תרחיש: איראן תפר את ההסכם 6 חודשים אחרי החתימה
מאחורי ההסכם בין איראן למעצמות עומדים אינטרסים כלכליים של מיליארדים. משחק מלחמה מדעי מציג תרחיש מוגזם אך אפשרי ליום שבו יופרו ההבנות: הכור בבושהר יופצץ וטהרן תאשים את ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התחלתי בבית המרקחת "אסקלפיוס", עברתי דרך כמה בתי עסק נוספים המצוידים במצלמות אבטחה, והגעתי לדף הפייסבוק של מגדל מילאד, הגבוה ביותר באיראן והשישי בגובהו בעולם, שבו שוכנת המסעדה המסתובבת הגדולה בעולם. לפני ארבע שנים הגישו שם גלידה מעוטרת בעלי זהב במחיר של 250 דולר למנה. הנשיא היה מחמוד אחמדינג‘אד, והכלכלה האיראנית עמדה כבר אז על כרעי תרנגולת.
הצילומים מהמסעדה נראים אלגנטיים ומזמינים גם היום, אבל מספר המבקרים זעום. אולי מכיוון שהמשכורת הממוצעת בטהרן נעה סביב 400 דולר. על פי נתוני מחקר של הקונגרס האמריקני, הכלכלה האיראנית התכווצה ב־20 אחוזים בעקבות הסנקציות, אחד מכל חמישה איראנים מחוסר עבודה והאינפלציה עומדת עתה על 25 אחוזים.
ובכל זאת, העיר נראית צבעונית, שוקקת חיים ומלאה עושר וחיוניות. אך גם במתחים. זוהי כזכור העיר שהצעירים שרקדו בה לצלילי Happy של פארל וויליאמס נאלצו להתנצל כדי להימנע ממלקות ומאסר. עוד לפני כן, ב־2009, כשהצעירים התקוממו נגד זיוף הבחירות, שלטון האייתוללות ירה בהם ברחובות ללא היסוס. הנשיא אובמה לא נקף אצבע לטובתם. המסר של אובמה למנהיג העליון היה כבר אז שהוא אינו שואף לשינוי המשטר. זהו גם המסר הנוכחי. עם האנשים האלה עומדת ארה“ב לחתום על הסכם גרעין.
בוושינגטון טרחו השבוע להדגיש שוב ושוב שההסכם עם איראן טרם נחתם, אבל כולם מתנהגים כאילו זה תיכף קורה. כדאי לעיין במאמרו של עלי־רזא נאדר, איש מכון ראנד האמריקני, המצייר תמונת מצב של איראן בימים שלאחר חתימה על הסכם גרעין. הנחת היסוד של נאדר היא שבקרוב, למרות כל האילוצים, אכן ייחתם הסכם בין המעצמות לבין איראן מכיוון שלכל הצדדים המעורבים יש מספיק תמריצים לחתום עליו.
המשטר האיראני לחוץ מאוד לחתום על ההסכם בגלל מצבו הכלכלי. גם המעצמות - ארה“ב, בריטניה, צרפת, סין, רוסיה וגרמניה - מעוניינות בהסכם, שיעצור את המרוץ האיראני לגרעין. ההערכות הנוכחיות מדברות על מרחק של חודשיים־שלושה לפריצה גרעינית. מטרת ההסכם היא להרחיק את זמן הפריצה כך שלמעצמות יהיה מספיק זמן להגיב. זה גם ייתן להן אופק כלכלי שלא קיים כרגע בגלל הסנקציות.
האיש שצפוי לאשרר בחתימתו את ההסכם הוא המנהיג העליון, עלי חמינאי. בלעדיו אין ולא יהיה הסכם. הפרמטרים שעל פיהם צפוי חמינאי לאשרר את ההסכם כוללים הכרה עקרונית בזכותה של איראן להעשיר אורניום, שימור התשתית הגרעינית הקיימת והמשך המחקר הגרעיני. זה אומר שאיראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום, גם אם תחת בקרה קפדנית מאוד. שימור התשתית הגרעינית משמעו שאיראן תוכל לייצר פצצה גרעינית. אולם כאמור, אם זה יקרה יהיה בידי הקהילייה הבינלאומית זמן מספיק לתגובה.
מהפינג־פונג התקשורתי שניהל השבוע הממשל האמריקני בעקבות נאום נתניהו בקונגרס נראה שבבית הלבן שואפים לזמן פריצה גרעינית של שנה. זה רחוק מלהיות מובן מאליו. כשהנשיא אובמה אמר השבוע כי כדי להגיע להסכם על איראן להפסיק את פעילותה הגרעינית לעשר שנים לפחות, הזדרזו האיראנים להודיע שזה לא עומד לקרות. גם הקונספט הבסיסי של הסרה הדרגתית של הסנקציות בלתי מקובל עליהם לחלוטין.
איך תשפיע החתימה, אם תושג, על האקלים הגיאו־פוליטי? אין ספק שברמה הבינלאומית יחגגו את ההסכם. זו החותמת הנכספת שהנשיא אובמה שואף להותיר אחריו לפני שירד מבמת ההיסטוריה. נאדר מעריך כי להסכם אכן יש פוטנציאל להוריד את רמת המתח בין איראן למעצמות. אולם השינוי במדיניות החוץ של איראן אינו צפוי להיות דרמטי. נשיא איראן רוחאני, הנחשב לצד המתון והפרגמטי במשטר, מנהל אמנם את המשא ומתן הגרעיני, אולם המילה האחרונה בענייני חוץ שמורה למנהיג העליון ולמשמרות המהפכה. לכן, היריבות המהפכנית מול ארה“ב צפויה להימשך, וכך גם העוינות כלפי ישראל. לעומת זאת, מעריך נאדר, יש פוטנציאל מסוים להורדת רמת המתח בין איראן לסעודיה, מה שעשוי ליצור תנאים להסדר גם בסוריה.
בינתיים מתרחש ההפך. מזכיר המדינה ג'ון קרי צפוי לבלות את הימים הקרובים בסעודיה, בשיחות הרגעה עם המלך סלמן ועם נציגי מדינות המפרץ. החשש מפני התרחבות ההשפעה האיראנית מעולם לא היה מוחשי יותר. מבחינת מדינות המפרץ, תפיסת השלטון בתימן על ידי שבטי החות'ים השיעים הנתמכים בידי איראן הוא ביטוי ראשוני בלבד לשאיפות ההגמוניה האיראנית.
סעודיה ושכנותיה רואות את המצב עין בעין עם ישראל. בנאומו בקונגרס אמר נתניהו כי איראן כבר שולטת בבגדד באמצעות המיליציות השיעיות ובלבנון באמצעות חיזבאללה, וכעת היא שולחת את אצבעותיה לעזה באמצעות חמאס ולגולן הסורי באמצעות משמרות המהפכה. האם בחסות הסכם הגרעין תגביר איראן את פעולתה באמצעות גופי פרוקסי כמו חמאס וחיזבאללה, או דווקא תמתן אותה?
אגרסיביות אזורית לא תעלה בקנה אחד עם שאיפתה של איראן להשתחרר מעול הסנקציות, לפרוץ קדימה ולהדביק עשרות שנים של פיגור כלכלי. באיראן, כמו במערב, יש ציפייה לפריחה כלכלית בעקבות הסדרת היחסים, ולהשקעות ענק בחידוש תשתיות תעשיית הנפט והקמתו של צי מסחרי של מטוסים, אוניות ומכליות נפט.
הפוטנציאל נאמד במיליארדים, והוא מזכיר את הבוננזה הכלכלית בשנים הראשונות לאחר נפילת המשטר הסובייטי והתעוררות רוסיה ומדינות מזרח אירופה. איראן היא השוק המתעורר שהמערב מייחל לו בתקווה לצאת מן המשבר הכלכלי. לאחר שהאביב הערבי נכנס לחורף אסלאמי עמוק והיחסים בין רוסיה למערב שבים להיות בעייתיים, איראן היא התקווה האחרונה.
האם זה מה שצפוי? מקדונלד'ס בכל מקום? התשובה היא לא. בין השאר מכיוון שלמרות הסנקציות יש גם עכשיו נוכחות של חברות מערביות באיראן. יש גם לא מעט מכשולים פוליטיים ומשפטיים בדרך אל הבוננזה. בראשן התמיכה האיראנית במשטר האימים של בשאר אסד, והחיבורים הפוליטיים והכלכליים לחיזבאללה.
מה בכל זאת מסתמן? מרשימה שערך ה'וול־סטריט ג'ורנל' עולה כי כ־300 חברות וארגונים אמריקניים כבר קיבלו היתרים לעבוד באיראן - במיוחד בתחומים של רפואה, חקלאות והעברות כספים. בין החברות לופטהנזה, ג'נרל אלקטריק ובואינג, שקיבלו את ההיתרים כחלק מתמריצי המשא ומתן. החשש העיקרי של החברות המערביות הוא שבכל מקום שבו הכניסה תהיה אטית יתפסו את מקומן חברות סיניות, הודיות ורוסיות. ייתכן שהמשטר האיראני יעדיף את האפשרות הזו, מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות.
אם הכול יתקדם כשורה, צפוי ריגוש בינלאומי שיוביל לפעילות תרבותית ענפה. חילופי משלחות, סרטים, תערוכות. ממש כמו בימים הטובים של היפתחות רוסיה למערב. ימים של תקווה ושל השקת קונצרטים ותערוכות, מלווים בסקרנות אין־סופית. לאיראנים יש הרבה מה להציע, ובמערב ממתינים בזרועות פתוחות. האם איראן תהיה הבון־טון הבא? נראה שכן.
אבל כגודל הציפיות גודל האכזבות. נאדר מעריך שגם אם תחתום איראן על הסכם גרעין, היא אולי תתחזק, אך הסיכוי שתהפוך למעצמה הגמונית אינו גבוה. השחיתות השלטונית, בעיות הניהול והקשיים הכלכליים שהיו נפוצים עוד לפני הסנקציות, צפויים לשוב ולמשוך את איראן כלפי מטה. לרפובליקה האסלאמית נכונו ימים קשים של אי־שביעות רצון ציבורית נוכח הגבלות חברתיות ופוליטיות מצד המשטר.
המצב הזה צפוי להימשך כל עוד חמינאי ומשמרות המהפכה ישמרו על מעמדם. אבל חמינאי נושק לגיל שמונים והוא אינו בריא. החשיפה התקשורתית שליוותה את אשפוזו האחרון בספטמבר נועדה להרגיל את העם האיראני לכך שבמוקדם או במאוחר הוא צפוי ללכת. השבוע פרסם 'לה פיגארו' הערכה מפי מקורות מידע מערביים שלפיה חמינאי סובל מסרטן ערמונית מפושט וכי תוחלת החיים שלו מוגבלת לשנתיים. השמועות על מצבו של חמינאי עקשניות ונמשכות זמן רב. מקורות איראניים מסרו כי חמינאי מבלה חלק ניכר מזמנו בקליניקה הצמודה לארמון בעיר רמסר שלחוף הים הכספי, לשם הוא מגיע לקבל טיפולים מיוחדים. עם זאת, בשורה התחתונה חמינאי מתפקד, בנאומיו הוא נשמע צלול ומדבר לעניין. אם זה תלוי בו, כל האופציות פתוחות.
ההערכה הזו עמדה השבוע במסגרת משחק סימולציה שערכה סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל־אביב. את הסימולציה ניהל ד"ר חיים אסא, יחד עם פרופ' עוזי רבי ממרכז דיין והאלוף במיל' יצחק בן־ישראל. תרחיש המשחק נפתח שישה חודשים אחרי החתימה על הסכם הגרעין. באותו בוקר מודיע שר החוץ האיראני כי ארצו מתכוונת לשבור את הסכם אי־ההתחמשות הגרעינית שחתמה עם ארה"ב, וכי בתוך זמן קצר תהיה בידה יכולת תקיפה גרעינית.
בישראל מעריכים כי מדובר בשבועות ספורים. ההודעה מגיעה בעקבות הסתערות דרמטית של כוחות דאעש על בגדד, בדרכם לכבוש גם את ערי הקודש השיעיות נג'ף וכרבלא. במקביל מתרחשת סדרה של אירועים, כולל הודעה מסוריה על חמושים שהשתלטו על טילי סקאד C, וחשש כי נפל לידיהם גם נשק לא קונבנציונלי.
מהמפרץ הפרסי מדווח על ימאים אמריקנים שנשבו והוצאו להורג. סרטי וידאו מאמתים את ההודעה. בעוד הנשיא אובמה מכנס את צמרת הממשל והצבא האמריקני כדי לגבש את תגובתו, נשמע פיצוץ עז בתחנת הכוח המספקת חשמל לכור בבושהר.
בהמשך הסימולציה התברר שלא ישראל ביצעה את התקיפה, והפיצוץ נבע מלוחמת סייבר של אל־קאעידה, שנועדה לגרום לאיראן לשסות את חיזבאללה בישראל. אבל זה בדיוק מה שהיה דרוש לאיראנים לנצל את ההזדמנות, לשבור את ההסכם ולרוץ בכל הכוח לפצצה, בעיקר מתוך הנחה שתחת האיום האפוקליפטי של דאעש אפילו ההתגרענות האיראנית תעבור. גם על ידי האמריקנים.
נכון, התרחיש אולי נשמע מוגזם, דרגה או שתיים מעל המציאות, אבל זה טיבה של סימולציה – לחדד דברים. בדיעבד התרחשו במהלך הסימולציה שני דברים. השחקנים, בהם חוקרים בכירים, דיפלומטים ואנשי מערכות הביטחון, לא ידעו להתמודד עם אי־הוודאות שיצרה תקיפת הסייבר ופשוט התעלמו ממנה. הפתרונות שהציעו היו קונבנציונליים ודמו לקווי פעולה ידועים ומוכרים. בהקשר האיראני, המסר העיקרי הוא שבמזרח התיכון העכשווי איראן עלולה לנסות ולפרוץ לגרעין בעקבות אירועים ותהליכים שאין להם כל קשר לישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם