מחקר חושף: השיטה להחרמת ישראל באקדמיה
בכנס שנערך באוניברסיטת תל אביב מפורטים הגורמים שמממנים את הדה-לגיטימציה נגד ישראל באוניברסיטאות ברחבי העולם
"מי מממן את הדה-לגיטימציה של ישראל בקמפוסים?" – זוהי כותרתו של מחקר שמוצג היום (שישי) במסגרת 'כנס מוניטור האקדמיה הישראלית 2015' באוניברסיטת תל-אביב. הכנס עוסק בגילוי ובניתוח המקורות הכספיים מאחורי היוזמות האנטי-ישראליות בקמפוסים המערביים, וזהו מחקר ראשון מסוגו בארץ ובעולם, שמפרט את שלל הגורמים אשר מממנים את הדה-לגיטימציה נגד ישראל באקדמיה.עוד כותרות ב-nrg:
• תחזית זיגזג: בשבת חם, בראשון סיכוי לטפטוף
• המאבק בהסכם הגרעין: חוק עוקף אובמה אושר בסנאט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אופירה סליקטר (71), פרופסור למדע המדינה בגראץ קולג' מפנסילבניה שבארה"ב, ערכה מחקר מקיף בנושא המימון הערבי והאיראני לתנועת החרם. סליקטר היא חוקרת בנושאי מודיעין, וכתבה על כך תשעה ספרים. מחקרה הנוכחי עוסק ברשתות מימון של קבוצות טרור במזרח התיכון. בשיחה עם 'nrg' היא הסבירה כי אף שאנו מכירים בשנים האחרונות את BDS, תנועה בינלאומית המעודדת "חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים על ישראל", יש להבין שהבסיס הוא בכלל אקדמי, ובו צריך להילחם. "זו תופעה אקדמית לכל דבר", היא אמרה, "הרי צריך כתיבה אקדמית כדי להוכיח את הפעולות שלך, והמטרה של מחרימי המדינה היא להראות שישראל היא כביכול משטר אפרטהייד".
סליקטר מציינת כי בשנות השבעים החל ניסיון להוכיח באמצעות מחקרים אקדמאיים כי אף שישראל היא מדינה דמוקרטית, עם כלכלה מבוססת ונורמלית, היא מקיימת מדיניות קולוניאלית וקפיטליסטית, ומפלה מזרחים ונשים וכמובן ערבים. את הניסיון הזה, שהצליח במידה רבה, קישרו לפרדיגמת ה"ניאו-מרקסיזם" - גישה בסוציולוגיה ובכלכלה שהתפתחה בתקופה זו. "פרדיגמה חדשה זו לא מכירה בלגיטימיות של ישראל, וכמובן לא בזו של ההתנחלויות, אלא מתייחסת למדינה כאל תנועה קולוניאלית שמנסה להשתלט על האזור", הסבירה סליקטר.
מדוע, אם כן, התנועות האנטי-ישראליות מתמקדות במדעי החברה? סליקטר ציינה כי "אי אפשר ללמד שכדור הארץ שטוח, אבל במדעי החברה אתה יכול להמציא פרדיגמה. אם ילמדו אותה בקמפוסים ברחבי העולם - זה גם יתפוס". לדבריה, "זה לא קרה במקרה. הערבים והאיראנים שפכו המון כסף כדי ליצור מחקרים כאלה, לשנות את הצורה שבה מלמדים על ישראל בקולג'ים במערב".
איך יוצרים פרדיגמה חדשה המתייחסת לישראל בצורה כה שלילית?
"המדינות המוסלמיות ואיראן הביאו כסף רב להקמת מרכזי מחקר חדשים בנושא המזרח התיכון, באוניברסיטאות נחשבות וגדולות. לאחר מכן אף הלכו לאוניברסיטאות בליגה השנייה, שבהן מלמדים אסלאם ומזרח תיכון, וגם שם הקימו מרכזים בעלות גדולה ביותר. הם אפשרו עבודה רבה לפרופסורים שחיפשו להתמחות בנושא, שהפכו בעצם להיות שגרירים לפרדיגמה החדשה, שמציירת את ישראל בצורה מאוד שלילית".
אם כן, מרכזים רבים הוקמו בכספים מוסלמיים, שם חקרו כביכול את ישראל מבחינה אקדמית, אך בעצם המחקרים היו מוטים מאוד.
"הרבה ישראלים קיצונים תרמו למחקרים האנטי-ישראליים. הם כותבים ספרים שישראל היא מדינת אפרטהייד או מדכאת מיעוטים, ועל זה מתבססים חלק מהמאמרים". אחד מאלה, לטענת סליקטר, הוא ניב גורדון, פרופסור לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, שחוקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומשמש בין השאר כחבר בתנועת החרם. "ספריו הפכו להיות בסיס מהותי לפעולת התנועה", טענה סליקטר.
"השלב השני", היא אמרה, "נעשה על ידי מחלקות שלימדו על ישראל בצורה שהניאו-מרקסיסטים מטיף לה, כאשר יש להם כבר בסיס של מחקרים ומאמרים בנושא". סליקטר סיפרה שהיו אמנם ניסיונות להתחיל את תנועת החרם עוד לפני חתימת הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים בתחילת שנות התשעים, אך הם נחלו כישלון. "ב-2001, בכנס דרבן, הם התחילו להתרומם ולצבור כוח של ממש. היו צריכים לכתוב הרבה מאמרים כדי שלתנועת החרם יהיה ביסוס", היא המשיכה, "הוקמו הרבה מאוד מכוני מחקר וצוותי חשיבה ברחבי העולם, ולרבים מהם קראו 'המרכז ללימודי פלסטין'".
מי תורם להקמת המרכזים?
"ערב הסעודית תורמת הרבה, ויש לה הרבה מוסדות. חשוב לציין כי הממשלה אף פעם לא תממן את זה, ויש לה מוסדות שקשורים לממשל ושיכולים להעביר תקציבים בצורה קלה יותר. לרוב הם שייכים לנסיכים ולנסיכות".
להרבה ממדינות המפרץ יש מוסדות אקדמאיים במימון חצי ממשלתי, כגון איחוד האמירויות וקטאר, שלטענת סליקטר היא "שחקנית חדשה וגדולה בהשכלה הגבוהה. היא מחוברת היטב לאוניברסיטת ג'ורג'טאון, שבה מלמדים הרבה מרצים אנטי-ישראלים". היא הוסיפה וטענה כי "קטאר היא המובילה במימון הכפשת ישראל בעולם".
מדינה שלא מסתירה את שנאתה לישראל היא איראן, ללא ספק אחת השחקניות הגדולות ביותר במימון מחקרים אנטי-ישראליים. המימון לא נעשה דרך הממשלה, אלא דרך מוסדות בתוך מוסדות. אחד מהם הוא קרן 'אלאבי', שבאופן רשמי לא שייכת לטהרן אך הוקמה ונתמכת על ידי המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי.
אבל לא רק מדינות מוסלמיות או פרסיות מסייעות לפיתוח חומרים אקדמיים אנטי-ישראליים: סליקטר מביאה לדוגמה קרן גרמנית בשם 'רוזה לוקסמבורג', שהוקמה על ידי מפלגת השמאל הסוציאליסטית-גרמנית, אשר מגדירה את ישראל כמדינה "כובשת" וגורמת להסתה נגדה ישראל. "גרמניה היא מייצרת גדולה של מידע שלילי על ישראל".
בהתייחס לחרם אמרה החוקרת כי אחד הגורמים המהותיים בהפצת שנאת ישראל הם ארגוני הסטודנטים הפרו-פלשתיניים. "יש ענף כזה בכל קמפוס, והם נתמכים בהרבה כסף מהרבה מקורות ערביים-מוסלמיים או איראניים".
אבל לסליקטר יש גם ביקורת על הישראלים, שלטענתה טרם למדו להתמודד עם היוזמה נגדם. "ישראלים, במיוחד מהימין, מנסים לראות איך אפשר להיפטר מ'הקרן החדשה לישראל', כי בעיניהם אם ייפטרו מהם, 'הכול יהיה בסדר'. אבל זה לא נכון, השחקנים האמיתיים לא נראים. קל ללכת אחרי 'הקרן החדשה' או בעקבות מרצים שתומכים בהם, אבל הם רק טיפה בים, אם בכלל. מבחינה חוקית, אין שום בעיה שאותן מדינות או קרנות הקשורות למדינות יממנו מכוני מחקר. אם זה לא טרור, לכאורה הכול חוקי. הבעיה של ישראל היא שהם לא יכולים להתמודד עם כמות כזו של מימון ועשייה". לטענת סליקטר, היה ניסיון לתת מלגות למרצים ישראלים שיעבירו את שנת השבתון שלהם בהרצאות על ישראל בצורה חיובית בקמפוסים בעולם, "אבל רוב המרצים למדעי החברה הם קיצונים, והם עשו לישראל שירות רע".
"הבעיה היא שהלובי הישראלי-אמריקני, איפא"ק, הוא לא אקדמי ואין לו שום השפעה על האקדמיה. הרי על כל ג'ורג' סורוס (איל הון יהודי פרו-פלשתיני – צ"ק) יש מקביל פרו-ישראלי, אבל לצערי רובם לא משקיעים בהפצת מילה טובה על ישראל באקדמיה. המלחמה האמיתית היא באקדמיה - הנדבנים היהודיים באופן כללי לא שמים שם לצערי את הכסף".
מנכ"לית 'מוניטור אקדמיה ישראלית', ד"ר דנה ברנט, תציג אף היא בכנס מחקר שערכה, שעוקב אחרי חמישה אקדמאים ישראלים, כולם ממוצא יהודי, אשר קיבלו מימון למחקריהם ממדינות ערב. "אני מראה מה הם כתבו, איך הוזמנו לכנסים, פרסמו ספרים או היו בשנת שבתון באוניברסיטאות נחשבות, וזה בעקבות דברים שהם כתבו נגד ישראל והציגו אותה כמדינת אפרטהייד".
לטענתה, "אחד המרצים קיבל מימון מכסף סעודי באופן ישיר, בלי מתווכים. יש אפילו מישהו שהתראיין לטלוויזיה האיראנית על עבודתו. אני מתארת לעצמי שהוא קיבל מהם תמיכה מסוימת. אחרת, למה שיקדם את המחקרים שלו אצל איראנים?"
בעצם אנחנו יורים לעצמנו ברגל.
"לא מדובר בהמון אקדמאים ישראלים כאלה. יש קבוצה כזו, שקידמה האחד את השני, ונוצר מצב שהם מתרבים למספר לא מועט. אם אקדמאי ישראלי קורא לישראל מדינת אפרטהייד, אקדמאיים באירופה וארה"ב יכולים לצטט אותו, וזה חזק יותר מכיוון שזה מגיע מישראלי. כדי שלא יאשימו אותם באנטישמיות, הם מביאים ישראלי שיגיד את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם