אתרוג או סזון: קמפיין שבו האמת לא שיחקה תפקיד
החלפת השלטון בדמוקרטיה אינה רק לגיטימית אלא רק רצויה. בבחירות הללו לא דיברו על מהות או התעניינו בעובדות. המטרה הייתה קדושה, וכל האמצעים כשרים
ביקשו ממני טור חגיגי ליום הבחירות, טור קלישאות לעוס לעייפה, חדור יראת היום הקדוש של שיטת השלטון הרעה במיעוטה. הייתי יכול להפליג מהאגורה היוונית ועד לווינסטון צ'רצ'יל עם סיגר, שמסביר כי הטיעון הכי טוב נגד הדמוקרטיה הוא שיחה בת חמש דקות עם המצביע הממוצע. אבל לא בא לי טוב אנקדוטות היסטוריות או החגיגיות הזו וכל הטקס בישבן - אני מגיע טעון ליום הבחירות.עוד כותרות ב-nrg:
- תעלומת הבחירות: מי אתה איימן עודה?
- הטעיה אסורה: קנס לליכוד בגלל הקלטת של כחלון
- נתניהו בקלפי: "אחרי הבחירות אקים ממשלה לאומית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בוודאי שמתם לב בשלושת החודשים האחרונים התנהל פה סזון, מסע ציד והסתה, מסע הכפשה חסר תקדים שתכליתו אחת: להעיף את רה"מ בנימין נתניהו.
החלפת שלטון בדמוקרטיה היא לא רק לגיטימית אלא גם רצויה, אבל בבחירות הללו לא דובר על מהות או התעניינו בעובדות. האמת לא שיחקה תפקיד, ואפילו לא משני. המטרה הייתה קדושה, ולכן כל האמצעים היו כשרים. מתחת לאף גלגלו עמותות שמאל קמפיין אדיר ברחובות וברשת.
עמד בלחץ. בנימין נתניהו
צילום: אריק סולטן
עמיתיי לתקשורת העדיפו לעצום עיניים. איש מהם לא מחה או תהה כיצד גנרלים שחתמו על עצומות לשחרור גלעד שליט והבהירו לציבור שהמחיר ראוי, מאשימים כעת את נתניהו בשחרור המחבלים. אפשר להתפוצץ מהמוסר הכפול, מהצביעות. למה לעזאזל בהפגנה של עשרות אלפים הם מוצאים לנכון להעמיד בראש העמוד תמונה של שני נערים תומכי מרזל, רק כדי להקטין אותו ואת הציבור שבוחר בו?
הסיבה למסע חסר התקדים נגד נתניהו לא נעוצה בכלכלה וגם לא בביטחון. הסיבה אחרת: לא אילפו אותו, הוא לא פינה יישובים. אם הוא היה נכנע ללחצים - והיו לחצים כאלה- היה ראש הממשלה מקבל טיפול VIP והופך לאתרוג מובחר.
נתניהו לא מושחת כמו אריאל שרון ואהוד אולמרט. הוא אולי נהנתן, אבל לא אכל שוחד, וגם גדולי שונאיו יודעים זאת. אם נתניהו היה מקבל את הדין, היו מעבירים אותו למקובלים. מפתיע אותם בכל פעם מחדש שנתניהו נאמן לאידיאולוגיה שלו, ולכן הם מאשימים אותו שהוא פרנואיד, מסית וערמומי, שעושה שימוש נחות בפחד ובזיכרון השואה כדי להתחמק מהתמודדות עם הבעיות האמיתיות.
אלא שמה לעשות - זו המציאות. מעבר לגדרות יש עולם רע ואכזרי, שמייחל לרגע שישראל תיחלש, שנוותר, שנאבד ריכוז. רחוק יותר מזרחה, איראן מבקשת להשמיד אותנו. מנהיגיה אשכרה מצייצים את חלומם בטוויטר. איראן לא מתביישת בחלומה הרצחני להשמיד יהודים, שבעבר המאוד לא רחוק לבש מדים מציאותיים.
אז כן, אני מודאג, ואני מקווה שגם ראש הממשלה מודאג ודרוך, ושהוא עושה הכול במשמרת שלו למען החיים עצמם. כן, החיים עצמם - אלו שהפסיכים מדאעש והאייתוללות מטהרן רוצים לקחת מהילדים שלנו.
אז ביום הזה, יום הרת עולם של הדמוקרטיה, אני יודע מה אני מצביע ואני יודע למה אני מודאג. בסנאט האמריקאי עומדת לקום ועדה מעורבת של דמוקרטים ורפובליקנים שתבדוק את מעורבות הממשל בבחירות בישראל. ואחרי כל זה, אני לא הולך עד איראן אלא חושב על הקיץ האחרון - על ג'ון קרי שלחץ עלינו לקבל את הצעת הפסקת האש הקטארית, הצעה עם תנאים איומים לישראל.
בזמן אמת עמד נתניהו בלחץ האמריקאי, דחה את ההצעה והלך בנתיב המצרי. תשאלו את עצמכם אם יצחק (בוז'י) הרצוג היה עומד בלחץ האמריקאי. האם הוא יכול להגיד להם לא?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם