו ממעצר ונעלמו בחדרי המדרגות האינסופיים של ה'פרויקט' של קסטלן. למשטרת מרסיי צפויים עוד ימים ארוכים של חיפושים.
העניין המרכזי בכל התקרית הזו הוא ההכרה שהפער בין מחוזות המוצא של הטרוריסטים העכשוויים לבין עולם הפשע המאורגן הולך ונעשה צר. וכפי שהוכיח המקרה של אמדי קוליבאלי בפיגוע הרצח במרכול הכשר בפריז, מדובר בשני עולמות חופפים של סחר בלתי חוקי בנשק. מעצם היותה עיר נמל ענקית, מרסיי היא יעד להברחות בכלל ונשק בפרט, בעיקר מאזור הבלקן והמזרח התיכון. היא מהווה אתגר קשה במיוחד, הן למשטרה והן לגופים הממונים על המלחמה בטרור.
לא במקרה בחר המפגע מהמוזיאון היהודי בבריסל להגיע דווקא למרסיי. כזכור, הוא נתפס לגמרי באקראי. אלמלא בדיקה שגרתית לגילוי סמים באוטובוס שבו נסע, הוא היה מגיע למרסיי ומצליח להיטמע בקלות בין מיליון המוסלמים שבעיר. איש לא היה עולה על עקבותיו. בהמשך הוא יכול היה לעלות על אחד מארבעת קווי המעבורת היומיים בין מרסיי לצפון אפריקה, לנחות באלג'יריה או בכל יעד אחר ולהצטרף לאחד ממסלולי הטרור במזרח התיכון או באפריקה.
כפי שיכול לראות כל תייר מזדמן למרסיי, לא ממש נחוץ להעפיל לשכונות בצפון מרסיי כדי להבין את המורכבות הזו. רוב התיירים מתנקזים לאזור הנמל הישן של מרסיי. אבל כמה רחובות פנימה מן החזית המלבבת של הנמל כבר נמצא השוק של נואיי, ומי שנופל ממטוס באמצע הלילה, יתקשה מאוד להבחין אם הוא נמצא בצרפת או בצפון אפריקה.
השוק מרהיב. בדוכניו מוצע שפע של פירות וירקות אקזוטיים מכל העולם, מסעדות אתניות עטורות אריחים מצוירים, מאפיות ודוכני מגדנות של בקלאוות נוטפות דבש במבחר מסחרר של טעמים וצורות. אבל בפינות הרחוב המתח ניכר. אנשים שזה עתה ירדו מהמעבורת היומית מצפון אפריקה ממתינים עם מזוודותיהם, דרוכים לקלוט סימן ממי שעתיד לאסוף אותם למקום מסתור, שבו לא יהיה להם עוד צורך בכרטיס החזרה שרכשו בדרכם לאירופה.
אם יש מקום שבו המתח בין המשטרה לאוכלוסיית המהגרים בולט, הרי שהוא נמצא ביציאה מתחנת המטרו של נואיי לתוך לבו של השוק. שם, למרגלות פסל שיש של קלאסיקה צרפתית במיטבה, שרועה חבורת קבצנים. סמוך להם עומדת קבוצת שוטרים במדים שחורים בעלי הבעה זועפת במיוחד. לצופה מן הצד ברור שבין שתי הקבוצות הללו שמקפידות לא ליצור קשר עין, מתחוללת דינמיקה סמויה של מעקב הדדי. ככל הנראה, חלק מהקבצנים אינם קבצנים אמיתיים אלא ה'סוריקטות' של השוק. האנשים שחולפים על פני הפסל בסמוך לשוטרים מקפידים לעשות זאת בצעד מהיר ולכסות את פניהם, במטפחת אף או בברדס של גלבייה צפון אפריקאית. המתח חד וברור.
ועדיין, צריך לומר, השוק מרהיב ביופיו וברבגוניותו. רבים מתושבי העיר עושים קניות בנואיי. מה שמדהים הוא המרחק הבלתי נתפס, חמש דקות בלבד, בין החזית התיירותית התמימה ומסבירת הפנים של מרסיי, למקום שבו אפשר לחתוך את המתח בסכין. בשבועות שמאז גל הפיגועים בצרפת, שהחל בערב חג המולד והגיע לשיאו בטבח הכפול בפריז, הכריזה הממשלה על סדרה ארוכה של צעדים למלחמה בטרור, בהם מעקב מוגבר אחר ג'יהאדיסטים חוזרים מסוריה ומעיראק ובדיקות מחמירות במעברי גבול.
על פי נתוני משטרת צרפת, נכון לעכשיו מדובר על 1,300 איש. אבל המצב במרסיי, שמתקרבת, או כבר ראויה, לתואר העיר הראשונה באירופה שיש בה רוב מוסלמי, מציבה אתגר עצום דווקא מבפנים. בחיבור שבין הפשע לטרור, ובמאבק על לבה ונפשה של האוכלוסייה המוסלמית ב'פרויקטים' בערים הגדולות. זהו מאבק שלא בטוח שאפשר לנצח בטווח הקצר. מנואל ואלס מן הסתם ייזהר יותר בהמשך, כשירצה להצהיר על ניצחונות. אם הממשלה הצרפתית הייתה מצליחה לגייס את זינאדין זידאן לפרויקט לאומי, מעבר לתרומות למועדוני ספורט, ייתכן שמשהו שם היה יכול לזוז בכיוון הנכון.
עוד יותר מצרפת, ספרד הנתונה במשבר כלכלי קשה, מתמודדת גם היא בחודשים האחרונים עם החיבורים הבלתי אפשריים שבין פשע לטרור, בין הברחות סמים להברחות פליטים. ספרד היא יעד גאוגרפי טבעי למהגרים מצפון אפריקה. המרחק הקצר והקשרים ההיסטוריים הם נושא שספרד מתמודדת עמו כבר שנים.
החשש הוא מהסתננות של ג'יהאדיסטים מצפון אפריקה המשתייכים לקבוצות כמו אל־קאעידה במאגרב, אבל בשלוש השנים האחרונות נוספו גם כמויות גדולות של פליטים מסוריה ומעיראק. הטיפול בהם מורכב, בגלל החשש שבתוכם מסתתרים ג'יהאדיסטים במסווה של פליטים. על פי הערכות שונות, מספר הפליטים השוהים מחוץ לסוריה עבר את הארבעה מיליון. רובם יושבים במחנות פליטים בלבנון, טורקיה וירדן, אך חלק ניכר עושה את דרכו גם לאירופה.
השבוע נחשף טוויסט נוסף בדרך ליעד הנכסף. שלטונות ההגירה של אורוגוואי דיווחו כי עצרו בשדה התעופה הבינלאומי קראסקו קבוצה של עשרה אנשים שנשאו דרכון ישראלי, בתוכם שני גברים, שבע נשים וילד. חשדם התעורר בעקבות התראה על מקרה קודם שקיבלו מממשלת ספרד. ה"ישראלים", שהיו בטיסת טרנזיט מברזיל דרך אורגוואי לספרד נחקרו באנגלית, עברית וספרדית, אולם לא פצו פה. הם גם לא התנגדו כאשר הוחלט להחזיר אותם בטיסה לברזיל. איך הגיעו לידיהם הדרכונים הישראליים? זו עדיין תעלומה. השלטונות באורוגוואי נזהרו מלספק פרטים על השאלה כיצד הבחינו שמדובר בדרכונים ישראליים מזויפים או גנובים שעברו מניפולציה כלשהי.
הנקודה המטרידה היא שבחודש שעבר הגיעה לאורוגוואי חבורה אחרת שנשאה דרכונים ישראליים. הם שהו במדינה
העובדה שמקרה כזה שב ומתרחש בתוך פחות מחודש מעידה על כך שהמסלול הזה, שבו פליטים עושים את דרכם לאירופה דרך דרום אמריקה, עובד בטכניקה מקבילה להלבנת כספים. הניסיון לעשות שימוש במספר כה רב של דרכונים ישראליים מעורר תמיהה, אך הוא בעיקר מצביע על חוסר האכפתיות של רשת הזיוף וההברחות ממה שיעלה בגורל לקוחותיהם האומללים.
מה שמדאיג מהזווית הישראלית הוא שבסבב הקודם שבו נכנסו פליטים סורים בזהות ישראלית גנובה, האורוגוואים כלל לא עלו על העניין. גם לא הברזילאים. רק בגלל ההתראה הספרדית, והמתח שנוצר בשבועות האחרונים בעקבות הדיווחים על ניסיונות איראניים להטמין מטען מול שגרירות ישראל במונטווידיאו, עלה הסיפור המוזר הזה על פני השטח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם