שוברים שתיקה: חיילים אמרו לנו "התנהגנו כמו פסיכים"
מנהלי ארגון "שוברים שתיקה" מודים שהדין הבינלאומי לא מעסיק אותם אלא רק המוסר היהודי בצה"ל. יצאנו להכיר את האנשים שמאחורי הדו"ח הקשה שפורסם נגד פעילות צה"ל ב'צוק איתן'
"הפלסטינים שרים רק פזמון כי לא נשארו להם בתים", מתפייט רס"ן אנונימי מיחידת חי"ר; "אנשים שמסתכלים עליך מחלון של בית, במילים יפות, לא יסתכלו עליך יותר", מתאר רס"ל מהשריון; "מישהו שלא נראה חף מפשע באופן ייחודי, אתה כנראה צריך לירות בו", משחזר סמ"ר חי"ר.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ככה נלחמנו בעזה 2014" - זהו שמה של החוברת שהשיק השבוע ארגון 'שוברים שתיקה' בקמפיין תקשורתי. החוברת, שחלקה הודפס בפונט לבן על נייר שחור בעיצוב שמזכיר חומרים של 'יד ושם', מבוססת על עדויות אנונימיות של לוחמים שנטלו חלק במבצע 'צוק איתן'. "מהעדויות עולה תמונה קשה של מדיניות ירי חסרת הבחנה שהובילה לפגיעה ולהרג של מאות אזרחים חפים מפשע", נכתב באתר האינטרנט של הארגון.
"מניתוח העדויות עולה תמונה מדאיגה של שינוי דרסטי בנורמות הלחימה של צה"ל. במסגרת שינוי זה, ערכים כמו טוהר הנשק וחיי אדם איבדו מערכם". אז מי הוא צבא ההגנה לישראל, הצבא המוסרי בעולם או צבא כיבוש אכזרי שמיטיב לטייח את פשעי המלחמה שהוא מבצע בפלסטינים?
אפס תוצאות
את מנכ"לית הארגון יולי נובק (33) ואת הדובר ומנהל ההסברה אבנר גבריהו (30), אני פוגש במשרדיהם שעל גדת נתיבי איילון בתל אביב. גבריהו, שגדל במשפחה דתית-לאומית ברחובות והתחנך בישיבה התיכונית בראשל"צ ובצופים הדתיים, הגיע לארגון בעקבות חוויותיו כלוחם בצנחנים. הדרך ל'שוברים שתיקה' הייתה מבחינתו המשך ישיר לחינוך בבית ובישיבה. "אני רואה את החינוך הדתי כחממה לשאלת שאלות", אומר גבריהו. "יהודי טוב מסתובב עם סימני שאלה. המציאות הזו שאתה נכנס לבתים באמצע הלילה ומשוחח עם בני המשפחה דרך קנה הרובה גרמה לי להרגיש מועקה".
"בחופשת השחרור מצאתי את עצמי בסיור של 'שוברים שתיקה' והגעתי לכפר סוסיא. שמעתי מנאסר נוואדה על החיים שלו, כיצד גירשו אותו והרסו לו את הבית, על ההתנכלויות של שלטון החוק והמתנחלים. שם הייתה ברורה לי האחריות שלי".
נובק, ילדה טובה תל-אביב, גדלה במשפחה של "מרכז ציוני קלאסי", כהגדרתה. הוריה ואחיה שירתו כקצינים בצה"ל, וגם היא עצמה שירתה במשך חמש שנים כקצינת מבצעים בחיל האוויר ובפרויקטים בבור בקריה. אחרי טיול ארוך בהודו היא השלימה שני תארים במשפטים, התמחתה אצל פרקליט המדינה משה לדור, ועבדה במשך שנים במסגרות חינוכיות שונות. היא מעידה על עצמה כמי שהשתייכה ל'נוער הנרות' שמודעותו הפוליטית התעוררה בעקבות רצח רבין, אבל ל'שוברים שתיקה' היא הגיעה די במקרה לאחר שקיבלה הצעת עבודה בארגון.
כקודמיו, גם הדו"ח האחרון כולל כתב אישום קשה מאוד נגד לוחמי צה"ל. יש בו האשמות מפורשות בפשעי מלחמה ובהתנהגויות פליליות חמורות של חיילים וקצינים. הוא מצטרף לעשר שנות פעילות של פרסום עדויות חיילים, ולדו"ח מקיף שפורסם בעקבות 'צוק איתן'.
אם הדברים נכונים, הרי שהם היו אמורים להוביל להגשת כתבי אישום ונקיטת צעדים פליליים נגד המעורבים. כמה תיקי חקירה נפתחו בעקבות הדו"חות שלכם וכמה מהם הסתיימו בהרשעה?
"אין לי שמץ של מושג, אבל התשובה היא אפס. אפס חקירות ואפס הרשעות", משיבה נובק.
נניח שאתם לא סומכים על הפרקליטות הצבאית. כמה חקירות נפתחו וכמה הליכים פלילים נוהלו בערכאות משפטיות בינלאומיות?
"התשובה היא אפס".
האם משהו מנהלי הפתיחה באש או עקרונות הלחימה בצה"ל שוּנה בעקבות הדו"חות שלכם?
"הלוואי. לא שידוע לנו".
איך כתבי אישום חמורים כל-כך לא מובילים לשום הליך משפטי ולשום שינוי בנהלים? למה אף תלונה לא הוגשה בכלים המשפטיים המקובלים ומה זה אומר על האמינות של הדו"ח?
"אני חייב לדייק", אומר גבריהו, "כל העדויות כאן עברו תהליך אימות אבל הדו"ח שלנו איננו כתב אישום נגד חיילי צה"ל. זהו לא מסמך משפטי אלא עדויות. זה לא העניין שהפצ"ר ייקח את העדויות ויחקור. החקירות בתוך צה"ל הן לפעמים רציניות יותר ולפעמים פחות, אבל הבעיה היא שהחקירות מכוונות תמיד לבחינת מקרה ספציפי. הסיפור פה, או כתב האשמה שלנו, הוא כלפי המדיניות ולא כלפי החייל. רוב הדברים נעשו במסגרת נהלים של צה"ל והוראות פתיחה באש שניתנו לחיילים".
אלו הוראות שניתנו בלחימה סותרות את הדין הבינלאומי או את עקרונות הלחימה המקובלים?
גבריהו: "יש את התורה שבכתב ויש את התורה שבעל פה הנוגעת לנורמת התנהגות מסוימת. לדוגמה, כשאתה נותן לחיילים הוראה להיכנס לבתים באמצע הלילה ולהשתמש בהם כרצונם, אז אם אתה צלף אתה לוקח את השולחן לחלון כדי ליצור עמדה, אם אתה צריך הסוואה אתה משתמש בשטיח, ומי שצריך להתפנות משתמש בשירותים. מהו הקו הדק בין ההכרחי והנדרש לבין מה שאסור? האם מותר לישון על הספה ולהשתמש במים ובמזון שבבית? המציאות היא שהגבולות היטשטשו".
למה אתם משווים את הדפוס הזה כשאתם מאשימים את החיילים בירי לא מוצדק. האם לוחמים אמריקאים או בריטים נוהגים אחרת? מול איזו תורת לחימה אתם בוחנים את הפעילות של צה"ל?
"הסיפור הוא לא הכניסה הספציפית הזו אלא עוד עשרים או שלושים כניסות לבתים. יידוי רימונים הוא השלב האחרון אחרי ירי טנק ושבירת הקיר. החיילים נהגו כך כי אמרו להם במפורש שבבתים הללו אין אזרחים וכל מי שנשאר שם דמו בראשו. אבל אם נקודת המוצא היא שכל מי שנשאר הוא מחבל אז ברור ששיקרו לחיילים, כי אין סיכוי ששכונות גדולות כאלו ריקות מאזרחים".
ניקח לדוגמה את שג'עיה. כוחות גולני נכנסו לשם בתחילה בלי להפעיל את כל האמצעים, והתוצאה הייתה היתקלות נוראית עם הרוגים רבים ומח"ט פצוע. איך לדעתכם הם אמורים להיכנס אחרי מקרה כזה?
"אם אתה רוצה להגיד שאין בעיה זו זכותך. אני לא משפטן ואני לא מדבר על בעיה משפטית אלא על בעיה מוסרית. במהלך העשור האחרון יש מגמה של שינוי עמוק באופי הלחימה של צה"ל. יש שינויים שלא בשליטתנו כמו התעצמות חמאס, אבל יש דברים שכן בשליטתנו. מה שאותי מטריד זה שעמוס ידלין ואסא כשר שינו את ערכי צה"ל בעקבות האינתיפאדה השנייה. הם קבעו שהמדרג הוא לשמור קודם כול על אזרחי ישראל, אחר כך על חיילי צה"ל ורק בסוף על אזרחי האויב. לפני כן היה מקובל שחייל שלנו לא ישתמש בנשק בצורה פרועה תוך סיכון אזרחי האויב. הבעיה היא שאפילו צה"ל עצמו לא אימץ את השינוי הזה רשמית. אילן פז שהיה ראש המנהל האזרחי כותב שהוא ישב בפורומים במהלך צוק איתן והתנגד לשינוי הזה".
מה לא מוסרי בהחלטה להעדיף את חיילי צה"ל על אזרחי האויב? מול מה אתם משווים את התנהלות צה"ל? איזה חוק מהדין הבינלאומי או מאמנות ז'נבה ותקנות האג הופר בצוק איתן?
נובק: "אנחנו משווים את הדברים לעצמנו. אני לא חושבת שעם ישראל צריך לקבוע את ערכיו לפי הגויים. אותי לא לימדו שצריך להסתכל איך כולם מתנהגים ולפי זה לקבוע את אמות המידה המוסריות שלנו. לגיטימי לבחור את אמות המוסר לפי הדין הבינלאומי, אבל לי יש דרך אחרת, יש לי ערכים משלי. גדלתי בחינוך ציוני חילוני ויש לי סולם ערכים שלימדו אותי בבית ובבית הספר ובצבא, ולפיו אני מעריכה פעולות בעולם. בסוף זה לא מדע מדויק".
יש עוד משהו שחסר לי בעדויות שלכם, וזה הקונטקסט. אתם מתארים אירועים קשים אך לא מספרים דבר על ההקשר. אין אצלכם בעדויות לא חמאס ולא ג'יהאד אסלאמי, אין אלפי רקטות שנורות על יישובי ישראל
נובק: "הרבה מהדברים שאנחנו מדברים עליהם הם לא תלויי קונטקסט. אנחנו שומעים על מפקדים ביחידות טנקים שנמצאים במרכז הרצועה. אף אחד לא ירה עליהם אבל הם מחליטים לקום בבוקר ולירות פגזים אל השכונה. זה נקרא נוהל 'בוקר טוב אל-בורייג'. זה לא מקרה חריג, ובעולם הערכים שעליו אני גדלתי זה מרגיש רע מאוד. חיילים עוזבים בית ומיד אחר כך מגיע דחפור ומשטח אותו. למה?"
עדות אחרת בחוברת מספרת על ירי בטעות לעבר אדם זקן. אחרי שהוא נהרג לא ידעו מה לעשות עמו, והביאו דחפור שקבר את הגופה. אני מברר את הפרטים עם חבר שישב במנהלת האוגדה, והוא מספר לי שזמן קצר לפני האירוע המתואר היה מקרה של זקן שביקש עזרה וכשהתקרבו אליו גילו עליו חגורת נפץ.
האם בדקתם את המידע המודיעיני שהיה באירוע הזה? אולי באמת חששו שגם הזקן הזה היה ממולכד?
"שֵירַתִי בחיל האוויר ואני יודעת איך הדברים עובדים. לדוגמה, בדרך כלל יש נהלים מאוד ברורים לגבי תקיפה מהאוויר. שוחחנו עם אנשים שישבו בתאי תקיפה בבור בקריה ועם גורמים שהיו מעורבים בשלבים שונים של תכנון וביצוע המטרות. הם סיפרו לנו איך התקבלו החלטות על הפללת מטרות. דיברנו עם קצינים לא זוטרים שסיפרו שהסטנדרטים שלפיהם הם אישרו מטרות היו מופרעים לגמרי, שטווח שיקול הדעת שניתן לקצינים זוטרים היה גבוה. ההחלטות שלהם היו לא רק האם אדם מסוים שנצפה מהמזל"ט הוא מופלל או לא, אלא גם מה כמות החפים מפשע שאפשר לסכן לידו. קצינים סיפרו שהם הפלילו אנשים רק על סמך התנהגות חשודה.
"ברפיח ירו בשתי נשים שעלו עם טלפונים סלולריים לנקודה מסוימת וחשבו שהן תצפיתניות. אחרי ששלחו את הטנקים התברר שאין עליהן כלום חוץ ממכשירי הטלפון. הקצין שהיה שם הרגיש כל-כך רע שהוא הלך לחמ"ל ורשם אותם בספר המבצעים כמחבלות. בכנס של 'שורת הדין' אתמול בני גנץ אמר שהמערכה הבאה תהיה אפילו יותר קשה. משהו השתבש פה ואנחנו רוצים לנהל על זה דיון רציני".
מה היית משנה בהוראות הפתיחה באש?
"אני לא נותנת לצבא פתרונות או עצות איך להתנהג יותר בסדר. אם כל זה לא היה קורה ואם לא היו מגיעים אלינו קצינים ולוחמים ואומרים 'התנהגנו כמו פסיכים', החוברת הזו לא הייתה יוצאת. צה"ל מספר לנו שהוא עשה הכול כדי להימנע מפגיעה באזרחים בצוק איתן, וזה פשוט לא נכון.
"יש כאן הרבה מאוד סיפורים שהם חמורים בלי קשר להקשר כזה או אחר. בוגי יעלון כתב שצבא נמדד לא רק בעוצמה שלו אלא גם בערכים שלו, ועם זה אני מסכימה איתו. הדבר הראשון שאני עושה זה פשוט לפרסם את מה שקרה. אגב, החוברת הזו לא מתארת רק הפרות. יש גם תיאור של קצין שנמנע מירי למרות ההוראות, כי הוא חשש שאלו חפים מפשע".
יש בחוברת גם סיפורים שאכן צריכים בדיקה, כמו טענה על ירי פגזים שבוצע לזכרו של מ"פ השריון שנהרג דימה לויטס, וסיפורים על שימוש לא ראוי ברכוש פלסטיני והשחתה מיותרת של בתים ורכבים. אלו דברים שבהחלט יש לתקן, אך צריך גם לזכור את הנסיבות של 'במלחמה כמו במלחמה'. עדויות רבות מתארות ירי על אזורים מאוכלסים לאחר שנפתחה מהם אש על כוחותינו, והטענה היא שגם לאחר שצה"ל פיזר כרוזים וירה בפאתי השכונות עדיין נשארו בהן אזרחים רבים.
אני מקריא בפניהם את סעיף 28 מאמנת ז'נבה הרביעית שעוסק בהגנה על אזרחים בשעת לחימה: "הנוכחות של אדם מוגן לא תשמש להפיכת אזורים או נקודות מסוימות לחסינים מפעולות צבאיות". משמעות הסעיף הזה היא שאין מניעה לירות על מקורות הירי אם הם נעשים מתוך אוכלוסייה אזרחית, והניסיון של צה"ל למזער את הנזק נעשה מתוך התחשבות אנושית לפנים משורת הדין.
את העומס וכאב הראש שגורם הארגון הקטן הזה ללשכת ראש הממשלה ולמשרד החוץ קשה לכמת, אבל הפעילות עצמה דווקא מתועדת. ארגון NGO Monitor, שפרסם מסמך המפרט את פעילות 'שוברים שתיקה' בחו"ל, ספר קרוב לארבעים אירועים מתוקשרים מעבר לים, בהם הרצאות ביותר מ-15 קמפוסים של אוניברסיטאות אמריקאיות שהתגבשו בהן הצעות להחרים את ישראל, ומאמרים רבים שפורסמו בכלי תקשורת בינלאומיים.
הנה דוגמה לפעילות בינלאומית שנוצלה על ידי גורמים קיצוניים: 'שוברים שתיקה' הציגו את הדו"חות שלהם ב'ועדת האו"ם ליישום זכויותיו הבלתי ניתנות לערעור של העם הפלסטיני'. לאחר הנאום ביקש סגן הנציג הפלסטיני באו"ם מ'שוברים שתיקה' "לעשות יותר הרצאות, בייחוד בארצות הברית". הסרטון מישיבת הוועדה שבה הוצגו הדו"חות פורסם השבוע לראשונה בטלוויזיה האיראנית. עדויות ממבצע 'עופרת יצוקה' שפרסם הארגון הופיעו בדו"ח גולדסטון.
עוד תועדו תערוכת צילומים לתיאור "המציאות היומיומית של השירות" בשטחים; תרגום דו"חות על 'מעללי צה"ל בשטחים' לשוודית, גרמנית, צרפתית והולנדית; השתתפות בכנס האגודה הבינלאומית לזכויות הילד-סניף פלסטין, ארגון לא-ממשלתי פלסטיני שמעלה האשמות בדבר הפרות ישראליות ומקדם קמפיינים של BDS. האירוע נועד "להעלות מודעות למצב הילדים פלסטינים אשר נשללת מהם חירותם"; פגישה באפריל 2013 עם משלחת מהפרלמנט הדרום אפריקאי, שהוכוונה לצורך קידום אג'נדה התומכת ב-BDS בדרום אפריקה; השתתפות בוועידה של "הלל פתוח" בקיימברידג', מסצ'וסטס (13-11 באוקטובר, 2014). הוועידה ביקשה לדחוק בארגון הקמפוסים היהודי הגדול לזנוח את הקווים המנחים שלו האוסרים על שותפות עם קבוצות אשר "שוללות את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם גבולות בטוחים ומוכרים".
הארגון מקיים סיורים קבועים באנגלית בחברון ובדרום הר חברון, המיועדים גם לקהל לא-ישראלי. לטענת חוקרי NGO Monitor, המסמכים של 'שוברים שתיקה' משמשים ארגונים שונים הפועלים לקידום דה-לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל, כולל האשמות בדבר 'גזענות' ו'התנקשויות פוליטיות' בפלסטינים, טענות שעזה עדיין כבושה ורמיזה לכך שישראל מבצעת "טיהור אתני" בשטח c.
החומרים הללו משמשים גורמים אנטישמיים, ארגוני BDS המקדמים חרם על ישראל, וממשלות אירופיות שמקדמות פה אינטרסים זרים.
גבריהו: "אנחנו לא נתַנו חומרים לגולדסטון. אנחנו חושבים שיש חובה לקיים דיון רחב, ובוא לא נתבלבל, רוב האנרגיה שלנו מושקעת פה. אני מעביר סיורים למכינות קדם-צבאיות ולבתי ספר, וגם מול קהלים שאינם דוברי עברית. דיברנו כבר מול עשרת אלפים איש. התפקיד שלנו הוא להוציא את העדויות, ואם מישהו בארץ או בחו"ל רואה לנכון לפעול עם החומרים הללו הוא מוזמן".
נובק: "קרה משהו מאוד מאוד רע בעזה באופן ההתנהלות של צה"ל, ואנחנו רוצים שמי שיקיים את הדיון על זה לא יהיה צה"ל אלא הציבור. ברגע שיצרנו דיון ציבורי אנחנו מעבירים מקל ומי שרוצה להמשיך שימשיך. אני רואה את הדברים הפוך - אם מאמר שלנו יתפרסם בחו"ל זה הכי פטריוטי כי זה מראה שיש ישראלים שאכפת להם מערכים. האם יש לזה מחיר? כן. אנטישמים עושים בזה שימוש מניפולטיבי. זה מחיר רע מאוד, אבל גם לשתיקה יש מחיר".
נתיב הכסף
בחוברת מצוין כי את הדו"ח מימנו הארגון הנוצרי 'טרוקרה' (ממומן על ידי ממשלת אירלנד), DanChurch Aid (ממומן על ידי ממשלת דנמרק), כריסטיאן אייד (ממומן על ידי ממשלת בריטניה), קרן החברה הפתוחה של ג׳ורג׳ סורוס.
גוף נוסך שהשתתף במימון הדו"ח הוא "מנהלת זכויות האדם והמשפטי הבינלאומי" – מנגנון מימון של ממשלות דנמרק, שוודיה, שווייץ והולנד. המנהלת יושבת ברמאללה, מנהלת תקציב מוערך של 17.6 מיליון דולר במשך ארבע שנים, מתוכם 13 מיליון דולר לארגונים לא-ממשלתיים. המענקים מנוהלים על ידי המכון המשפטי באוניברסיטת ביר-זית (IoL-BZU) ועל ידי חברה אירופית לייעוץ רב-תחומי (NIRAS). המנהלת הקצתה מענק חרום לתשעה ארגונים על מנת לחקור את המבצע. 'שוברים שתיקה' קיבלו ממנה ברבעונים 3-4 של שנת 2014 מענקים על סך 382,953 ש״ח.
עוד על מימון הארגון: בין השנים 2008-2013, קיבלו 'שוברים שתיקה' 442,595 דולר מהקרן החדשה לישראל. לפי הדו"חות הרבעוניים, בין השנים 2012-2014, שוברים שתיקה קיבל באופן ישיר ועקיף 3,914,588 ש״ח מהמדינות דנמרק, הולנד, שוודיה, שוויץ, גרמניה, צרפת, האיחוד האירופי, בלגיה, ספרד ואירלנד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם