סוריה: ילדים נחטפים לדאעש, תינוקות נמכרים

יזידים בני עשר שנחטפים ומגויסים לדאעש, נערים שנהרגים בשירות חיזבאללה ותינוקות שנמכרים בשוק השחור בלבנון. כך נראית הילדות בגיהינום המלחמה בסוריה

תלתליו השחורים של יוסוף בן החמש גולשים על כתפיו הקטנות. החיוך הכובש חושף שן חסרה שנשרה לא מזמן. "למדנו פה הרבה דברים", הוא אומר למצלמה, ומשתדל לכבוש חיוך שמתפשט באופן בלתי רצוני על פניו. "למדנו על כל סוגי הנשק, ירינו ברובה, למדנו על המדינה האסלאמית ועל אללה". לרגע עוצר הילד ומאבד את חוט המחשבה. אחד הצלמים לוחש לו משפט לא ברור, והוא מתעורר מהחלום. "למדנו להילחם על חיינו ולהיות מוכנים למות למען אללה", הוא מוסיף.

עוד כותרות ב-nrg:
- מרגש: מכתב בבקבוק נמצא אחרי 40 שנה בים
- לפיד: 'לא מבין את השתיקה בעבודה, מוכרים את המדינה'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו אהבתי]

יוסוף הופיע בסרטון יחסי ציבור שפרסם דאעש ממחנה האימונים שהקים בגבול סוריה־עיראק. יחד איתו צולמו עשרות ילדים ללא חולצות, שזעקו את שמו של אללה, הכו באוויר, וניסו להתגבר על כובד משקלו של הקלצ'ניקוב שהונח על צווארם.

מנסים להתגבר על משקל הקלצ'ניקוב. ילד פעיל דאעש מוציא להורג צילום: צילום מסך

בצילום נוסף הם נראים מביטים בהדגמת פירוק הרובה והרכבתו, ואחר כך מנסים זאת בעצמם. האצבעות הקטנות והזריזות נעות בין החלקים השונים, היד מתקשה לפתוח את הקפיץ, אך בסופו של דבר מצליחה. הנשק השלם הופך לחלקים קטנים ואז מורכב מחדש במיומנות מדאיגה עד לשלב הסופי - הכנסת המחסנית וירי חי לעבר מטרות.

הלוחמים הצעירים עוברים בדרכם לזירות המלחמה בסוריה ובעיראק חודש וחצי של אימונים מפרכים, שכוללים אימוני נשק, הגנה עצמית וכמובן לימודי אסלאם. "אנחנו יכולים לשער שחלק מהילדים שמוצגים בסרטון הם ילדים יזידים שנחטפו מהוריהם, או שפשוט נותרו שרידים של משפחות שנמחקו בקרבות השונים", אומר ל׳מקור ראשון׳ עידן בריר, דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב. "יש לנו מידע על ילדים בני 10 שנחטפו בכפרים יזידים בסינג'אר שבגבול עיראק וסוריה. מאז הם נמצאים במחנות אימונים בכירכוכ (עיר בצפון עיראק, א"ג) בדרך להכין אותם להיות מחבלים מתאבדים של דאעש".

ארגון המדינה האסלאמית לא מתבייש ואפילו מתגאה בעבדות, באונס נשים ובגיוס ילדים לדור הלוחמים הבא. "בהיגיון ובאמונה הדתית המעוותת של אנשי הארגון, הם תופסים את המציאות האיומה הזו כמימוש החזון של השריעה", אומר בריר.

"היום, אחרי חמש שנות לחימה, כמעט כל הכוחות שפועלים בסוריה גייסו ילדים כלוחמים לשורותיהם", אומר מנדי ספדי, יועצו לשעבר של חבר הכנסת איוב קרא, שמנהל קשרים עם גורמים באופוזיציה הסורית. הוא מזכיר את הנחת המטען בשבוע שעבר על גדר הגבול בין סוריה לישראל. "מחצית מחברי החוליה היו נערים שהשתייכו ליחידת 'בני המשטר'. מדובר ביחידה מיוחדת שמורכבת מילדים מתחת לגיל 18, שמופעלת על ידי המשטר הסורי של בשאר אסד. הם מגייסים אותם ושולחים אותם להדרכה של 20 יום באיראן. אחרי האימונים הם משובצים ביחידות השונות ופועלים כלוחמים לכל דבר. דאעש לא מסתיר את הגיוס של הילדים, והוא ספּק הילדים הלוחמים הגדול ביותר.

''מחצית מחברי החוליה היו נערים''. סריקות בגבול הצפון לאחר הנחת המטען אייל מרגולין ג'יני

"לפי מידע שבידי אנחנו מדברים על קצת פחות מאלף ילדים שמשתתפים בלוחמה פעילה, בהעברת הודעות ומסרים וגם בשחיטה ובחיסולים של שבויים שנמצאים בידי דאעש. בהרבה מקרים הם דואגים שכאשר ילד כורת ראש של שבוי, הילדים האחרים צופים בו, כדי שילמדו וכדי שלא יתרגשו מזה בפעם הבאה".

ארגון נוסף שהחל לאחרונה לגייס ילדים ללוחמה בשטח, הוא חיזבאללה. ב־1985 הקים ארגונו של חסן נסראללה את "צופי האימאם אל־מהדי", תנועת נוער שתפקידה לחנך ילדים צעירים לערכי האסלאם השיעי, לימוד הקוראן ואימוני לחימה. המוסד, שהתנהל כמו פנימייה צבאית, מנה 45 אלף ילדים שנפרסו בכמה אזורים שיעיים בלבנון. לאחרונה ספג חיזבאללה אבדות רבות בלחימה בסוריה, בעיראק ובלבנון ונקלע למחסור בלוחמים. המצב הזה הוביל לגיוס שיעים מכל רחבי העולם, ולהכנסת הילדים הצעירים שפעילים בתנועה ללוחמה ממשית מול המורדים הסורים.

כך למשל, בהלוויה ממלכתית שבה נכח שר התעשייה הלבנוני, נקבר ה׳שאהיד׳ משהור פה שמס א־דין בביירות שנהרג על פי הודעת הארגון בזמן ש״קיים את מצוות הג'יהאד״. שמס א־דין היה בן 15 בלבד. בחיזבאללה התביישו להודות בגיוס הילדים, ובצדק. הרוחות בלבנון סערו בעקבות מותו, המשפחות השיעיות הקימו קול צעקה והלגיטימיות המפוקפקת של הארגון בתוך לבנון התערערה עוד יותר.

כשרעבים אוכלים גם חולדות

לפי נתונים של ארגוני הסיוע, יותר מ־7,000 ילדים נהרגו במהלך המלחמה בסוריה וחמישה מיליון ילדים זקוקים לעזרה. אחד מכל שלושה ילדים היה חשוף להתעללות, ויותר משני מיליון וחצי ילדים לא נקלטו במוסדות החינוך לאחר שברחו ממדינת המלחמה.

את יוסוף אל־אחמד בן ה־15 פגשתי בעיר אירביד שבירדן לפני כמה חודשים. השיחה בינינו התנהלה בדירת החדר שבה הוא מתגורר עם הוריו ועוד ארבעה אחים, כולם ברחו ממחנה הפליטים ירמוכ שבדמשק, לפני שנה וחצי.

''היינו בכוננות מתמדת לברוח''. פלסטינים במחנה הפליטים אל-ירמוך בסוריה צילום: EPA

"ירו עלינו כל הזמן", הוא סיפר לי בפנים קפואות. "אחרי שצבא סוריה החופשי השתלט על המחנה, ועבר למשימות הבאות, פעילי דאעש תפסו את מקומם. אז התחילו קרבות קשים בין אנשי דאעש לפלגים פלשתיניים. בשביל לעבור מבית לבית ההורים שלי והשכנים שברו את הקירות. מי שהיה יוצא החוצה היה מסתכן בצליפה. ימים שלמים היינו יושבים בבית, כשבלילות היו תקיפות אוויריות של הצבא הסורי. בשכונה שלידנו השליכו מטוסי חיל האוויר הסורי חביות נפץ. היינו בכוננות מתמדת לעזוב הכול ולברוח. כל יום שמעתי על עוד חבר שנהרג במלחמה".

יוסוף סיפר לי ששיחק בקבוצת כדורגל בשכונה. מהקבוצה לא נשאר הרבה אחרי המלחמה. "מתוך 50 חבר'ה שהיו איתי בקבוצה - רק אני ועוד חבר שברח ללבנון נשארנו בחיים. יצרתי איתו לא מזמן קשר, ושמחתי לשמוע את הקול שלו. החיים שהיו לנו בסוריה נמחקו".

שאלתי אותו איך שורדים. "בשלב מסוים אתה הופך להיות אדיש למה שקורה מסביבך, ומתרכז בדבר אחד - הכאב בבטן מחוסר אוכל", הוא ענה. "אם בהתחלה היינו יושבים בבית מפחד של הצלפים, כשהאוכל בבית נגמר, היינו מסתכנים ויוצאים החוצה. היה לי מזל גדול שהייתי בן 14 ודי חזק. ילדים קטנים יותר מתו מקור ומרעב. אנחנו הצטרפנו לכמה חברים וחיפשנו אוכל. בהתחלה חיפשנו ירקות ופירות וכל מיני צמחים שאפשר לאכול אותם. אחרי זה התחלנו לצוד את החיות. חתולים, כלבים ואפילו חולדות הפכו בשבילי לדבר יקר. בהתחלה זה היה מגעיל. אבל אחרי זה אתה מתרגל, כשאתה רעב אתה אוכל הכול". יוסוף אל־אחמד מודה שהוא לא הולך לבית הספר. הוא עוזר לפרנס את המשפחה כשהוא עובד בעבודות מזדמנות, אף שבכך הוא עובר על החוק בירדן אשר אוסר על פליטים לעבוד.

במחנה הפליטים זעתרי שבצפון ירדן חיים קרוב ל־130 אלף איש. בכניסה למחנה מוצבים שוטרים ירדנים שמונעים מהם להיכנס ולצאת ממנו. בשדה הפתוח שמפריד בין הכביש המקביל למחנה לבין מאות אלפי האוהלים הלבנים של ארגוני הסיוע, רצים ילדים קטנים כדי להתחמק מהמשטרה. הם נושאים בידיהם שקיות עם אוכל, בגדים וגם כסף שהרוויחו באופן לא חוקי בעבודות השונות.

"תופעת העבדות בקרב ילדי הפליטים נוראית", אומר חבר הכנסת איוב קרא, שעומד בראש המטה למלחמה בהקצנה דתית. מתוקף תפקידו הוא נמצא בקשר עם הרבה גורמים בסוריה, ומודע למתרחש שם. "אנחנו מדברים על מיליוני פליטים שבמקומות כמו ירדן ותורכיה אסור להם לעבוד, ואז מתפתח שוק שחור של עבודה שהילדים הם מרכיב מרכזי בו. קשה יותר לשלטונות לטפל בילדים סוררים שהחליטו לעבוד בצורה לא חוקית מאשר להטיל סנקציות על ההורים שלהם".

[bigpic]
רשת 'אל־ערבייה' שידרה כתבה שבה הציגה את הנתון הבא: יותר מ־30 אחוז מהפועלים הסורים בירדן, הם ילדים. גורם ממשלתי־לבנוני ששמו לא צוין בכתבה אמר למצלמה כי הרשויות עושות הכול כדי לעצור את התופעה, אבל לצערו אין בידו שום דרך חוקית למנוע מההורים לאפשר לילדיהם לעבוד בצורה בלתי חוקית.

מצב דומה קיים גם בלבנון. ברשת MTV הלבנונית, צילמו ילדות בנות 5 ו־6 שעובדות בטיילת החוף בביירות במכירת פרחים כדי להרוויח קצת כסף. מוחמד אל־חסאם בן ה־11 עלה על שיטה חדשה. הוא מסתובב בין הרכבים שעוצרים ברמזורים, מניח ורד אדום על לוח השעונים וממתין. "אני עובד מהבוקר מוקדם עד שנגמרים לי הפרחים", הוא מספר בכתבה. "אבא שלי מת ואמא שלי בבית. אני נותן את הכסף לאמא שלי ולאחותי הגדולה, והן קונות בזה אוכל".

ילדים גדולים עובדים בבנייה ובעבודות קשות יותר. מחמש בבוקר הם מתרכזים בנקודות שבהם יודעים הקבלנים לאסוף אותם. מוחמד א־דירי, נער שהתראיין לרשת, סיפר: "אני במקור מחומס. ברחנו משם בעקבות המלחמה. אנחנו לא רוצים הרבה. בעיקר שהעם הלבנוני יכבד אותנו כמו שאנחנו כיבדנו אותו כשהוא ברח אלינו לסוריה אחרי המלחמה עם ישראל".

א־דירי עובד כסבל שמפנה דירות. "פינוי דירה שלמה מהקומה העליונה עד התחתונה יכול להכניס לי 20 דולר", הוא סיפר בכתבה. "זה לוקח לי יום שלם, מחמש בבוקר עד הלילה. עם זה אני מגיע הביתה. ברור שהכסף הזה לא מספיק לקנות אוכל ולשלם את הוצאות המים, החשמל והשכירות".

עשרת אלפים שקל עבור תינוק

המצלמה הנסתרת עוקבת אחרי כתבת של רשת ׳אל־ג'דיד׳ הלבנונית. היא מגיעה למטע זיתים, ומנהלת שיחה עם אישה שפניה מוסתרות. "בן כמה הילד?" שואלת הכתבת. "בן 26 ימים", עונה האישה. "ואיפה אבא שלו?" היא שואלת שוב. "מת במלחמה, אין אבא", עונה האם.

המצלמה עוקבת אחרי הכתבת שנכנסת לאוהל מרופט. במרכז האוהל יושבת צעירה שמחזיקה ב"סחורה". מיד אחרי שהיא נכנסת מגיע גם גבר, שמציג את עצמו כחבר של המשפחה. הכתבת מספרת על עצמה שהיא אישה בעלת אמצעים, ושכל ניסיונותיה להרות ולהביא ילדים לעולם נכשלו. היא שמעה על האפשרות לאמץ ילד או ילדה כדי לעזור לפליטים, ולכן באה. המשא ומתן מתנהל בשקט ובסודיות. האם הצעירה, כואבת עוד את כאבי הלידה, מאכילה בבקבוק את התינוק ושותקת. הגבר מנהל את הדיון, ומתמקח על המחיר.

''בוא נגמור עם זה''. מחנה פליטים בלבנון צילום: מתוך פייסבוק

מאוחר יותר יתברר כי הוא חלק מחבורה של סוחרי תינוקות שחותכים עמלה שמנה על כל עסקה שממנה מקבלות האימהות הביולוגיות פרוטות תמורת ילדיהן. "איך אני אדע שלא יהיו לי אחרי זה צרות משפטיות עם הילד? שהאישה הזאת לא תבוא בטענות משפטיות שהיא האמא הביולוגית שלו", שואלת הכתבת. הגבר מבטיח: "לא יהיו לך שום בעיות. יש לך התחייבות ממני". הוא פונה לנערה הצעירה ומבקש את הסכמתה. "נכון שלא תעשי בעיות, נסרין?" הנערה מהנהנת. היא מסתכלת על התינוק עטוף בחיתול לבן, ואחר כך מעזה לומר משפט: "יאללה, בוא נגמור עם זה".

הכתבת מקשה. "מה זאת אומרת בוא נגמור עם זה?" היא שואלת. הגבר שוב מתערב ומבקש לשוחח בחוץ, ללא נוכחות האם. "היא נמצאת במצב נפשי קשה. בעלה מת. את חייבת להבין אותה", הוא מסביר. "אבל אני מבטיח לך שלא יהיו צרות ובעיות, תסמכי עליי".

השניים נכנסים שוב לתוך האוהל והמכירה מתחילה. "טוב, בואי נסגור על 15 אלף דולר", אומר הגבר. הכתבת לא מוותרת בקלות ומתמקחת. "עשרת אלפים זה מספיק", היא פונה לאם. ומקבלת תשובה ברורה. "הוא זה שאחראי על העניינים".

"את האמא, מה את אומרת?" שואלת הכתבת. ומקשה שוב. "אני צריכה ניירות. אני צריכה הוכחה שהוא הילד שלי, שאחרי זה היא לא תבוא ותדרוש אותו באופן חוקי, ואני אסתבך".

"אין בעיה נביא לך ניירות מרופא", אומר הגבר, והאישה שבתחילה פניה הוסתרו מדברת כעת בטלפון עם רופא שכנראה שותף לחבורה. תוך זמן קצר האישורים המזויפים על הלידה מגיעים לידי הרוכש. האם עוטפת במהירות בפעם האחרונה את התינוק שילדה רק לפני כמה שבועות. היא מצרפת בקבוק חלב לדרך. ונפרדת ממנו בנשיקה.
"התשלום במזומן, כמובן", אומר הגבר. "או שאת רוצה בתשלומים, ונביא לך את הילד חלק חלק", הוא צוחק. כנראה כדי לשחרר את הלחץ. "יאללה, נסרין, תיפרדי ממנו", אומרת הכתבת. נסרין לא עונה. היא בוכה בעצב. ממש לפני התשלום מגיעים כוחות הביטחון הלבנוניים ועוצרים את המעורבים בפשע.

"הילדים הפכו למקור הכנסה עבור ההורים ועבור כל מיני סוחרים חסרי לב", אומר ח"כ קרא. "הילדות בהרבה מקרים הופכות להיות שפחות מין, ואין אף אחד שיכול לעצור את התופעה הזו. מה שמדהים אותי זה השתיקה של העולם. כל יום נהרגים מאות ואלפי אנשים, ואף אחד לא שואל איך אפשר לעצור את זה. כולנו צופים מהצד ומנסים לנתח תופעות. כדאי שנדע שקילומטרים בודדים ממדינת ישראל מתפתחת מלחמת עולם שלישית".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg