מתיחות שקטה בגולן: מתכוננים גם לירי רקטות
בשל ההתפתחויות האחרונות בסוריה ולוחמי הג'יהאד על הגבול, תושבי רמת הגולן החלו להיערך ליום בו 40 שנות השקט יסתיימו. ראש המועצה: "אין פה פחד או היסטריה, אנחנו מכינים את האוכלוסייה להתמודד עם האתגרים הצפויים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן ב־14 השנים האחרונות, החליף דיסקט. המועצה שלו, הכוללת 32 יישובים וכ־21 אלף תושבים, מנסה להתרגל למושגים של חוסן נפשי ויכולת עמידה מול המציאות שבפתח - לא מתוך איום והפחדה, אלא מתוך ריאליסטיות לשמה.
"זכינו לארבעים שנה של שקט שבהן פיתחנו את היישובים, התיירות והחקלאות", אומר מלכה ל-nrg. "לקחנו בחשבון שהמציאות הזו תשתנה. מה שקורה מעבר לגבול הוא לא משהו חולף. ארגונים אסלאמיים תפסו את הגבול ואנחנו מודעים לכך שיבוא יום והם ינסו להפנות את הנשק אלינו.
"כולם נערכים לאפשרות הזו, ברמת הצבא וברמת המועצה, ומשקיעים הרבה בהיבטים של ביטחון פיזי כמו מיגון וציוד וכוחות לוחמים. גם היישובים חייבים להיות ערוכים, ברמת הקהילה ובטח שברמת המשפחה. אנחנו מכינים את האוכלוסייה להתמודד עם כל אירוע. אין פה פחד או היסטריה אלא שאלה עניינית: איך באים למציאות הזו מוכנים, ומצליחים להתגבר עליה. קהילה חזקה ומוכנה תדע לעבור היטב גם קשיים".
אז איך מסבירים לאלפי תושבים שהבוקר שהם מתעוררים אליו עתיד לשנות את פניו וללבוש צורות מאיימות של טרור בסמוך לבית? אנשי המועצה גיבשו מטה שניסח את תפיסת המוכנות של היישובים, ופנו אל התושבים. "עברנו בכל יישוב, ביחד, מתוך תפיסה של לקיחת אחריות, אנו פועלים במרץ להגביר את הלכידות הקהילתית ואת החוסן ולהשלים את כל הנדרש, כך שנוכל להתמודד ולעמוד באתגרים הצפויים", מסביר מלכה. ההשקעה היא בהכנה מנטלית לאוכלוסייה שמעולם לא התמודדה עם טרור, מתוך הבנה ששיתוף של כמה שיותר אנשים במעגלי הפעילות יוצר חוסן ולכידות של לקיחת אחריות על הפרט, המשפחה והיישוב כולו.
כמה עשרות מתושבי הגולן, נציגים מכל יישוב, עוברים בחודשים האחרונים את הקורס 'התערבויות ראשוניות במצבי חירום'. המנחה הוא ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ וטראומה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל־חי. יחד עם פרופ' מולי להד, מומחה עולמי לפוסט־טראומה, פיתח ד"ר פרחי תורה שלמה להגדרת החוסן הנפשי כמדד וכאמצעי להתמודדות עם מצב חירום.
"'תורת הלחימה' שלנו אומרת שמה שמתרחש במצבי חירום צריך להיות נשלט ומטופל קודם כול על ידי הקהילה, ואחר כך היא תקבל את הסיוע הסביבתי", מסביר פרחי. "התושבים חיים את השגרה אבל הדריכות נמצאת כל הזמן ברקע, וחלק ממנה הוא הקורס שאני מעביר. התפכחות היא לא דבר פשוט, אבל האוכלוסייה כאן עושה את המעבר בצורה מאוד שפויה ואחראית, ולא רואים פה אירועי קיצון של יציאה מפרופורציות. כולם יודעים מה הם צריכים לעשות ויש תחושה של שליטה במצב".
איך אפשר בכלל להתכונן למציאות בלתי נודעת?
"הכלל הוא מאוד פשוט. אתה תמיד מכין אוכלוסייה למה שהיא מסוגלת להתמודד איתו. מצד אחד אתה נותן לה כלים, ומצד שני מסביר מהן המעטפות שמסייעות. בקורס אנחנו נותנים כלים לסיוע ראשוני בתחומי לחץ נפשי וחירום. מעבר לזה יש מעטפת ביטחונית וקהילתית, וידע שעובר מכוחות הביטחון אל התושבים. במציאות של ירי פצמ"ר למשל, אי־אפשר להגיב והזמן להתגוננות הוא שניות ספורות, אבל יש הוראות פעולה מדויקות לתושבים.
"תפיסת העולם היא יחסית פשוטה. את הפגז אתה לא יכול למנוע, אבל אתה כן יכול לייצר את המגננה הטובה ביותר כמו להיכנס לחדרים מסוימים בבית. ברגע שאתה מסביר את זה לתושבים ומרגיל אותם, הם לומדים ויודעים מה הם צריכים לעשות. הגישה שלי אומרת שיש מודל 'מגן' שמאפשר לאדם או לקהילה להפסיק בצורה די מהירה את תחושת חוסר האונים, ולפתח תחושה של מסוגלות להמשיך קדימה. חוסר אונים הוא הבסיס למצב שבהמשך הופך לטראומה, ומצב כזה לא מרפה ממך גם לאחר שהאירוע מסתיים. זוהי מציאות שאנחנו מנסים למנוע. המעטפת הביטחונית הפשוטה היא חשובה, אבל יחד עם הוראות הפעולה מה לעשות בהיבט החוסן האישי, הן מאפשרות המשך חיים וחזרה מהירה לשגרה".
מה אתה מצפה מרַכזי החוסן הנפשי לעשות בשעות הקשות ובאירועי קיצון ביישובים?
"החבר'ה שעוברים את הקורס אמורים להוביל ביישובים שלהם את תפיסות החוסן. אלו תפיסות פשוטות אבל מאוד אפקטיביות. באירוע הירי האחרון לאזור החרמון והמתיחות עם הפיגוע בכביש המוביל לכפר רג'ר, נציגוּת של התלמידים בקורס יישמה בצורה מצוינת את הפרוטוקולים של העבודה מול התושבים, והצליחה להפחית את תחושות החרדה של המבוגרים והילדים ולהחזיר אותם מהר לשגרה. זה התפקיד שלהם, לאפשר ליישובים לצלוח את המשבר בצורה הטובה ביותר תוך פיתוח מסוגלות להמשיך ולהתגבר".
אז איך זה בעצם עובד? לכל אירוע קיצוני יש תרחיש מדויק שמנחה את המטפל כיצד להתייחס לאדם החרד שחווה את האירוע, מתוך הבנה שטיפול נפשי מהיר מציל חיים, ממש כמו ברפואת הגוף. ברמה המשפחתית, עם ההודעה על האיום הביטחוני ההורה בבית מפעיל את משפחתו בצורה היעילה ביותר, ומאתר משימות שיוכל לחלק להם ושייתנו תחושת שליטה באירוע - כמו סריקת הבית, הגפת תריסים ונעילת דלתות. "כל משימה שניתנת לבני הבית תספק תחושה שהם הצליחו לתרום לאירוע", אומר פרחי. "צריך להבהיר לילדים שהמבוגר נשאר עמם ולא עוזב, והשפה צריכה להיות מאוד קונקרטית וישירה ולא רגשית. זה מעביר מסר יציב ואיתן".
בשלב הבא מנהלים שיחה עם בני המשפחה על השתלשלות האירועים שהובילו לנקודה הנוכחית, מה קורה עכשיו ומה יקרה כשהכול יסתיים ויחזרו לשגרה. "לפני כשנה צה"ל אימץ את העקרונות האלה", ממשיך פרחי. "כמעט כל החיילים שנכנסו לעזה ב'צוק איתן' עברו לפני המבצע את פרוטוקול הפעולה הזה, שמפחית למינימום את הצורך של הצבא להסתייע בגורמים חיצוניים של בריאות הנפש ומסתייע בכוחות החיילים עצמם. זה גם המסר שאנחנו מעבירים לקהילות".
יסכה דקל, דוברת היישוב אלוני־הבשן, פרסמה לאחרונה בעלון היישובי מכתב ובו הסבירה לתושבים את תמונת המצב כעתֿ, כחלק מהרצון לשקף את המציאות באמצעים ישירים. בגולן שמים דגש רב על התקשורת הפנימית עם התושבים והמסרים המועברים באמצעות כלי התקשורת. בשבוע שעבר סיימו כל אנשי צוותי החירום היישוביים השתלמות בנושא עבודה מול תקשורת בשעת חירום. "בזמן אירוע וגם אחריו יש חשיבות גדולה למסר שמעבירים המרואיינים מהגולן, גם מקרב ההנהגה וגם מהתושבים", מסבירה דקל.
"תחושת החוסן של תושבים מתחזקת כשהם שומעים הנהגה ששולטת במצב, נערכת, מתכוננת ויודעת לנהל אירועים", מסבירה דליה עמוס, דוברת המועצה האזורית. "כל תושב שמתראיין מייצג מבחינת התקשורת את הגולן כולו, ולכן חשוב שמי שמתראיין יפגין חוזק ולא לחץ. במהלך ההשתלמות הראינו לתושבים כתבות טלוויזיה מהאירועים האחרונים בצפון ובהן מרואיינים ששידרו חוסן ומוכנות מול מרואיינים מבוהלים ומתוחים, ושאלנו אותם איך זה משפיע עליהם. המסקנה של כולם הייתה שמרואיינים רגועים ושקולים השרו עליהם תחושת ביטחון, ואילו האחרים גרמו לחשש ולתחושת חוסר ביטחון.
"באנו לגור בגולן וידענו טוב מאוד שיש כאן גבול ומדינה עוינת מאחוריו, והמציאות כאן היא של 'צפה פגיעה' כמו בכל גבול אחר במדינה הקטנה שלנו", ממשיכה דקל. "יש תושבים שלא ישנים טוב בלילה, ואנחנו מנסים לראות איך אפשר לעזור להם. התפתח פה תחביב לעלות עם משקפות להר ולצפות בלוחמים מעבר לגדר, אבל ככה בונים חוסן נפשי.
"השינוי המהותי בחיים שלנו כעת הוא המודעות. פעם הדלתות אצלי בבית היו פתוחות, היום הן ננעלות בערב ובעלי עדיין לא התרגל לדפוק או לחפש את המפתח בכיס. אין ספק שאנחנו צריכים לעשות סוויץ' בהתנהלות - לא ברמה של היסטריה ולהתחיל למגן חלונות, אבל כן נכניס כלב. הסטטיסטיקה ביהודה ושומרון אומרת שמחבלים שחדרו ליישוב דילגו על בית שבחצר שלו נבח כלב. זה שינוי התפיסה האישית שלנו".
ויש גם גישה שונה. שרה דגן, יושבת ראש צוות החירום במושב רמת־מגשימים, לא חושבת שצריך להעלות את הנושא על סדר היום ולדבר על טרור. "מה אנחנו כתושבים אמורים לעשות עם המידע הזה? אז נגיד לאנשים שיכול להיות או לא יכול להיות ואין לנו מה לחדש. ביישוב שלי אנחנו טורחים כל השנים, בלי קשר למצב מעבר לגבול, לגבש את הקהילה וליצור גאוות יחידה ולכידות. הדברים האלה יוצרים חוסן ויגרמו לתושבים כאן להרגיש שהם לא לבד, גם בלי שמדברים על זה.
"צריך לעשות הבחנה בין הכנות של המנהיגות האזורית ובעלי התפקידים הנוספים באזור, לבין ההכנות שצריכים האזרחים מן השורה לעשות. אני חיה בגולן כבר ארבעים שנה, והיו שנים שהאיומים על הגולן היו הרבה יותר מבפנים מאשר מבחוץ, ויכולנו להם. עברנו את התקופה הזו בזקיפות קומה ובחוסן פנימי. אני מניחה שפה ושם יש תושבים שחוששים מהעתיד, אבל יש רבים יותר שלא חשים מאוימים ברמה היומיומית. אני לא קמה בבוקר ואומרת 'אוי ואבוי, אילו מלחמות נוראיות יש ממזרח לנו'".
ממה בדיוק חוששים בגולן? אורי קלנר, סגן ראש המועצה והממונה על הביטחון בגולן, מפרט: "אנחנו מתכוננים לשלושה תרחישים. ירי תלול מסלול כמו שראינו כבר לאחרונה, ירי בכינון ישיר לעבר הגבול ואירוע של חדירה למרחב או ליישוב. החלטנו שעלינו להכין את ההתמודדות הפיזית – לדאוג למיגון ביישובים ולשיפור כיתות הכוננות. במקביל אנחנו דואגים שהדרכים שהחקלאים נוסעים עליהן לא יהיו צמודות לגדר, ופועלים גם להצבת מיגון בשטח. החוסן בנוי על שני דברים - על הצד הפיזי ועל הצד הנפשי, ואי אפשר לדבר על הצד הנפשי כשחסרים מרכיבי החוסן הפיזיים בשטח", הוא מבהיר.
מעבר לכיתות הכוננות היישוביות שמזכיר קלנר, יש בגולן גם כוח כוננות מרחבי. הוא מורכב מ־30 תושבים, לוחמי עבר ביחידות מובחרות, וייעודם הוא לתת מענה ראשוני לכל איום עד להגעת כוחות הביטחון. "בתקופה האחרונה אנחנו מתאמנים אחת לשבוע וחצי ומתכוננים לקראת תרחיש של חדירת מחבלים שיעשו פיגוע ויתבצרו במבנה", מספר פיני אוחיון, מפקד היחידה.
"ב'צוק איתן' ראינו שעברו הימים שבהם מחבל או מפגע מתאבד היו באים בבודדים או בזוגות, עכשיו ההתמודדות היא עם גם 15 מחבלים, וזה כוח גדול מאוד. הם עשויים לבוא עם ציוד ועם מטולי אר־פי־ג'י ומקלעים וחומרי נפץ. זה כבר לא משחק ילדים. אנחנו חייבים להיות חלק מהביטחון של עצמנו כתושבים, וגם לקחת אחריות על השכנים שלנו. ככל שהיכולת והמוכנות שלנו יהיו גבוהות יותר, כך התגובות שלנו בדקות הראשונות יקבעו אם האירוע יסתיים במהירות או יהפוך לאירוע התבצרות עם בני ערובה והרג המוני".
אוחיון מספר על חוסר משמעותי בציוד ובאמצעי לחימה ומקווה שהמדינה תספק את הציוד במהירות. בניגוד לנוהג המקובל של הפקת לקחים רק אחרי אירוע ביטחוני, נדמה שבגולן לא מחכים לכדור הראשון. "צה"ל עשה כאן דברים מדהימים ברמת הביטחון, כמו למשל הגדר החדשה שהוקמה", אומר קלנר. וראש המועצה מלכה מוסיף: "המדינה עוזרת בהרבה מובנים, אם אלו משרדי הביטחון ואגף החירום במשרד הפנים והרשות הלאומית לחירום, ובטח שצה"ל ופיקוד העורף. כולם מסייעים לנו בתקציבים ובונים איתנו מארג של מוכנות לחירום".
ביום ראשון השבוע, בפתח ישיבת הממשלה ולקראת נאומו בקונגרס האמריקני, שיקף ראש הממשלה נתניהו בצורה ברורה את הנעשה בגולן: "לצד הכוונה ישירה מצד איראן של פעולות חיזבאללה בצפון והחמאס בדרום, איראן מנסה לפתח חזית שלישית גם מרמת הגולן באמצעות אלפי לוחמים של חיזבאללה שנמצאים בדרום סוריה, ושאיראן היא המפקדת הישירה שלהם". אלוף פיקוד הצפון הנכנס, אביב כוכבי, הבהיר לאחרונה בטקס החלפת מפקד הגיס הצפוני שהמציאות החדשה כבר כאן.
"זוהי זירה אחת עם שתי חזיתות (סורית ולבנונית, י"ק) - המשפט הזה קיבל תוכן שונה לחלוטין בחודשים האחרונים", אמר כוכבי. "ג'יהאד עולמי חוצה את שתי החזיתות הללו, למעלה משנה וחצי, אבל חיזבאללה, ממש בשבועות האחרונים, חוצה את החזיתות האלה ובמספרים גבוהים. אלו זירות שמנוהלות על ידי סוריה, איראן וחיזבאללה כזירה אחת".
גם מפקד הגיס הצפוני הנכנס, אלוף תמיר היימן, ציין כי המוכנות לתרחישים הצבאיים לצד האיומים כלפי האוכלוסייה היא גבוהה:
לוחמים של ג'בהת א־נוסרה, אל־קאעידה, דאעש וארגוני טרור נוספים, לצד אנשי חיזבאללה ולוחמים איראנים, כבר פועלים בסמוך לגבול, וכרגע מתעסקים בלחימה בינם לבין עצמם. ישראל מצהירה כי תדע לתת מכה ניצחת בבוא השעה, ולא תשתוק מול שום קליע לעבר הצד הישראלי.
בגולן בירכו על הסערה שחלפה ומילאה את המאגרים, אבל חוששים מאוד מטפטופים מסוג אחר, ומהתנהלות מציקה ומכאיבה שתהרוס את שגרת חייהם. "אני לא יכול להגיד איך בדיוק ייראה האיום עלינו", מסכם קלנר. "אני נערך למציאות חיים במצב ביטחוני מעורער, אבל בראש ובראשונה אני סומך על צה"ל ועל ממשלת ישראל שלא ייתנו לדבר הזה לקרות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם