האצבע שלו קובעת: ריאיון עם דוד אמסלם

כשהממשלה נסמכת על 61 חברי כנסת, האצבע של ח"כ דוד אמסלם משמעותית כבר מדיון המליאה הראשון. "אני הקול הכי בטוח של נתניהו", הוא אומר. ריאיון

לכאורה, הייתה זו התגשמות חלומו הוורוד של כל ח"כ טרי ואלמוני. להיות מוזכר בהרחבה, פלוס קטע וידאו, בכתבה הפותחת של מהדורת החדשות הנצפית בישראל. זה קרה לפני שבוע. הכתב הפוליטי הבכיר של חדשות 2, עמית סגל, סיפר כי "חבר הכנסת דודי אמסלם הדהים את הנהלת סיעתו כשהודיע שאת שבוע הרכבת הממשלה הוא מתכוון לבלות בטיול שורשים במרוקו. רק אחרי מאמצי שכנוע ניכרים, ומשהוסבר לו כי טיול השורשים יעלה בהפלת הממשלה, הוא הסכים לבטל".

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל רק לכאורה. כי עבור חבר הכנסת אמסלם לא היה מדובר בהגשמת חלום, אלא יותר בכיוון של סיוט שאולי רמז לו על הזירה שאליה נכנס אך לפני חודש וחצי. "אין לי בעיה עם הכתב, דיברתי איתו והכול בסדר. הבעיה היא בשועלים הקטנים המחבלים בכרמים שדאגו להפיץ את הבדיחה הזו", הוא אומר לנו השבוע בלשכתו הקטנה באגף הישן של משכן הכנסת. "יש אנשים שמתפרנסים מדברים כאלו. זה משהו שאני מגלה פה והוא לא מוצא חן בעיניי. אני אומר לך באמונה שלמה - אם אגיע למסקנה שזו ההתנהלות כאן, אני לא אהיה פה. זה מגעיל אותי, אני בא מעולם אחר".

זו כנראה הכנסת. תיאלץ להתחיל להתרגל, או שנבשר לבאה ברשימת הליכוד, שרן השכל, שתתחיל להתכונן.
"אז לא אהיה פה. אני לא אתנהל בקודים האלה. לא אתנהל בתרבות של שקר, מסחרה או כותרת בעיתון. באתי לשרת את עם ישראל. ולכן אני מודיע – אם בסוף יתברר שזה לא עובד, אני הולך מכאן".

ומה הסיפור האמיתי מאחורי טיול השורשים במרוקו?
"היה תכנון משפחתי לפני חצי שנה שניסע כל האחים והגיסים לטיול שורשים של שבועיים. לפני יותר מחודש ביטלתי את השתתפותי, הרבה לפני שמישהו פנה אליי או דיבר איתי. מעצמי לגמרי. הם אמורים לחזור הלילה, אני אוסף אותם משדה התעופה".

ביטל את טיול השורשים. ח''כ דוד אמסלם צילום: הדס פרוש פלאש 90

אם אתם לא ירושלמים שבקיאים בנבכי הפוליטיקה המקומית, סביר להניח שלא שמעתם עד היום על דוד אמסלם. וגם אם השם מצלצל לכם מוכר, כנראה שמדובר בכדורגלן העבר, עוזר המאמן ומאמן בית"ר ירושלים העונה לאותו שם. אפילו מנוע החיפוש של גוגל מפנה לערך הוויקיפידי העוסק בדוד אמסלם הכדורגלן, לפני שהוא מכיר בדוד אמסלם חבר הכנסת.

סביר להניח שהדבר ישתנה בשנים הקרובות. אמסלם צפוי להיות קול חברתי מרכזי בכנסת ה־20, תוך התמקדות בחלשים ביותר בחברה, וכן להתמקד בנושאים מדיניים שונים כמו בנייה בירושלים ובסביבותיה.

דוד (הוא מתעקש על דודי) אמסלם נולד בירושלים לפני 55 שנים. במשך כמה שנים התגוררה משפחתו בקריית־מלאכי, ולאחר מכן חזרה לירושלים. הוא למד בישיבת בני עקיבא אור עציון, שירת בשריון כמפקד טנק, ולאחר מכן למד בבר־אילן כלכלה ומנהל עסקים. ב־1994 הגיע לעיריית ירושלים. במשך שבע שנים שימש סגן מנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) ו־13 שנים נוספות כמנהל האגף.

בבחירות לכנסת ה־19 בינואר 2013 הוא נבחר למקום המשוריין למחוז ירושלים בליכוד, אך לא נכנס בסופו של דבר לכנסת בעקבות האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו, שדחק אותו למקום ה־42. לאחר מכן הוצב כמספר שתיים של משה ליאון שרץ לראשות העיר ירושלים מול ניר ברקת. ליאון ספג הפסד צורב, ואמסלם התפטר בעקבות כך מתפקידו הבכיר בעירייה. בבחירות לכנסת הנוכחית כבר האיר לו המזל פנים. הוא נבחר שוב למשבצת הירושלמית בליכוד, שקיבלה את המקום ה־21 ברשימה. הליכוד קיבלה 30 מנדטים, ואמסלם הפך לחבר כנסת.

הנביא גרבוז

אולי שמו לא מוכר, אבל מדובר בפעיל ליכוד זה 35 שנים, שידיו רב לו בתוך המפלגה. "נולדתי לתוך הליכוד", הוא אומר. "לפני 15 שנה כבר הייתי יו"ר מועצת הסניף בירושלים. ב־12 השנים האחרונות אני חבר בכל מוסדות התנועה, כולל מרכז ומזכירות".

אתה ליכודניק ותיק מאוד, אך יחד עם זאת גם נחשב מקורב מאוד לאביגדור ליברמן.
"אני ביחסים טובים עם איווט, בלי קשר לאיחוד בין שתי המפלגות, כבר הרבה שנים. גם עם משה כחלון, אורי מקלב ומאיר פרוש אני בקשרים מצוינים. אני אוהב אנשים ולא משנה לי מאיזו מפלגה הם. אם כבר, במבחן התוצאה האיחוד היה כישלון עבורי, כי לא נכנסתי לכנסת. אבל אני לא מתעסק בחלב שנשפך.

"כל המפלגות בימין צריכות להתאחד סביב מפלגת האם. הליכוד משקף את כל המנעד של הימין. נמאס לציבור מרסיסי מפלגות שכל אחת מחממת את אותו קהל יעד על פלג אחר. המדינה מתנהלת לא כל כך טוב בגלל זה. הבחירות האחרונות הראו שהציבור לא ממש אוהב מפלגות סקטוריאליות. צריך שלוש־ארבע מפלגות וזהו. אני מאמין שאנחנו הולכים לשם, וגם צריך לפעול כדי שהדבר יקרה".

באקלים הפוליטי הנוכחי של שנאות אישיות זה קצת נשמע כמו פנטזיה.
"כשיש לך כיוון ברור אתה צריך ללכת בו, גם אם יש מהמורות בדרך. גם נתניהו וגם בנט לדעתי מבינים את זה בתוכם. בסך הכול אפשר למקסם את התועלת לציבורים שלך באמצעות גוש מאוחד וגדול. הציבור רוצה את זה. בסוף, התבונה תבוא".

''צריך להתאחד סביב מפלגת האם''. נתניהו צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אם נחזור לעניין טיול השורשים שלא היה, הרי שמעבר לאנקדוטה מדובר בסממן שכנראה יהיה אופייני בזמן כהונת הממשלה המתגבשת, לפחות כל עוד זו תתבסס על 61 ח"כים. במצב שכזה, כל ח"כ זוטר מהספסלים האחוריים יכול להפיל את הממשלה בהינף חופשת מחלה בלתי מתואמת מראש או רצון לעשות שריר כי לא קיבל להיות סגן יו"ר ועדת קישוט.

אנחנו שואלים את אמסלם אם הידיעה הזו מעניקה תחושת כוח, אחריות מוגברת או רגש אחר. "אני הרבה מאוד שנים בפוליטיקה", הוא אומר, "לכן אני לא מפחד מכלום, לא מתרגש מכלום, לא מאבד את הראש ולא עצוב כמעט מכלום. הגעתי לכנסת כשאני מאוזן בחיי. לא כתוב בעשרת הדיברות שאני צריך להיות בכנסת, ואם אני כבר פה - אשתדל לעשות טוב.

"אני חלק מגוש ה־61 ואני הקול הכי בטוח של נתניהו. ובלי קשר, צריך לעשות מאמץ להכניס את ליברמן לממשלה. הוא חלק מהמחנה הלאומי וככה זה צריך להיות. הציבור לא שואל את ליברמן, אלא אומר לו – 'הצבענו בשבילך כדי שתהיה במקום הזה ושם אתה צריך להיות'. כמו שלבנט אין ברירה, ככה גם לליברמן. אז נכון שיש כמה בעיות פרסונליות, היעלבויות וכיוצא באלו, אבל מדובר באנשים מבוגרים והם צריכים לגשר על זה. אין אופציה אחרת".

יש אופציה אחרת. ממשלת אחדות.
"יש לנו משהו מאוחד עם העבודה? עם המחנה המתקרא ציוני? אני רואה למשל את אחת הבעיות המרכזיות שלנו בבנייה בירושלים ובעוטף העיר. אני לא רואה אותם איתנו. חלקם פוסט־ציונים, חלקם לא היו מעולם ציונים. אם יש במפלגת העבודה אנשים שמאמינים באידיאולוגיה שלנו, אהלן וסהלן, תצטרפו אלינו. אבל הבוחרים שלהם רוצים שמאל. גרבוז זה שמאל, והוא האליטה שלהם. נכון שיש שם יותר מתונים, אבל מה לעשות שגרבוז הוא הנביא שלהם. הוא הרי לא הגיע במקרה להפגנה ההיא ועלה לבמה. הוא הוזמן, ישב על הנאום שבועיים־שלושה, ליטש והתייעץ והביא מבחינתו בוננזה על מנשקי המזוזות וכותבי הקמעות. ואתה יודע מה, הדבר שהטריד אותי יותר מהדברים שלו היו מחיאות הכפיים שהוא קיבל מהקהל. זה הדהים אותי".

"אשגע את ראש הממשלה"

דיברת על בנייה בירושלים ועל נאומו של גרבוז נגד בני עדות המזרח, ואני רוצה לעמת אותך עם שני הנושאים הללו מבחינת יחס מפלגתך אליהם. נתחיל בעניין העדתי. לליכוד מאז היווסדו לא היה מנהיג מעדות המזרח.
"אתה צודק, וצריך לתת את הדעת כל כך. הנושא הספרדי מעניין אותי מאוד ואני לא מתעלם ממנו. יש בעיות בתוך המערכת הליכודית, והגיע הזמן שהספרדים יתקפו את ההנהגה – עד לקצה. לא עוד שר אוצר או עוד שר ביטחון - אלא ראש ממשלה. באופן טבעי, סטטיסטית, אם תעצור ברחוב עשרה אנשים, שישה מהם יהיו ספרדים וארבעה אשכנזים או ההפך. לא יהיה מצב שעשרה יהיו מצד אחד.

"לא יכול להיות שבכל שנות קיום המדינה לא עלה להנהגה בן עדות המזרח, והטענה שלי היא כלפי הליכוד. על כך שלא מצאנו מנהיג מספיק מוכשר מעדות המזרח. הרי רוב המצביעים שלנו ספרדים, רוב חברי המרכז ספרדים, למה הם לא מצביעים לספרדי? אם היו אומרים לי שאין, הייתי שואל למה. אבל יש. נכון הוא שהליכוד בחר ארבעה מנהיגים בסך הכול בכל שנות קיומו, והמזרחים נאמנים למנהיג ולא מחליפים אותו כל כך מהר. ועדיין זה לא נותן את התשובה. אני מתפלל שיגיע היום, הסטטיסטיקה תתיישר ויהיה ראש ממשלה ספרדי. לא עוד מאה שנה, אלא בימינו. האמנתי שדוד לוי יהיה, ולא יצא. למה – לא יודע. אין לי תשובה וכנראה שאין תשובה אחת.

''איך אנשים מחאו לו כפיים''? הסופר יאיר גרבוז צילום: גדעון מרקוביץ'

"אילו הייתי נתניהו, לא הייתי משאיר בממשלה הקרובה ספרדי תורן או שניים, אלא מגוון. בליכוד יש מספיק אנשים מכל העדות שאפשר לשלב בממשלה. ברור שנתניהו לא בוחר במישהו שיהיה שר כי הוא ספרדי או אשכנזי, ועדיין הגיוון חייב לבוא לידי ביטוי גם בממשלה".

לגבי הבנייה בירושלים שכה חשובה לך, הממשלה הקודמת בראשות הליכוד הקפיאה דה־פקטו את הבנייה בירושלים.
"זה באמת לא מסתדר. אתמול הייתה לי שיחה עם ראש הממשלה על הנושא הזה. אמרתי לו 'אדוני, תקשיב טוב, אין מצב שאתה לא בונה בירושלים, במעלה־אדומים ובגוש עציון. זה קונצנזוס. אם לא נבנה שם מה נאמר לאומות העולם?'"

ומה הייתה תשובתו?
"לא חשוב מה הוא אמר. חשוב מה הוא יעשה. ולכן אני אומר באותיות קידוש לבנה עם הדגשה בקו אדום מלמטה – זה אחד הדברים שלא אתן להם מרגוע. צריך לבנות בכל רחבי המדינה, וקודם כול בגוש ירושלים והעוטף. כמובן גם ביהודה ושומרון, לפי הביקוש. לא יכול להיות שילד שנולד בעפרה, מתחתן ורוצה לגור ליד הוריו, אומרים לו לא. אין דבר כזה".

הרבה פוליטיקאים נכנסים עם כוונות טובות ופתאום עוברות ארבע שנים, לא קרה כלום והם עדיין על כיסא הח"כ.
"עולם השקרים לא קיים אצלי. עולם יחסי הציבור שבו רק העטיפה חשובה, לא מדבר אליי. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל לא באתי לכנסת בשביל הטייטל 'חבר כנסת'. זה אפילו מביך אותי. באתי לקדם ולהשפיע לטובת עם ישראל. אני מאמין בדברים החברתיים שקרובים ללבי, ארץ ישראל ומסורת ישראל. לא אתן מנוח לשרים ולראש הממשלה. אשגע אותם כל יום. אבל צריך לזכור שזה לא בידיי. אני לא יכול ללחוץ על כפתור ודברים יקרו".

בממשלת 61 אתה בהחלט יכול.
"אנחנו לא מורידים על האנשים את הגג. לא עובדים ככה. באתי לפעול מבפנים, והמטרות האלה הן לא שלי, אלא כתובות במצע הליכוד. זה רעיון בסיסי בליכוד. לא המצאתי שום דבר. מטריד אותי ומטריף אותי שלא בונים בירושלים. ואני לא מדבר על שועפאט, אלא על הר־חומה, גבעת־המטוס, רמת־שלמה, בתוך מעלה־אדומים. אנשים רוצים לחיות, לאן אתה מצפה שהם ילכו?"

לפני ארבע שנים וחצי שכל אמסלם את רעייתו רוזי, שנפטרה לאחר מאבק של כשנה בסרטן. אמסלם, שנותר עם ילדיו נועה ועדו (היום בני 18 ו־16.5 בהתאמה) שאותם הוא מכנה "כל עולמי", מתרגש כשהוא מדבר על הנושא, והוא מעיד כי מותה של רוזי חיזק אצלו את הפן החברתי שהיה מפותח גם קודם. כך למשל, כשהוצע לו ב־2001, עם המינוי למנהל אגף בעיריית ירושלים לעבור לחוזה אישי ולהגדיל את משכורתו מ־18 אלף ברוטו לכ־32 אלף, הוא סירב מכיוון ששאר עובדיו לא קיבלו חוזה אישי כמותו. "אחסוך לך את החישוב", הוא אומר, "הפסדתי מיליון וחצי שקל נטו לכיס מהסירוב הזה".

הנושאים החברתיים הקרובים ביותר ללבו הם פערי השכר הבלתי נסבלים לדעתו בחברה הישראלית, ומצבם הפיננסי הקשה של חולים. שתי הצעות החוק הראשונות שהוא מתכוון להעביר הן קביעת תקרה למקבלי שכר במגזר הציבורי וביטול המע"מ על תרופות. "אני לא מדבר על מעמד הביניים, הוא יסתדר", אומר אמסלם. "אני באתי לכנסת כדי לעזור לחלשים, אלה שאף אחד לא רוצה להתעסק איתם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg