משבר ברמאדי עלול לדחות את הסכם הגרעין
במסגרת המאמץ לשחרור רמאדי מציפורני דאעש, האמריקנים מסייעים בחיפוי אווירי למיליציות השיעיות שמונהגות מטהרן, ושראשיהן מבוקשים בארה״ב. איראן ודאעש מתחרות על ייצוא המהפכה האסלאמית
רק לפני חצי שנה פיטר נשיא ארה"ב ברק אובמה את שר ההגנה שלו צ'אק הייגל. התחושה בוושינגטון הייתה שדרושה אסטרטגיה חדשה למלחמה בדאעש בדחיפות. והייגל, איש טוב מכל הבחינות, פשוט לא התאים למשימה החדשה. או שדווקא כן. אבל הפרשנות בוושינגטון הייתה שכישוריו לא היו הבעיה העיקרית. בין אובמה לשר ההגנה שלו עבר חתול שחור. דאעש היה כבר עמוק בתוך מסע עריפת הראשים, ובאחד הראיונות שהייגל נתן אז לתקשורת הוא תיאר את הארגון כ"חזק, ממושמע, בעל ראייה אסטרטגית ותחכום תקשורתי".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הריאיון הזה עקץ את אובמה, שזמן קצר קודם לכן עוד התייחס לדאעש בזלזול וכינה את אנשיו THE JV TEAM - כלומר שחקני ספסל. כאשר ב׳פגוש את העיתונות׳ האמריקנית טרחו להזכיר לאובמה את אמירתו האומללה, מיהר דובר הבית הלבן ג‘וש ארנסט לטעון שדברי הנשיא הוצאו מהקשרם. הייגל פרש באבירות ואת מקומו תפס אש קרטר, שנכנס לתפקיד לפני שלושה חודשים בלבד.
עד השבוע שמר שר ההגנה החדש על פרופיל תקשורתי נמוך. עכשיו זה נגמר. כמו הייגל לפניו, גם הוא פתח בימים האחרונים את הפה. בריאיון לתוכנית ׳מצב האומה׳ ברשת CNN, בעקבות כיבוש העיר העיראקית רמאדי בידי דאעש, האשים קרטר את הצבא העיראקי בשורה ארוכה של כישלונות, שבראשם הנסיגה המחפירה מהעיר.
"דאעש היו בנחיתות מספרית, ולמרות זאת הצבא כשל ונסוג", אמר. "הכוחות העיראקיים גילו חוסר רצון להילחם. אנחנו יכולים לאמן אותם, אנחנו יכולים לספק להם ציוד, אבל אנחנו לא יכולים לספק להם את הרצון להילחם". דבריו של קרטר לווו בתצלומים של כלי רכב משוריינים ושל ציוד צבאי אמריקני בשווי מאות מיליוני דולרים, שהצבא העיראקי נטש במנוסתו.
בבגדד נעלבו עד עומק נשמתם. ראש הממשלה, חיידר אל־עבאדי, אמר שקרטר קיבל ככל הנראה מידע שגוי. יו“ר ועדת הביטחון של הפרלמנט העיראקי אמר כי דבריו של שר ההגנה האמריקני "אינם מציאותיים וחסרי בסיס. מי שאחראי לנפילת רמאדי הם האמריקנים שלא סיפקו לנו את הנשק והסיוע האווירי הדרושים".
והתוצאה, סגן הנשיא ג‘ו ביידן הוזעק לשיחה עם הנשיא העיראקי ובה הדגיש את "מחויבות ארצות הברית למאבק של ממשלת עיראק בדאעש". בהמשך אף הוציא סגן הנשיא הודעה שלפיה ארה“ב "מכירה בהקרבה ובאומץ הרב של הכוחות העיראקיים במאבקם ב־18 החודשים האחרונים ברמאדי ובמקומות אחרים".
האם הדינמיקה של הייגל ואובמה חוזרת כעת על עצמה? הכישלון המהדהד ברמאדי הוכיח שוב את קוצר ידה של האסטרטגיה האמריקנית בעיראק. קרטר מבטא כנראה בדיוק את מה שחושבים בפנטגון. אך חילופי שר הגנה נוסף ממש לא על הפרק. חוץ מזה, יש כעת לאמריקנים שותף נוסף בשטח - האיראנים. וגם להם היה השבוע מה לומר על רמאדי. קחו למשל את קאסם סולימאני, מפקד ׳כוח קודס׳, יחידת העילית של משמרות המהפכה. בחודשים האחרונים שינה סולימאני פאזה והפך מאיש צללים לדמות פומבית. כעת הוא שחקן מפתח במאבק נגד דאעש.
סולימאני נצפה באזורים הכורדיים, בתיכרית ובכל מקום בעיראק שבו מתנהל קרב משמעותי מול דאעש.
גם סולימאני פתח השבוע את הפה. "כמה קילומטר, מר אובמה, יש בין עין אל־אסעד, שם חונים כלי הטיס שלכם, לבין רמאדי?" הוא שאל. "למה לא השתמשתם בהם? איך זה שאתם יושבים בתוך עיראק בטיעון של הקמת קואליציה בינלאומית אך לא פועלים? האמריקנים הם אלו שאין להם רצון להילחם בדאעש".
וכך, מה שנגלה השבוע לנגד עינינו הוא דיאלוג בין שר ההגנה האמריקני לבין מפקד ׳כוח קודס׳ בשאלה איך לנהל את המלחמה נגד דאעש בעיראק. דיאלוג פומבי, מסורבל ותוקפני, אבל דיאלוג. האם מדובר בתחילתה של ידידות מופלאה?
להתקוטטות הפומבית הזו, צריך לומר, יש גם ממד קומי. בניתוחים שנעשו בניסיון להבין כיצד הצליחו אנשי דאעש להכניס לתוך רמאדי סדרה של מכוניות תופת, בלי שהאמריקנים יקצרו אותם מהאוויר, נמצא האשם העיקרי - מזג האוויר. אנשי דאעש, כך לפי הטיעון, ניצלו סופת חול כדי להיכנס לעיר. המטוסים האמריקניים היו עיוורים לשעה קלה, וסדרת הפיצוצים שהחרידה את העיר הייתה הפתיח להשתלטות על רמאדי. בהמשך טענו האמריקנים שלא היה ולא נברא. הם יכלו לראות הכול. זה המפקד העיראקי הבכיר בשטח שהעריך, בטעות, שהאמריקנים לא מסוגלים לפעול בתנאי מזג האוויר האביך, ובמקום לבקש עזרה החליט לנטוש. התמונות המביכות של מנוסת הצבא העיראקי ממוסול חזרו על עצמן. שוב.
זה גם השלב שבו בבגדד נכנסו ללחץ. ראש הממשלה עבאדי החליט לדלג על כוחות הצבא, ובניגוד לדעת ארה"ב החליט על גיוס המיליציות השיעיות ושליחתן לרמאדי. עבאדי פנה ל׳ועדת הגיוס העממי׳, גוף רשמי למחצה שבראשו עומד אבו מאהדי אל־מוהנדס, לשעבר מפקד ב׳גדודי באדר׳, שהאמריקנים מגדירים כטרוריסט מאז 2009.
בסוף השבוע שעבר כבר נכחו בשטח 3,000 לוחמי מיליציות. מאז מספרם הולך וגדל. בין הלוחמים ישנם גם אנשי 'בריגדות חיזבאללה', גוף שמוגדר על ידי ארה"ב כארגון טרור, והוא ככל הנראה הגוף המוביל את המתקפה הנוכחית לכיבושה מחדש של רמאדי. האישור לנוכחותם של אנשי 'בריגדות חיזבאללה' בשטח הגיע מהם השבוע באתר האינטרנט שלהם, שבו הטילו את האשם לכיבוש רמאדי על ראש הממשלה עבאדי ש״נכנע ללחצים האמריקניים ומנע מהמיליציות השיעיות להתפרס בשטח מבעוד מועד".
לאמריקנים היו סיבות טובות ללחוץ על עבאדי להימנע מהצעד הזה. החשש הגדול הוא ממה שיקרה בין המיליציות לתושבי העיר הסונים. הניסיון מלמד שהמפגש בין המיליציות השיעיות לבין תושבי רמאדי הסונים עלול להסתיים בשפיכות דמים נוראה. בשיחות בין האמריקנים לעיראקים, זה כנראה מה שעל הפרק - איך למנוע את מרחץ הדמים שכולם יודעים שהוא במרחק נגיעה.
פרט ל'בריגדות חיזבאללה' נוכחות בשטח גם 'הבריגדה של האימאם עלי', 'הבריגדה של סייד א־שוהדא' ו'חראקת נוג'אבה'. לכל המיליציות הללו יש שני מאפיינים בולטים - כולן ממומנות ונתמכות על ידי טהרן, וארה"ב מגדירה את ראשיהן כטרוריסטים.
חלק מהמיליציות הללו השתתפו גם בקרב לשחרור תיכרית מידי דאעש, אף שהצבא העיראקי זכה לשבחים על המערכה המוצלחת לשחרור העיר. אבל בפועל, לפי מרבית הדיווחים, מי שנכח בשטח וניהל את המערכה היה סולימאני.
כך שבשורה התחתונה, הצבא האמריקני מעניק כעת למיליציות השיעיות - שהרגו מאות חיילים אמריקנים, ושעוינות את ארה"ב ומונהגות מטהרן - חיפוי אווירי במסגרת המבצע לכיבוש רמאדי. המודל הזה של חיפוי אמריקני היה חלק מהמערכה גם בקרבות באמרלי ובתיכרית, שהסתיימו בהצלחה. מה שמסביר היטב את הכעס של סולימאני, שציפה כנראה לקצת יותר ערנות מצד האמריקנים, לפני שדאעש הצליחו להסתנן לרמאדי בחסות סופת חול מדברית.
בראיונות שנתן ראש ממשלת עיראק הוא הבטיח שכיבושה של רמאדי הוא עניין של ימים. ככל שזה תלוי בו, הוא יעשה הכול כדי שזה יקרה. מעמדו כראש ממשלה תלוי על כף המאזניים. הוא יודע שבאגפים אורב לו ראש הממשלה המודח, נורי אל־מאלכי, שהאמריקנים עשו מאמצים עליונים לסלקו. מאלכי השיעי נהג במדיניות אפליה כלפי הסונים, הכורדים ושאר המיעוטים, שפוררה את עיראק ויצרה את התנאים להשתלטות דאעש. סילוקו היה תנאי יסוד של ארה"ב לתמיכה בממשלת עיראק במלחמתה נגד דאעש. מאלכי אמנם סולק, אולם הוא נותר שחקן מרכזי שמתמרן את מעמדו באמצעות מימון המיליציות, ומקבל תמיכה מטהרן.
ביום שלישי השבוע פתחו המיליציות השיעיות במהלך לניתוק קווי האספקה של דאעש לרמאדי. נכון לעכשיו, המיליציות מכתרות את העיר ומצמצמות את הרדיוס סביבה. כפי שזה נראה, הן גם בדרכן לספק את הסחורה. בהמשך השתלטו המיליציות בשיתוף עם כוח קטן של צבא ומשטרה על השכונות שבשוליה הדרומיים של רמאדי, ומשם המשיכו לכיוון האוניברסיטה של אנבאר. האוניברסיטה עדיין לא נכבשה, אבל המילה האחרונה עדיין לא נאמרה. לא על ידי דאעש ולא על ידי המיליציות השיעיות.
החשש ממה שיקרה בהמשך, מהרגע שבו ייווצר מגע בין המיליציות השיעיות לבין התושבים הסונים ברמאדי, עצום. בבגדד יודעים שעיני העולם כולו מרוכזות בנקודה הקריטית הזו. וכך גם בטהרן. האם ינהגו המיליציות, שיש להן רקורד ארוך של מעשי זוועה, בריסון? אם לשפוט על פי שם המבצע, ׳אנחנו לשירותך האמיר חוסיין׳ - חוסיין בן עלי, מייסד השיעה - המצב רחוק מזה. ההיערכות היא למעשי הרג וביזה. כל התנהלות אחרת תיחשב הישג אדיר. והשאלה הגדולה היא מי ישלוט ברמאדי לאחר הקרב.
מקורות דיפלומטיים אירופיים הזהירו השבוע כי טהרן מנצלת את המשבר העמוק ברמאדי להעמקת החדירה האיראנית בעיראק. אולם לדבריהם הדרך היחידה לצאת מהמשבר היא ליזום מהלך לשיתוף אמיתי של השבטים הסוניים בפוליטיקה העיראקית, לקרב את ראשי השבטים שהורחקו בתקופתו של מאלכי, ולחמש את הסונים, שהוכיחו בעבר את נאמנותם במלחמה נגד אל־קאעידה. אולם דינה של ההמלצה הזו ככל הנראה הוא להישאר על הנייר.
החשש באירופה, אומרים המקורות, וכך גם מעבר לאוקיינוס, הוא שבזמן שנותר מעתה ועד סוף יוני, עלול המצב ברמאדי להיגרר לשפיכות דמים שתיצור משבר פוליטי. המשבר הזה עלול לדחות את מועד החתימה על הסכם הגרעין עם איראן, שנדחה כבר השבוע, לזמן לא ידוע. ואם זו התחזית, בטהרן לא באמת יזילו דמעה. במלחמה בעיראק ובסוריה, כולם שחקני משנה אל מול שני השחקנים המרכזיים, דאעש ואיראן, המתחרים על ייצוא המהפכה האסלאמית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם