נשים בשחור: צפו בלוחמות שגויסו למאבק בטאליבן
ירי ברובה, שיגור טילים, טיפוס בחבל ועוד – הנשים הללו אמורות להילחם בכוחות הטרור, ולנצח. ולדעתן, "איש מישהו חזק מהן" באזור
עטופות בשחור, כשרק עיניהן ניבטות מבעד לניקאב, הנשים הללו נראות כמו כל עקרת בית טיפוסית בפקיסטן. אלא שהתמונה שניבטת לצופה הממוצע שהגיע לאוושרה שונה לחלוטין מהצפוי: הנשים הללו רצות בין מכשולים, מטפסות בחבל, יורות בנשק, משליכות רימונים ומפעילות מטולי אר-פי-ג'י. הכירו את הנשים בשחור, גרסת פקיסטן.עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- בשל הסכם הגרעין: המלך הסעודי לא יגיע לקמפ דיוויד
- "הסיוע הישראלי בנפאל – כיסוי להברחת ילדים"
- אוסטרליה: טעתה ביערות, וניזונה על חלב אם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רשת "אן-בי-סי" האמריקאית פרסמה הבוקר כתבה נרחבת על הנשים הללו, שלטענתן הן "הכוח העוצמתי ביותר במדינה". הן פועלות במחוז חיבר פוחטונקווה, שהוכה בשל אלימות קטלנית, וגיוס הכוח הנשי נועד לנסות להתמודד באמצעי נוסף נגד הקיצוניות של לוחמי טאליבן, אפילו, כמו שמציינת הרשת, כאשר הדבר נוגד את המסורת המקומית.
צפו בנשים מתאמנות ומדברות:
אמנם הרעיון של נשים לוחמות, אוחזות ברובים ובמטולים נראית מוזרה בחלק הזה של העולם, אבל מפקדת הכוח והמאמנת שלו, גול ניסה, שהתראיינה לכתבה, סבורה כי זו חלק מהתוכנית של בורא עולם. "חובה על כל מוסלמי להגן על מוסלמי אחר", ציינה הלוחמת בת ה-22, ואמרה כי כך נכתב בכתבי הקודש של הקוראן. "המצב במדינה שלנו רע מאוד, וכולנו מוכרחים למלא תפקיד בשיפורו".
34 נשים נבחרו לתוכנית אימונים נמרצת בת שישה חודשים במחוז נידח ומבודד, שבמהלכה ילמדו להשתמש בכלי נשק כגון טילים נגד טנקים ומטוסים. הן קמות ב-5 בבוקר והולכות לישון ב-11 בלילה, ומתאמנות – כשהן עוטות בגד גוף מלא וכבד – במידת חום שנושקת לעתים ל-50 מעלות צלזיוס.
התנאים הקשים של האימונים לא מרתיעים את ניסה, שציינה כי זה הכנה לזוועות הקרב האמיתי. "משמעות כוח קומנדו היא יכולת לפעול בכל רגע, בכל תנאי ובכל מצב".
יותר מ-50 אלף בני אדם נהרגו בקרבות טרור במדינה מאז 2002. במחוז זה לבדו 1,100 שוטרים נאספו אל אבותיהם, והממשלה המקומית החליטה לחקות צעדים של מחוזות אחרים ולגייס נשים ליחידות העילית שלה.
הימצאותן של נשים בכוחות הביטחון חיונית במיוחד, בין השאר מכיוון שהן צריכות לחפש במתחמים שבהן מתגוררים נשים והכניסה לגברים אסורה, או כשצריך לחפש על גופן של חשודות בטרור. כך לא מפרים את כללי ההתנהגות המקומיים ומכבדים את המסורת של המדינה, ואף מונעים התפרצויות של זעם מצד האוכלוסייה האזרחית.
אחת המגויסות סיפרה כי חזרה למחנה האימונים לילה לאחר חתונתה, וזאת במקום להישאר בבית, לנקות ולבשל, בהתאם למסורת ובדומה למעשי חברותיה. "אני לא רוצה לבזבז את ההזדמנות היקרה הזו", היא סיפרה, "חזרתי לכאן לאחר חמישה ימי נישואים".
ובכל זאת יש מגבלות: באימונים מתקיימת הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, והמתגייסות הצעירות לא יכולות להסיר את הניקאב המכביד שמכסה את כל גופן אפילו בתנאים קיצוניים. הן גם זוכות ליחס לא נעים לעתים מהחברה המקומית, ואפילו סופגות השפלות מהמגויסים הגברים הקנאים, שטוענים כי כל המשאבים המקומיים מופנים לטובת קבוצת העילית הנשית.
להן זה לא מפריע: אחת מהן סיפרה כי "אנו הקומנדו האמיתי של פקיסטן. לאחר כל מה שלמדנו, אני לא חושבת שיש שם בחוץ מישהו יותר חזק ממני. אנו חזקים מאלו הכי חזקים שם". אחרת השלימה: "הטרוריסטים הם כלום, אבל הם מתכוונים לתקוף את ארצנו, ובכל מקום שאנו נזקקות לו – אנו אפילו מוכנות למות בעד ארצנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם