"הפתרון הנכון והלא פופולרי: לספח את השטחים"
העיתונאית קרולין גליק לא סומכת על אובמה ומשוכנעת שהמקור לצרות של ישראל הוא קיום הרשות הפלסטינית. בספרה 'סיפוח עכשיו' היא מציגה פתרון לא פופולרי ואומרת: הבעיה היא הרשות הפלסטינית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את כל יכולת החשיבה, הניסיון וההשקעה הרגשית במדינת ישראל היא החדירה בספר שעורר מהומה לא קטנה בארצות הברית כשיצא בשנה האחרונה, ועכשיו הוא יוצא בעברית על ידי רותם סלע בשם 'סיפוח עכשיו'. גליק מציגה את הטיעון לטובת הפתרון שאיש לא מעז לקרוא לו בשם: החלת החוק והריבונות המלאה של ישראל על שטחי יהודה ושומרון. מלבד נושא החלת הריבונות ביו"ש, היא אחת הראשונות שהציגו עמדה אופוזיציונית ברורה נגד נשיא ארצות הברית ברק אובמה, והעזה להציג את מדיניותו במזרח התיכון כפי שהיא - כמהפך מושלם של ערכים ושל אסטרטגיה.
לאחרונה, בעקבות תוכניתו של ראש הממשלה נתניהו לנסוע להציג את עמדת ישראל בנאומו בקונגרס, ניתחו מומחים נוספים את מדיניות אובמה ברוח הדברים שקרולין גליק כותבת כבר שש שנים. עוד פעם. הקורא הישראלי לא נחשף לעמדותיה של האישה המתגוררת חמש דקות מירושלים, משום שהיא רק אחד הקולות הצלולים הברורים והידועים בזירה האמריקנית, ובייחוד היהודית־אמריקאית, ובייחוד הרפובליקנית.
"עכשיו מתחיל להיות מאוד קשה להגן על הנשיא, לסנגר על אובמה. מתברר שכל הסיפור הזה של המדיניות שתכליתה פיוס איראן, זו יצירה של הבית הלבן", היא אומרת. "האיום הגדול מבחינת הבית הלבן זה לא איראן ולא סין, לא רוסיה ולא סוריה ולא הרדיקליזם האסלאמיסטי. אלא ראש ממשלת ישראל".
מה את חושבת? נתניהו צריך ללכת לנאום בקונגרס?
"הוא חייב לנסוע. הייתה לי התלבטות לפני שבוע. אולי לא כדאי שינאם ועדיף שרק ייסע וידבר עם אנשים. אולי ייסע, ייפגש עם חברי קונגרס וסנאט קובעים, עם מנהיגי שתי המפלגות. אבל ברור עכשיו שהוא חייב לנסוע לנאום בקונגרס משום שממשל אובמה נמצא באמוק בנושא איראן. זו הפכה לתכלית מדיניות החוץ של אובמה. הוא רוצה להגיע למצב שיוכלו להציג אותו כשלום. השלום הזה יביא להתפשטות של איראן לעיראק, לאיום על סעודיה, לסוריה, לאחיזה בתימן ובעומאן".
את לא מגזימה קצת באיום שנשקף מאיראן?
"בכלל לא. אתה יכול להוסיף לזה את הכוח שלהם ואת האחיזה בדרום אמריקה. ניקרגואה, ארגנטינה. ראית את הרצח של התובע ניסמן בארגנטינה. ונצואלה כמובן. קובה. זו התפשטות בכל העולם. וכמובן האיום על ישראל. תוסיף לזה את ההתעלמות המוחלטת של ממשל אובמה מהג'יהאדיסטים הסונים. חמאס, דאעש, אל־קאעידה. הם רואים את נאום נתניהו כאיום קיומי.
"הנאום בקונגרס זה הכי נורא מבחינתם, כי הוא מהווה איום על המדיניות הזו. אז אם זה איום קיומי, אנחנו צריכים לממש אותו. המדיניות של אובמה מבוססת על בגידה בכל בעלי הברית של אמריקה". או בקיצור, "הקנוניה נגד אמריקה". כשיצא הספר של פיליפ רות בשם הזה לפני כעשר שנים הוא נראה כקוריוז מזעזע. לפי עלילת הספר, בבחירות של 1940 מנצח הטייס האגדי הפרו־נאצי צ'רלס לינדברג את רוזוולט, ואמריקה עוברת את מלחמת העולם השנייה בצד של גרמניה הנאצית. אבל כשדבר דומה מתרחש לנגד עיניך, אתה לא מאמין.
הרי לא יכול להיות שהנשיא המצועצע שמצלם את עצמו לסרטון וידאו בבאזפיד יתחנף לכל תוקפן ולכל רוצח המונים – החל מהכחשת אבו־בכר אל־בגדדי דרך ולדימיר פוטין ועד בשאר אסד, ארדואן ועלי חמינאי. כדי להסביר בצורה קצת יותר ברורה מול איזה נשיא אנחנו עומדים כתבתי לפני כחמש שנים מאמר באתר בינלאומי מסוים, באנגלית. אמרתי שאם אובמה הוא מעין צ'רלס לינדברג, אז הכול נראה לו הפוך. הוא מנסה לחבור לאיראנים, מושיט יד לצ'אבס, תומך בפלסטינים, הופך את האחים המוסלמים לבעלי ברית. היהודים בצד הלא נכון כמובן, ויהודי אמריקה משחקים את התפקיד שמיועד להם. הם עוברים למצב של שיתוף פעולה עם הנשיא, שמנסה להעביר אוריינטציה איראנית מתחת לרדאר של דעת הקהל האמריקאית, ועל חשבון ביטחונה של ישראל.
זה היה טור באנגלית שקומם כמה אנשים שמאוד לא אהבו את פרסומו, ורק אחד כמו ד"ר יוסי אלפר, הגן על הזכות הבסיסית לחופש הביטוי שלי. תשובתה של קרולין גליק היא: "אין לנו מה לפחד אלא מהפחד עצמו". ציטוט של פרנקלין רוזוולט. היא מתכוונת ליישום התוכנית ששם ספרה בעברית מבטא אותה:
'סיפוח עכשיו'.
השאלה המתבקשת היא מה את עושה עם הפלסטינים. מדובר באזרוח המוני.
"המצב שלהם יהיה כמו של הערבים בירושלים והדרוזים ברמת הגולן. הם יקבלו תושבות קבע".
אבל בפני תושבי ירושלים פתוחה הדרך כל הזמן לקבל אזרחות מלאה.
"הם יקבלו אזרחות אם יעמדו בקריטריונים לקבלת אזרחות. למשל, הם לא יקבלו אזרחות אם הקריטריון יהיה אי־חברות בהווה ובעבר בארגון טרור, או השתתפות בהסתה אנטישמית".
טוב, אז הורדת עשרת אלפים מהתור לאזרחות. את אומרת שזה הרבה יותר. אז נגיד 100 אלף לא יעמדו בתנאי הסף לאזרחות. מדובר בכל מקרה על לפחות מיליון מתאזרחים.
"אם מיליון ערבים ירצו להתאזרח - אני לא מפחדת מזה. זה פותח דיון לגבי מה בעצם צריכה להיות מהות חוק האזרחות. צריך לקבוע כי אלה ואלה הם הקריטריונים ועל סמך זה לעשות תיקונים בחוק. בנוסף, לא נשקף איום קיומי דמוגרפי ביהודה ושומרון".
למה את מתכוונת?
"מבחינת איום דמוגרפי אמיתי, הוא יתחיל להתקיים אך ורק כאשר תקום מדינה פלסטינית. אם ציפי לבני תצליח במקרה במשא ומתן ותקום מדינה פלסטינית, אז הפלסטינים יוכלו לפתח מדיניות הגירה עצמאית. כולם יוכלו להיכנס כמו שקורה בלוב ובארצות ערביות אחרות. כל ערבי בעולם יוכל להיכנס. גם במצב הכי אופטימי – שהמהגרים יהיו רק תושבי מחנות הפליטים של האו"ם – הם כולם יהיו מחבלים".
בעצם מה שאת אומרת זה שקו הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית הוא קו דמיוני. כל הערבים, וזה יכול להיות מיליונים שעוברים את הירדן לתוך המדינה הפלסטינית, מתווספים לאוכלוסייה הערבית הכוללת בכל הארץ, על כל המשתמע מכך.
"הארץ תהיה מלאה ערבים. לישראל לא יהיה קו שאפשר להגן עליו. בנוסף, החברה הישראלית תהיה קרועה כי זה עתה, ערב הקמת המדינה הפלסטינית, היא גירשה מאות אלפי יהודים מבתיהם. נהיה בבעיה גם צבאית וגם בינלאומית. ההתרחשויות יתסיסו את הערבים בנגב ובגליל ובמשולש. לעומת הקיצוניות שתתפתח בקרב ערביי ישראל, חנין זועבי תיראה כמו חברת ליכוד. ערביי ישראל פוחדים ממצב כזה. הם מסתכלים הרבה יותר מאיתנו על מה שקורה סביבם. הם רואים מה קורה סביב ישראל. ומה זה אומר להם? אנחנו חייבים שישראל תישאר חזקה, אחרת לא יהיה לנו קיום. כל הקולות האלה יימוגו בשיטפון הדמוגרפי".
זאת לדעתך הסיבה שאבו־מאזן לא יחתום אף פעם על הסכם קבע?
"כל המתונים, אבו־מאזן וכו', ימצאו את עצמם תלויים בכיכרות. הם יחוסלו אוטומטית. ייכנסו כוחות של דאעש. אלו יהיו כוחות שמתנגדים למדינת ישראל. הימין הישראלי הוא ביטוח החיים של אבו־מאזן".
ועוד אומרים שנתניהו עוסק בהפחדות. בהמשך מפתחת גליק את התזה, שלפיה אבו־מאזן מבטיח את הישרדותו באמצעות ישראל בזמן שהוא מפעיל את הרשות הפלסטינית כמכשיר שמעמיד את ישראל בסכנה אסטרטגית קיומית. לכן, חלק מהמניע להחלת הריבונות המלאה, הוא הצורך לפנות את הרשות הפלסטינית מהשטח. מתברר שזה כבר לא הליך פשוט כל כך, כמו שזה עשוי להיראות לאחדים.
"היחידים שלא מסתכלים מסביבנו הם היהודים", היא אומרת. "הערבים כן מסתכלים. אני זוכרת שכשהייתי בעיראק (כשליחת ה'ג'רוזלם פוסט' לסיקור הפלישה האמריקנית, א"ל) – הייתי בסך הכול 450 קילומטר מהבית. אבל מבחינת הישראלים זה כאילו הייתי על הירח. אנחנו מסתכלים לשני כיוונים - אירופה ואמריקה. והאמריקנים לחלוטין לא מבינים את המזרח התיכון. לאירופים ולאמריקנים יש קיבעונות מאוד אנטי־ישראליים. הקיבעון הכי חמור: הם חושבים שכל הבעיות של המזרח התיכון זה הגודל של מדינת ישראל. זו עמדה מטורפת, העמדה האמריקנית".
נפגשת פעם, נגיד, עם שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו כדי להסביר לו את המצב?
"לא. לא נפגשתי עם אף אחד מהממשל. הם לא מעוניינים לשמוע. לכן הופתעתי כשהוזמנתי לדבר בפני ועידת הנשיאים המתקיימת בימים אלה". היהודים, וזה כולל את איפא"ק וארגונים אחרים, נמצאים בשליטת הממשל. גליק רואה כיצד אחרי שנשמעו כמה קולות בעניין נאום נתניהו, אובמה הורה להם לשתוק ולא נשמע עכשיו ציוץ מהקהילה היהודית באמריקה. עליבות היסטורית, עוצרת נשימה.
הספר 'סיפוח עכשיו' יצר דיון ציבורי בוושינגטון, בעיקר אצל הרפובליקנים. "יש שם עכשיו דיון פנימי על מדיניות החוץ של המפלגה. הניאו־שמרנים נפגעו מאוד. מצד שני, התפשטות הטרור האסלאמי הרסה את עמדתם של הבדלנים בנוסח של ראנד פול (חבר בתנועת מסיבת התה, א"ל). כל ההתפתחויות האלו גורמות להם לחפש תורה מדינית שיכולה לשמש יסוד למדיניות חדשה".
המעניין הוא שבישראל לא מתקיים שיח ציבורי על הבעיות שאת מדברת עליהן, ואת עצמך מודרת מהדיון הציבורי.
"בגלל זה החלטתי להוציא את הספר בעברית. ברור לי כי מציון תצא תורה. שינוי בארץ אפשר לבצע רק אם קודם יוצרים פרסום בחו"ל. יש לובי של כ־15 חברי קונגרס שמישל בקמן הובילה אותם למען החלת הריבונות ביו"ש. יש התעניינות בנושא. בעקבות אובמה והאסון שהוא מחולל, יש התעניינות בקווים אחרים. צריך להיות ברור שמדיניות מוצלחת של מעצמה חזקה היא קודם כול 'היה טוב לחברים שלך ורע לאויבים שלך'. אין עוררין על כך שישראל היא החברה הטובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. אנחנו צריכים ישראל כמה שיותר חזקה. התוכנית של החלת החוק ביו"ש מצמצמת את אי־הוודאות; צמצום אי־הוודאות של ישראל גם יצמצם את מקור התופעה של פרימת הרקמה החברתית והפוליטית הישראלית".
את חושבת? הרי מבחינת השמאל זה כבר לא מה טוב לישראל אלא דבקות בתוכנית המדינה הפלסטינית.
"הייתי בפאנל בוועידת הנשיא לפני כמה שנים והצגתי שם את התוכנית. היו בקהל אנשי שמאל ורובם תמכו בזה. אני מדברת על לתת לערבים שוויון. הם לא יצטרכו לחיות תחת רודנות קלפטוקרטית. וגם לתושבי היהודים בשטח מגיע זכויות קניין וזכויות אזרח מלאות. אז מבחינת זכויות, אין כאן משהו שאנשי השמאל יכולים להתנגד לו". גליק לא מאמינה בנימוק הדמוגרפי, אבל היא אומרת: "אני שואלת את עצמי לפעמים אם אני משוגעת לתת להם תושבות. ואז אני נזכרת בטבח הרבנים בהר נוף ובניסיון ההתנקשות ביהודה גליק. בשני המקרים המחבלים היו תושבי ישראל. מירושלים".
אבל הם הושפעו מההסתה של הרשות הפלסטינית, ובכלל – מה את עושה עם הרשות במסגרת התוכנית הזאת?
"המקור לצרות שלנו היום הוא קיום הרשות הפלסטינית. חוסר היכולת לקיים יחסים נורמליים עם חלק מהעולם – זה הרשות. אישים ישראלים מסוימים לא יכולים להגיע לדבר בפרלמנט האירופי כי מתייחסים אליהם כפושעי מלחמה, לפי רוח הרשות. מי עומד מאחורי החרם והדה־לגיטימציה? אש"ף. כל במה שנפתחת בפני אש"ף, הופכת בסוף לבמה שקוראת להשמדת ישראל. הפגיעות מהסוג הזה לא יחדלו כל עוד הרשות הפלסטינית קיימת".
הבעיה היא שכרגע נוח לנו שהרש"פ קיימת – "שהם ישלטו בעצמם". ובנוסף, יש להם כבר לגיטימציה בינלאומית ואני לא חושב שהגורמים הבינלאומיים ישלימו עם פירוק הרשות.
"אני פונה היום לשיח אחר. הנה הצעה, תגידו מה אתם חושבים. אני מבינה שאם נספח את שטחי C מצבנו יהיה יותר טוב. הסטטוס־קוו רע. הרש"פ מקבלת לגיטימציה, אבל הכרסום הזה נגדנו הוא כבר מסוכן. הוא נותן את אותותיו ביכולת לקיים מדיניות חוץ נורמלית. אנחנו לא מגנים על הזכויות שלנו. באופן בסיסי יש לנו יותר זכויות על שטחי יהודה ושומרון מהפלסטינים. כשאתה שומע את אנשי משרד החוץ, הם אומרים שהלגיטימציה של מדינת ישראל היא תהליך השלום. לבני חוזרת על זה הרבה פעמים".
את לא מפחדת מהתגובות נגדנו?
"אירופה היא הגורם שיגיב באופן החריף ביותר (לפירוק הרש"פ ולהחלת הריבונות). אני מסבירה בספר איך לצמצם את
זה מצריך נשיא אחר לגמרי.
"זה שיח על הזכויות של ישראל. ישראל שמסוגלת לשלוט בגורלה. עכשיו ישראל נתונה בתוך סביבה מלאה מערבולות. הרי געש מתפוצצים בכל מקום. אז השאלה היא במה אני כן יכול לשלוט. איך אני יכול להרחיב את מרחב התמרון שלי? איך לצמצם את אי־הוודאות בזירה שכולה אי־ודאות? והמקום העיקרי שאפשר להביא לצמצום אי־הוודאות הוא יהודה ושומרון. מה ההבדל בין אום אלֿ־פחם לג'נין? שבאום אל־פחם יש לנו ריבונות, ועם כל הביקורת על המשטרה, השליטה שם היא יותר יסודית ועמוקה מאשר בג'נין. מתאבדים לא מגיעים מאום אל־פאחם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם