לא רק פחד: מה מרוויחים דאעש מהרס עתיקות?
אחרי שזעזעו את העולם עם סרטונים המתעדים הוצאות אכזריות להורג, עברו אנשי דאעש למערכה הבאה: הרס שיטתי של עתיקות. מהם המניעים של הארגון - והאם יש סיכוי לאחות את השברים?
תושבי נפת אל־חמדניה שבצפון עיראק כבר התרגלו להדי הקרבות ולקולות הנפץ הנשמעים ברחובותיהם על בסיס יומיומי כמעט. מאז שארגון המדינה האסלאמית (דאעש) כבש את האזור לפני כשנה, הפכה המלחמה לשגרת חייהם. אבל אפילו הם נרעשו ונבהלו כהוגן כאשר לפני כחודש, ב־2 באפריל 2015, החרידה סדרת פיצוצים אדירים את האזור, ופטריית עשן ואבק עצומה התרוממה באוויר.
עוד כותרות ב-nrg:
- פאטל נגד חג'בי: "יצוין שהטריד אותי 36 פעמים"
- לפיד: 'לא מבין את השתיקה בעבודה, מוכרים את המדינה'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עד מהרה התבררה הסיבה: הארגון האסלאמי הרצחני החריב עד היסוד את תל נמרוד, מאתרי הארכיאולוגיה החשובים והעתיקים בעולם. המקום מזוהה עם "כלח" המופיעה בספר בראשית, אחת מארבע הערים שבנה נמרוד בארץ אשור. עתיקותיה של נינוה, הנזכרת אף היא באותם פסוקים (לצד רסן ורחובות עיר), נמצאות בקרבת מקום. במשך למעלה מ־3,000 שנה, מתקופת האימפריה האשורית ועד ימינו, עמדו על תלם הפסלים, התגליפים, העמודים והקברים, שכעת הפכו תוך פחות מעשר שניות לאבק פורח.
"דאעש אמנם הורסים כל דבר שהוא פרה־אסלאמי ושלפי תפיסתם הוא אלילי ופוגע בדת", מסביר פרופ' אהרן מאיר, מומחה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום מאוניברסיטת בר־אילן, "אבל המקרה האשורי תופס כותרות, ובצדק, בגלל המשמעות ההיסטורית שלו. אשור היא אחת הממלכות החשובות ביותר בעולם הקדום, ומהרבה בחינות מדובר בערש התרבות העולמית. האשורים פיתחו תרבות משמעותית לאורך יותר מאלף שנה, במיוחד בתקופה שאנחנו מכנים תקופת בית ראשון. הם היו הכוח המשמעותי במרחב, המעצמה הגדולה של האזור. היה להם הצבא המיומן ביותר שידעה האנושות, לפני שהגיע הצבא הרומאי. האשורים כבשו את ארץ ישראל, הרסו את ממלכת ישראל ואת בירתה שומרון, והגלו את תושביה.
"בהמשך הם ערכו מסעות כנגד ממלכת יהודה, אבל ירושלים ניצלה מידיהם והחזיקה מעמד עוד 120 שנה. השפעתם התרבותית של האשורים הייתה עצומה, כולל על התרבות הישראלית הקדומה. המרכז של ערי הבירה השונות של האימפריה היה בצפון עיראק, ומכאן חשיבותו הרבה של האזור מבחינה ארכיאולוגית".
למרות הנטייה לפטור את מראות ההרס באתרים האשוריים כמעשה שביצעו ברברים חסרי תרבות, כאלה המנתקים בקלות ראשים גם מגופם של בני אדם חיים, רבים בעולם המערבי כבר מבינים שמאחורי מסע הניתוץ הפרוע קיים היגיון סדור. הסיבה הראשונה והמשמעותית להרס היא כמובן הדת. דאעש הוא ארגון סוני קיצוני, ולכן דינו של כל שריד לדת אחרת או לפירושים אחרים לאסלאם הוא אחד: להימחק מעל פני האדמה. "בכל פעם שנשתלט על פיסת אדמה, נסיר ממנה סימנים של אלילות ונפיץ בה את האמונה באל אחד", נאמר בהודעה שהוציא הארגון לאחר הרס תל נמרוד. "כך גם ננפץ את הצלבים ואת הבית השחור בלב ארץ הכפירה, אמריקה".
שבועות אחדים לפני הרס תל נמרוד התפרסם סרטון המתעד את החרבת מוזיאון מוסול, על הממצאים העתיקים שבו. במגזין המודפס dabiq, שופרו הרשמי של דאעש בשפה האנגלית, נכתב אז: "חיילי הח'ליפות האסלאמית הגיעו עם פטישים בידיהם והקימו לתחייה את דרכו של אביהם איברהים, כאשר החריבו את מורשת האלילות של אומה שחלפה מזה זמן רב מעל פני כדור הארץ. הם נכנסו לחורבות אשור והרסו פסלים ותחריטים של אלילים ומלכים. המעשה גרם לזעקה מצד אויביה של המדינה האסלאמית, שזעמו על אובדן 'מורשת יקרה'. לוחמינו, לעומת זאת, לא היו מודאגים מהרגשות והתחושות של הכופרים, בדיוק כפי שאיברהים לא היה מודאג מרגשותיהם ותחושותיהם כאשר הרס את אליליהם".
כן, גם באסלאם יש מקבילה למדרש המופיע בבראשית רבה ומוכר לכולנו מסיפורי הגננת, על אברהם אבינו שמנתץ את פסילי תרח אביו ומניח את הפטיש בין השברים. ואם כן, מה נכון וראוי יותר מבחינתם של אנשי דאעש מאשר לשחזר את מעשי האב הקדום, ועוד באתר הקרוי על שם הכופר שהשליך אותו לאש? "מדובר לא רק בחיקוי מעשיהם של הנביאים איברהים ומוחמד, אלא גם במעשה שמרגיז ומכעיס את הכופרים, דבר שבפני עצמו אהוב בעיני אללה", קובעת ההצהרה של הארגון.
אלא שבדרך לקביעה שהטיעון הדתי הוא האחראי הבלעדי או אפילו המרכזי למעשי ההרס, יש כמה נתונים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם. הארגון האסלאמי נמצא במגמת התקדמות וכיבוש מאז 2009, ובדרכו השתלט על לא מעט אתרים ארכיאולוגיים. אזור תל נמרוד עצמו נפל לידיו כבר ביוני 2014. אם המוטיבציה לניתוץ הפסלים היא אכן דתית, לא ברור מדוע המתין דאעש כמעט שנה לפני שהחריבו את המקום. יתרה מכך, מומחי ארכיאולוגיה עיראקים שהיו בקשר שוטף עם המוזיאון במוסול, העידו כי אנשי דאעש לא רק שלא הפגינו כוונות הריסה כאשר הגיעו למקום, אלא אף הודיעו כי יגנו עליו ועל הממצאים החשובים השמורים בו. "במשך חודשים רבים הם ישבו במוזיאון ולא עשו כלום. לא היו גנבות, לא היה הרס. היינו שאננים בקשר לעתיקות, בטוחים שלא יאונה להן כל רע", אמרה למיה אל־ג'איילני, מומחית לעיראק הקדומה המתגוררת בלונדון, לכתבת אל־ג'זירה.
בנוסף, הנימוק הדתי שניפקו אנשי דאעש להרס הפסילים, מרחיק לכת ומאוד לא מקובל באסלאם. אחרי הכול, אזור צפון עיראק נתון תחת שלטון מוסלמי מאז תום תקופת האימפריה הפרסית, בערך בשנת 600 לספירה, ואף אחד ממנהיגיו המוסלמיים לא הגיע לכדי הרס עתיקות של דתות אחרות. לדברי מומחים שצוטטו בעיתונות המערב, בקוראן ישנו אפילו ציווי להותיר על כנם את הפסילים ושאר חפצי העבודה הזרה, כדי להעלות על נס את ניצחונו של האסלאם על כוחות דתיים מתחרים.
אם כן, הנימוק הדתי להרס הממצאים הארכיאולוגיים הוא לא היחיד. מהם המניעים הנוספים של ארגון המדינה האסלאמית במסעו להחרבת ההיסטוריה? תשובה אפשרית אחת קשורה בכוח שמניע את העולם לא פחות מדת – כסף. מגמת ההתרחבות המתמדת וכיבושי שטחים נוספים בידי הארגון דורשים ממון רב, ואילו האוכלוסייה הנכבשת אינה משופעת באמצעים. המקור הראשון במעלה שמצאו אנשי דאעש לתזרים המזומנים הוא נפט: על פי מקורות שונים, הארגון מוכר מדי יום נפט גולמי בכמיליון דולר. אנשיו עושים זאת בדרכים־לא־דרכים, תוך עקיפת מנגנונים בינלאומיים המנסים למנוע את השוק השחור, תרתי משמע. לא מעט קליינטים, בעיקר מהמזרח התיכון, רוכשים את הנפט במחיר זול יחסית, ובכך מממנים את פעילות דאעש.
אלא שמיליון דולר ביום, מתברר, לא מספיקים. את החסר משלימים אנשי הארגון במכירת עתיקות שהם מוצאים בעיראק ובסוריה. לפי גורמים באונסק"ו - סוכנות האו"ם הממונה בין היתר על אתרי מורשת בעולם - שוד עתיקות הוא המקור הכספי השני בחשיבותו בעבור דאעש. בספטמבר 2014 אף נערכה בצרפת ועידה מיוחדת של אונסק"ו, במטרה לדון במשבר הארכיאולוגיה בעיראק. שגריר צרפת לארגון, פיליפ לליו, אמר אז כי "המורשת ההיסטורית של עיראק נמצאת בסכנה גדולה". חוסיין ראשיד, מנהל מוזיאון בגדד, אמר כי קיים מנגנון מסודר של שיתוף פעולה בין אנשי דאעש לבין מאפיה בינלאומית של סחר בעתיקות: "הם מאתרים ומוכרים את הפריטים החשובים ביותר, שחלקם בני למעלה מ־2,000 שנה, ואת ערכם קשה לשער".
לצד הסחר הנרחב, יש גם הרס: את הפריטים שאינם ניתנים למכירה מנתצים אנשי הארגון בעזרת בולדוזרים ופטישים. כך הם מקטינים את מספר הממצאים, ומעלים את מחירם של אלה המצויים בידיהם. הכעסתם של הכופרים מהמערב, כך נראה, היא רווח משני בלבד.
עדות למניעים הכלכליים של דאעש אפשר למצוא בסרטון הווידאו ממוזיאון מוסול, המוזיאון השני בגודלו ובחשיבותו בעיראק, שפורסם בסוף פברואר השנה. לעומת ההרס של תל נמרוד באמצעות חומרי נפץ שהעלו פטריית עשן ואבק ענקית, במוסול לא נראו זיקוקים ופירוטכניקה. אנשי הארגון צולמו כשהם נכנסים לחללי המוזיאון עם פטישים, והורסים פסל אחרי פסל. מומחים המכירים מקרוב את המוזיאון צפו בסרטון, והצביעו על כמה ממצאים מעניינים: ראשית, חלק מהפסלים המנופצים היו מקובעים לקרקע באמצעות מוטות ברזל השתולים בתוכם. לדברי המומחים, הדבר מוכיח בבירור כי לא מדובר בפסלים האותנטיים אלא ברפליקות, חיקויים. המקור יקר הערך הוחזק ככל הנראה במקום אחר – אולי בבגדד ואולי במוזיאונים באירופה.
בנוסף, המומחים הבחינו כי קורבנות ההרס הם רק פסלים גדולים ותגליפי אבן ענקיים, כאלה שלא ניתן לשנע ממקום למקום. המסקנה ברורה: לפני שהפעילו את המצלמה ופתחו בהרס דתי אותנטי כביכול, ליקטו אנשי דאעש את הפסלים הקטנים ושאר הממצאים שניתן לחלץ מהם כסף בשוק העתיקות, עטפו אותם יפה־יפה והניחו אותם במשמר. את זעמו של אללה הם כילו כמה שעות מאוחר יותר, באופן מבוים להפליא, בפסלים הגדולים ובמונומנטים המרשימים שלא יצליחו להכניס להם ולו דולר שחוק אחד.
פרופ' מאיר מוצא נחמה בעובדה שחלק גדול מהפסלים המנותצים הם רפליקות: "אלה דברים שיהיה אפשר לשחזר בעתיד. לעומת זאת, הפסלים והמונומנטים הגדולים שנותצו הם אותנטיים, וההרס הוא עצום. בחלק מאתרי העתיקות הושקע כסף רב כדי להפוך אותם למוקדי תיירות, ואני לא יודע אם הנזק שנגרם להם כעת הוא בלתי הפיך, אבל הוא בהחלט משמעותי. גם כאן ניתן למצוא נחמה בכך שמדובר באתרים ענקיים, המשתרעים על מאות דונמים. לא כולם נחפרו, ויש לקוות שלפחות מה שנמצא עדיין מתחת לאדמה, ישרוד את התקופה הנוראית הזו".
אחרי הדת והכסף, מגיע תור התעמולה. ארגון המדינה האסלאמית הוכיח מאז הקמתו כי הוא מכיר את רזי המדיה והרשתות החברתיות, ומצליח לשמר את עצמו כל העת בתודעה ובכותרות, לעתים קרובות בחוסר פרופורציה מוחלט לכוחו האמתי. בדיקה מדוקדקת של לוח הזמנים שלו מפברואר ועד אפריל 2015 משרטטת נתיב תעמולה מתוחכם, שמצליח לעשות בית ספר לתקשורת המערבית ולתזמר אותה לפי צרכיו ותחבולותיו של דאעש.
ב־2 בפברואר פרסם הארגון סרטון מזעזע המציג את שריפתו בחיים של הטייס הירדני השבוי מועז אל־קסאסבה. התקשורת הבינלאומית הזדעזעה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ודאעש לא ירד מהכותרות במשך כמה ימים. חלף שבוע לפני שהרשת הוצפה בהוכחות, מבוססות יותר ופחות, לכך שהסרטון מזויף. כך או כך, הטייס הירדני נמוג מסדר היום התקשורתי, ואנשי התעמולה של הארגון מצאו עצמם בבעיה: אחרי פרסום סרטון של אדם הנשרף חיים, מה עוד אפשר לחדש לעולם? כיצד ישמרו על הגחלת התקשורתית הלוחשת, זו הדרושה להם כדי לייבא לוחמים חדשים ממדינות המערב?
נראה שאחד הפתרונות היה הרס אתרים ארכיאולוגיים חשובים. נכון, יש בסרטונים הללו פחות דם, אבל מדובר באפיק תעמולתי חדש שמאפשר שהות ממושכת בכותרות. ואמנם, הכיסוי התקשורתי העולמי לסרטון ההרס במוסול היה מקיף ויוצא דופן. לשמחתם של אנשי דאעש, גם כלי תקשורת מערביים שהחליטו בעבר לא לפרסם תמונות של ראשים ערופים ואיברים מדממים, שידרו הפעם בלופים אינסופיים את מלאכת השמדת ההיסטוריה העיראקית. הגינויים לא השפיעו על אנשי הארגון; הם לא נמצאים כאן בשביל שהמערב יאהב אותם. המטרות – להישאר בתודעה, לזרוע פחד ולגייס מתנדבים חדשים – הושגו בשלמותן.
ב־12 במרץ הרסו אנשי הארגון את מנזר סנט־ג'ורג' במוסול, שנבנה במאה העשירית. יומיים לאחר מכן השחיתו את מנזר מאר בנהם, העומד על תלו מהמאה הרביעית. ב־4 באפריל שחרר הארגון סרטון נוסף של הרס ממצאים ארכיאולוגיים, הפעם באתר ששמו חטרא. אלא ששלושת האירועים הללו לא זכו כמעט לכיסוי תקשורתי בינלאומי, ואנשי דאעש הבינו שסף הריגוש של המערב הולך ועולה, ורק משהו גדול באמת יחזיר אותם לכותרות. ב־11 באפריל שוחרר כאמור הסרטון מנמרוד, כולל כל האפקטים הנדרשים, והיעד הושג פעם נוספת: כלי התקשורת עסקו במשך ימים ארוכים בהרס הקולוסאלי, לקול מצהלותיהם של אנשי המדינה האסלאמית.
כריסטופר ג'ונס, דוקטורנט למזרח הקרוב העתיק באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, מתפעל בלוג מרשים בשם "שערי נינוה", שבו הוא מתעד בפרוטרוט את פעולות ההרס הארכיאולוגי שמבצע דאעש. במסגרת הניסיון להבין את מניעי הארגון, מונה ג'ונס עוד סיבות אפשריות להתמקדות הפתאומית בניתוץ פסלים. אחת מהן קשורה בשאיפותיו הפוליטיות של דאעש, המבקש להשתלט על כמה מדינות ולאחדן לח'ליפות אחת גדולה. בהתאם לכך, שמירה על זהות עיראקית עצמאית, שבאה לידי ביטוי בשימור עתיקות המסמלות מורשת ארוכת שנים, מהווה בעיני אנשי הארגון חטא בל יכופר. הרס התרבות העתיקה הזו, כך לשיטת דאעש, יחליש את כוחה של הלאומיות העיראקית, ויקרב את הארגון עוד צעד להגשמת מטרותיו.
מניע נוסף קשור בתעמולה הפנימית של דאעש כלפי האוכלוסייה הנתונה למרותו. מאז החל לנחול הצלחות, השתלט הארגון על כ־6 מיליוני בני אדם. רובם לא מזדהים עם האידיאולוגיה הרצחנית של המדינה האסלאמית, ולכן הטלת המרות עליהם כרוכה בהפעלת טרור ושימוש בכוח הזרוע – אך גם בהפצת תעמולה שנועדה למצוא מסילות ללבם. כאן נכנס לתמונה חורבן העתיקות. שימו לב, אומרים אנשי דאעש לאוכלוסייה הכבושה: הרס פסלים גורם למערב לכנס ועידות ולפזר גינויים תקיפים לכל עבר, בעוד למצוקותיכם האנושיות והיומיומיות איש אינו מתייחס.
בתוכנית מיוחדת ששודרה בערוץ אל־ג'זירה באנגלית, שאלה המנחה את המומחים שבאולפן כיצד אפשר בכלל להתעסק בשימור עתיקות כאשר חייהם של מיליוני בני אדם נמצאים בסכנה, רבים מהם נרצחים על בסיס יומיומי, והמערב כמעט אינו פוצה פה ומצפצף. התשובות שנתנו שלושת המומחים היו מגומגמות למדי, ובמידה מסוימת חיזקו את טענות התעמולה של הארגון כלפי המערב, המעדיף לערוב לשלומם של פסלים מאשר לדאוג לאנשים: "צריך להילחם בזוועות של דאעש מכל הכיוונים", אמר אחד, ועמיתיו באולפן הוסיפו: "התשובה היא גם וגם" ו"אולי דווקא הטיפול בדאעש בנושא העתיקות יביא להתערבות בינלאומית גם בנושאים אחרים".
"יותר מלל נשפך על הרס העתיקות מאשר על הרג היזידים, למשל", מסכים פרופ' מאיר. "בתור ארכיאולוג, מאוד עצוב לי שהם הורסים עתיקות, אבל חד־משמעית הרבה יותר עצוב שהם הורגים אנשים. הם ברברים בקנה מידה שקשה לנו להתמודד איתו, קצת כמו האשורים עצמם, שכבשו וטבחו והרסו כל מה שנקרה בדרכם".
הרס עתיקות במסגרת כיבוש אינו המצאה של דאעש. למעשה זהו כלי עתיק למדי, שנעשה בו שימוש גם כאן אצלנו, החל מגבעות בית־שמש ועד הר הבית, ובשאר מרחבי המזרח התיכון. אחד הדברים הראשונים שעשו הכוחות האמריקניים לאחר הפלישה לעיראק ב־2003, היה הקמת בסיס צבאי על חורבות העיר העתיקה בבל. על ההרס הכבד שנגרם לשרידים ארכיאולוגיים יקרים מפז כבר הספיקו גורמים בצבא ארה"ב להתנצל מאז, אולם את הנעשה אין להשיב. "ההרס בעיראק הוא חלק מתופעה ידועה ומוכרת לכל אורך ההיסטוריה", אמרה בהקשר זה מרגרט ואן־אס, ראש המחלקה ללימודי המזרח ולחקר עיראק במכון הגרמני לארכיאולוגיה. "הדבר המזעזע והחדש הוא רק הדרך שבה דאעש מציגים זאת לעולם".
פרופ' מאיר מסכים עם קביעתה של ואן־אס, אך מסייג ומחדד: "זו אכן הייתה דרכו של העולם, אך רק עד העידן המודרני. לנו, כבני אדם מודרנים, אין יכולת להתמודד עם אנשים שמתנהגים כמו בימי הביניים. זה נוגע לא רק ליחס של דאעש לעתיקות, אלא להתנהגות שלהם באופן כללי. לכן גם קשה לנצח אותם.
"אנחנו מאמינים שאם נזיז נושאת מטוסים מספיק קרוב לבגדד, הם יבינו וייסוגו - אבל הם חושבים כמו בעבר, ובעבר מישהו הפסיד רק כשאחרון חייליו הומת בקרב. הבעיה העיקרית היא החיבור של דאעש בין תפיסת עולם מימי הביניים לבין יכולות מודרניות. הם מסוגלים להרוס עתיקות רבות ברגע אחד באמצעות חומרי נפץ, מה שפעם היה לוקח לטיפוסים כמותם כמה חודשים".
ג'ונס, שכאמור עוקב אחר את הרס העתיקות, תוהה באחד הפוסטים שפרסם בבלוג האם נכון לערוך תיעוד כזה, או שמא הפרסום הנרחב רק מלבה את רצונם של אנשי הארגון להחריב עוד ועוד מקומות. התשובה שלו פשוטה וחדה: "הנשק הטוב ביותר שלנו נגד מחיקת ההיסטוריה הוא תיעוד ההרס והפצתו. הפצה היא מילת המפתח. האינטרנט הוא לא רק אחד הכלים החזקים ביותר העומדים לרשות המדינה האסלאמית, אלא גם אחד הכלים החזקים ביותר נגדה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם