קלילות של M-16, רציפות אש של מקלע
מקלע הנגב החדש בקוטר 7.62 עשה את הופעת הבכורה שלו ב"צוק איתן". במבחן הנשק שערכנו לו, הוא הצליח להפתיע - כמעט בכל מצב ירי. יוני שנפלד יצא לבדוק. מיוחד
לפחות יחידה מיוחדת אחת שאנו יודעים עליה הפעילה את הכלי, קילומטרים בודדים מערבה מכאן, עמוק בתוך שטח הרצועה. בתום הקרבות הגיע גם המשוב המקצועי. המקלענים המנוסים ומפקדיהם העידו על היתרונות המרכזיים של המקלע - משקל קל המאפשר תנועה קלה וגמישה, פריקה מהירה מרק"מ ולחימה מדויקת בשטח אויב אורבני שבו מתערבבים מחבלים לצד אזרחים. כל אלו, לצד התכונה הבולטת של המקלע - עוצמת אש חזקה וחדירות טובה יותר מול קירות, רק"מ קל וטרסות בזכות הקליבר המוגדל.
ירידת צה"ל לנגב אמנם מתמהמהת ונראית תקועה בימים אלה, אבל מנגד מהפכת מקלע הנגב ביחידות החי"ר סוגרת אוטוטו 20 שנה בשטח ונדמה לי שאפשר לסכמה כהצלחה. בסוף שנות ה-90 החלו להיקלט מקלעי הנגב 5.56 תוצרת התעשייה הצבאית בגדודי החי"ר בצה"ל וביחידות המיוחדות. כמ"פ צעיר בצנחנים אני זוכר היטב את השתלמויות המפקדים הראשונות בשנת 1997, את אנשי מחלקת הקליעה מסתובבים בשטח ומלמדים אותנו לאפס את הכלים השחורים המצוחצחים והמבריקים, את ההתלהבות של המא"גיסטים, שבין לילה זכו לשדרוג מעמדם עם קבלת הפק"ל החדש.
אני נזכר בתרגילים הראשונים, שבהם את קריאות "המא"גה-מאג"ה-מאג"ה" באקט היבש החליפו צעקות "הנאגה-נאגה-נאגה". באותם ימים היו לנגב גם לא מעט מחלות ילדות שהעיבו על המשקל הנוח וקלות התפעול - ריבוי מעצורים, בעיות במנגנון הדריכה, ה"ראצט" המפורסם, וגם כשלים בתוף ההסתערות. אבל בהדרגה, ועם קשר טוב בין דרישות השטח למפעל "תעשיות נשק לישראל" (IWI) שירשו את האחריות על ייצור הכלי מתעש, עבר הנגב שורת שיפורים ("נגב 2000") עד שתפס את מקומו של המא"ג כמקלע הכיתתי הרשמי הצה"לי ונמכר לעשרות צבאות וכוחות שיטור וביטחון בעולם.
המא"גים (מקלע אחיד גדודי) המגושמים, החזקים והאמינים תוצרת FN הבלגית (בהמשך יוצרו חלקם באישור החברה בקו ייצור ישראלי) ליוו את צה"ל מסוף שנות ה-60 והיו לנשק הכיתתי הכבד והקטלני ביותר המוצמד לרוב לבחורים הגדולים והחסונים. אלה שקיללו כל רגע של הצמדה לפק"ל, גם בדרך לחדר האוכל ולעמדת השמירה ובעיקר במסעות שהותירו אותם לרוב עם שטפי דם בירכיים מהמכות של הכלי המתנדנד. אבל אלו ששרדו וזכו גם "לנגן" על המאג בצרורות ארוכים ארוכים - התאהבו. אחד מהם הוא אגב שר הביטחון הנוכחי, רא"ל בוגי יעלון, שהוצמד למא"ג כלוחם צעיר בנח"ל המוצנח.
כניסת הנגב כמקלע כיתתי מסתער ליחידות החי"ר הביאה לפגיעה בכשירות המא"גיסטים. המא"גים הפכו ממקלע כיתתי של מ"כ בקיא היטב בתפעולו, לכלי מחלקתי המשמש בעיקר לרתק פלוגתי ולכן זוכה להרבה פחות תשומת לב ואימונים בשגרה. מפקדים בגדודים מספרים כי בגלל הכשירות הנמוכה, ובעיקר הסרבול בתנועה ובפריקה מתוך אכזריות ונמרים, הושארו פעמים רבות המא"גים מאחור. מאידך הובעה הדרישה למקלע חזק ומדויק שיכול מצד אחד לפרק קירות בלוקים ולחדור רק"מ קל, אך גם מאפשר תנועה קלה בשטח בנוי ויכולת ירי סלקטיבי במתארים בהם המחבלים מעורים היטב באוכלוסיה המקומית ונדרש דיוק גבוה והימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים.
"הצורך בא מהשטח", מספר שי עזר לבני מ-IWI, מהנדס הנשק האחראי על פיתוח המקלע החדש. "המתארים האמריקאיים באפגניסטן של לחימה בטווחים של מאות מטרים מול אויב המסתתר מאחורי סלעים ובולדרים בשטח הררי, ולא פחות מכך מהצרכים של צה"ל במתארים בהם הוא נלחם בעשורים האחרונים".
ב-2010 החל צוות ההקמה בפיתוח המואץ כאשר היעד היה לשמור על היתרונות של הנגב כמקלע מסתער מהקלים בשוק העולמי, אך להעלות את התחמושת לקליבר 7.62 כדי להגדיל את הקטלניות והטווח המבצעי. "מבחינה הנדסית זה אתגר עצום", מסבירים בחברה. "כשעוברים לתחמושת כזו צריך לראות שמערכות הנשק לא קורסות, שמצליחים לבלום את עוצמת הרתע ושאין בלאי מואץ של מערכות הנשק".
פיתוח הדגמים הראשונים של ה -NG7 הושלם ב-2012 ובימים אלה מציינים שנה לתחילת קליטתו בצה"ל, לאחר שעבר שורה של מבחנים במחלקת אמל"ח בזרוע היבשה וביחידת הניסויים ובקרת האיכות (נס"א).
עכשיו כשהאות של "צוק איתן" גם כן צמודה למקלע, מחכים ב-IWI להזמנות מבית ומחוץ. בינתיים, במגבלות תקציב הביטחון וסדרי העדיפויות של זרוע היבשה טרם נקבעה תוכנית הצטיידות צה"לית רחבה במקלע החדש, כך שהמא"ג ימשיך ללוות את צה"ל לפחות עד סוף העשור הקרוב.
ועכשיו חזרה למטווח בשדות של ניר עם. מתחילים את הבוקר בהכרת הכלים החדשים. על השולחן מוצבים זה לצד זה הנגב הוותיק לצד הדגם החדש. ההשוואה החיצונית מתעתעת. הכלים דומים מאד בצורה ובגודל, למעט הקנה העבה ביותר במקלע ה-7.62 והעובדה שהקת במקלע החדש אינה מתקפלת. זהו אמנם אחד היתרונות של הנגב הקל, המאפשר ירי ותפעול מלא עם קת מקופלת בלוחמת קומנדו, אך בדגם החדש הקת נוצלה לצורך מנגנון בלימה הידראולי הבולם את עוצמת הרתע הגדולה.
המדריכים מציגים פירוק והרכבה מהירה ופשוטה של הכלי, תכונה חשובה המאפשרת תחזוקה בשדה הקרב. לכל כלי צמוד קנה 2 מותאם, ממש כמו במא"ג או בנגב 5.56. החלפת הקנה נעשית בשכיבה בעזרת יד אחת בתוך שניות ומאפשרת שמירה על רצף אש בעוצמות גבוהות לאורך זמן.
האתגר הראשון - התאמת הכלי לעובדה שאני שמאלי - עוברת בקלות רבה תוך הברגת ידית ההסתערות מצד שמאל וחיבורה מחדש בצד ימין. עכשיו נותר רק להלביש את הרצועה הייעודית, המרופדת היטב ומקילה על השכמות בנשיאה ארוכה, ואפשר להתחיל באימון היבש. המטרה: להתרגל אל הנגב ולבחון את יכולת התנועה והתגובה המהירה מול היתקלויות בשטח פתוח.
הקלות של המקלע מורגשת מיד ומאפשרת תנועה מהירה, וכניסה לכל מצבי הירי: עמידה, כריעה ושכיבה. ההפתעה הגדולה היא בירי בעמידה - הכנסת הכלי לשקע כתף, איתור המטרות וכניסה בין כוונות הברזל תוך שמירה על יציבות היא אפשרית ללא מאמץ מיוחד, כמעט כאילו יורים באם-16. גם הרתע, שנכיר עוד מעט בירי החי, הוא בהחלט סביר בזכות שינויים גדולים שהוכנסו במנגנון הבלם ההידראולי והקפיץ המחזיר המתמודדים יפה עם הרתע הגדול שבתחמושת 7.62. ביצוע דומה עם מא"ג הוא משהו שגם מא"גיסטים ותיקים יתקשו לבצע.
ממשיכים בהתקדמות ובתרגול של ירי מהמותן תוך כדי הסתערות ואז פזצט"א וזחילה לעבר מחסה. גם כאן המשקל הנוח של הכלי משחק תפקיד מרכזי בהתקדמות מהירה. הכניסה למצב ירי בשכיבה נוחה והצללית הנמוכה של הכלי מאפשרת כניסה טובה מאחורי מחסה. גם הקת הטלסקופית מאפשרת התאמה מקסימאלית לנוחות היורה. הדורגלים (לפחות בגרסה הנבחנת) הם דורגלים טלסקופיים-מתכווננים המאפשרים את הצבת הכלי בצורה נוחה מאחורי סוגים שונים של מחסות, אך לא בטוח שדורגלים כאלה יישרדו לאורך זמן אצל הנגביסטים בשטח, ולא מן הנמנע שבהצטיידות צה"לית עתידית יסופקו דורגלים קלים וחזקים שאינם טלסקופיים כמו אלו שעוצבו לפי דרישות צה"ל בנגב דור ג'.
תרגול הזחילה באימון היבש, הופך במהרה לרטוב עם כניסה לתוך שלולית הבוץ שהותירו כאן הגשמים האחרונים. התרחיש הפעם מדבר על מצבי ירי בתנאים פיזיים קשים של גשם, בוץ ואזורים חוליים. המענה ההנדסי הוא וסת גזים שקל מאד להעבירו בין 3 מצבים: ירי ממחסנית, ירי במצב רגיל מתוף ההסתערות, וירי בתנאים קשים ובקצב אש גבוה. גם התרגול של החלפת קנה לקנה 2 מתבצע בבוץ בצורה מהירה וחלקה. מעבר לעמידה והמשך תנועה הפעם לעבר הגבעות המקיפות את המטווח. גם כאן למרות השיפוע של המדרון המקלע נוח לנשיאה וכניסה למצב של ירי בישיבה כמו במארב בשטח סבוך הוא פשוט ומאפשר יציבות לאורך זמן.
בשל מגבלות הירי במטווח, המעבר לירי חי מתבצע כבר בתנאים סטריליים יחסית של קו יורים ולעבר מטרות הממוקמות במרחק עשרות מטרים בלבד. נתוני היצרן מדברים על טווח יעיל של 600 מטר למטרה בודדות ו-800 מטר למטרה מקובצת. העובדה שלגוף הותאמו מסילות פיקטיני בחלקים הקבועים מצד ובחלקים העליונים הקבועים מאפשרת התאמה של מגוון גדול מאד של תוספות לתרחישים שונים ללא יציאה מאיפוס - סמני לייזר, פנסים, ומגוון גדול של טלסקופים וכוונות השלכה הם רק חלק מרשימת הצעצועים הנלווית. לפני שפותחים באש עוברים על מנגנוני הבטיחות.
כמו בנגב הקלאסי מכסה הגוף משחק תפקיד חשוב ואין יכולת לגרוף כדור כאשר מכסה הגוף פתוח. המנגנון העיקרי שנועד למנוע פליטת כדור היה ונותר מנגנון "הראצט" שעבר כאן
הנגב הוא המקלע היחיד בשוק הנשק המאפשר ירי כזה - שאינו אופייני בתפיסה המקובלת למקלעים, אך מאפשר התמקדות ודיוק בפגיעה במטרה ומתאים למתארים אורבניים, לצורך פגיעה מדויקת במחבלים בתוך אוכלוסייה (או במקרה שלנו בבלונים ירוקים המחוברים למטרות דמות) מבלי לגרום לנזק סביבתי גבוה ולחשיפת מיקום הכוח היורה. היכולת לקבל מחסניות עם תחמושת נוספת מהחיילים שלצידך בקרב גם בה יש יתרון ברור.
התרחיש הבא הוא של ירי בשכיבה מתוף ההסתערות המכיל שרשיר של 150 כדור, הכנסת התוף והזנת השרשיר במקלע גם הם פשוטים מאד לתפעול. פותחים את הנצרה ועוברים לירי אוטומט המותיר בתוך שניות את מטרות הקרטון מחוררות. המעבר משכיבה לעמידה תוך וידוא שהנשק נצור נעשית בקלות (צריך להודות שאין עלינו ווסט נגביסט עמוס תחמושת) וממשיכים בירי אוטומט מהמותן תוך כדי התקדמות לעבר המטרות רק כדי לוודא שאף "מלוכלך" לא שרד את גשם הקליעים. אף אחד.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם