כך התקשורת ניווטה את הבוחרים כל הדרך לקלפי
התקשורת הפכה במערכת הבחירות הנוכחית ממתווכת למעורבת. מומחים מסבירים את השינויים בעיתונות הישראלית, ומדברים על הטונים הצורמים, התוקפנות והשימוש הגובר ברשתות החברתיות
רואים את הקולות: לפחות דבר אחד טוב יצא מיום הבחירות. זה יהיה היום שבו תסתיים, סוף סוף, מערכת הבחירות שבה זנחה התקשורת הישראלית, לראשונה, את תפקידה המסורתי: במקום דיווח ותיווך בין הפוליטיקאים לאזרחים, הפכה התקשורת להיות חלק מהסיפור עצמו.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם נקרא לילד בשמו, מדובר בעיקר ביחסים שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לכלי התקשורת השונים. זה לא התחיל היום. נאום ה"הם מפחדים" של נתניהו ב־1999 כבר הפך לקלאסיקה. אך גם הפעם הפשיל נתניהו שרוולים: בעקבות מסע פרסומים עיתונאיים מתוזמן וקבוע נגדו, שארך חודשים רבים, תוך הבלטת מחדלי ממשלתו ללא הרף, נתניהו תקף חזיתית, תוך נקיטת שמות מפורשים.
"עלינו מדרגה", אומר איש רשות השידור והשדרן הוותיק יעקב אחימאיר. "בעצם ההתקפה הזאת יש חידוש חסר תקדים. מצד שני, אני חושב שגם אין תקדים לעובדה שעיתון המוחזק בבעלות פרטית תוקף את ראש הממשלה בבוטות כה רבה ובלתי מוסווית. אם בעבר היו מאבקים בין כלי תקשורת בעלי אופי אידיאולוגי, הרי שעתה המלחמה התנהלה במגרש האישי, בין 'ידיעות אחרונות' לנתניהו".
האם היה נכון מצד נתניהו לתקוף חזיתית את נוני מוזס וכלֵי התקשורת שברשותו?
"איני סבור שבמדינה דמוקרטית אנשי שלטון ושררה צריכים לתקוף באופן כה אישי וחזיתי כלי תקשורת, מכיוון שאסור לסתום להם את הפה – גם לא לעיתון שתוקף בחריפות רבה את ראש הממשלה".
רק לספוג בשקט?
"איש לא הכריח אותך להיות ראש ממשלה. איך אומרים, מי שלא סובל את החום במטבח, שלא ייכנס לשם". המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון אליהו מצא סבור שמצב שבו התקשורת משתתפת באופן פעיל במאבקים הפוליטיים הוא מציאות חיים שהתפתחה, ושיש להשלים איתה. מצא, שכיהן בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת ה־15, אומר ל-nrg שכיום אי אפשר להכתיב לעיתונים שיח אובייקטיבי. "לעיתונים יש אג'נדה", הוא אומר.
"התוקפנות היא תוצאה של מאבק קיומי בין 'ידיעות' ל'ישראל היום'", אומר פרופ' (אמריטוס) דן כספי מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון. "'ישראל היום' השפיע על כללי המשחק בתקשורת הישראלית, ושינה את המפה. מצד אחד, זה טוב שמישהו מאתגר את 'ידיעות אחרונות'; מצד שני, זה גרם לחוסר יציבות במערכת התקשורת המוצאת את ביטויה, בין היתר, בתנאי ההעסקה של העיתונאים ויציבותם התעסוקתית".
במערכת הבחירות הנוכחית התופעה של זניחת ערוצי התקשורת והתעמולה המסורתיים לטובת הרשתות החברתיות, בעיקר פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ ויוטיוב, קיבלה תאוצה והגיעה לשיאים חדשים.
השופט מצא נזכר בימים עברו שבהם התגודד הקהל בכיכר מוגרבי בתל־אביב או בבית העם לשמוע נאומים חוצבי להבות הנישאים בקול ניחר מפי מנהיגי האומה. "אני דווקא מתגעגע לכנסים האלה בשנות החמישים והשישים. אפילו ההכפשות היו אז בטעם אחר, אם כי גם אז נקטו לעתים לשון מלוכלכת. היום אם מישהו יקרא לרעהו סמארקאץ', איש לא יבין. אז כולם ידעו מה הכוונה". על חוקי התעמולה המיושנים, כולם מסכימים, אבד הכלח.
מצא: "השופט ג'ובראן, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, אסר פרסום כלשהו באינטרנט. איך הוא יכול לאסור דבר שכלל לא נמצא בשליטתו, הרי החוק מתייחס רק לרדיו ולטלוויזיה? אולי יתחיל לאסור מאמרים בעיתון או נאומים? "כל יושבי הראש לפניי ואחריי המליצו לשנות את חוק התעמולה. שמעתי הבוקר ריאיון עם אלי ישי. המראיין החליט בשלב מסוים שהוא גולש לתעמולה, וביקש ממנו להפסיק. זה רציני? ומה שאמר קודם לא היה תעמולה? תעמולה היא תעמולה. הגיע הזמן לשים סוף לעניין הזה".
שאלתי את בני שיחי מדוע לאורך שנים כה ארוכות הכנסת אינה משנה את האנכרוניזם המגוחך הזה הנקרא "חוק הבחירות: דרכי התעמולה", ומדוע ממשיכים לבזבז סכומי עתק על שידורי תעמולה שאיש אינו צופה בהם. חלק מהם סבורים שהסיבה היא עצלנות או שהיא נעוצה בעובדה שאחרי הבחירות הדבר נשכח והכול עוסקים בנושאים אחרים.
"יכול להיות שחברי הכנסת סבורים שחוקי הבחירות הם פרה קדושה ופוחדים לנגוע בהם כי אין לדעת להיכן הדברים יידרדרו", מנחש מצא. "הפוליטיקאים וכלי התקשורת אומרים, מה זה משנה אם יש איסור, אנחנו ממילא מצפצפים ועושים מה שאנחנו רוצים". פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה גילה במחקריו כי הפלטפורמות החדשות והישנות מזינות אלו את אלו, ולכן מוקדם להספיד את המדיה הישנה. "אולי בעוד חמש שנים נקבל תוצאות שונות. בינתיים ברור שהן משמעותיות רק אצל הצעירים ולא בקרב גיל הביניים
או המבוגרים".
אולי מכיוון שאנחנו התרגלנו לשיח רדוד. ההיפסטר של בנט, החמאסניק של הליכוד או הסבתא של ש"ס מדברת אלינו הרבה יותר מאשר עיסוק במצעים ובתוכניות פעולה.
"זה לא לגמרי מדויק. נכון שיש דגש רב על מופעים קיצוניים יותר והתבטאויות מרעישות, אבל אתה יכול לראות שברשתות החברתיות מקיימים שיח פוליטי ער, ולעתים גם אידיאולוגי. לא תמיד הוא חשוף לעינינו והוא לא בממדי ענק, אבל יש שם מדורות שבט קטנות וצעירות מעניינות ביותר".
האם התקשורת מילאה את תפקידה במערכת הבחירות?
"חס וחלילה", עונה אחימאיר. "אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, לא נוכל להגזים בגודל הישגו מכיוון שהוא נלחם במלחמת 'כולם נגד אחד'. אם יפסיד את השלטון, הדבר ייראה טבעי בעיני רבים, משום שקשה מאוד לנצח במצב כזה". "התקשורת צריכה להיות מתווך מקצועי, אמין ומדויק, נטול אינטרסים״, אומר וימן. ״היא לא עשתה זאת בהצלחה כי היא שבויה באינטרסים שלה".
פרופ' וימן סבור שהסקרים המצביעים על תוצאות קרובות לליכוד ולמחנה הציוני מגבירים את המתח ואת ההתעניינות בסיקור התקשורתי. "סיקור מערכת בחירות לא היה אף פעם מעמיק או רווי בפילוסופיה, הגות או חזון. הוא תוצר של מופעים תקשורתיים של יחצנים ותועמלנים, עם סקרים שחלקם מניפולטיביים וחלקם שקריים. במערכת בחירות כה קצרה ודחוסה, נושא שפעם היה מחזיק כמה ימים מתחלף למחרת. התחושה היא שגם למופעים הכושלים של התקשורת יש משקל גדול מתמיד". אי אפשר להתעלם מהמופעים הכושלים שעליהם הוא מדבר.
סרטון "קבוצת התמיכה" של הליכוד שבו הופיע כביכול איש חמאס לצד עובדים ישראלים, כיכב ימים רבים בראש המתקפות על נתניהו והליכוד. מנגד, דברים מטופשים שהשמיע יאיר גרבוז בעצרת השמאל על "מנשקי הקמעות ומשתטחי הקברים", עוררו זעם דומה. "צריך להיזהר מזלזול רב מדי באינטליגנציה של הבוחר הישראלי", ממשיך וימן. "אולי הוא לא חסין מפני הרדידות, אבל הוא ביקורתי מאוד כלפי מניפולציות. אנשים הבינו מזמן שאין טעם לצפות בתשדירי הבחירות, ברצף הלעוס לעייפה והגימיקי".
לדעתו, "רוב הציבור יודע שפוליטיקה היא דבר רציני יותר ממה שהפוליטיקאים מציגים לו". "מערכת הבחירות כלל לא התייחסה לשורת שאלות חשובות", מציין אחימאיר. ״הנושא הפלסטיני ירד מסדר היום. גם לא התעסקו בשאלות הכלכלה, אף שלליכוד יש קבלות על היציבות הכלכלית של המדינה. מה שבלט הן כל מיני שטויות, טעויות בניסוחים, סרטון הליכוד או התבטאות ארוגנטית ומתנשאת של גרבוז.
"נראה לי ש'המחנה הציוני' ידע שהעניין המדיני לא מעניין את הציבור ולא כדאי לרכוב על הסוס הזה, כי זה רק יזיק לו. מפלגת העבודה החליפה שוב את שמה משום שהיא חושבת שכדי להתקרב אל הציבור עליה להתרחק מהמסורת של עצמה ולחקות את הימין במובן של התקרבות למושג ציונות".
"הבוחרים לא רוצים לשמוע את מה שיש לפרסומאים לומר ולא את מה שכתוב בפליירים, אלא את הנבחרים עצמם, מכלי ראשון", סבור השופט מצא. "מה ישי חושב על דרעי, מדוע אין נשים ברשימת ש"ס, אם הרצוג ולפיד יהיו מוכנים לשבת בממשלה בראשות נתניהו ומדוע אינם מוכנים להשיב על כך.
"הציבור רוצה שמנחה או עיתונאי ישאל את נתניהו מדוע הוא מדבר כל הזמן על איראן ולא על הבעיות המטרידות אותנו, כמו מדוע איני יכול לעזור לבן שלי לקנות דירה או מדוע המחירים בסופרמרקט כל כך יקרים. הדברים האלה אולי מופיעים במצע אבל בשיח של הפוליטיקאים אין כל התייחסות אליהם".
לפרופ' כספי יש הסבר אחר לרדידות: "מה שקורה בעיתונות קורה גם בענף הפרסום. היום יש שם המון צעירים שמועסקים בשכר עלוב, ואז הענף מתמלא באנשים יצירתיים פחות ואיכותיים פחות. שים לב למסרים. יש מין סטנדרטיזציה שלהם. כולם מדברים באותן סיסמאות וגם מחליפים את הסיסמה מדי כמה ימים".
ממה זה נובע?
"מבלבול. המערכה שבויה בידי אותם אסטרטגים ויועצים היורים לכל הכיוונים בתקווה שיפגעו איכשהו, מתישהו, במישהו".
מי לדעתכם גיבורי הקמפיין של בחירות 2015?
"סתיו שפיר״, עונה וימן. ״ג'ינג'ית נמרצת שמוכיחה שהפוליטיקה הישראלית לא כל כך רקובה ורדודה. לעומתה יאיר לפיד נושא מסר חברתי ומתכחש לחוסר המעש שלו בכנסת בשנתיים האחרונות". "יש עתיד הוכיחה שהכתה שורש, אך איני רואה אותה ממשיכה אם לפיד ילך", סבור אחימאיר.
מה לגבי כחלון שמתמודד על המשבצת החברתית אבל איש אינו מזכיר את הצבעותיו נגד חוקים חברתיים חשובים כמו מעונות יום, מקלטים לנשים מוכות, הקלות במס לסטודנטים ורשימה ארוכה נוספת?
"הקרדיט שנזקף לזכותו רב יותר ממה שנכון״, אומר וימן, ״אבל הנה בא מישהו שמביא משב רוח רענן, עם חיוך צחור־שיניים והוכחה אחת של הצלחה המשכיחה את חוסר פועלו בשטחים חברתיים אחרים או את השקפותיו בעניינים מדיניים". מצא: "הוא מחובק על ידי התקשורת שעוצמת עין אחת כדי לא לראות את הפגמים ולהבליט רק את היתרונות".
איך לדעתכם הרצוג ולבני צלחו את המערכה התקשורתית?
"התנהלות רצופת כישלונות״, קובע וימן. ״החלפת האסטרטג הראשי שבועיים לפני הבחירות מעידה על מבוכה רבה. נראה כיצד הם מטפלים בתקשורת, ומכאן נבין מדוע התקשורת אינה מטפלת בהם במודל שהם רצו".
ובנימין נתניהו?
"אתגר מרתק לכל חוקר תקשורת, במיוחד בתקופת בחירות. ניהל מערכה של אחד מול העליהום של כולם. ניצחונותיו במערכות הקודמות הם ההוכחה הניצחת שלא תמיד התקשורת קובעת מה יקרה במדינה". אחימאיר שם את האצבע על נקודה אחרת: "נתניהו שגה והוכיח חוסר רגישות כשביטל במחי יד את דו"ח מצוקת הדיור המהווה בעיה אמיתית. ייתכן שיהיה לכך מחיר בקלפי".
מה דעתכם על כך ששרה נתניהו הפכה לגורם במערכת הבחירות?
"מה שעשו לה מעיד על ימים שחורים לתקשורת הישראלית", אומר אחימאיר. ״בלי שום שיקול דעת אנושי. התעללו בדמותה כדי לפגוע בראש הממשלה. היא לא עומדת לבחירה, אם כי שגתה כשהכניסה לביתה את מושיק גלאמין". ״היא אינה אישיות ציבורית", משיב מצא, "אך קשה לבוא בטענות לאלה שמשרבבים אותה למערכת הבחירות כי היא משרבבת את עצמה, משתתפת באירועים ומצוטטת כאומרת דברים בנוסח 'בעלי יכול היה להיות נשיא ארצות הברית', כך שאינה יכולה לבוא בטענות. אבל זה לא מכובד לעסוק באשת ראש הממשלה, אלא רק בו עצמו. הוא לא נושא באחריות שילוחית למעשיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם