סוף טוב: נאוה עציון דיברה עם מעין לאחר שחולצה
נאוה עציון, אלמנתו של זאביק עציון שנהרג ב'צוק איתן', שוחחה עם בתה, לאחר חמישה ימים של חשש: "היא אמרה לי שתי מילים וחצי - ובכתה מרוב התרגשות"
לאחר כמעט חמישה ימים מורטי עצבים שוחחה היום (ד') לראשונה נאוה עציון עם בתה מעין, שחולצה מאזור הלנגטנג יחד עם עוד שבעה מטיילים נוספים. "התקשר אליי איש החילוץ, כנראה מיד אחרי שהגיעו אליהם עם המסוק", שיחזרה נאוה את הרגע לו ציפתה במשך ימים ארוכים. "הוא אמר 'שלום, מעין רוצה לדבר איתך', היא אמרה לי שתיים וחצי מילים - 'אמא, אני בסדר', ואז העבירה את הטלפון לעומרי, כנראה היא לא יכלה יותר לדבר ובכתה מרוב התרגשות. אחר כך דיברתי עם החמוד שלה והם היו צריכים לסיים, כי הם בדיוק עברו למסוק השני".עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לדבריה באותם רגעים המילים שלה לא הצליחו לבטא את מה שהלב מרגיש: "לא אמרתי מילים מפוצצות. סתם מילים. רציתי להגיד לה אבל לא ידעתי מה מרוב התרגשות. רציתי בעיקר לדבר, להרגיש, לראות ולנשום אותה. לראות שהם בסדר. שלא עברו טראומה רצינית, ושהם יכולים להמשיך. גם הימים שהם עברו בציפייה ובבדידות בטח השפיעו, גם אי הוודאות מלחיצה, זו לא חוויה מרנינה".
בני המשפחה עדיין לא מעכלים את החוויה שנשאבו אליה בעל כורחם כשהאבל על האב זאביק עוד טרי. "ביום הזיכרון בכניסה לבית הקברות דיברנו איתה בפעם האחרונה. היא צלצלה ולא חשבנו שזה מה שיקרה אחר כך. פשוט נשאבנו לזה פתאום בכוח, וכל יום היה מטלטל בפני עצמו, נענו בין שמחה, לייאוש, לתקווה, לאופטימיות זהירה. העיקר רק לראות ולשמוע אותה".
נאוה סיפרה כי "למרות הכל לא הסכמתי לנדוד עם המחשבות למקומות שליליים. אמנם הרגשתי תכונה גדולה מאד בבית שלנו ואנשים שהיו איתי, שהזכיר את מה שהיה כאן כשזאביק נהרג, אבל סרבתי להאמין שזה הולך לאותו כיוון, המוח לא יכול לחשוב על זה. הייתי רק אופטימיות וחיוביות".
"לא רציתי שיעשו מאיתנו משהו מיוחד" הוסיפה בצניעות, "כל ילד הוא עולם ומלואו ובמקרה היה מדובר בבת שלי, עם כל מה שקרה לנו. כשהיא יצאה לטיול נתתי לה את ברכת הדרך, אני לא עוצרת אותה, זה בשביל הבריאות הנפשית של כולנו".
על המטייל אורן לוטרמן שחבר אל מעיין וחבריה אמרה נאווה : "אין עליו, מעין וחבורתה היו במרחק של שעה הליכה ואיזה נפאלי אמר לו שיש ישראלים שמפחדים להתקדם והוא הלך והביא אותם. והמשיך לעדכן כל הזמן מהשטח בפלאפון הלווייני".
על המשך הטיול של בתה אמרה נאווה כי "לדעתי היא רוצה לחזור הביתה. בטח היה להם מספיק זמן לדבר ביניהם ולתכנן תכניות, מצד שני הם עסקו בהישרדות. נראה שהיא בסדר ולא עברה חווייה טראומטית מדי, ואני סומכת עליה במה שתחליט. יש לה ראש על הכתפיים. אצלנו בקיבוץ היה נהוג יום חלוץ בודד שתרגל הישרדות בשטח, להם היה את זה על אמת", היא מסכמת בחיוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם