ראשי » חדשות » צבא וביטחון

"היינו מוסריים": חיילים מגיבים לשוברים שתיקה

בתגובה לסיפורים שהפיץ ארגון "שוברים שתיקה" על הפגיעה בחפים מפשע, מחאת רשת חדשה מתייגת את סיפורי הלוחמים שהצילו פלסטינים תוך סיכון חייהם תחת האשטאג "האמת שלי"

חברים ברשת פייסבוק פתחו במחאה נגד הקמפיין של "שוברים שתיקה", במסגרתו פורסמו עדויות של עשרות לוחמים ששירתו במהלך מבצע "צוק איתן". כעת גולשים שיוצאים נגד הקמפיין מפרסמים את סיפורי המלחמה שלהם ברשת ומביאים את סיפורי הלחימה המוסריים למודעות הגולשים תחת האשטאג של "האמת שלי".

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

דן נחום כתב כי "אני לא הייתי לוחם, בסה"כ קצין קישור לארגונים בינ"ל. השתתפתי בעשרות מעצרים בחברון והתלוויתי לכוחות הלוחמים במשימות שלהם על מנת שיוכלו להתעסק במה שהם יודעים הכי טוב ובעצם השתדלתי להוריד מעליהם מעט מהלחץ העצום שעל כתפיהם: לוודא אם יש נשים וילדים בבתים, לדבר איתם בשפתם ולוודא שמי שלא מעורב נשאר לא מעורב. להסביר ליושבי הבית למה הגענו ומה אנחנו מחפשים ובקיצור להיות הקצין הזה במשקפיים שלוחץ ידיים ומחייך (כן היו לי משקפיים). עשיתי את זה כי הבנתי שאני חלק ממשימה גדולה שהיא שמירה על ביטחון.

"צה"ל לא נכנס לבתים כי משעמם לו, הוא נכנס לבתים כי יש שם אמצעי לחימה ואנשים מסוכנים שחייבים לעצור לפני שהם מגיעים לידיים הלא נכונות או גרוע מכך לאוטובוס במרכז תל אביב. נכון, לפעמים צריך להרוס מיטה כדי לגלות שיש בתוך המזרון רובה ולפעמים צריך לשבור את הדלת כשלא פותחים לך וגם כן נכון, שלפעמים שוברים את הדלת ואת המיטה ולא מוצאים כלום".

לבסוף יצא דן נגד ארגון "שוברים שתיקה" וכתב כי "אז אין לי סיפורים הירואים ואינני כותב כאן כדי לספר את ‫'‏האמת שלי'‬ אבל אחרי רפרוף קל בדו"ח האחרון של ‫הארגון‬ על צוק איתן, אני חייב לומר שאני מזועזע. מזועזע מהבורות וחוסר הבושה בדברים שיש לאנשים שמסתכלים על הדברים מהצד עם הכוס קפה במזגן להעלות על הכתב".
 
רועי ברק שיתף ברשת את הסיפור שלו כחייל מילואים במלחמת לבנון השנייה. "הכפר האחרון אליו נכנסנו היה ידוע כיעד רווי במחבלי חיזבאללה ואכן העדויות בשטח אימתו את החשדות, בכל מקום בו עצרנו מצאנו שרידים של אמצעי לחימה של חיזבאללה, היה לנו ברור שאנחנו נמצאים במעוז של חיזבאללה ויום לפני נהרג לאחד הכוחות המקבילים חייל בעת ההשתלטות על הכפר. באחד הימים הבחנו לפתע באישה מבוגרת וילדה קטנה נעות לכיוון המתחם שלנו, חייבים להבין כי הסיטואציה היא שכל האזרחים הבלתי מעורבים יודעים בוודאות כי זה אזור לחימה ובמשך כל ימי השהייה שם אין אף אחד שמאז לצאת, והנה פתאום אנו רואים מישהו מתקרב אלינו.

"שתי ברירות עמדו לנגד עיננו או פתיחה באש או לדאוג לעצור אותן תוך סיכון הכוח ואכן זה מה שעשינו. צירפנו את האישה והילדה לנקודה בה אנו התמקמנו והן שהו איתנו. חייל מהכוח שלנו תוך סיכון אישי דאג לצאת חשוף רק בשביל לקטוף לילדה אשכולות ענבים אותו חייל דאג גם לתת לה את הכריכים האחרונים שנשארו לכוח. החייל הזה הוא במקרה אבא שלי. ביום שעזבנו ביקשנו מהן שימתינו שעתיים לפני שהן יוצאות מהבית בכדי שלא יפגעו במקרה, לא מאיתנו אלא ממחבלי החיזבאללה".

בסיפור אחר שמביא רועי ברק, הוא חוזר לשנת 1998 בעת שהיה חייל צעיר בפלוגת מסלול בחברון. לדבריו "בזמן סיור מקבלים המ"פ ואחד החובשים דיווח על בית ערבי שעולה באש ואין מפתח לפתוח אותו. בלי להתמהמה הם מגיעים לבית, פורצים פנימה מחלצים אישה מבוגרת מחוסרת הכרה, החובש מיד פתח לה נתיב אויר והתחיל פעולות החייאה ותוך זמן קצר היא התאוששה בזמן הטיפול המ"פ וחייל נוסף חזרו לבית לביצוע סריקה ומצאו שם עובד עיריית חברון שהחליט להיכנס פנימה והתעלף, גם הוא חולץ.

"לא הייתי משתף את הסיפורים כי מבחינתי עשינו בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות בתור חיילים, בתור ישראלים ובתור בני אדם, אך מכיוון שלאחרונה קמים להם ארגונים שמסובסדים ע"י גורמים מפוקפקים לצערי הרגשתי צורך לשתף את המובן מאליו".
 

אביחי שורשן כתב תחת הכותרת "גם אני שובר שתיקה", על פעילויות צה"ל, בהן השתתף, בקסבה של שכם ובעזה. "בעודנו ממוקמים במארב בתוך בית, אדם מבוגר מיושבי הבית חש כאבים בחזה. בניגוד לפקודות פיננו אותו בעצמנו באמצע הלילה באלונקה תוך כדי סיכון ממשי של הכוח וסיכון חשיפת התמקמות המארב".

שורשן כתב עוד כי "במהלך הקו בעזה, החליט המג"ד שאת מארזי מצרכי המזון שהיחידה קיבלה עבור חיילים בודדים, נחלק למשפחות פלסטיניות בפעילות הבאה. באחת הפעילויות לפני ראש השנה נכנסנו רגלית לאזור ג'בליה והרק"מ שהגיע בשלב השני, הכניס איתו את הארגזים עם המצרכים. כל משפחה שנכנסו לביתה במהלך המבצע קיבלה שי מפנק לחג.

"בפעילות אחרת בסג'עייה המחבוא שלנו נחשף. חמאס לא איחר בתגובתו ושלח אלינו ילד בן 10 עם חגורת נפץ. בניגוד להוראות ולפקודה שאומרת לחסל את המחבל, חבר מהצוות ששמר באותה עת הדלת, החליט לא לפתוח באש, תפס מחסה והורה לו להתפשט ולהוריד את חגורת הנפץ. עצרנו את הילד ואחרי חקירה בארץ הוא שוחרר בריא ושלם. (אגב בחקירה התברר שאח שלו, בכיר בחמאס, שילם לו 10 שקלים כדי שילך להתפוצץ עלינו)".

שורשן כותב כי "מה שכתבתי פה לא נדיר ולא מקרה בודד, אני יכול לכתוב ספר שלם רק מהמקרים שהיו לנו אישית בצוות. כל לוחם ששירת בגזרות הללו יוכל לספר לכם עוד המון חוויות דומות לאלו. איני עוצם את עייני, במהלך לחימה, בטח שבשטח בנוי, נפגעים פלסטינים חפים מפשע. אך אני יודע בלב שלם, שהן המפקדים בשטח והן בדרגים הגבוהים יעשו מעל ומעבר כדי לצמצם את זה למינימום".

שחר אילנברג ביקש גם הוא לשים קץ לסיפורים החד צדדיים שפורסמו בשם "שוברים שתיקה", וכתב כי "במהלך מבצע 'צוק איתן' בשעות המוקדמות של הבוקר אנו מזהים שני ילדים מסתובבים מתחת לבית בו שהינו, בזריזות מתלווים למ"פ בניה שראל ארבעה לוחמים ויוצאים להביא אותם אלינו לחקור ולשאול מה הם עושים באזור בו כבר שבוע וחצי אין אזרחים. תוך חקירה מהירה של חוקר השבויים ובניה שראל, התברר כי הילדים הגיעו כדי לחפש אוכל ושאין להם שום קשר לחמאס, בניה מחליט להביא להם מהאוכל שלנו ולשחרר אותם חזרה לביתם".

במקרה אחר שהתרחש באותו בית, כתב אילנברג כי "אנו נמצאים (באותו בית) כבר די הרבה זמן בפנים ומגלים שבגלל חישוב שגוי של כמויות האוכל שנלקחו, לצוות של 13 לוחמים נשארה טונה אחת. במטבח של אותו בית יש פסטה שיכולה להאכיל את הצוות, מסבירים למ"פ שנשארה טונה אחת שאמורה להספיק לכל הצוות, ומבקשים אישור להכין לעצמנו את הפסטה, התשובה שקיבלנו הייתה: 'עשיתם טעות, לא לקחתם מספיק אוכל, תהיו חזקים ותשרדו עם מה שיש לכם. לאכול מהאוכל של המשפחות שגרות כאן זה ביזה, ואנחנו לא צבא בוזז'". הוא מסכם כי "מי שאומר על הצבא שלנו שהוא לא מוסרי ושהוא פושע - הוא עיוור, ואם חייליו של צבא כזה הם פושעים אז אני 'פושע' גאה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...