לא אבדה תקוותם: הרצוג מחכה לטלפון מנתניהו
האמירות של נתניהו והעמדות של שרי הממשלה הבאה מבטיחים לנו בידוד, הרצוג עדיין ממתין לשיחה מראש הממשלה, ודרעי נערך למלחמת עולם על תיק הדתות
אלה הם ימים של תיקון הנפש, אבל יש אנשים שרואים בהם גם ימים של קלקול פוליטי ומדיני נואש. המו"מ הקואליציוני והממשלה שמסתמנת לא מבשרים טובות. אנחנו מקבלים ראש ממשלה שטורק דלת בפני כל אפשרות להתקדמות מדינית, ומודיע כי בתקופת כהונתו לא תקום מדינה פלסטינית.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני בין אלה שמאמינים כי אין פתרון מדיני מציאותי לסכסוך, אבל האמירות של נתניהו והעמדות של שרי הממשלה האחרים מבטיחים לנו חושך בינלאומי ובידוד נוראי, כפי שהודיעה לנו תת־שר החוץ האמריקני וונדי שרמן.אגב, מישהו זוכר את שר החוץ ג'ון קרי שהתגורר בארץ בקדנציה הראשונה של הנשיא אובמה וניסה להביא להסדר?
קרי כבר לא מתקרב לכאן, ועם ההרכב המסתמן של הממשלה נשמע בקרוב שהוא כותב ספר (עוד ספר) על סיפור הכישלון שלו להביא שלום נפלא לאזור. נתניהו ושרי הקבינט שלו (יעלון, ליברמן, כחלון, ארדן, בנט, ונראה שגם כץ, שטייניץ, דרעי ועוד אחד או שניים שיקבלו פיצוי על הזנחה מיניסטריאלית) לא מאמינים בפלסטינים ולא רוצים שום תהליך איתם.
עם הממשלה הימנית הזו חזרנו למצב של נון סטרטר, אין התנעה. בסוף הדרך הזו מחכה אסון לאומי, וזה ברור, אבל למי אכפת. אפילו בימי יצחק שמיר, סרבן הסדר ידוע, בתחילת שנות ה־90, התקיימה ועידה בינלאומית במדריד. מישהו מצפה היום לוועידת שלום כזו? עם מי? עם ליברמן, יעלון ונפתלי בנט בראש השולחן, שכם אל שכם עם מנהיגים ערבים ופלסטינים?
הממשלה המסתמנת (בהנחה שלא יהיו בה גורמים ממתנים מהמחנה הציוני. ראו הקטע הבא), עושה צעד גדול לאחור גם בתחום החברתי והאזרחי. חוק נהרי שעבר מן העולם חוזר בגדול כדי להעניק מחדש תקציבי מיליונים לחינוך החרדי במוסדות לא רשמיים; חוק שנועד להעניק שוויון בנטל מתבטל למעשה באמצעות מחיקת סעיף הסנקציה הפלילית, וכל המאבקים והמשברים והדיון הציבורי הנוקב שקרע את החברה הישראלית נגוזו, כאילו לא היו כאן מעולם.
חוקים שהתייחסנו אליהם כמו אל שמועה רעה שבאה ממדינות במרכז אפריקה, כמו ההגבלה המבנית בכוחו של בית המשפט העליון, עומדים להיות חלק מאיתנו, לבושתנו הגדולה, אלא אם כן משה כחלון יבלום אותם, כפי שהבטיח.
עד לרגע האחרון יחכה יצחק (בוז'י) הרצוג לטלפון מנתניהו. אפילו בסוף השבוע הזה הוא לא מאבד תקווה. הרצוג ראה את נתניהו סוגר עם כחלון. זה בסדר, הוא אמר לעצמו. הוא שמע את נתניהו חותם עם יהדות התורה. גם זה בסדר. ש"ס בפנים? אחלה. כל עוד ליברמן ובנט אינם בפנים, סגורים וחתומים, עוד לא אבדה תקוותו. הרצוג יודע שאם היה נכנס פנימה, מקבל את תיק החוץ ומחלק עוד שישה או שבעה תפקידי שרים לחברים בעבודה וגם כמה ועדות חשובות בכנסת, הוא היה מבטיח לעצמו את הניצחון בפריימריז הבאים במפלגת העבודה.
הרצוג יודע גם שהוא לא לבד. מפלגה שלמה, כמעט, רוצה להיכנס פנימה. שרים לשעבר, חברי כנסת, ראשי סניפים בעבודה. כולם רוצים עמדות כוח, השפעה, מינויים ותקציבים. הרצוג הלך לפני חודש להיפגש עם נתניהו בחשאי כאשר צבא אדום גדול עמד מאחוריו, אולי חוץ מסתיו שפיר, מיקי רוזנטל ואיציק שמולי.
עכשיו הרצוג בחוץ, וצריך לנהל מפלגה אופוזיציונית עצבנית ומתוסכלת. במקום לחלק תפקידי שרים לכל דורש, הוא צריך להכריע מי יהיה יו"ר סיעת העבודה בכנסת - איתן כבל או שלי יחימוביץ'. כל החלטה תהיה גרועה מבחינת הריקושט. במקום לקבוע מי יהיו החברים בקבינט המדיני־ביטחוני, הרצוג צריך לשבור את הראש בין חברי הכנסת שרוצים את ועדת הכלכלה. אולי הוא ישלח את כבל לסיעה ואת יחימוביץ' לכלכלה. מה לעשות, זה שולחן ההכרעות החדש שלו.
ציפי לבני (מישהו זוכר?) ממשיכה, בדרכה, לגרום נזק להרצוג. אני משוכנע שהשם שלה עלה יותר מפעם אחת בשיחה המוכחשת שקיימו נתניהו ויו"ר העבודה. לבני אינה אישיות רצויה בממשלה, והיום גם לא בעבודה. בצמרת המפלגה משוכנעים כי לבני תפרוש במהלך הקדנציה מהפוליטיקה, ויהיה מי שינשום לרווחה. יש כאלה שמחכים לראות איך הבת של מפקדים באצ"ל תשב בדיוני הסיעה עם פרופ' יוסי יונה וזוהיר בהלול. יהיה מעניין.
ומילה אחרונה על הנדוניה שהביאה לבני לעבודה - עמיר פרץ. אם העבודה הייתה מנצחת ב־17 במרץ, פרץ היה מבקש להיות יו"ר הכנסת, מקפצה לא רעה לנשיאות המדינה. אבל העבודה באופוזיציה, ופרץ מכין את עצמו לתפקיד שאותו הוא יודע לעשות היטב, יו"ר ההסתדרות. הבחירות אמנם רק במאי 2017, אבל תמיד טוב להקדים ולהתכונן.
אם אנחנו מדברים על העבודה ועל יצחק הרצוג ועמיר פרץ, אפשר להזכיר בנשימה אחת גם את חיים רמון, פעם אחד מראשי העבודה וההסתדרות, והיום יועצו הקרוב של אריה דרעי.
רמון, כך אני מבין, הציע לדרעי לברוח ממשרד הפנים גם אם תיק המנהל והתכנון יישאר אצלו, וגם אם יוסיפו לו את אגף התקציבים ואת מנהל הכנסות המדינה. הנוכחות של דרעי במשרד הפנים, אמרו לו, תצית את דמיונם של כל תנועות שוחרי המנהל התקין. הם לא יפסיקו לדבר על הפושע שחוזר לזירת הפשע, ולא יחמיצו עתירה אחת לבג"ץ על כל החלטה שיקבל. יאיר לפיד, שהציע באדנות לשקם את דרעי, יהפוך לאופוזיציה הראשית שלו בכנסת, וחברי הוועדות מטעמו ינסו להוכיח כי השיקום במשרד הפנים לא עלה יפה.
דרעי שמע ומצמץ. נתניהו עצמו הבין שהוא מהסס בעניין משרד הפנים ולקח לו את התכנון. דרעי, שנהנה מדימוי של נושא ונותן מוכשר, הלך על תיק התחבורה, אבל אז ישראל כץ הגיע לנתניהו ואמר לו שאם הוא לא בתחבורה, אז הוא גם לא בממשלה. הפעם נתניהו מצמץ.
דרעי נשאר עם תיק הכלכלה, אבל רוצה לעצמו גם את תיק הדתות. בש"ס, ולא רק שם, קוראים למשרד הדתות "משרד מלוכלך", דהיינו, אפשר להוריד משם תקציבים חופשי. דרעי אמנם לא מנהל מלחמה על תיק הפנים, אבל הוא מנהל בשעות אלה מלחמת עולם נגד האפשרות שאלי בן־דהן מהבית היהודי יהיה סגן שר במשרד הדתות. דרעי יודע שבן־דהן מחובר לכל הפקידות המפד"לניקית במשרד, ואין מי שיודע כמוהו להפנות את התזרים הכספי לאן שצריך.
"בן־דהן יהיה השר ואתה סגן השר", הזהירו את דרעי. לא פלא שהוא שלף איום נוסף מול נתניהו: לחבור להרצוג, ולהקים בדקה ה־90 ממשלה אלטרנטיבית. בלשכת ראש הממשלה רעדו מפחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם